לדלג לתוכן

רצח העם של בני האיסק – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Gidi H (שיחה | תרומות)
689 עריכות
יצירה באמצעות תרגום הדף "Isaaq genocide"
(אין הבדלים)

גרסה מ־22:54, 1 בספטמבר 2022

מפת האירועים הקשורים ברצח העם

רצח העם של בני האיסק בסומליה (סומלית: Xasuuqii beesha Isaaq ערבית: الإبادة الجماعية لقبيلة إسحاق ), [1] [2] היה רצח עם שיטתי של בני שבט האיסק בצפון סומליה. רצח העם בוצע בין השנים 1987 - 1989 על ידי מדינת סומליה, תחת שלטון הדיקטטורה של סיאד באר, במהלך מלחמת העצמאות של סומלילנד . [3] [4] על פי הערכות שונות, בין 50,000 ל-100,000 אזרחים נהרגו במסגרת האירועים. [5] עם זאת, דיווחים מקומיים מעריכים כי סך מקרי מוות של בני שבט האיסק מגיע עד 200,000. [6] במסגרת רצח העם נהרסו כמעט לחלוטין הערים השניה והשלישית בגודלן ברפובליקה הסומלית, הארגייסה [7] ובוראו. הרס הערים, יחד עם יתר האירועים, הביא לבריחתם של מאות אלפי סומלים (רובם בני איסק) לאתיופיה (הגובלת בסומליה מצפון). [8] [9] [10] הנסיגה האמורה תוארה כ"אחת התנועות הכפויות המהירות והגדולות ביותר של אנשים שתועדה באפריקה", [9] והביאה להקמת מחנה הפליטים הגדול בעולם אז (1988). [11] הרצח התרחש במהלך מלחמת האזרחים בסומליה ומכונה לעתים "רצח עם נשכח".

כחלק מרצח בני האיסק, הכוחות הסומליים ייסדו יחידה בשם "מדבירי איסק" המורכבת כולה מאזרחים שאינם בני איסק. [12] [13] יחידה זו ביצעה "דפוס שיטתי של התקפות נגד כפרים לא חמושים, נקודות השקיה ואזורי מרעה בצפון סומליה [סומלילנד], והרגה רבים מתושביהם, תוך כדי שאילצה את הניצולים לברוח לאזורים מרוחקים". היחידה בזזה ערים וכפרים, טבחה באוכלוסייתם, ופעיליה ביצעו אונס בחפים מפשע כחלק מההתקפות. [14] [15] [16] ארגון Human Rights Watch קבע כי יחידה זו, יחד עם זרועות צבאיות אחרות בצבא סומליה דאז, היתה אחראית להטלת אימה על בני האיסק באזורים הכפריים. [17]

בשנת 2001 האו"ם החל בהליכי חקירה של הפרות זכויות אדם בסומליה, [3] על מנת לברר האם בוצעו פשעים נגד האנושות או רצח עם במהלך מלחמת האזרחים במדינה. מסקרנות החקירה אישרו כי בוצע רצח עם בבני האיסק בסומליה. החוקר מטעם האו"ם, כריס מבורו, ציין בדו"ח כי:

בהתבסס על מכלול הראיות שנאספו בסומאלילנד ובמקומות אחרים במהלך שליחותו של היועץ ואחריה, היועץ משוכנע שפשע רצח העם תוכנן ובוצע על ידי ממשלת סומליה נגד בני האיסקבצפון סומליה בין 1987 ל-1989.[18] [19]

רקע כללי

סומלילנד, היא מדינה עצמאית, הגובלת בסומליה מצפון, אשר קיבלה עצמאות מבריטניה ב-26 ביוני 1960. במהלך תקופה זו, שטח סומליה היה בשליטה איטלקית, כאשר כחלק מעצמאות סומלילנד, האחרונה אוחדה עם סומליה מדרום לכדי הרפובליקה הסומלית. שבט האיסק היווה רוב בשטח סומלילנד. עם זאת, אי שביעות רצון מהאיחוד שרר בסומלילנד בשנים העוקבות לאיחוד, אשר אף הגיע לכדי ניסיון הפיכה שסוכל בשנת 1961.[20]


יחד עם זאת, ממשלות סומליה התעלמו מחוסר שביעות הרצון המבעבע של אזרחי הצפון מחוקת סומליה ומתנאי האיחוד. [21]  בעלי תפקידי המפתח במדינה החדשה, ובזאת הנשיא, ראש הממשלה, שר הביטחון, שר הפנים ושר החוץ - ניתנו כולם לפוליטיקאים מהדרום. [22] הגורמים השלטוניים הזניחו את אזורי הצפון, כך שעד שנת 1970, יותר מ-95% מכלל פרויקטי הפיתוח בוצעו בחלק הדרומי של סומליה. [21] 

ההפיכה בשנת 1969

באוקטובר 1969, בעקבות רצח הנשיא עבד אל רשיד עלי שמרקה, תפס הצבא את השלטון בהפיכה. [23] הצבא הוציא מחוץ לחוק מפלגות פוליטיות, השעה את חוקת סומליה וסגר את האסיפה הלאומית. הגנרל סיאד בר נבחר לעמוד בראשות המדינה והמשטר החדש תחתיו נקט ביד קשה נגד התנגדות פוליטית, ובאופן כללי כנגד אזרחי המדינה. האו"ם קבע כי 21 שנות משטרו של סיאד באר היו "אחת מרשומות זכויות האדם הגרועים ביותר באפריקה". [24] המשטר החדש נתמך על ידי ברית המועצות ואימץ רשמית את הסוציאליזם המדעי כאידיאולוגיה המרכזית שלו. [25]

מלחמת אתיופיה-סומליה

בשנת 1977 פתחה סומליה במלחמה נגד אתיופיה בניסיון לכבוש את מדבר אוגאדן שבו חיו סומלים נוודים אשר רובם בני שבט אוגאדן. [26] ברית המועצות, שבאותה תקופה הייתה בעלת ברית הן לסומליה והן לאתיופיה פנתה נגד באר, [27] ותמכה באתיופיה. צבא אתיופיה הביס את הכוחות הסומליים ואלו נסוגו מאתיופיה. [28]

התבוסה במלחמה עם אתיופיה הורגשה בכל סומליה. עם זאת, צפון סומליה (בו התגוררו בני האיסק), חווה את רוב ההרס הפיזי והאנושי בשל קרבתו הגיאוגרפית ללחימה. [29] התבוסה במלחמת אתיופיה-סומליה גרמה לזרם של כ-1.3 מיליון פליטים אתיופים ממוצא סומלי (הידועים כפליטי אוגדן) לחצות את הגבול לסומליה, אשר יותר ממחציתם התיישבו בשטחי בני האיסק בצפון, וגרמה לקשיים כלכליים וחברתיים באיזור. [27] משטרו של באר ניצל את מצבם הרעוע של פליטים אלו, שהיוו כרבע מתושבי סומליה, כנגד בני האיסק.


באר חימש את פליטי אוגדן, ובכך יצר צבא בלתי סדיר שפעל בתוך שטחי בני האיסק.

בר הבטיח את נאמנותם של פליטי אוגדן באמצעות יחס מועדף והגנה מיוחדת, אשר באו על חשבון בני האיסק. בד בבד, המשטר דיכא בכוח את בני האיסק באמצעות הצבא הסומלי, יחד עם מיליציות שהורכבו מפליטי אוגדן. [29] דיכוי זה, בא לידי ביטוי ברצח המוני של אזרחים, אונס נשים, ביזה ומעשי זוועה נוספים.[30] [31]



</img>
</img>
</img>
</img>
הוצאות להורג של בני האיסק בהרגייסה, אירעו בבדהקה, סמוך לגבעה בפאתי העיר, שם ירו 25 חיילים בקורבנות מכוסי עיניים שידיהם ורגליהם היו קשורות.


הוצאות להורג ללא משפט

קובץ:Dead bodies of Hargeisa victims, June 1988.jpg
קורבנות של הוצאה להורג ללא משפט על ידי צבא סומליה. הקורבנות הושארו ברחובות הארגייסה. יוני 1988, אמנסטי אינטרנשיונל

ב- 27 במאי 1988 הורה באר על השמדת כל בני האיסק. הצבא הסומלי בפיקודו של הגנרל מוחמד סעיד הרסי הפציץ והפגיז את שלושת הערים הגדולות בצפון סומליה, בהן חיו בני שבט איסק: הרגיישה, ברברה ובאורו. הצבא הסומלי יחד עם המליציות תקפו כפרים ואזורים נוספים בהם חיו בני האיסק. המעשים כללו הטמנת מוקשים, שריפת צריפים ומעצרים המוניים. כוחות צבאיים קרקעיים חיסלו את הנמלטים מהערים ולאחר שהערים הוחרבו כליל נכנסו להשלים את המלאכה בהרג ישיר, מותירים אחריהם גופות רבות אשר בהמשך נטמנו בקברי אחים.


הגנרל סעיד הרסי דיווח לבאר כי לא ניתן להשמיד את כל בני האיסק מפני שהם רבים מידי. בשל כך, הצבא החל להצעיד את בני האיסק במדבר לכיוון אתיופיה. רבבות מבני האיסק מתו מרעב וצמא בדרך. העיר הרגיישה שמנתה לפני התקיפה 350,000 בני אדם ננטשה כליל. אזור מחייתם של בני האיסק נבזז, העדרים נלקחו, החקלאות נהרסה ומוקשים פוזרו בכל מקום. לפי הערכות שונות נהרגו במשך פחות משנה יותר מ- 100 אלף בני האיסק. יותר מחצי מיליון בני האיסק נמלטו לאתיופיה, כחצי מיליון נוספים איבדו את בתיהם והפכו לפליטים בצפון המדינה.

עד 90% מהארגייסה (העיר השנייה בגודלה ברפובליקה הסומלית) הושמד במהלך האירועים.


ברוס ג'נטלסון, לשעבר מנהל בית הספר למדיניות ציבורית בסטנפורד, תיאר את הטבח בבני האיסק באופן הבא: "כוחות הממשלה הגיבו ב"פראות מחרידה", כשהם מכוונים לכלל האוכלוסייה האזרחית של בני האיסק במעצרים, אונס, הוצאות המוניות להורג, וירי והפצצות ללא הבחנה. מאות אלפי פליטי איסק נמלטו על חייהם מעבר לגבול אתיופיה; מטוסי קרב ממשלתיים הפגיזו אותם בזמן שברחו. לא פחות מחמישים אלף סומלים מתו והעיר הארגייסה כמעט שוטחה כאשר הדבר הוצג כמסע רצח עם של משטר באר נגד בני האיסק".

ההתקפה על הארגייסה שילבה שימוש בהפגזות ארטילריות והפצצות אוויריות.

לאחר הרצח

בשנת 1989, לאחר לחץ בינלאומי רב וככל שפורסמו ממדי הטבח, ארה"ב הפחיתה את תמיכתה ואת החימוש בממשלת סומליה. בהמשך, בשנת 1990 נפל שלטונו של באר אשר ברח לניגריה. לאחר בריחתו של באר, פרצה בסומליה מלחמת אזרחים אשר נמשכת עד היום. מאות אלפי בני האיסק חזרו לצפון סומליה והכריזו על עצמאותה של מדינת סומלילנד, חבל ארץ בגודל של כשליש מסומליה. סומלילנד מתפקדת כמדינה עם בחירות דמוקרטיות, מטבע ומוסדות שלטון הנמצאים בעיר הבירה הרגיישה, אולם היא לא זכתה להכרה רשמית של אף מדינה בעולם.

  1. ^ Ingiriis, Mohamed Haji (2016-07-02). ""We Swallowed the State as the State Swallowed Us": The Genesis, Genealogies, and Geographies of Genocides in Somalia". African Security (באנגלית). 9 (3): 237–258. doi:10.1080/19392206.2016.1208475. ISSN 1939-2206.
  2. ^ Mullin, Chris (1 באוקטובר 2010). A View From The Foothills: The Diaries of Chris Mullin (באנגלית). Profile Books. p. 504. ISBN 978-1-84765-186-0. Siad barre's holocaust. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 Mburu, Chris; Rights, United Nations Office of the High Commissioner for Human; Office, United Nations Development Programme Somalia Country (1 בינואר 2002). Past human rights abuses in Somalia: report of a preliminary study conducted for the United Nations (OHCHR/UNDP-Somalia) (באנגלית). s.n. {{cite book}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "Mburu" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  4. ^ Kapteijns, Lidwien (18 בדצמבר 2012). Clan Cleansing in Somalia: The Ruinous Legacy of 1991. University of Pennsylvania Press. ISBN 978-0-8122-0758-3. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ Straus, Scott (24 במרץ 2015). Making and Unmaking Nations: The Origins and Dynamics of Genocide in Contemporary Africa (באנגלית). Cornell University Press. ISBN 978-0-8014-5567-4. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ "Investigating genocide in Somaliland". ארכיון מ-20 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Somaliland: Time for African Union Leadership (PDF). International Crisis Group. 2006. p. 5.
  8. ^ Tekle, Amare (1 בינואר 1994). Eritrea and Ethiopia: From Conflict to Cooperation (באנגלית). The Red Sea Press. ISBN 978-0-932415-97-4. {{cite book}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 Harper, Mary (9 בפברואר 2012). Getting Somalia Wrong?: Faith, War and Hope in a Shattered State (באנגלית). Zed Books Ltd. ISBN 978-1-78032-105-9. {{cite book}}: (עזרה)
  10. ^ Press, Robert M. (1 בינואר 1999). The New Africa: Dispatches from a Changing Continent (באנגלית). University Press of Florida. ISBN 978-0-8130-1704-4. {{cite book}}: (עזרה)
  11. ^ Lindley, Anna (15 בינואר 2013). The Early Morning Phonecall: Somali Refugees' Remittances (באנגלית). Berghahn Books. ISBN 978-1-78238-328-4. {{cite book}}: (עזרה)
  12. ^ Bahcheli, Tozun; Bartmann, Barry; Srebrnik, Henry (9 בספטמבר 2004). De Facto States: The Quest for Sovereignty (באנגלית). Routledge. ISBN 978-1-135-77120-1. ארכיון מ-8 בספטמבר 2017. נבדק ב-8 בספטמבר 2017. {{cite book}}: (עזרה)
  13. ^ Ahmed, Ismail I.; Green, Reginald Herbold (1999). "The Heritage of War and State Collapse in Somalia and Somaliland: Local-Level Effects, External Interventions and Reconstruction". Third World Quarterly. 20 (1): 113–127. doi:10.1080/01436599913947. ISSN 0143-6597. JSTOR 3993185.
  14. ^ Conference, European Association of Somali Studies (1993). First Conference, 23rd-25th September 1993 (באנגלית). European Association of Somali Studies. ארכיון מ-22 ביולי 2018. נבדק ב-8 בספטמבר 2017. {{cite book}}: (עזרה)
  15. ^ Shultz, Richard H.; Dew, Andrea J. (2009). Insurgents, Terrorists, and Militias: The Warriors of Contemporary Combat (באנגלית). Columbia University Press. ISBN 978-0-231-12983-1. ארכיון מ-8 בספטמבר 2017. נבדק ב-8 בספטמבר 2017. {{cite book}}: (עזרה)
  16. ^ Bahcheli, Tozun; Bartmann, Barry; Srebrnik, Henry (9 בספטמבר 2004). De Facto States: The Quest for Sovereignty (באנגלית). Routledge. ISBN 978-1-135-77120-1. ארכיון מ-8 בספטמבר 2017. נבדק ב-8 בספטמבר 2017. {{cite book}}: (עזרה)
  17. ^ Somalia: A Government at War with its Own People.
  18. ^ Mburu, Chris; Rights, United Nations Office of the High Commissioner for Human; Office, United Nations Development Programme Somalia Country (2002-01-01). Past human rights abuses in Somalia: report of a preliminary study conducted for the United Nations (OHCHR/UNDP-Somalia) (באנגלית). s.n.
  19. ^ Mburu, Chris; Rights, United Nations Office of the High Commissioner for Human; Office, United Nations Development Programme Somalia Country (2002-01-01). Past human rights abuses in Somalia: report of a preliminary study conducted for the United Nations (OHCHR/UNDP-Somalia) (באנגלית). s.n.
  20. ^ Lefebvre, Jeffrey A. (15 בינואר 1992). Arms for the Horn: U.S. Security Policy in Ethiopia and Somalia, 1953–1991 (באנגלית). University of Pittsburgh Pre. ISBN 978-0-8229-7031-6. {{cite book}}: (עזרה)
  21. ^ 1 2 Salih, Mohamed Abdel Rahim Mohamed; Wohlgemuth, Lennart (1 בינואר 1994). Crisis Management and the Politics of Reconciliation in Somalia: Statements from the Uppsala Forum, 17-19 January 1994 (באנגלית). Nordic Africa Institute. ISBN 9789171063564. {{cite book}}: (עזרה)
  22. ^ Tripodi, P. (2 באוגוסט 1999). The Colonial Legacy in Somalia: Rome and Mogadishu: from Colonial Administration to Operation Restore Hope (באנגלית). Springer. ISBN 978-0-333-98290-7. {{cite book}}: (עזרה)
  23. ^ Horowitz, Donald L. (1 בינואר 1985). Ethnic Groups in Conflict (באנגלית). University of California Press. p. 523. ISBN 978-0-520-05385-4. {{cite book}}: (עזרה)
  24. ^ Programme, United Nations Development (2001). Human development report, Somalia 2001 (באנגלית). United Nations Development Programme, Somalia Country Office. ISBN 9789966973801. ארכיון מ-28 בדצמבר 2017. נבדק ב-28 בדצמבר 2017. {{cite book}}: (עזרה)
  25. ^ Patman, Robert G. (12 במרץ 2009). The Soviet Union in the Horn of Africa: The Diplomacy of Intervention and Disengagement (באנגלית). Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-10251-3. {{cite book}}: (עזרה)
  26. ^ Ingiriis, Mohamed Haji (1 באפריל 2016). The Suicidal State in Somalia: The Rise and Fall of the Siad Barre Regime, 1969–1991 (באנגלית). UPA. ISBN 978-0-7618-6720-3. {{cite book}}: (עזרה)
  27. ^ 1 2 Wiafe-Amoako, Francis (28 ביולי 2016). Africa 2016–2017 (באנגלית). Rowman & Littlefield. ISBN 978-1-4758-2903-7. {{cite book}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "wiafe1" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  28. ^ Leonard, Thomas M. (1 בינואר 2006). Encyclopedia of the Developing World (באנגלית). Taylor & Francis. ISBN 978-0-415-97664-0. {{cite book}}: (עזרה)
  29. ^ 1 2 Richards, Rebecca (24 בפברואר 2016). Understanding Statebuilding: Traditional Governance and the Modern State in Somaliland (באנגלית). Routledge. ISBN 978-1-317-00466-0. {{cite book}}: (עזרה) שגיאת ציטוט: תג <ref> בלתי־תקין; השם "books.google.com" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה
  30. ^ Janzen, Jörg; Vitzthum, Stella von (1 בינואר 2001). What are Somalia's Development Perspectives?: Science Between Resignation and Hope? : Proceedings of the 6th SSIA Congress, Berlin 6-9 December 1996 (באנגלית). Verlag Hans Schiler. ISBN 978-3-86093-230-8. {{cite book}}: (עזרה)
  31. ^ Janzen, Jörg; Vitzthum, Stella von (1 בינואר 2001). What are Somalia's Development Perspectives?: Science Between Resignation and Hope? : Proceedings of the 6th SSIA Congress, Berlin 6-9 December 1996 (באנגלית). Verlag Hans Schiler. ISBN 978-3-86093-230-8. {{cite book}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רצח_העם_של_בני_האיסק&oldid=34599328"