שחור וכחול (ספר)
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
אנה קווינדלן  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
רומן |
| מקום התרחשות |
פלורידה |
| הוצאה | |
| הוצאה |
רנדום האוס |
| תאריך הוצאה |
אוגוסט 1998 |
  | |
שחור וכחול הוא ספרה של אנה קווינדלן, שיצא בהוצאת רנדום האוס בשנת 1998. הספר תורגם לעברית בידי שלומית קדם ויצא לאור בהוצאת אור-עם בשנת 1999. "שחור וכחול" נבחר על ידי מועדון הספר של אופרה וינפרי לספר השנה 1998.
"שחור וכחול" הוא ספרה השלישי של אנה קווינדלן. קדמו לו שני רומנים רבי-מכר, "Object Lessons" ו"הדבר האמיתי". הטור שלה בניו יורק טיימס, "ציבורי ופרטי", זכה בפרס פוליצר בשנת 1992, ומבחר מטורים אלה התפרסם כ"Thinking Out Loud". היא חיברה גם אוסף של הטורים שלה "החיים בשנות ה-30'", Living Out Loud, ושני ספרי ילדים, The Tree That Came to Stay ו-Happily Ever After. היא חיה בניו יורק.
עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בריחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פראן בנדטו ובנה בן העשר, רוברט, מצונפים על ספסל בתחנת הרכבת של פילדלפיה, מגומדים תחת תקרתה הנישאה בגובה ארבע קומות, וממתינים. פראן נסה על נפשה מבעלה המתעלל, בטרם ינחית עליה את המהלומה הסופית. היא מצפה למישהו שיבוא ויגיד לה לאן פניה מועדות. באישון לילה, מיד לאחר שבעלה השוטר, בובי, יצא לעבודתו, שינתה פראן את חזותה, ועכשיו היא דרוכה לכל תנועה בשתי דלתות התחנה, שמא יופיע בהן בובי. רוברט איננו יודע דבר, ושאלותיו נענות בהתחמקות. למחרת ימצאו שניהם את עצמם בעיר קטנה בפלורידה, בדירת מסתור עלובה, בזיהות שונה, בחיים אחרים.[1]
החיים שקדמו לבריחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פראן, סטודנטית לסיעוד, נישאת לבובי, שוטר במשטרת ניו יורק. שניהם צעירים, מאוהבים ולכאורה, כל עתידם לפניהם, אלא שהאלימות הכבושה של בובי מתחילה לצאת משליטתו. אחיזה אלימה בזרוע, דחיפות אל הקיר, מכות אגרוף - פראן איננה יודעת מה יגרום להתפרצות הבאה, ובנסיונותיה למנוע אותה, היא נעשית כנועה, מכווצת ובושה בעצמה, בעיקר כשהיא משקרת שוב ושוב לבנה היחיד, רוברט, התוהה על פשר החבורות והפציעות שהוא רואה ועל הקולות הנישאים מן הקומה הראשונה, כשהוא ספון בחדרו - צעקות, חבטות, צווחות כאב, בכי כבוש. כל שאלה שלו נענית בתשובה הקבועה - הייתה לי תאונה. נפלתי, התנגשתי בקיר, נחתכתי - עד שהוא חדל לשאול, וככל שהוא גדל, רואה פראן את פניו הנאטמים, את עיניו חסרות החיים, את ההשלמה חסרת התקווה הדורסת תחתיה את הילד, המאבד את חיותו לנגד עיניה.[2]
מבחינת בובי, לפראן יש כל מה שאישה יכלה להתאוות לו - בית יפה, כלים נאים, בן מוצלח, שאמו משגיחה עליו כשפראן עובדת כאחות בבית חולים - מצב שחבריו השוטרים של בובי מתקשים להבין ונשותיהם משתאות עליו. למה אתה מרשה לה לצאת לעבודה, תוהים החברים, אבל בובי מציג זאת כחסד שהוא עושה עמה כשהוא מרשה לה לעבוד. אך הוא ממרר את חייה בקנאה חסרת יסוד וממורמר, כשמסתבר שמשכורתה השנתית גדולה במשהו משלו.[3] אבל בובי אחוז כעס תמידי, על כל דבר שבעולם, ואת כעסו הוא פורק תמיד על פראן, שחיה בהכחשה מתמדת - כלפי חברותיה לעבודה, כלפי אחותה האהובה, בעיקר כלפי עצמה,[4] שליטתו של בובי בפראן אינה מתמצה באלימות פיזית בלבד, אלא בכל היבטי חייה, מה מותר לה ללבוש (לפי הכללים שהכתיבה לו אמו, הפולניה למחצה), מתי תפגוש את אחותה ועם איזה חברות תיפגש. וכל סטיה קלה מן התכתיבים, עלולה להביא לחבטות אגרוף או לדחיפה במורד המדרגות. אלה הם חייה של פראן. היא רוצה לעזוב, אבל תמיד יש סיבה לדחות את העזיבה - חופשת קיץ, חגים, בית ספר - וכך היא נשארת עוד ועוד, וכשכבר אמרה לבובי שהיא עוזבת אותו, אמר לה פשוט: לא, את לא. ועוד אמר לה: מה תעשי, פראן, תקראי לשוטר? ופראן יודעת שכל הדרכים הרגילות, המקובלות, של גירושין והסכמים ומעבר לבית אחר, חסומות בפניה.[5]
החלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כך עד הפעם שבה בובי הולם בה כך, שברור לה שהפעם הבאה עלולה להיות האחרונה, שאין לה ברירה אלא להתקשר למספר בכרטיס שנתנה לה פאטי באנקרופט, אישה העמדת בראש עמותת מתנדבים, ששמו להם למטרה לחלץ נשים מוכות מבעלים מתעללים, להמציא להן זיהות חדשה וכתובת חדשה בקצווי ארץ, שם לא יוכל הבעל האלים למצוא אותן. תחילה היא לוקחת את בנה אל בית אחותה, שרואה בפעם הראשונה את תוצאות אלימותו של בעלה, חתומות לאין הסתר על פני אחותה הגדולה. אך בובי מגיע אל דלת הדירה, מאיים לפרוץ אותה אם לא תפתח לו, ומחוסר ברירה, היא חוזרת אתו הביתה, אך לאחר שהחבורות דוהות מעט וההריון, שהסתירה מבובי, מסתיים בהפלה יזומה, היא גוזזת את שערה, יוצרת לה תסרוקת חדשה וצובעת את הג'ינג'י הלוהט שלה לבלונד, וכך, עם משקפיים מזכוכית רגילה ובשמלה פרחונית ארוכה ורחבה, עם תיק נסיעות המחזיק בו את המינימום המיידי לשניהם, היא לוקחת את רוברט, הדבר היחיד שחשוב לה לקחת עמה כשהיא עוזבת את ביתה לעד, ויוצאת לדרך החדשה שהתוותה לה פאטי באנקרופט בעזרת אנשיה.[6]
חיי פליטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלייק פלאטה שבפלורידה, מוצאים עצמם פראן ורוברט בדירה דו-מפלסית קטנה ועלובה, שמזכירה לפראן את כל הדירות העלובות שבהן גרה עם אביה הנכה ואמה העסוקה בפרנסת המשפחה וגרייס, אחותה הקטנה, דירות שפינו ודירות שעברו אליהן ללא סיבה ברורה, כולן דלות ועלובות באותה מידה. מציאות זו גורמת לפראן לשנוא את בובי, באכזריות שכמותה לא הרגישה מעולם, על שבמעשיו גזל ממנה את הבית הראשון האמיתי שלה, בית שאהבה וטיפחה, עם האוקיינוס בקצה הרחוב, והחזיר אותה אל דירה מן הסוג, שחשבה שהשאירה מאחוריה לתמיד, על ריחות הבישול והסיגריות וההזנחה של דיירים קודמים, על תחושת הארעיות והרפיפות שנתנו בה תמיד כל דירות ילדותה ונעוריה. הידיעה, שלהצלת חייה ולהצלת נפשו של בנה נאלצה לעקור אותו מכל חייו הקודמים, מכרסמת בה.[7]
חיים חדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיון שבזיהותה הבדויה איננה יכולה לעבוד במקצועה, כאחות מוסמכת, בת קרנשואו - גלגולה החדש של פראן בנדטו - נאלצת לעבוד כמטפלת-בית סיעודית, אך היא שלמה עם המעבר הזה, מתיידדת עם מטופליה ושמחה באפשרות לצאת ולפגוש אנשים, שאינם יודעים דבר על חייה הקודמים. ביום הראשון ללימודים בבית ספרו החדש של רוברט, היא מתיידדת עם סינדי, וזוכה ליהנות שוב מחברות פשוטה, נעימה, חופשייה מצלו המאיים של בובי. סינדי יודעת רק שבת' היא אישה גרושה, אם לבן, שבאה לפלורידה מדלאוור. היא צופה מן הצד, בעידוד, בקשר הנרקם והולך בין בת' למאמן הספורט של רוברט, גבר השונה בכל מובן אפשרי מבובי, ובדיוק מסיבה זו בת' איננה מרגישה כלפיו את המשיכה המסוכנת, המאיימת, שכבלה אותה אל בובי. היא בוטחת בו, שמחה על קרבתו, אבל מהססת.
נקודת מפנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביום בילוי בלונה פארק נודד, פרס לקבוצת הכדורגל של רוברט על משחק מוצלח, קורה אסון כשמושב בגלגל הענק מתפרק ומטיח ילד וילדה ארצה מגובה רב. בת', האחות המוסמכת האחראית, נחלצת מיד לטיפול בילדים ומצילה את חייהם, אבל תוך כדי כך, היא נקלטת במצלמתו של אב, הממרר את חיי בנו בצילומי וידאו המנציחים כל רגע בחייו. הצלם מטעם עצמו נחפז עם הסרטון אל תחנת הטלוויזיה הקרובה, ובאותו ערב משודרת תמונתה של בת', כשהיא פונה להרף עין מן הפצועים שבטיפולה אל הקהל המקיף אותם. השידור הזה, יחד עם שיחת טלפון באישון לילה מרוברט אל אביו, חורצים את גורל שניהם. כל חודשי המסתור, ההקפדה, כללי הסודיות המחמירים שכפתה על בנה - כולם מתפוגגים לאין. בובי מגיע אל דירת המסתור שלה, כשרוברט מבלה לילה אצל חברו בני בשכנות, מכה וחונק אותה ומשאיר אותה חסרת-הכרה וחבולה קשות, לוקח את רוברט ונעלם עמו.
חיים חדשים וחסר ללא מרפא[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארבע השנים הבאות בת' נישאת מחדש למייק, מאמן הספורט ועכשיו מנהל בית הספר, יולדת בת ומנהלת חיי משפחה טובים ושקטים סביב הבור השחור הפעור במרכזם, בור היעדרותו של רוברט. כל מאמציהם של בת' ומייק לאתר אותו עולים בתוהו, וכמו שאומר להם החוקר הפרטי שהם פונים אליו, מה יוכלו להגיד אם ימצאו אותו? אביו עשה בדיוק מה שעשתה אמו - היא חטפה אותו ונעלמה, והוא החזיר אותו לרשותו. ייתכן, הוא אומר להם, שבת' היא שתישפט ותימצא אשמה, כמי שהרחיקה ראשונה את בנו של בובי מחזקתו. ועל כן הם חדלים מן החיפושים, ובת' ממשיכה לחכות ולקוות. היא שומרת על מספר הטלפון שרוברט מכיר, נותנת לדיירת שהחליפה אותה בדירתם את כתובתה החדשה, מקשיבה פעם אחר פעם להודעה המוקלטת על המזכירה האלקטרונית שהשאיר רוברט מאי-שם, כשחמק מהשגחת אביו, ומדי פעם, היא בוכה בכי תמרורים עם סינדי. רוברט קרוב לגיל שש-עשרה, בוגר ועצמאי, והיא ממשיכה לצפות לצלצול הטלפון המיוחל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בּוּקְבְּרוֹאז.קוֹם, סקירות ספרים וביקורות עיתונות על "שחור וכחול"
- תמצית וסקירה על "שחור וכחול"
- חוג הקוראים של רנדום האוס, על "כחול ושחור"
- publishersweekly סקירת "כחול ושחור"
- שחור וכחול, באתר OCLC (באנגלית)