12 המושבעים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
12 המושבעים (1957)
כרזת הסרט
שם במקור: ‎12 Angry Men
בימוי: סידני לומט
הפקה: הנרי פונדה
רג'ילנד רוז
תסריט: רג'ילנד רוז
שחקנים ראשיים: הנרי פונדה
לי ג'יי. קוב
מוזיקה: בוריס קאופמן
חברת הפצה: יונייטד ארטיסט
הקרנת בכורה: 13 באפריל 1957
משך הקרנה: 96 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 340,000 דולר
הכנסות: 1,000,000 דולר
פרסים: (מועמד) 3 פרסי אוסקר: הסרט,
הבמאי והתסריט הטוב ביותר
(זכה) פרס האקדמיה הבריטית:
השחקן הזר הטוב ביותר -
הנרי פונדה.
פסטיבל ברלין:
הבמאי הטוב ביותר.
דף הסרט ב-IMDb

12 המושבעיםאנגלית: Angry Men ‏12) הוא סרט דרמה משנת 1957, בכיכובו של הנרי פונדה, שזכה לעיבוד קולנועי נוסף בשנת 1997, ולעיבוד למחזה. הסרט הוא סרטו הראשון של הבמאי סידני לומט.

הסרט מגולל את סיפורו של חבר מושבעים המורכב מ-12 גברים הנדרשים להכריע בשאלת אשמתו או חפותו של נער היספאני הנאשם ברצח אביו על סמך הראיות שהוצגו במשפט. עלילת הסרט מתרחשת כולה בחדר המושבעים, מלבד 2 סצינות קצרות בתחילת הסרט ובסופו ו-2 סצינות בחדר השירותים הסמוך.

ב-2007 נבחר הסרט "12 המושבעים" לשימור בארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית הנמצא בספריית הקונגרס.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסופר על חבר מושבעים שנדרש להחליט בסוגיית רצח מוכרת בארצות הברית, אשר בה נידון למוות נער שמואשם ברצח אב. הסרט למעשה מתחיל בטיעוני הסיום במשפט כנגד הנער, ושליחת המושבעים לדיון בחדרם.

העדויות והראיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. הסכין: בחזהו של האב נמצאה סכין זהה לסכין שהנער קנה מספר שעות לפני הרצח, וטוען שאיבד אותה כאשר השוטרים מתחקרים אותו. הסיבה שקנה את הסכין היא כי שבר לחברו סכין זהה.
  2. הקולנוע: כאשר הילד נחקר בביתו על ידי השוטרים, הוא טען שהיה בקולנוע בעת הרצח, אך לא זכר את שמות הסרטים.
  3. עדות ראייה: כ-20 מטרים מול החדר בו בוצע הרצח, גרה אישה, שנשבעה כי ראתה את הרצח דרך חלונות קרונותיה של רכבת שחלפה בין שתי הדירות. (מסופר כי במשפט, התובע המחוזי הוכיח שניתן לראות דרך רכבת החולפת במהירות בינונית, כאשר האורות בה כבויים).
  4. עדות שמיעה: קשיש שגר מתחת לביתם של האב והבן נשבע כי שמע את הבן צועק "אני אהרוג אותך" ושנייה לאחר מכן חבטה (של מה שנשמע כגופה) ברצפה. הוא טוען שהלך לדלת ביתו (הנמצאת כ-20 מטרים מהמקום בו היה) וראה את הנער נמלט מהמסדרון.

ברגעים הראשונים שהמושבעים מתארגנים בחדר, כבר אחדים מהם דנים במשפט ו"מסייעים" לחבריהם להחליט אם הנער אשם או לא. זהו היום החם בשנה, ומרבית המושבעים עצבניים, מזיעים ומקווים להחליט בנושא כמה שיותר מהר.

ראש חבר המושבעים מחליט לפתוח בהצבעה גלויה כדי לראות את עמדותיהם של החברים:

הצבעה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

12 המושבעים (1997)
כרזת הסרט המחודשת
שם במקור: ‎12 Angry Men
בימוי: ויליאם פרידקין
הפקה: מל סוופ
תסריט: רג'ילנד רוז
שחקנים ראשיים: ג'ק למון
ג'ורג' סי. סקוט
מוזיקה: קיינון הופקינס (לא ממקורי)
חברת הפצה: מטרו גולדווין מאייר (MGM)
הקרנת בכורה: 17 באוגוסט 1997
משך הקרנה: 117 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: לא ידוע
פרסים: גלובוס הזהב:
שחקן המשנה הטוב ביותר
בסרט טלוויזיה (ג'ורג' סי. סקוט)
אמי:
שחקן המשנה בסרט
טלוויזיה (ג'ורג' סי. סקוט)
פרס התאחדות הקולנוע
הלטינית בארצות הברית: שחקן
המשנה הטוב ביותר
(אדוארד ג'יימס אולמוס).
דף הסרט ב-IMDb
  • אופי ההצבעה: גלויה
  • אשם: 11
  • לא אשם: 1

לאחר הצבעה זו, מקניטים חלק מהמושבעים את מושבע מס' 8. הוא טוען שהוא אינו מסוגל לשלוח נער למותו כלאחר יד. הוא מציג את העובדות, ומושבע מספר 12 מציע שכל אחד מהמושבעים יגיד מה דעתו על הנושא, וכך יגיעו לדעות יותר הגיוניות. מוצגות בפנינו כל העובדות אודות המשפט, ואף סכין זהה לסכין בה, לכאורה, רצח הנער את אביו (את הסכין רכש מספר 8, כדי להוכיח שלא קשה להשיג סכין כזו). לאחר מכן מציע מושבע מס' 8 הצבעה חשאית, בה כל אחד יצביע, פרט אליו, ואם כולם יצביעו "אשם", הוא יצטרף אליהם ויצביע "אשם", אך אם קול אחד יצביע "זכאי", הם ימשיכו בדיונים.

הצבעה 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אופי ההצבעה: חשאית
  • אשם: 10
  • לא אשם: 2

המושבעים 8 ו-9 מנסים להמשיך ולשכנע את חבריהם כי הנער לא רצח את אביו, מציעים אמיתות אלטרנטיביות ומדברים על עברו של האב, שיכול היה להירצח בידי שונאים רבים שיש לו.

הצבעה 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אופי ההצבעה: אנונימית
  • אשם: 9
  • לא אשם: 3

הצבעה 4[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אופי ההצבעה: אנונימית
  • אשם: 8
  • לא אשם: 4

המושבעים 5 ו-11 מצטרפים לדעה כי הנער זכאי, וכאן מופרכת אחת העדויות החשובות במשפט: עדותו של הזקן שגר מתחת לדירתם של האב והבן. מושבע מספר 8 טוען שלא ייתכן שהזקן שמע את הנער צועק מכיוון שבאותן שניות (כ-15 שניות) חלפה רכבת עילית מטרים ספורים מהבניין, והוכח שקשה מאוד לשמוע כאשר רכבת חולפת בסמוך לבניין. מושבע מספר 3 מתנגד בכל תוקף להפרכה הזו, אך מושבע מספר 8 מקניט אותו וטוען שהוא רוצה לשלוח אותו למותו מסיבותיו האישיות ולא עקב העובדות, מושבע מספר 3 מתרתח ומתכוון להכות את מספר 8, הוא צועק עליו "אני אהרוג אותך", וכאן מבין את טעותו. מושבע מספר 8 שואל אותו "אתה באמת מתכוון להרוג אותי?".

בשלב זה מוחלט על הצבעה נוספת, עקב ההתפתחויות האחרונות:

הצבעה 5[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אופי ההצבעה: גלויה
  • אשם: 6
  • לא אשם: 6

בחלק זה נפתח דיון קצר על הסכין בה, לכאורה, השתמש הנער. מושבע מספר 5 מסביר על הסכין, כיוון שהוא גדל בסביבה בה סכינים מסוג זה היו חלק משגרת היום-יום, וכיוון שהוא עובד כאח ויודע כיצד דוקרים עם סכין זו. מוסבר כי סכין כזו נשלפת כלפי מעלה, ולא ניתן לדקור עימה כלפי מטה, ומי שרצח את האב, כנראה שלף את הסכין מראש ולא מול האב.

הצבעה 6[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אופי ההצבעה: גלויה
  • אשם: 3
  • לא אשם: 9

לאחר הצבעה זו נשארים רק מושבעים 3,4 ו-10 בדעתם כי הנער אשם, כל מושבע סיבה משלו:

  • 3: למושבע מס' 3 בן יחיד שמעולם לא נהג בו בכבוד, ושלא ראה אותו כבר 12 שנה, יחסיו עם הבן היו עכורים מאז ומתמיד, והוא מרגיש שלשלוח את הנער שרצח את אביו למוות, מהווה מעין נקמה בבנו.
  • 4: הוא מאמין בהגיון, והמשפט השפיע עליו רבות, הסתמכותו מבוססת על עדת הראייה.
  • 10: הוא טוען שיש לחסל את כל המהגרים, ושאסור להם לחיות בארצות הברית.

בהצבעה הבאה, מושבע מספר 12 משתכנע עקב מספר טיעונים של שלושת המושבעים המאשימים את הנער, וחוזר לעמדתו שהנער אשם.

הצבעה 7[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אופי ההצבעה: אקראית
  • אשם: 4
  • לא אשם: 8

הצבעה 8[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אופי ההצבעה: גלויה
  • אשם: 2
  • לא אשם: 10

לאחר מספר דיונים, מצביעים המושבעים ובעמדת האשם נותרים רק מושבעים 3 ו-4. מתחיל דיון על עדת הראייה: מושבע מספר 9 מבחין במספר 4 משפשף את צידי אפו ושואל אותו האם זה עקב המשקפיים שעל אפו (כאשר אדם מרכיב משקפיים במשך מספר שנים, נוצרות שקערוריות אדמדמות במעלה אפו, בגלל לחץ מתלי המשקפיים), הוא עונה שכן. מספר 9 מזכיר לשאר המושבעים שגם עדת הראייה, שראתה את הרצח ממיטתה, שפשפה את אפה, והגיעה למשפט ללא משקפי הראייה שלה. כאן נטען כי עדת הראייה לא הייתה כשרה להעיד, ונאמר כי איש אינו מרכיב משקפיים במיטה. מושבע מספר 4 מחליט לשנות החלטתו.

הצבעה 9[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אופי ההצבעה: אנונימית
  • אשם: 1
  • לא אשם: 11

לקראת תום הדיון משכנע מושבע מספר 8 את מספר 3, כי הנער לא רצח, ושזהו אינו בנו, אלא בנו של מישהו אחר. בכאב רב מושבע מספר 3 מתפכח ומבין שעליו לתת לנער לחיות.

הצבעה 10[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אופי ההצבעה: החלטה סופית
  • אשם: -
  • לא אשם: 12

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר המושבע תפקיד הדמות שחקן 1957 שחקן 1997
1 יושב ראש חבר המושבעים; עובד כעוזר מאמן פוטבול מרטין בלסם קורטני ב. ואנס
2 פקיד בנק נעים הליכות ג'ון פידלר אוסי דייוויס
3 איש עסקים מבולבל וכועס לי ג'יי. קוב ג'ורג' סי. סקוט
4 ברוקר מחושב ובטוח בעצמו א. ג. מרשל ארמין מולר-שטאל
5 אח שגדל בשכונה אלימה ג'ק קלוגמן דוריאן היירווד
6 צבע; קשוח אך קונפורמיסט וממושמע אד בינס ג'יימס גנדולפיני
7 איש-מכירות, קשוח ולא נוטה להתפשר; אוהד בייסבול מושבע שמצפה ללכת למשחק לאחר המשפט ג'ק וורדן טוני דנזה
8 אדריכל בשם דייוויס; הוא זה שנותן לנער את הסיכוי לאורך כל הסרט הנרי פונדה ג'ק למון
9 פנסיונר חכם ועירני בשם מק'ארדל ג'וזף סוויני יום קרונין
10 בעל מוסך גזען וקולני אד בגלי מיקלטי ויליאמסון
11 מהגר שעובד כמתקן שעונים, גאה להיות אזרח אמריקני ג'ורג' ווסקוביץ' אדוארד ג'יימס אולמוס
12 מנהל פרסום הססני רוברט ובר ויליאם ל. פיטרסן

עיבודים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1997 עובד הסרט שוב בהפקה שונה לסרט טלוויזיה.
  • בשנת 2007 עובד הסרט לגרסה הרוסית אשר שם הסרט בגרסה הרוסית הוא "12".
  • תיאטרון: הסרט עובד להצגת תיאטרון, שהועלתה גם בישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]