יהודה פולקמן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־11:15, 23 באוקטובר 2015

ד"ר פרופ' משה יהודה פולקמן (24 בפברואר 1933 – 14 בינואר 2008) היה מדען יהודי-אמריקאי שעסק בתחום מדעי הרפואה. פולקמן ידוע בעיקר בשל מחקרו על אנגיוגנזה (angiogenesis) בגידולים, תהליך שבו הגידול מושך כלי דם כדי להזין את עצמו. הוא התחיל את תחום המחקר האנגיוגנזי, שהוביל למציאת טיפולים רפואיים הכוללים מניעה של ניאו-וסקולריזציה. לעתים הוא מכונה "אבי האנגיוגנזה".^[1] מפרסיו הרבים: (Charles S. Mott Prize (1997), Massry Prize (1997),Keio Medical Science Prize (1998 ופרס וולף ברפואה (1992).^[2]

ביוגרפיה

שנות ילדותו

יהודה פולקמן נולד בשנת 1933 בקליבלנד, אוהיו, כבן לשושלת מכובדת של רבנים. את המשיכה למדע החדירה בו אמו, בסיפורים על חוקרים ידועים כאייזק ניוטון, לואי פסטר ומארי קירי.^[3] בילדותו ליווה פולקמן את אביו לביקורים בבתי חולים, וכבר כשהיה בן 7 ידע שברצונו להיות רופא, ולא רב כמו אביו. תגובתו של האב היתה, "ובכן, תוכל להיות רופא בסגנון רבני", משפט שהבן לקח אל ליבו.^[4]

קריירה מדעית

בגיל 15 התקבל פולקמן ללימודים באוניברסיטת אוהיו, ובתקופה זו עבד במשרה חלקית במעבדה של ד"ר רוברט זולינגר, שם רכש במהרה מיומנויות כירורגיות והפך למשתתף פעיל בתחום הכירורגיה האקדמית. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת אוהיו בשנת 1952 עבר פולקמן ללמוד בביה"ס לרפואה של הרווארד, שם התקבל בברכה במעבדות של ד"ר רוברט גרוס, שהיה אז המנתח הראשי של ביה"ח לילדים בבוסטון.^[5] במהלך עבודתו תחת ד"ר גרוס עזר פולקמן לפתח מחמצן בועות למכונת לב ריאה ותכנן אב-טיפוס לקוצב הלב המושתל הראשון.^[3]^[5] עם סיום לימודיו בשנת 1957 החל יהודה פולקמן לעבוד כמנתח מתמחה בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס. עבודתו שם נקטעה כאשר הוא זומן למרכז הרפואי של צי ארצות הברית. במהלך ניסויים שערך עבור הצי שעסקו בהחזקת איברים בחיים ללא אספקת דם גילה פולקמן שגידולים סרטניים שהושתלו בבלוטת תריס שנלקחה מארנב ולא קיבלה אספקת דם לא התפתחו מעבר לגודל של מילימטר אחד, לעומת גידולים שהושתלו בעכברים חיים (שם היתה אספקת דם רציפה) וגדלו ללא שליטה.^[3]^[4] בעקבות כך החליט פולקמן לכוון את מחקרו בכיוון האנגיוגנזה.

לאחר שנתיים של עבודתה בצי חזר פולקמן לבית החולים הכללי של מסצ'וסטס וסיים שם את ההתמחות שלו כרופא מנתח. הוא שימש כעוזר מנתח בביה"ח של בוסטון, ולאחר מכן התנסה בכירורגיה פדיאטרית בביה"ח לילדים של פילדלפיה תחת צ'ארלס אוורט קופ. בשנת 1967 הוא מונה למנתח הראשי הצעיר ביותר של בית החולים לילדים של בוסטון.^[3] הוא מונה לפרופסור לכירורגיה פדיאטרית וביולוגיה תאית בביה"ס הרפואי של הרווארד, ולמעשה היה הפרופסור הצעיר ביותר בהיסטוריה של ביה"ס הרפואי.^[4]

מותו

יהודה פולקמן נפטר ב 14 בינואר 2008 מהתקף לב, והשאיר אחריו אשה, שתי בנות ונכדה אחת. ^[3]

עבודתו על אנגיוגנזה

בשנת 1971 פרסם פולקמן במגזין הרפואה "New England Journal of Medicine" היפותזה שלפיה צמיחת גידולים תלויה באנגיוגנזה, ומניעת אנגיוגנזה תוכל לשמש כטיפול יעיל בגידולים סרטניים. במאמר זה טבע פולקמן את המושג אנטי-אנגיוגנזה. עפ"י פולקמן, קיום של גידול סרטני מחייב הימצאותם של כלי דם שיזינו את הגידול, ובאמצעות הפסקת זרימת הדם אל הגידול ניתן להרעיב אותו עד לנסיגה מוחלטת.^[6] למרות שהתיאוריה נתקלה בהתנגדות מצד חוקרים רבים בתחום, פולקמן המשיך במחקרו יחד עם הצוות שלו, ומהר מאוד זיהה כאחד מגורמי האנגיוגנזה את גורם הגדילה הפיברובלסטי (FGF) , אך המחקר הראה שזה אינו הגורם היחיד.^[3] כדי להאיץ את העבודה, החל פולקמן ליצור קשרים עם חברות תעשייה, ובשנת 1974 נחתם עם התאגיד מונסנטו הסכם למימון המחקר למשך 10 שנים ^[3]. רוברט לנגר עבד באותו הזמן במעבדות של פולקמן, והתמקד במחקר על העברת תרופות.

בסוף שנות ה 80 התגלו שני גורמי אנגיוגנזה נוספים ע"י קבוצות מחקר ששאבו השראה מעבודתו של פולקמן: האנגיוגנין והVEGF, ומרגע זה החל חיפוש אחר טיפולים.^[2] לאחר שתם ההסכם עם מונסנטו הפרוייקט מומן ע"י שתי חברות נוספות, והחוקרים גילו את מעכב האנגיוגנזה פומאגילין (fumagillin) המופק ע"י הפטריה Aspergillus Fumigatus. נסיון של מחקר מקביל לפתח את הפומאגילין הוביל לפיתוח מעכב האנגיוגנזה TNP-470. פולקמן ניסה אותו על חולי המנגיומה, ולאחר חצי שנה של טיפול, הגידולים הצטמצמו משמעותית, בנוסף לירידה בכמות ה FGF בשתן.^[3] בשנת 1991 התגלו שני מעכבי אנגיוגנזה נוספים - אנגיוסטטין ואנדוסטטין,^[3] והמחקר הלך וצבר עניין בקרב הציבור הרחב.

בשנת 2004 מעכב האנגיוגנזה אווסטין היה הראשון שאושר ע"י ה FDA כטיפול בסרטן.^[7]^[8] עוד כ10 מעכבי אנגיוגנזה נוספים אושרו, והם משמשים כיום לטיפול בכ 1.2 מיליון חולי סרטן בעולם.^[4]

לקריאה נוספת

הערות שוליים

^ Judah Folkman Biography -- Academy of Achievement, www.achievement.org
^ ¹ ² Judah Folkman | Harvard Medical School Office for Faculty Affairs, www.fa.hms.harvard.edu
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ Patricia K. Donahoe, Judah Folkman – a biographical memoir
^ ¹ ² ³ ⁴ Remembering Judah Folkman - Research Administration - Children's Hospital Boston, ‏2012-02-10
^ ¹ ² Prof. Dr. Judah Folkman | Schering Stiftung, www.scheringstiftung.de
^ Domenico Ribatti, Judah Folkman, a pioneer in the study of angiogenesis, Angiogenesis 11, 2008-03-01, עמ' 3-10 doi: 10.1007/s10456-008-9092-6
^ {{cite news}}: Empty citation (עזרה)
^ תרופה חדשה מצליחה לראשונה לעכב גידולים סרטניים * | הידען, באתר הידען

[1] Judah Folkman Biography -- Academy of Achievement, www.achievement.org

[:0-2] ¹ ² Judah Folkman | Harvard Medical School Office for Faculty Affairs, www.fa.hms.harvard.edu

[:1-3] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ Patricia K. Donahoe, Judah Folkman – a biographical memoir

[:2-4] ¹ ² ³ ⁴ Remembering Judah Folkman - Research Administration - Children's Hospital Boston, ‏2012-02-10

[:3-5] ¹ ² Prof. Dr. Judah Folkman | Schering Stiftung, www.scheringstiftung.de

[6] Domenico Ribatti, Judah Folkman, a pioneer in the study of angiogenesis, Angiogenesis 11, 2008-03-01, עמ' 3-10 doi: 10.1007/s10456-008-9092-6

[7] {{cite news}}: Empty citation (עזרה)

[8] תרופה חדשה מצליחה לראשונה לעכב גידולים סרטניים * | הידען, באתר הידען

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''ד"ר פרופ' משה יהודה פולקמן''' (24 בפברואר 1933 – 14 בינואר 2008) היה מדען יהודי-אמריקאי שעסק בתחום [[מדעי הרפואה]]. פולקמן ידוע בעיקר בשל מחקרו על [[אנגיוגנזה|אנגיוגנזה (angiogenesis)]] בגידולים, תהליך שבו הגידול מושך [[כלי דם]] כדי להזין את עצמו. הוא התחיל את תחום המחקר [[אנגיוגנזה|האנגיוגנזי]], שהוביל למציאת טיפולים רפואיים הכוללים מניעה של [[ניאו-וסקולריזציה]]. לעתים הוא מכונה "אבי האנגיוגנזה".[1] מפרסיו הרבים: (Charles S. Mott Prize (1997), Massry Prize (1997),Keio Medical Science Prize (1998 ו[[פרס וולף|פרס וולף ברפואה]] (1992).[2]
+'''ד"ר פרופ' משה יהודה פולקמן''' (24 בפברואר 1933 – 14 בינואר 2008) היה מדען יהודי-אמריקאי שעסק בתחום [[מדעי הרפואה]]. פולקמן ידוע בעיקר בשל מחקרו על [[אנגיוגנזה|אנגיוגנזה (angiogenesis)]] בגידולים, תהליך שבו הגידול מושך [[כלי דם]] כדי להזין את עצמו. הוא התחיל את תחום המחקר [[אנגיוגנזה|האנגיוגנזי]], שהוביל למציאת טיפולים רפואיים הכוללים מניעה של [[ניאו-וסקולריזציה]]. לעתים הוא מכונה "אבי האנגיוגנזה".<ref>{{קישור כללי|כותרת = Judah Folkman Biography -- Academy of Achievement|כתובת = http://www.achievement.org/autodoc/page/fol0bio-1|אתר = www.achievement.org|תאריך_וידוא = 2015-10-23}}</ref> מפרסיו הרבים: (Charles S. Mott Prize (1997), Massry Prize (1997),Keio Medical Science Prize (1998 ו[[פרס וולף|פרס וולף ברפואה]] (1992).<ref name=":0">{{קישור כללי|כותרת = Judah Folkman {{!}} Harvard Medical School Office for Faculty Affairs|כתובת = http://www.fa.hms.harvard.edu/about-our-faculty/memorial-minutes/f/judah-folkman/|אתר = www.fa.hms.harvard.edu|תאריך_וידוא = 2015-10-23}}</ref>
 == ביוגרפיה ==
 === שנות ילדותו ===
-יהודה פולקמן נולד בשנת 1933 בקליבלנד, אוהיו, כבן לשושלת מכובדת של רבנים. את המשיכה למדע החדירה בו אמו, בסיפורים על חוקרים ידועים כ[[אייזק ניוטון]], [[לואי פסטר]] ו[[מארי קירי]].[3] בילדותו ליווה פולקמן את אביו לביקורים בבתי חולים, וכבר כשהיה בן 7 ידע שברצונו להיות רופא, ולא רב כמו אביו. תגובתו של האב היתה, "ובכן, תוכל להיות רופא בסגנון רבני", משפט שהבן לקח אל ליבו.[4]
+יהודה פולקמן נולד בשנת 1933 בקליבלנד, אוהיו, כבן לשושלת מכובדת של רבנים. את המשיכה למדע החדירה בו אמו, בסיפורים על חוקרים ידועים כ[[אייזק ניוטון]], [[לואי פסטר]] ו[[מארי קירי]].<ref name=":1">{{קישור כללי|הכותב = Patricia K. Donahoe|כתובת = http://www.nasonline.org/publications/biographical-memoirs/memoir-pdfs/folkman-judah.pdf|כותרת = Judah Folkman – a biographical memoir|אתר = |תאריך = }}</ref> בילדותו ליווה פולקמן את אביו לביקורים בבתי חולים, וכבר כשהיה בן 7 ידע שברצונו להיות רופא, ולא רב כמו אביו. תגובתו של האב היתה, "ובכן, תוכל להיות רופא בסגנון רבני", משפט שהבן לקח אל ליבו.<ref name=":2">{{קישור כללי|כותרת = Remembering Judah Folkman - Research Administration - Children's Hospital Boston|כתובת = https://web.archive.org/web/20120210125621/http://www.childrenshospital.org/cfapps/research/data_admin/Site2580/mainpageS2580P1.html|תאריך = 2012-02-10|תאריך_וידוא = 2015-10-23}}</ref>
 === קריירה מדעית ===
-בגיל 15 התקבל פולקמן ללימודים [[אוניברסיטת המדינה של אוהיו|באוניברסיטת אוהיו]], ובתקופה זו עבד במשרה חלקית במעבדה של [[רוברט זולינגר|ד"ר רוברט זולינגר]], שם רכש במהרה מיומנויות [[כירורגיה|כירורגיות]] והפך למשתתף פעיל בתחום הכירורגיה האקדמית. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת אוהיו בשנת 1952 עבר פולקמן ללמוד ב[[אוניברסיטת הרווארד|ביה"ס לרפואה של הרווארד]], שם התקבל בברכה במעבדות של [[רוברט גרוס|ד"ר רוברט גרוס]], שהיה אז המנתח הראשי של ביה"ח לילדים בבוסטון.[5] במהלך עבודתו תחת ד"ר גרוס עזר פולקמן לפתח מחמצן בועות למכונת לב ריאה ותכנן אב-טיפוס לקוצב הלב המושתל הראשון.[5] [3] עם סיום לימודיו בשנת 1957 החל יהודה פולקמן לעבוד כמנתח מתמחה בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס. עבודתו שם נקטעה כאשר הוא זומן למרכז הרפואי של צי ארצות הברית. במהלך ניסויים שערך עבור הצי שעסקו בהחזקת איברים בחיים ללא אספקת דם גילה פולקמן שגידולים סרטניים שהושתלו בבלוטת תריס שנלקחה מארנב ולא קיבלה אספקת דם לא התפתחו מעבר לגודל של מילימטר אחד, לעומת גידולים שהושתלו בעכברים חיים (שם היתה אספקת דם רציפה) וגדלו ללא שליטה.[3] [4] בעקבות כך החליט פולקמן לכוון את מחקרו בכיוון האנגיוגנזה. לאחר שנתיים של עבודתה בצי חזר פולקמן לבית החולים הכללי במסצ'וסטס וסיים שם את ההתמחות שלו כרופא מנתח. הוא שימש כעוזר מנתח בביה"ח של בוסטון, ולאחר מכן התנסה בכירורגיה פדיאטרית בביה"ח לילדים של פילדלפיה תחת צ'ארלס אוורט קופ. בשנת 1967 הוא מונה למנתח הראשי הצעיר ביותר של בית החולים לילדים של בוסטון.[3] הוא מונה לפרופסור לכירורגיה פדיאטרית וביולוגיה תאית בביה"ס הרפואי של הרווארד, ולמעשה היה הפרופסור הצעיר ביותר בהיסטוריה של ביה"ס הרפואי.[4]
+בגיל 15 התקבל פולקמן ללימודים [[אוניברסיטת המדינה של אוהיו|באוניברסיטת אוהיו]], ובתקופה זו עבד במשרה חלקית במעבדה של [[רוברט זולינגר|ד"ר רוברט זולינגר]], שם רכש במהרה מיומנויות [[כירורגיה|כירורגיות]] והפך למשתתף פעיל בתחום הכירורגיה האקדמית. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת אוהיו בשנת 1952 עבר פולקמן ללמוד ב[[אוניברסיטת הרווארד|ביה"ס לרפואה של הרווארד]], שם התקבל בברכה במעבדות של [[רוברט גרוס|ד"ר רוברט גרוס]], שהיה אז המנתח הראשי של ביה"ח לילדים בבוסטון.<ref name=":3">{{קישור כללי|כותרת = Prof. Dr. Judah Folkman {{!}} Schering Stiftung|כתובת = http://www.scheringstiftung.de/index.php?option=com_content&view=article&id=2157%253Apreistraeger-prof-dr-judah-folkman&catid=72&Itemid=28&lang=en|אתר = www.scheringstiftung.de|תאריך_וידוא = 2015-10-23}}</ref> במהלך עבודתו תחת ד"ר גרוס עזר פולקמן לפתח [[מחמצן בועות]] ל[[מכונת לב-ריאה|מכונת לב ריאה]] ותכנן אב-טיפוס לקוצב הלב המושתל הראשון.<ref name=":1" /><ref name=":3" /> עם סיום לימודיו בשנת 1957 החל יהודה פולקמן לעבוד כמנתח מתמחה בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס. עבודתו שם נקטעה כאשר הוא זומן למרכז הרפואי של צי ארצות הברית. במהלך ניסויים שערך עבור הצי שעסקו בהחזקת איברים בחיים ללא אספקת דם גילה פולקמן שגידולים סרטניים שהושתלו בבלוטת תריס שנלקחה מארנב ולא קיבלה אספקת דם לא התפתחו מעבר לגודל של מילימטר אחד, לעומת גידולים שהושתלו בעכברים חיים (שם היתה אספקת דם רציפה) וגדלו ללא שליטה.<ref name=":1" /><ref name=":2" /> בעקבות כך החליט פולקמן לכוון את מחקרו בכיוון האנגיוגנזה.
+לאחר שנתיים של עבודתה בצי חזר פולקמן ל[[בית החולים הכללי של מסצ'וסטס]] וסיים שם את ההתמחות שלו כרופא מנתח. הוא שימש כעוזר מנתח ב[[בית החולים העירוני, בוסטון|ביה"ח של בוסטון]], ולאחר מכן התנסה בכירורגיה פדיאטרית בביה"ח לילדים של פילדלפיה תחת צ'ארלס אוורט קופ. בשנת 1967 הוא מונה למנתח הראשי הצעיר ביותר של בית החולים לילדים של בוסטון.<ref name=":1" /> הוא מונה לפרופסור לכירורגיה פדיאטרית וביולוגיה תאית בביה"ס הרפואי של הרווארד, ולמעשה היה הפרופסור הצעיר ביותר בהיסטוריה של ביה"ס הרפואי.<ref name=":2" />
 === מותו ===
-יהודה פולקמן נפטר ב 14 בינואר 2008 מהתקף לב, והשאיר אחריו אשה, שתי בנות ונכדה אחת. [3]
+יהודה פולקמן נפטר ב 14 בינואר 2008 מהתקף לב, והשאיר אחריו אשה, שתי בנות ונכדה אחת. <ref name=":1" />
 == עבודתו על אנגיוגנזה ==
-בשנת 1971 פרסם פולקמן במגזין הרפואה "New England Journal of Medicine" היפותזה שלפיה צמיחת גידולים תלויה באנגיוגנזה, ומניעת אנגיוגנזה תוכל לשמש כטיפול יעיל בגידולים סרטניים. במאמר זה טבע פולקמן את המושג אנטי-אנגיוגנזה. עפ"י פולקמן, קיום של גידול סרטני מחייב הימצאותם של כלי דם שיזינו את הגידול, ובאמצעות הפסקת זרימת הדם אל הגידול ניתן להרעיב אותו עד לנסיגה מוחלטת.[6] למרות שהתיאוריה נתקלה בהתנגדות מצד חוקרים רבים בתחום, פולקמן המשיך במחקרו יחד עם הצוות שלו, ומהר מאוד זיהה כאחד מגורמי האנגיוגנזה את גורם הגדילה הפיברובלסטי (FGF) , אך המחקר הראה שזה אינו הגורם היחיד.[3] כדי להאיץ את העבודה, החל פולקמן ליצור קשרים עם חברות תעשייה, ובשנת 1974 נחתם עם התאגיד מונסנטו הסכם למימון המחקר למשך 10 שנים [3].  רוברט לנגר עבד באותו הזמן במעבדות של פולקמן, והתמקד במחקר על העברת תרופות.
+בשנת 1971 פרסם פולקמן במגזין הרפואה "New England Journal of Medicine" היפותזה שלפיה צמיחת גידולים תלויה באנגיוגנזה, ומניעת אנגיוגנזה תוכל לשמש כטיפול יעיל בגידולים סרטניים. במאמר זה טבע פולקמן את המושג אנטי-אנגיוגנזה. עפ"י פולקמן, קיום של גידול סרטני מחייב הימצאותם של כלי דם שיזינו את הגידול, ובאמצעות הפסקת זרימת הדם אל הגידול ניתן להרעיב אותו עד לנסיגה מוחלטת.<ref>{{צ-מאמר|שם = Judah Folkman, a pioneer in the study of angiogenesis|קישור = http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2268723/|כתב עת = Angiogenesis|שנת הוצאה = 2008-03-01|עמ = 3-10|כרך = 11|doi = 10.1007/s10456-008-9092-6|מחבר = Domenico Ribatti}}</ref> למרות שהתיאוריה נתקלה בהתנגדות מצד חוקרים רבים בתחום, פולקמן המשיך במחקרו יחד עם הצוות שלו, ומהר מאוד זיהה כאחד מגורמי האנגיוגנזה את גורם הגדילה הפיברובלסטי (FGF) , אך המחקר הראה שזה אינו הגורם היחיד.<ref name=":1" /> כדי להאיץ את העבודה, החל פולקמן ליצור קשרים עם חברות תעשייה, ובשנת 1974 נחתם עם התאגיד מונסנטו הסכם למימון המחקר למשך 10 שנים <ref name=":1" />.  רוברט לנגר עבד באותו הזמן במעבדות של פולקמן, והתמקד במחקר על העברת תרופות.
-בסוף שנות ה 80 התגלו שני גורמי אנגיוגנזה נוספים ע"י קבוצות מחקר ששאבו השראה מעבודתו של פולקמן: האנגיוגנין והVEGF, ומרגע זה החל חיפוש אחר טיפולים.[2] לאחר שתם ההסכם עם מונסנטו הפרוייקט מומן ע"י שתי חברות נוספות, והחוקרים גילו את מעכב האנגיוגנזה פומאגילין (fumagillin) המופק ע"י הפטריה Aspergillus Fumigatus. נסיון של מחקר מקביל לפתח את הפומאגילין הוביל לפיתוח מעכב האנגיוגנזה TNP-470. פולקמן ניסה אותו על חולי המנגיומה, ולאחר חצי שנה של טיפול, הגידולים הצטמצמו משמעותית, בנוסף לירידה בכמות ה FGF בשתן.[3] בשנת 1991 התגלו שני מעכבי אנגיוגנזה נוספים - אנגיוסטטין ואנדוסטטין,[3] והמחקר הלך וצבר עניין בקרב הציבור הרחב.
+בסוף שנות ה 80 התגלו שני גורמי אנגיוגנזה נוספים ע"י קבוצות מחקר ששאבו השראה מעבודתו של פולקמן: האנגיוגנין והVEGF, ומרגע זה החל חיפוש אחר טיפולים.<ref name=":0" /> לאחר שתם ההסכם עם מונסנטו הפרוייקט מומן ע"י שתי חברות נוספות, והחוקרים גילו את מעכב האנגיוגנזה פומאגילין (fumagillin) המופק ע"י הפטריה Aspergillus Fumigatus. נסיון של מחקר מקביל לפתח את הפומאגילין הוביל לפיתוח מעכב האנגיוגנזה TNP-470. פולקמן ניסה אותו על חולי המנגיומה, ולאחר חצי שנה של טיפול, הגידולים הצטמצמו משמעותית, בנוסף לירידה בכמות ה FGF בשתן.<ref name=":1" /> בשנת 1991 התגלו שני מעכבי אנגיוגנזה נוספים - אנגיוסטטין ואנדוסטטין,<ref name=":1" /> והמחקר הלך וצבר עניין בקרב הציבור הרחב.
-בשנת 2004 מעכב האנגיוגנזה אווסטין היה הראשון שאושר ע"י ה FDA כטיפול בסרטן.[7] [8] עוד כ10 מעכבי אנגיוגנזה נוספים אושרו, והם משמשים כיום לטיפול בכ 1.2 מיליון חולי סרטן בעולם.[4]
+בשנת 2004 מעכב האנגיוגנזה אווסטין היה הראשון שאושר ע"י ה FDA כטיפול בסרטן.<ref>{{Cite news}}</ref><ref>{{קישור כללי|כותרת = תרופה חדשה מצליחה לראשונה לעכב גידולים סרטניים * {{!}} הידען|כתובת = http://www.hayadan.org.il/avastin-300304|אתר = הידען|תאריך_וידוא = 2015-10-23|שפה = he-IL}}</ref> עוד כ10 מעכבי אנגיוגנזה נוספים אושרו, והם משמשים כיום לטיפול בכ 1.2 מיליון חולי סרטן בעולם.<ref name=":2" />
 == לקריאה נוספת ==