דבר (מחלה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דבר
Yersinia pestis fluorescent.jpeg
צילום מיקרוסקופי (פי 200) של חיידק Yersinia pestis בצביעה זרחנית
שם בלועזית Bubonic plague
ICD-10
(אנגלית)
A20
ICD-9
(אנגלית)
020
MedlinePlus
(אנגלית)
000596
eMedicine
(אנגלית)
med/3381 
MeSH
(אנגלית)
D010930

דֶבֶר הוא שם כולל לשלוש מחלות מידבקות חריפות של מכרסמים ובני אדם הנגרמות על ידי חיידק ומופיעות בתנאים מסוימים בצורת מגפות המוניות שהקטל בהן רב.

הפצת המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלה נגרמת על ידי חיידק מקבוצת החיידקים הארגמניים בשם Yersinia pestis שנתגלה בשנת 1894 על ידי הצרפתי א. ירסן (A.Yersin) וללא תלות עימו גם על ידי היפני ס. קיטאסאטו (S. Kitasato). זהו חיידק קטן המתקיים בטבע בחולדות בית, בנברני בר ובמכרסמים אחרים. הדבר מועבר ממכרסם למכרסם וממכרסמים לאדם על ידי עקיצת פרעושים. עובדה זו נתגלתה על ידי היפני אוגטה (Ogata) ב-1897 והוכחה על ידי הצרפתי פ.ל. סימון (Simond) שנה לאחר מכן, אם כי תושבי סין ידעו זה מכבר כי קיים קשר שכזה, כשהבחינו כי ניכרת תמותה רבה של חולדות לפני התפרצות מגפת הדבר.

החיידק Yersinia pestis בהגדלה של פי 20,000, הגורם של כל סוגי מחלות הדבר

האפידמיולוגיה עומדת על שלושה גורמים:

  • מכרסמי בר
  • חולדות בית
  • פרעושים

חיידק הדבר מסוגל להתקיים באוכלוסיית מכרסמי הבר, מבלי לעורר בהם מחלה כלל וכלל או שהוא גורם להם למחלה קלה בלבד (sylvatic plague), אשר מחסנת אותם כנגד החיידק הממשיך להימצא בקרבם. מכרסמי הבר מתערבבים לעתים עם אוכלוסיות של חולדות המצויות במשכנות האדם ומעבירים אליהם את מחלת הדבר. חולדות הבית אינן מחוסנות ואצלן פורצת המחלה במלוא חריפותה. הפרעושים הנושכים את היונקים כדי להיזון מדמם הם הנשאים של המחלה ממכרסמי הבר לחולדות ומהן אל האדם לאחר שהם נושכים גם אותו.

באירופה מעביר את המחלה פרעוש החולדה (Nosopsyllus fasciatus) ובאסיה פרעוש הדבר ( Xenopsylla cheopis). החיידקים מתפתחים יפה בטמפרטורה של 20 מעלות צלזיוס, ולפיכך מגיעות המגפות לשיאן בארצות טרופיות כמו הודו בחודשי החורף ואילו בארצות קרות באירופה הדבר מתפשט בחודשי הקיץ.

הפרעושים נדבקים בחיידקי הדבר כשהם נושכים את המכרסמים ומוצצים כמחצית מ"מ מעוקב מדמם, כמות שיש בה ריכוז מספיק של חיידקי דבר לגרימת המחלה. באדם החולה אין בכמות הזו ריכוז מספיק של חיידקים ולכן אין הפרעוש יכול להעביר את המחלה מאדם לאדם.

החיידקים הנבלעים על ידי הפרעוש מגיעים עם הדם לקיבתו ונעצרים על ידי זיפי שסתום הקיבה (proventriculus). החיידקים מתרבים בקיבתו עד שהם ממלאים את כל חללה, מתפשטים ממנה אל תוך הקיבה הפנימית וממנה אל הוושט, ועלולים לגרום לסתימת דרכי העיכול. פרעוש שכזה מכונה "פרעוש חסום" (blocked flea). כשפרעוש כזה מנסה למצוץ דם, הדם מגיע לקיבתו הסתומה מחיידקים, הוא לא יכול לעבור ומוחזר לנעקץ - אך הפעם עם חיידקים. בשעת הנשיכה אף נדחפים החיידקים שבוושט ובקיבה הקדמית לתוך הפצע שנגרם על ידי חלקי הפה של הפרעוש.

בדרך כלל מעדיפים הפרעושים דמן של חולדות על פני בעלי חיים אחרים. אולם, כשהחולדות מתות בהמוניהן מן הדבר, עוזבים הפרעושים בעל כורחם את פגרי מאכסניהם ונטפלים ליונקים אחרים, ביניהם האדם שהינו המאכסן הזמין ביותר להם בקרבת חולדות הבית. "הפרעושים החסומים" רעבים כל העת ולכן מנסים למצוץ מדמו של כל יונק הנקרה לידם וסיבה זו מגבירה את מסוכנותם.

סימני המחלה ומניעתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש המחלות אותן מעביר החיידק הן: Pneumonic plague, Septicaemic plague, Bubonic plague.

לאחר כניסתו למערכת הדם, יש שהחיידק מתיישב בקשרי הלימפה, ובהם הקשרים באזור המפשעה (bubones - ומכאן שם אחת המחלות) וגורם בהם לדלקות וכאבים חזקים מאוד. קשרי הלימפה מאדימים ומתנפחים. אם הוא מתיישב בריאות גורם החיידק לדלקת ריאות ומופץ מהן באמצעות דרכי הנשימה, וזו למעשה דרך ההדבקה לאחר שהמגפה פורצת.

תקופת הדגירה נמשכת 2-6 ימים. הסימנים הראשונים הם צמרמורות, חום וכאבי ראש. אחרי כן, גורם החיידק להקאות עם דם בלתי פוסקות, זיהום מערכת הדם ומתחיל דמום תת-עורי שגורם לכתמים אדומים שמאוחר יותר נהפכים לשחורים להופיע על פני העור ומכאן השם המוות השחור. בהיעדר טיפול, נע שיעור התמותה בדבר קשרי הלימפה בין 60% ל-90%. כשמתפתחת דלקת ריאות, שיעור התמותה הוא 100%. סוגי הדבר מטופלים היטב על ידי אנטיביוטיקה, אם כי עקב מוטציה מתגלים זנים שעמידים לרוב סוגי האנטיביוטיקה, ולאחרונה אותר במדגסקר זן של חיידק הדבר שעמיד בפני כל סוגי האנטיביוטיקה הידועים.

כדי למנוע את התפרצות המחלה יש להטיל הסגר באוניות ובנמלים על מטען העשוי להכיל חולדות נגועות. במקומות החשודים כי מתקיים בהם נגע הדבר יש לבצע ריסוס כנגד חרקים, על מנת להשמיד את הפרעושים. קיים חיסון חלקי לדבר באמצעות תרכיב ובמקרה של חשד להתפרצות יש להשתמש בו וכן לעשות שימוש בטיפול מונע בתרופות.

מגפות הדבר בתולדות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו מגיפות אחרות, התפרצויות גדולות של הדבר היוו גורם חשוב בזעזועים החברתיים שפקדו את האנושות במהלך ההיסטוריה משום התמעטות האוכלוסייה ושינוי הרכבה.

בעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ידוע אם מחלת הדבר המוכרת לנו כיום הייתה קיימת בבני אדם בעת העתיקה. כל הדיווחים הקיימים בעניין הם חלקיים ושנויים במחלוקת.

  • הדבר מוזכר בתנ"ך כמכה החמישית מבין עשר מכות מצרים. עם זאת מגפה זו פגעה רק בבהמות ולא בבני אדם, ולכן נראה שמדובר במחלה אחרת. ייתכן שהמגפה המוזכרת בשמואל א' (פרקים ה'-ו'), שפגעה בערי הפלשתים ושהייתה קשורה גם לעכברים, הייתה דבר.
  • לפי תיאורו של תוקידידס, מיוחס מותו של המדינאי האתונאי פריקלס למגפה שקטלה רבים מבני אתונה ושייתכן שהביאה למפנה במלחמה הפלופונסית ולניצחונה של ספרטה. במשך שנים נחשבה המגפה למגפת דבר, אבל ייתכן שהייתה זו מחלה אחרת כמו טיפוס, אבעבועות שחורות או חצבת.
  • בשנת 166-167 נספה חלק ניכר מתושבי האימפריה הרומאית, נשקפה סכנה לחיילי האימפריה כולה עד שהועלה חשש לבריאותו של הקיסר מרקוס אורליוס שיצא מרומא בעצת רופאיו אולם נפטר כתוצאה מהמחלה. כיום מעריכים שזו הייתה מגפת אבעבועות שחורות, או אולי חצבת.

בימי הביניים ובעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "המוות השחור" – המגפה שהתפשטה על פני אירופה כולה במאה ה-14, קטלה 25 מיליון בני אדם, כרבע מן האוכלוסייה המיושבת דאז. מגפה זו השפיעה על מבנה החברה באירופה בכך שקירבה את קץ המשטר הפיאודלי והביאה לסדר החברתי והמבנה התרבותי של תקופת הרנסאנס. המגפה גם גרמה לאחד הפרקים הטראגיים בתולדות עם ישראל: אף על פי שהיהודים נפגעו ככל הנראה במגפה כמו התושבים בסביבתם‏[1], בין ההמונים הנוצרים נפוצה השמועה כי היהודים הרעילו את בארות המים והם אלה שתיכננו את פרוץ מגפת הדבר, כדי להשמיד את העולם הנוצרי. עלילה זו גרמה למהומות ופרעות ביהודים על אף שהאפיפיור ניסה בעצמו להגן עליהם.
  • מעריכים שהדבר כילה כשליש מאוכלוסיית סין תחת שושלת יואן במאה ה-14. אותה מגפה, לא פסחה גם על המזרח התיכון וארץ ישראל. אין מספרים מדויקים של קורבנותיה, אולם קיימים דיווחים כי בעזה לבדה מתו כ-20,000 איש.
  • בשנים 1665/1666 פרצה מגפת הדבר בלונדון וקטלה חמישית מן האוכלוסייה ומשם התפשטה גם לאזורים הכפריים. בכפר אים שבמחוז דרבישר, שתושביו קיבלו על עצמם הסגר מרצון, מתו שני שלישים מהתושבים. בכפר זה נערכו מחקרים גנטיים מתוך הנחה שצאצאי השורדים נושאים גנים המקודדים חיסון טבעי כלשהו למגפת הדבר ואולי גם למחלות דומות אחרות.
  • במרץ 1799 הגיע נפוליאון בונפרטה ליפו בדרכו מרמלה לצפון ארץ ישראל. צבאו הוכה במגפת דבר קשה, רבים מן החיילים מתו, ורופאי צבאו שעשו מאמצים עצומים לבלימת המחלה, הניחו את הבסיס לרפואה הצבאית המודרנית.
  • בשנת 1831 מרד הפחה הממונה על העיר בגדד באדוניו - הסולטאן הטורקי. הסולטאן שלח צבא לצור על העיר. באותו זמן פרצה בעיר מגפת דבר ואנשים מתו בהמוניהם; לפי אומדן המחלה הפילה חמשת אלפים אנשים בכל יום (באותו הזמן, היו בבגדד 150,000 אנשים).
  • בסוף המאה ה-19 התרחשה מגפת דבר במזרח הרחוק (1894) בסין תחילה ובהונג קונג מאוחר יותר. משם התפשטה המגפה לכל ערי הנמל הגדולות. המגפה התפשטה לבומביי (כיום מומבאי), לפורטו בפורטוגל ולגלזגו בסקוטלנד וכן לאמריקה כגון בסן פרנסיסקו.

בתקופת שלטונה של המלכה אליזבת הראשונה, הכריזו רופאי אנגליה שמרקחת של אגוז מוסקט היא המרפא היחיד למחלת הדבר. בן לילה נעשה האגוז ליקר מזהב. בעקבות זאת התחוללו קרבות בין האנגלים להולנדים על השליטה בקבוצת איי בנדה (כיום באינדונזיה), כי רק בהם צמחו עצי אגוז המוסקט, שמן הפרי שלהם מפיקים את המרקחת. בסופם של הקרבות הביסו ההולנדים את האנגלים והשתלטו על כל איי הודו המזרחית. בחוזה ברדה שנחתם בשנת 1667 הסכימו האנגלים לוותר על תביעותיהם על האיים ובתמורה לכך ההולנדים ויתרו על המושבה "ניו אמסטרדם" שהאנגלים כבשו שלוש שנים לפני כן. "ניו אמסטרדם" הייתה לימים ניו יורק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורת העוסקת בדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.