רוברט פיצו
.jpg) | |||||
| לידה |
15 בספטמבר 1964 (בן 59) טופולצ'אני | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 סלובקיה | ||||
| השכלה |
הפקולטה למשפטים באוניברסיטת קומניוס בברטיסלאבה  | ||||
| מפלגה | סמר - סוציאל-דמוקרטי | ||||
| בת זוג | סבטלנה סוובודובה | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
|
מסדר האריה הלבן (28 באוקטובר 2014) | |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
רוברט פיצו (בסלובקית: Robert Fico; נולד ב-15 בספטמבר 1964) הוא פוליטיקאי סלובקי שמכהן כראש ממשלת סלובקיה.
פיצו משתייך למפלגת השמאל הסוציאל-דמוקרטית בסלובקיה. הוא כיהן כראש הממשלה מ-4 ביולי 2006 עד 8 ביולי 2010. ב-4 באפריל 2012 שב לכהן כראש הממשלה, ובמרץ 2018 התפטר מתפקידו. ב-2023 נבחר שוב לראש ממשלת סלובקיה.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיצו נולד בשנת 1964 בעיר טופולצ'אני. אביו היה מפעיל מלגזה, ואמו שימשה זבנית בחנות נעליים.
הוא סיים לימודי משפטים באוניברסיטת קומניוס בברטיסלבה, בעת שהייתה עדיין מוסד צ'כוסלובקי ועבד במכון למדינה ולמשפט של האקדמיה הסלובקית למדעים. בשנת 1987 הצטרף למפלגה הקומוניסטית הצ'כוסלובקית. לאחר מהפכת הקטיפה, בשנת 1989, והתמוטטות המשטר הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה, פיצו הצטרף למפלגת השמאל הדמוקרטי (בסלובקית: Strana demokratickej ľavice, SDĽ), ממשיכת דרכה של המפלגה הקומוניסטית בסלובקיה. בין השנים 1994–2000 הוא יצג את סלובקיה כיועץ משפטי לבית המשפט האירופי לזכויות אדם.
בשנת 1999, כאשר דעכה התמיכה הציבורית במפלגת SDĽ מתחת לאחוז החסימה, פיצו עזב את המפלגה ויסד את תנועת "כיוון - סוציאל-דמוקרטיה" (סלובקית: Smer – sociálna demokracia, Smer-SD). הוא הפך לאופוזיציונר אהוד אשר מתח ביקורת על הרפורמות של ממשלת הימין הסלובקית בראשות מיקולש דזורינדה. עם עליית כוחה של מפלגתו, היא מיזגה לתוכה את מפלגת SDL.
סמר הגדירה את עצמה בתחילה כמפלגת הדרך השלישית.[1] היא אימצה את הכינוי סוציאל-דמוקרטיה לאחר התמזגות עם כמה מפלגות מרכז-שמאל קטנות בשנת 2005.[2]
בשנת 2014 הציג את מועמדותו לנשיאות סלובקיה תחת הסיסמה "מוכן בעד סלובקיה", אף על פי שדחה מועמדות פוטנציאלית לנשיאות ב-2009, כשאמר למראיין: ”אני יכול להבטיח לך שלא אהיה יותר בפוליטיקה ב-2014”[3]. בבחירות הוא נוצח בסיבוב השני ב-29 במרץ 2014 על ידי המועמד העצמאי הטירון אנדריי קיסקה עם 59% מול 41% מהקולות.
בשנת 2016, בעקבות תוצאות הבחירות לפרלמנט שהתקיימו ב-5 במרץ, כמו בשנים 2006–2010, נאלץ פיצו להרכיב קואליציה שבירה עם המפלגה הלאומית הסלובקית SNS בעלת נטייה ימנית מאוד, כעת בראשות אנדריי דנקו. בגלל ברית קואליציונית זו מפלגתו של פיצו סולקה בעבר מן "המפלגה הסוציאליסטית האירופית". המפלגה הלאומית היא המפלגה השלישית בפרלמנט (עם 9% מהקולות) וקיבלה את תיקי החינוך והביטחון. בממשלה משתתפות גם מפלגת המרכז ההונגרית Most-Hid ("גשר") ומפלגת סייט Siet ("הרשת") המתונה.
ב-2018 התפטר מתפקידו כראש הממשלה בעקבות פרשת הרצח הכפול של העיתונאי-תחקירן יאן קוצ'יאק וארוסתו. יאן האשים את פיצו בקשרים עם המאפיה האיטלקית 'נדרנגטה' ועמד לפרסם תחקיר על פילגשו של פיצו, מריה טרוסקבה, שהייתה החברה לשעבר של ראש ארגון המאפיה.
בקונגרס המפלגה ביולי 2020, בעקבות פיצול פנימי גדול (שהביא להקמת מפלגת Hlas היריבה), הכריז פיצו על מעבר ל"הסוציאל-דמוקרטיה הכפרית שתופסת את הפרטים הספציפיים של המציאות הסלובקית".[4][5] לאחר שנת 2020, מפלגתו החלה להחזיק בעמדות שתוארו כלאומניות, פופוליסטיות, שמרניות חברתית ופרו רוסיות. מפלגתו היתה מפלגה פופוליסטית שמשתייכת לשמאל הפוליטי ושיתפה פעולה עם מפלגות ימין קיצוני. הוא תמך ברוסיה, נגד השמאלי-הליברלי, נגד להט"ב ונגד מהגרים. היה בעל ברית של ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה ותמך בפוטין. פיצו הבטיח לעצור את הסיוע הצבאי לקייב ולמנוע את צירופה לנאט"ו, וטען שהפלישה של פוטין הייתה תגובה ל"נאצים ופשיסטים אוקראינים". בנוסף התבטא נגד להט"בים ומהגרים.[6]
ב-30 בספטמבר 2023 הציג שוב את מועמדותו לראשות הממשלה בסלובקיה. לפי תוצאות הבחירות, מפלגתו היתה הגדולה ביותר, זכתה ב-23% מהקולות והיתה צפויה לקבל 42 מ-150 המושבים.
הוא חתם עם שתי מפלגות ימין קיצוני על הסכם קואליציוני.[7][8]
מיד אחרי היבחרו לראשות הממשלה הודיע פיצו על ביטול חבילת הסיוע הצבאי לאוקראינה בשווי 40 מיליון יורו, ודרש להעמיד לדין את חברי הממשלה הקודמת על כך שמסרו מטוסי מיג 29 של הצבא הסלובקי לאוקראינה.[9]
חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיצו נשוי לסבטלנה סבובּודובה פיצובה, ולזוג בן יחיד.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוברט פיצו, ברשת החברתית פייסבוק- ביוגרפיה קצרה באתר הממשל (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ HNonline.sk - Desať najdôležitejších míľnikov v histórii strany Smer-SD od jej vzniku až dodnes, hnonline.sk, 2009-12-06 (ב־)
- ^ Petit Press a.s, Smer odsúhlasil zlúčenie a zmneu názvu, korzar.sme.sk (בסלובקית)
- ^ Fico: O päť rokov tu už nebudem, SME domov, 2009
- ^ Postoj, TASR, Dianie v Smere / Na čele strany zostáva Robert Fico, podpredsedami sa stal Blaha i Kaliňák, www.postoj.sk (בסלובקית)
- ^ Dušan Mikušovič, Fico zostáva predsedom, Smer chce mať rustikálny. Sekundovať mu bude mladý Kaliňák, Blaha či rapujúci poslanec Takáč, Denník N, 2020-07-18 (ב־)
- ^ ynet, דאגה באיחוד האירופי: תומכי רוסיה ניצחו בבחירות בסלובקיה, 1.10.2023
- ^ Slovakia’s Fico signs coalition deal with far-right parties, France 24, 2023-10-11 (באנגלית)
- ^ New government emerges in Slovakia, with Robert Fico as prime minister, POLITICO, 2023-10-11 (באנגלית)
- ^ https://www.washingtonpost.com/world/2023/11/08/ukraine-slovakia-military-aid-rejected/