רופא מגפה – הבדלי גרסאות
יצירת דף חדש |
(אין הבדלים)
|
גרסה מ־22:06, 27 באפריל 2022
.png)
רופא מגפה (באנגלית: Plague doctor) היה רופא שטיפל בקורבנות המוות השחור (1347–1351) בעת הפצה של דבר הבלוטות (אחד משלוש תת-הצורות של דבר השכיחות באדם).[1] רופאים אלו נשכרו בערים שונות כדי לטפל בחולים נגועים ללא קשר להכנסה, במיוחד בעניים שלא יכלו להרשות לעצמם לשלם על טיפולים רפואיים.[2][3]
לרופאי המגפה היה מוניטין שנוי במחלוקת, כאשר חלק מהאזרחים ראו בנוכחותם אזהרה לעזוב אזור מסוים.[4] חלק מרופאי המגפה גבו מהמטופלים ובני משפחותיהם תשלום נוסף עבור טיפולים מיוחדים או תרופות שווא.[5] במקרים רבים רופאים אלו לא היו רופאים או מנתחים מנוסים; במקום זאת, בהיותם מתנדבים, רופאים מדרגה שנייה או רופאים צעירים שרק מתחילים קריירה.[6] במקרה מסוים, רופא מגפה היה ירקן לפני העסקתו כרופא. רופאי מגפה כמעט ולא ריפאו חולים; במקום זאת, העלו את מספר ההרוגים ואת מספר האנשים שנדבקו.[7]
בצרפת ובהולנד, רופאי מגפה לעיתים קרובות לא היו בעלי ניסיון רפואי ונקראו "אמפיריה"; כלומר, פעלו לפי התחושות שלהם ברגע הטיפול בחולה. רופאי מגפה היו ידועים בתור "רופאי מגפה עירוניים או קהילתיים", בעוד "רופאים כלליים" היו רופאים נפרדים ושניהם עשויים להיות באותה עיר או עיירה אירופית באותו הזמן.[8][9][10][11]
רופאי מגיפה בולטים
- העיר האיטלקית פאביה, בשנת 1479, נעזרה בג'ובאני דה ונטורה כרופא מגפה קהילתי.[12][13]
- הרופא האירי, נייל או גלקיין (1563?–1653) זכה לכבוד רב בספרד, בצרפת ובאיטליה על "אומץ ליבו" בטיפול באנשים רבים בעת התפרצות המגפה.[14]
- האנטומאי הצרפתי אמברואז פרה והאלכימאי השווייצרי פאראצלסוס היו גם רופאי מגפות מפורסמים מתקופת הרנסנס.[15]
- נוסטרדמוס נתן עצות לגבי אמצעי מניעה נגד המגפה,[16][17] כגון פינוי גופות נגועות, נשימת אוויר צח ושתיית מים נקיים.[18][19] בנוסף, המליץ לא להקיז את דם את החולה.[19]
- ג'ון פאוליטיוס היה רופא המגפה הראשון של אדינבורו,[20][21][22] אך הוא מת ביוני 1645 שבועות בלבד לאחר תחילת העבודה.[22] המשיך אותו ג'ורג' ריי.[22][21][23]
הערות שוליים
- ^ Cipolla 1977, p. 65.
- ^ Cipolla 1977, p. 68.
- ^ Andrew Whalen, Are surgical masks the new plague masks? A history of the not-always-helpful ways we've reacted to pandemics, Newsweek, 2020-03-19 (באנגלית)
- ^ Byrne 2006, p. 170.
- ^ Doctor's Review | Doctors of the Black Death, web.archive.org, 2014-05-06
- ^ Miskimin, Harry (1977). The Medieval City. Yale University Press. p. 66. ISBN 0-300-02081-3.
- ^ Byrne 2006, p. 170.
- ^ Cipolla 1977, p. 65.
- ^ Ellis 2004, p. 202.
- ^ Byrne 2006, p. 169.
- ^ Simon, Matthew, Emergent Computation: emphasizing bioinformatics, Publisher シュプリンガー・ジャパン株式会社, 2005, p. 3. ISBN 0-387-22046-1
- ^ Simon, Matthew, Emergent Computation: emphasizing bioinformatics, Publisher シュプリンガー・ジャパン株式会社, 2005, p. 3. ISBN 0-387-22046-1
- ^ King, Margaret L., Western Civilization: a social and cultural history, Prentice-Hall, 2002, p. 339. ISBN 0-13-045007-3
- ^ J. O. Woods, The history of medicine in Ireland., The Ulster Medical Journal 51, 1982, עמ' 35–45
- ^ Körner, Christian, Mountain Biodiversity: a global assessment, CRC Press, 2002, p. 13. ISBN 1-84214-091-4
- ^ Hogue, John,Nostradamus: the new revelations, Barnes & Noble Books, 1995, p. 1884. ISBN 1-56619-948-4
- ^ Richard Smoley, The Essential Nostradamus, Penguin, 2006-01-19, ISBN 978-1-4406-4984-4. (באנגלית)
- ^ Pickover, Clifford A., Dreaming the Future: the fantastic story of prediction, Prometheus Books, 2001, p. 279. ISBN 1-57392-895-X
- ^ 1 2 Repertoire Chronologique Nostradamus/1539-1567/1555-003 Nostradamus, Excellent & moult utile, web.archive.org, 2012-03-17
- ^ Edinburgh's Dark Side, web.archive.org, 2007-07-18
- ^ 1 2 Wayback Machine, web.archive.org
- ^ 1 2 3 Brit History: Plague Doctors in British History, Anglotopia.net (באנגלית אמריקאית)
- ^ The Real Edinburgh Plague Doctor - Real Mary Kings Close, web.archive.org, 2020-05-14