שירות המידע הלאומי
שירות המידע הלאומי (Serviço Nacional de Informações) ובראשי תיבות - SNI, היה שירות ביון שנוצר על ידי הדיקטטורה הצבאית בברזיל כיורש לשירות הפדרלי למודיעין וסיכול ריגול, בימי הנשיא אומברטו קסטלו ברנקו בשנת 1964. עם המעבר של ברזיל למשטר דמוקרטי פורק השירות. כיום ממלא תפקיד זה שירות בשם "סוכנות הביון של ברזיל" (ובראשי תיבות - ABIN).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ה-SNI התחיל את דרכו כשירות אזרחי בפיקודו של גנרל בדימוס בשם גולברי דו קוטו אה סילבה. הוא סיפק לנשיא אומברטו קסטלו ברנקו מקור מידע חיצוני, עצמאי משירותי הביון של הצבא. אנשי ה-SNI החלו את פעולתם כגוף הקרוי "המכון למחקר וללימודים חברתיים" שהוקם על ידי קוטו אה סילבה במטרה לחתור תחת שלטונו של ז'ואו גולאר, נשיאה האזרחי האחרון של ברזיל לפני השתלטות הכת הצבאית ב-1964.
ככל שכבדה ידו של המשטר הצבאי בברזיל על תושביה והשפעת הצבא חדרה לכל תחומי החיים; הצליח גם הצבא להשתלט על SNI, ולהפוך אותו לכלי חשוב בשליטתו בברזיל. למרות קיומה של משטרה חשאית בברזיל עוד מימי הרודן ז'טוליו ורגאס בשנות ה-30, השתלטות הצבא על ה-SNI הביאה נטיות אלו לשיאים חדשים.
בשנת 1973 הקים ה-SNI גוף משלו לאימון אנשי מודיעין. בשלב זה היה ה-SNI בעל עוצמה רבה שכללה מונופול על אימונם של סוכני ביון, והשפעה רבה במשרד הנשיא. השירות היה בעל אוטונומיה מוחלטת, ורבים מבוגריו ועושי דברו שימשו במשרות בעלות כוח והשפעה בממשל הברזילאי.
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באופן תאורטי תפקידו של ה-SNI היה לתאם בין פעולות גופי המודיעין של הצבא, כאשר לכל זרוע מזרועות צבא ברזיל, חיל האוויר, חיל הים וזרוע היבשה, היה שירות מודיעין אוטונומי משלו. למעשה, שירות המודיעין של חיל היבשה לא היה כפוף ל-SNI, והיה בעל שרשרת פיקוד מקבילה. גוף זה ניהל מדיניות משלו, והיה אחראי לרציחות, חטיפות ומעצרים בלתי חוקיים. כל שלושת גופי הביון הצבאיים היו אחראים לרדיפת מתנגדי משטר באופן לא דמוקרטי.
שיטות פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ה-SNI היה אחראי למתן אישור לכל מינוי בשירות המדינה. באמצעות רשת של מודיעין והאזנות, צבר השירות מידע על אזרחי ברזיל.
מחקר היסטורי מעריך כי בשיאו כלל השירות 50,000 איש המועסקים בו (כיום, לדוגמה, מועסקים בשירות המקביל, ABIN, כ-1,600 עובדים).
כוחו של השירות היה כה חזק, עד ששניים מנשיאי ברזיל בתקופת המשטר הצבאי, אמיליו גרסטזו מדיסי וז'ואו פיגיירדו שימשו כראשי השירות בטרם קיבלו את משרת הנשיא.