רצח עם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "ג'נוסייד" מפנה לכאן. לערך העוסק בסרט תעודי משנת 1982, ראו ג'נוסייד (סרט).

רצח עם או ג'נוסיידאנגלית: Genocide) הוא ניסיון מכוון של שלטון להשמיד קבוצה חברתית מובחנת. רצח עם מתבצע באמצעות רצח המוני המכוון כנגד עם, קבוצה לאומית, אתנית או קבוצה דתית.

מפת רצח העם הארמני המתארת מחנות ריכוז, מחנות מוות, נתיבי שיירות גירוש, נקודות התנגדות ונתיבי מילוט
מפת השואה המתארת מחנות ריכוז, מחנות השמדה, מחנות עבודה, גטאות, נתיבי הובלה ואתרי טבח

מהותה של התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונומנט שדות הקטל שהוקם לזכר הנספים ברצח העם בקמבודיה. המונומנט מלא כולו בגולגלות של נרצחים, (צולם ב-2005)

במאה העשרים הידרדרה האנושות לרוע אשר כמעט ולא ניתן לשער, רוע המאיים על כל בן אנוש. סמליו המובהקים של רוע זה מוכר כאושוויץ וכטרבלינקה, מחנות ההשמדה הגדולים ביותר אשר יצר האדם ובהם הושמדו יותר משני מיליון יהודים ועוד מאות אלפי בני אדם. ‏[1] רצח המוני, טבח והשמדה במיתות משונות היו לכלי פוליטי נפוץ במאה העשרים וגרמו למותם של מעל- 174 מיליון בני אדם. ‏[2] ביטוי נוסף לרוע זה מהווה החימוש בנשק גרעיני, אשר בשימוש היחיד שנעשה בו בהירושימה ונגסקי אבדו חייהם של רבע מיליון בני אדם "בלחיצת כפתור". פיתוחו של הנשק הגרעיני וייצורו בכמויות גדולות על ידי המעצמות הביא לכדי אפשרות ממשית את השמדת האנושות כולה. ‏[3] פילוסופים, אינטלקטואלים ואנשי רוח סבורים כי הקיום האנושי כולו עומד על סף כיליון, שהביא על עצמו, ורצח המוני הוא אחד ממבטאיו. חוקר השואה יהודה באואר, וחוקרים נוספים, מציעים לערוך שינוי תודעתי כולל, באואר ביטא זאת יפה במילים אלו:

כדאי שנוסיף על עשרת הדברות עוד שלוש דברות נוספות: "לא תהיה המבצע, לא אתה ולא בניך ולא בני בניך"; "לא תהיה קורבן, לא אתה ולא בניך ולא בני בניך"; "לא תהיה בשום פנים ואופן לא אתה ולא בניך ולא בני בניך לעולם, משקיף סביל לרצח המונים"

בצל האיום ברצח-עם וברצח-כל הופכת ההישרדות עצמה ל"גרעין האוטופי" של האנושות, משמע: התפילה לחיים טובים יותר מוחלפת בתחינה לשרוד, האנושיות שבאדם מאוימת. יצירת עולם ללא אימה הינה האפשרות היחידה לשמור על צלם האדם. ‏[3] כפי שטען הפילוסוף תיאודור אדורנו, אפשרותה היחידה של האנושות להתקיים היא באם ימוגרו תופעות אלה: ‏[4]

היטלר כפה על בני האדם במעמד אי החופש שלהם צו קטגורי חדש: לערוך את חשיבתם ופועלם כך שאושוויץ לא יישנה ודבר דומה לא יתחולל עוד לעולם

מניעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילוסופים וחוקרים רבים דשו בשאלה: מה מניע קבוצה של בני אדם להפוך למבצעי רצח עם (באנגלית: Genocidairs)? האם כל אדם עשוי בנסיבות מסוימות למצוא את עצמו מבצע רצח עם? שאלות אלה אשר מוכרות בחקר השואה כ"פולמוס גולדהאגן־בראונינג" (האם הגרמנים היו "תליינים מרצון" או "אנשים רגילים"?) עולות שוב ושוב בחקר מקרים שונים של רצח עם. ניתן לחלק את המחקר אודות המניעים לשני צירים: הראשון, במורשתו של כריסטופר בראונינג מנסה להתחקות אחר סיבות רציונליות, גם אם אלה אבסורדיות או ניתנות להפרכה,‏[5] בעוד השני, במורשתו של דניאל גולדהגן יתאר את תהליך ההיפוך המוסרי שעוברת החברה לפני ותוך כדי ביצוע רצח עם. ‏[6]

מסמך מועידת ואנזה ובו מספרי היהודים המיועדים להשמדה

מניעים רציונליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקר ליאו קופר הציע ניתוח מקיף של התהליך והמניעים של התופעה רצח עם. קופר חילק את רציחות ההמונים לשני קבוצות וסיווג את המניעים, בכל קבוצה, לכמה קטגוריות:

רצח עם פנימי המבוצע בעקבות פערים ושסעים בתוך החברה עצמה, סוג זה כולל ארבעה קטגוריות:

רצח עם חיצוני המבוצע בעקבות מאבקים ולוחמה בינלאומית. בקטגוריה זו כלל קופר את הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי, את פלישת סין לטיבט, את פלישת אינדונזיה לטימור המזרחית ואת מלחמת וויטנאם. ‏[7]

החוקר רוג'ר סמית' הגדיר את המאה העשרים "עידן הג'נוסייד" והציע לאפיין רצח עם על פי מניעיו של המבצע. לשיטתו יש חמישה סוגים של מניעים:

  1. נקמני/תגמולני: רצח המבוצע כחלק מצורך בנקמה.
  2. מוסדי: מבוצע בעיקר בעת כיבוש צבאי ואופייני לעת העתיקה ולימי הביניים.
  3. תועלתני: מונע על ידי הדחף לצבירת נכסים.
  4. מונופוליסטי: מבוצע במגמה ליצור מונופול על השלטון בייחוד בחברות רב-אתניות.
  5. אידיאולוגי: מבוצע כדי לכונן או לכפות רעיון של גאולה או היטהרות.

סמית מדגיש את השינוי שחל במניעים לרצח עם במרוצת ההיסטוריה. בעבר היו בקרבנות נבחרים בשל מקום מגוריהם או בשל רכושם, ואילו בעת החדשה הם נבחרו בגלל זהותם.

הערות של היינריך הימלר לנאומו בפני קצינים בכירים של הס"ס בפוזן –4 באוקטובר 1943

היפוך מוסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצח עם מבוסס על מערכת ערכים המייחסת לרצח החפים-מפשע (אשר אינם מהווים איום) המשתייכים לקבוצה מסוימת ערך מוסרי, הופכת אותו לטוב מבחינה מוסרית, ואולי אף מגדירה רצח זה כערך עליון. זהו היפוך מוסרי ההכרחי לקיומו של רצח עם. כאשר חברה מסוימת, מכוננת מערכת ערכים שכזו בליבה, בהובלת הנהגתה הפוליטית הרי שרצח עם עלול להתרחש. עדות להיפוך מוסרי זה ניתן לראות בדבריו של היינריך הימלר: ‏[8]

ברצוני לדבר אתכם בגלוי על עניין רציני. עלינו לדבר על כך בינינו לבין עצמנו בגלוי, אך לעולם לא נדבר על כך בפומבי… אני מתכוון לפינוי היהודים, להשמדת הגזע היהודי. זהו דבר שקל לדבר עליו. "הגזע היהודי הולך ומתחסל" אומר חבר מפלגה אחד, והרי זה ברור, זה נאמר במצע שלנו – חיסול היהודים, ואנו עושים זאת – משמידים אותם. ואז באים הם, שמונים מיליון גרמנים טובים, ולכול אחד יש "יהודי הגון" שלו. השאר הם, כמובן, שרצים, אבל זה, האחד הזה, הוא יהודי סוג א'… אף אחד מהם לא התנסה בכך. אתם יודעים מה משמעות הדבר כאשר 100 גופות מוטלות זו ליד זו. או 500 גופות או 1,000. פרט ליוצאים מן הכלל שמקורם בחולשה אנושית – הצלחנו להישאר הגונים, זה מה שחישל אותנו. זהו דף מפואר בהיסטוריה שלנו שמעולם לא נכתב ושלעולם לא ייכתב.

אמצעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לבצע השמדה של המוני בני אדם נדרשים שני סוגים של אמצעים:

  1. אמצעים מערכתיים בדמות מערכת ביורוקרטית, רישום אוכלוסייה, פקידים מנהלתיים וכדומה.
  2. אמצעים להרוג בדמות צבא, נשק, נשק להשמדה המונית, מחנות השמדה וכדומה.

הסתרה והכחשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכחשה והסתרה הנם מרכיבים אימננטיים במהלך כל רצח עם ולאחר כל רצח עם. מטרת ההסתרה וההכחשה היא כפולה: להסתיר את הפשע הנורא מכל מפני העולם הסובב ולהכחיש את קיומה של הקבוצה המושמדת. הכחשה כמוה כפגיעה נוספת בעם. הכחשה היא למעשה ביטול הלגיטימציה של קיום העם. משמעה כלפי העם היא כי הוא איננו ראוי להתקיים. ההכחשה לא מאפשרת לעם מרפא שלם. "רצח-עם מושלם" אינו נזכר בדברי הימים. ניתן למנות דוגמאות רבות להסתרת רצח עם, למשל בשואה, הנאצים שרפו את כל הראיות במחנות ההשמדה ובכלל זה את גופותיהם של הנרצחים והחריבו כמה ממחנות ההשמדה עד היסוד. גם כיום, רצח העם בדארפור מוסתר על ידי ממשלת סודאן באמצעות איסור מוחלט לעיתונאים להיכנס לדארפור והפעלת לחץ דיפלומטי רב כנגד גורמים המנסים לחשוף ראיות לרצח העם. ‏[9] ישנן דוגמאות רבות להכחשת רציחות עמים, למשל הכחשת השואה על ידי מוסלמים, או הכחשת רצח העם הארמני על ידי טורקים.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "ג'נוסייד" (genocide) נתבע בשנת 1944 על ידי רפאל למקין, משפטן יהודי שברח מפולין לארצות הברית בראשיתה של השואה. למקין החל לחקור את תופעת השמדת העמים כבר בראשית שנות השלושים וכבר אז החל במאמציו להגדיר פשע מסוג זה בחוק הבינלאומי. למקין הציע טיוטה לחוק בינלאומי בנושא זה בכנס במדריד כבר בשנת 1935, בכנס זה אף הזהיר כי גרמניה הנאצית עלולה לבצע פשע מסוג זה. למקין הבין כי הפשע אותו הוא מבקש לאסור הוא פשע מודרני חסר שם ועל כן המציא את שמו. השם הורכב מצירוף שני המילים הלטיניות: ג'נו (genos) שמשמעו "עַם", ו-סייד (cidere) שמשמעו "לרצוח". ‏[10] רק לאחר השואה בה נספו 49 מבני משפחתו ושישה מיליונים מבני עמו, נחקק המונח ג'נוסייד כאשר ב-9 בדצמבר 1948 אישרה העצרת הכללית של האו"ם את האמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם (להלן: אמנת האו"ם). אמנה זו נכנסה לתוקף בינואר 1951. ‏[11]

רפאל למקין עם מזכ"ל האו"ם טריגווה לי ונציגיהן של שש מדינותבמעמד חתימה על האמנת האו"ם

אמנת האו"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם

באמנת האו"ם שנחתמה ב-8 בדצמבר 1948 ונכנסה לתוקף בינואר 1951, ‏[12] ובחוק שהתקבל פה אחד בכנסת ישראל ב-29 במרץ 1950, ‏[13][14] הוגדר הפשע רצח עם במילים אלו:

אחד המעשים המפורשים להלן שנעשה בכוונה להשמיד, השמדה גמורה או חלקית, קיבוץ לאומי, אתני, גזעי או דתי, באשר הוא קיבוץ כזה. ואלה המעשים:(א) הריגת אנשים הנמנים עם הקיבוץ; (ב) גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקיבוץ; (ג) העמדת הקיבוץ בכוונה תחילה בתנאי-חיים שיש בהם כדי להביא לידי השמדתו הגופנית, כולו או מקצתו; (ד) קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקיבוץ; (ה) העברת ילדי הקיבוץ לקיבוץ אחר בדרך כפייה.

ביקורת על אמנת האו"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר האקדמי אודות רצח עם, כתופעה היסטורית, תרבותית וסוציולוגית, מלבד מחקרים יוצאי דופן, החל רק בשנות השמונים של המאה העשרים. החוקרים הראשונים שפרסמו ספרים בנושא, וביניהם ישראל טשרני, הלן פיין (אנ'), ברברה הארף (אנ'), רוברט מלסון (אנ'), ארווין לואיס הורוביץ (אנ') וליאו קופר מתחו ביקורת רבה על אמנת האו"ם. האמנה נוסחה כתוצאה של משא ומתן דיפלומטי הן בין המעצמות, והן בין מדינות בינוניות וקטנות והנוסח שלה התרחק מהצעתו של למקין. עיקר הביקורת על אמנת האו"ם נוגעת בנקודות הבאות:

קבוצות הקרבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידי קרבנות רצח העם הקמבודי, הנספים ברובם הואשמו בהשתייכותם המעמדית

הביקורת הראשונה שנכתבה על אמנת האו"ם היא ביקורת אודות הקבוצות המוזכרות באמנה שנגדם לכאורה עלול להתבצע הפשע: השמטת "הקבוצה הפוליטית" וקבוצות אחרות מהאמנה (טענה שהעלה החוקר פיטר דורסט שמונה שנים לאחר כניסת האמנה לתוקף). ‏[15] כאמור למקין הכניס לטיוטות החוק שניסח גם "קבוצה פוליטית" אך הנוסח שונה בעקבות לחץ דיפלומטי שהפעילה ברית המועצות. קבוצה נוספת שלא נכללה בהגדרה, אף על פי שהוזכרה בדיונים, היא "קבוצה מעמדית". ברצח העם בקמבודיה למשל, שלטון הקמר רוז' הרגו את כל מי שזיהו כבורגני ובכלל זה מיליונים מבני עמם. כיום עולה ביקורת על כך שקבוצות נוספות לא מוגדרות באמנה, למשל "קבוצה מגדרית" (נשים, תינוקות נקבות ודומה), "קבוצה על בסיס נטייה מינית" (הומואים, לסביות וכדומה) ועוד.

מניעת רצח עם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשמה של אמנת האו"ם (האמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם) מודגשת האפשרות למניעתו של הפשע מבעוד מועד, אלא שהמושג "מניעה" והכלים להשיגו אינן מוזכרות כלל באמנה. יטען המחוקק כי עצם האיום בענישה הוא שיוביל למניעתו, אלא שעשרות מיליוני הנרצחים בעשרות מקרים של רצח עם שהתבצעו לאחר חתימת האמנה מעידים כי בתנאים הפוליטיים הנוכחים הענישה איננה מאיימת דיו. האפשרויות לחיזוי רצח עם ולמניעת רצח עם הוצגו על ידי ליאו קופר ואחרים החל משנת 1985. ‏[7]

חיזוי לשם מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצח עם הוא תופעה תהליכית. כך למשל היטלר לא יכול היה להקים את טרבלינקה ב- 1933, דרוש היה שהעם הגרמני יעבור תהליך של שינוי ערכים. הנאצים שינו את תכניות הלימוד וכוננו אתוסים חדשים בחברה. על מנת לדרדר חברה אנושית להיות חברה רוצחת דרושים שינויים מבניים בחברה. שינויים אלה ניתנים לניטור ועל כן רצח עם הוא תהליך הניתן לחיזוי. ישראל טשרני היה הראשון להציע "מערכת אזהרה מוקדמת" (Early Warning System) להתפתחות רצח עם בשנת 1981. ‏[16] בשנים האחרונות פותחו פרמטרים רבים לחיזוי רצח עם, ושיטות שונות להערכת סיכונים. גם האו"ם החל לעסוק בחיזוי רצח עם אך זאת ללא קשר לאמנה, במנדט שאין לו תוקף פוליטי מספק. השיטה של ברברה הארף להערכת סיכונים משמשת את האו"ם ואת הממשל האמריקאי. ‏[17]

מניעה דפקטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנחזה כי רצח עם עלול להתרחש במדינה, סכסוך או מלחמה נדרש להוביל שינוי אלא שבאמנת האו"ם לא כתוב כיצד לעשות זאת. זה מכבר העידה ברברה הארף כי כבר ב-2008 הזהירה כי "לא יתכן שרצח המוני לא יתרחש בסוריה" אלא שהן לפקידי האו"ם והן לפקידי הבית הלבן לא היה מה לעשות במידע זה. דוגמה נוספת היא חוסר היכולת לפעול נגד מדינות שמצהירות כי ישמידו עמים ואף מייצרות נשק להשמדה המונית לשם כך, למשל, התביעה שהוגשה על ידי כמה שרי חוץ אירופאים, כנגד מחמוד אחמדינז'אד ומשמרות המהפכה האסלאמית, על הסתה להשמדת ישראל וייצור נשק אטומי, אפילו לא הגיע לדיון במועצת הביטחון. ‏[18]

יישום האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שהגוף המבצע של האו"ם הוא מועצת הביטחון, הרי שרק זו יכולה להפעיל את אמנת האו"ם. ומאחר שבמועצת הביטחון 15 חברות, וביניהן 5 חברות קבועות המחזיקות בזכות וטו, אין אפשרות לפעולה כלשהי אלא אם יש הסכמה על כך של חמש המעצמות (ארה"ב, צרפת, בריטניה, רוסיה וסין) ושל לפחות 3 מדינות נוספות. מאז שנכנסה אמנת האו"ם לתוקף, במרבית המקרים בהם התבצע רצח עם, מנעה מועצת הביטחון את מניעתו, ואף מנעה את הענשת הפושעים לאחר שהסתיים. למשל, סין הטילה וטו על כל פעולה של מועצת הביטחון שנגעה בסודאן השנים 2006 ל- 2008] וכך מנעה את מניעתו של רצח העם בדרפור. ‏[19] דוגמה אחרת היא רוסיה שהטילה וטו על התביעה שהוגשה נגד בשאר אל-אסד ב- 2014 על ידי 58 מדינות. ‏[20]

לאחר סופה של המלחמה הקרה התרחשו כמה מקרים היוצאים מכלל זה ומהווים הוכחה לכך שרצח עם יכול להימנע. הדוגמה המוכרת ביותר היא מניעת רצח העם בקוסובו בשנת 1999 לאחר שהסרבים החלו לטבוח ולגרש באלימות את האלבנים מחבל קוסובו. 20,000 בני אדם נהרגו בטרם נאט"ו כפתה על סרביה (באמצעות הפצצה אווירית) לסגת מקוסובו. במקדוניה היה חשש כבד שהתפרצות אלימות, שאירעה באביב 2001, בין הרוב המקדוני (הסלבי) למיעוט האלבני תדרדר לרצח עם. בדיונים בנושא במועצת הביטחון לא עלתה כל התנגדות לכך שנאט"ו יתערב, ומשלחת צבאית של נאט"ו הצליחה להרגיע את הסכסוך. אותו דבר קרה בקניה לאחר בחירות 2008, מהומות שהחלו בין קבוצות אתניות שונות במדינה הובילו למותם של אלף אנשים והיה חשש שזה ידרדר לרצח עם. קופי אנאן נשלח לקניה, ובגיבוי המעצמות הצליח לפייס בין מנהיגי הקבוצות. ‏[21]

טיפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניצולי רצח עם ההררו לאחר הבריחה דרך מדבר אומאקה

החל משנות השמונים, עסקו חוקרים רבים בטיפולוגיה של המושג רצח עם: כתיבת הגדרות לרצח עם (אנ') וחלוקתו לקבוצות ותתי קבוצות מושגיות, וזאת במטרה לערוך בהם מחקר השוואתי, לאתר צורות התנהגות וודפוסי חשיבה ולהגדיר את סוגי הפשעים השונים, בהם נכלל רצח המוני. הטיפולוגיה של המונח נערכה תמיד לאור הביקורת הרבה שנמתחה על הגדרת האו"ם. ‏[22]

המונחים הנוספים, בשדה המושגי של חקר הג'נוסייד, הם תולדה של התפתחות הדין הבינלאומי ומחקר ביקורתי המקיף היסטוריות של קבוצות רבות, והם מבטאים סוגים שונים של פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות והחרבה מכוונת של תרבויות. המושגים נידונים לרוב במוסדות אקדמיים ובאגודת חוקרי הג'נוסייד שהוקמה בשנת 1994. מושגים אלו ברובם לא התקבלו על ידי מערכת המשפט הבינלאומי ועל כן נותרו בשדה המחקרי בלבד. ‏[23]

דמוסייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמוסייד (Democide) הוא רצח המוני של בני אדם לא חמושים על ידי השלטון. המושג מכיל רצח עם, פשעים נגד האנושות וכל צורה אחרת של הרג שהתבצע במתכוון נגד אוכלוסיה. המושג הורכב מצירוף שני המילים הלטיניות: דמו (demos) שמשמעו "אוכלוסייה", ו-סייד (cidere) שמשמעו "לרצוח". לפי מחקריו של רודולף ראמל (אנ') , תובע המושג, במאה העשרים נרצחו 174 מיליון בני אדם על ידי בעשרות מקרים שונים של דמוסייד. ‏[2]

פוליטיסייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליטיסייד (Politicide) הוא רצח המוני של בני אדם, הנמנים בקבוצה המתנגדת לשלטון, שלא התבצע בגלל השתייכותם הלאומית, האתנית או הדתית. המושג הורכב מצירוף שני המילים הלטיניות: "פוליטי", ו-סייד (cidere) שמשמעו "לרצוח". המונח פוליטיסייד הופיע לראשונה בסוף שנות השישים. עד שנות השמונים השתמשו במושג כמעט ורק בהקשר של הסכסוך הישראלי-ערבי. בשנות השמונים ערכה ברברה הארף רשימה של 45 מקרים של פוליטיסייד והוכיחה כי זהו הסוג הנפוץ ביותר של רצח המוני במחצית השניה של המאה העשרים. המונח "קבוצה פוליטית" הופיע בכמה מהטיוטות לאמנת האו"ם אך ירד ממנה בשל לחצים שהפעילה ברית המועצות. חוקרים ומשפטנים בימינו מצוים במחלוקת לגבי נחיצותו ומעמדו המשפטי של מושג זה. ‏[24]

אומניסייד: שני תצלומים אוויריים של העיר היפנית נגסאקי, לפני הטלת הפצצה הגרעינית "איש שמן", ב-9 באוגוסט 1945, ולאחריה

אתנוסייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתנוסייד (Ethnocide) הוא הרס תרבותה וזהותה של קבוצה אתנית מבלי לרוצח את כל חברי הקבוצה, כלומר, הכחדת הקבוצה על אופיה ומאפייניה הנעשית מבלי להשמידה. שורשיו של המושג נטועים בכתביו הראשונים של רפאל למקין שנתן לו תחילה שמות שונים כגון: "פשע ברבריות" ו"השמדת תרבות". ‏[10]

אומניסייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אומניסייד

אומניסייד (Omnicide) הוא רצח-כל האנושות. המושג הורכב מצירוף שני המילים הלטיניות: אומני (omni) שמשמעו "כָּל", ו-סייד (cidere) שמשמעו "לרצוח". אומניסייד יכול להתבצע בתא שטח על ידי שימוש בנשק גרעיני או בכל כדור הארץ כתוצאה ממלחמה גרעינית. המושג אומניסייד נתבע בראשית שנות השמונים וחוקרים רבים השתמשו בו לתיאור סכנותיה של המלחמה הקרה. חוקרים ומדינאים רבים סבורים כי כל מלחמה גרעינית שתפרוץ תוביל להשמדת האנושות כולה וזאת בגלל מנגנונים אוטומטיים של מכה שנייה. ‏[25]

טיהור אתני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיהור אתני

טיהור אתני (Ethnic cleansing) לפי הגדרתו הרשמית של האו"ם, הוא הפיכת אזור להומוגני מבחינה אתנית, באמצעות שימוש בכוח או בהפחדה להוצאת אנשים מקבוצה אתנית או דתית אחרת מאזור נתון.‏[26] על אף שטיהור אתני מתבצע בעיקרו באמצעות גירוש וסילוק (טרנספר), במקרים רבים הוא גולש גם למעשי טבח.

דת ומיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוכרים לנו סיפורים רבים ממיתולוגיות וכתבים עתיקים שונים, אודות השמדתם של עמים ושבטים קדומים. בחלק מהמקרים ישנם תעודות היסטוריות המוכיחות כי אכן התרחשו, למשל טיהור לאשורים ולבבלים הייתה מדיניות להרוג או להגלות משטחים שכבשו את ההנהגה והאצולה של העם הנכבש (על משפחותיהם) לאזור אחר באימפריה, בכדי למנוע מרידות עתידיות. ישנן עדויות רבות על עמים שהוגלו ונכחדו. עדויות אלה אודות החרבת עמים, בין אם התרחשו ובין אם לאיו, משפיעות גם היום על האופן בו בני האדם מכירים את עצמם. הופעתם של סיפורים כאלה על השמדת עמים בדתות ומיתולוגיות שונות יוצרות אצלנו את ההכרה כי זהו אופיו הטבעי של האדם וכי ככה נידונה האנושות לפעול.

אתר ההנצחה במחנה יאסנובאץ בו נרצחו סרבים, יהודים, מתנגדי משטר וצוענים

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנ"ך מופיעים סיפורים בהם מושמדים עמים, ערים וקבוצות, הן על ידי בני ישראל, הן על ידי אדוניי (למשל סיפור המבול), והן על ידי עמים אחרים כנגד בני ישראל (למשל חורבן בית המקדש).

בספר במדבר לאחר שבני ישראל הורגים את כל המדיינים ושובה את נשותיהם ואת ילדיהם, מורה עליהם משה להרוג גם את הנשים והטף: "וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ. וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם" (ספר , פרק במדב"ר, פסוקים ל"א-יז,י"ח)

בספר דברים אדוניי מורה על בני ישראלל השמיד את עמי כנען על נשותיהם וילדיהם ספר דברים, פרק כ', פסוק ט"ז ומצווה על רצח העמלק "וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (ספר דברים, פרק כ"ה, פסוק י"ט).

מנגד, לא תרצח הוא הדיבר השישי בעשרת הדיברות והוא גם אחת משבע מצוות בני נח, ולכן לפי התורה אסור לאף אדם להרוג אדם אחר.

בקוראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוראן עוסק רבות בדינם של היהודים והנוצרים (ד'ימי): "הכופרים נמשלו לבהמות"(סורה 2, פסוק 171) ו"עונש כבד צפוי להם" (סורה 2, פסוק 174). בקוראן לא מופיע הוראה מפורשת להרוג את היהודים והנוצרים אך יש המפרשים את השוואתם לחיות והבטחת העונש שלהם כהתרת דמם ואף כהסתה להרוג אותם.

על פי הקוראן, מי שהיו מוסלמים והמירו את דתם, "יבואו על עונשם ותחול עליהם קללת אלוהים" (סורה 3, פסוק 87) אך לפי החדית', "חובה להרוג את מי שממיר את דתו" ‏[27]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעת האבוריג'ינים הטסמנים האחרונים ששרדו את רצח העם הטסמני

משחר האנושות כל מפגש בין קבוצות בני אדם (משפחות, חמולות, שבטים, עמים וכדומה) מגיעה לכדי אחת או יותר מהתוצאות הבאות: א. שיתוף פעולה בין הקבוצות המתבטא ביחסי שלום ומסחר. ב. שיעבוד של אחת הקבוצות לקבוצה השנייה. ג. הסתלקותה של אחת הקבוצות מתוך חשש לביטחונה. ד. רצח של אחת הקבוצות על ידי השנייה. ב–2010 נמצאו קברים מהתקופה הנאוליתית בגרמניה ובאוסטריה שקבורות בהם קבוצות אנושיות שלמות - גברים, נשים, ילדים ותינוקות - שנרצחו על ידי בני אדם, כפי שמעידים כלי הקטל שנמצאו ליד השלדים. ‏[28] גילויים אלו מעלים את השאלה: האם רצח עם הוא פשע היסטורי או אל-היסטורי?

החוקרים חלוקים בנוגע לשאלה האם כל הרג של קבוצה או שבט יכונה רצח עם או שמא רק השמדתן של קבוצות בקפידה על פי תכנון מקדים ראויים לכינוי זה. מהאפשרות השנייה, שהיא מקובלת יותר (במיוחד בקרב מוסדות), ניתן להסיק כי לא התבצעו רציחות עמים על ידי חברות שטרם עברו מהפכה חקלאית שכן אין בידם של חברות לקטים ציידים לתכנן מעשים מסוג זה. אחרים סבורים כי רצח עם היא תופעה מודרנית במהותה, שכן, על מנת לבצעה נדרשים אמצעים להשמדה המונית, אין הכוונה רק לנשק להשמדה המונית אלא גם למערכת הביורוקרטית שהתאפשרה רק עם התפתחות המודרנה. ‏[29]

בספרו מודרניות והשואה (Modernity and the Holocaust) טוען זיגמונט באומן כי השואה היא אירוע מודרני מובהק ואיננו אירוע של נסיגה מהמודרנה אלא ביטוי מובהק שלה שצומח מתוך תפיסות עולם וממבנה הקיום המודרניים. ‏[30] ספר זה הפך לאבן יסוד בין החוקרים ושוררת כיום הסכמה כי שואה ורצח עם הן תופעות מודרניות מובהקות וכי גם אם הושמדו עמים בעת העתיקה ובימי הביניים, אין הדבר דומה כלל לתופעה שאנו עדים לה כיום. ‏[31]

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף ימי הביניים החלו מספר תהליכים שהובילו להרג של עשרות מיליוני בני אדם:

תהליכים אלה הובילו לשינוי פונדמנטליסטי באנושות אשר על בסיסו החלו להתבצע רציחות עמים שיטתיות, החלה מהמאה ה-19. רציחות העמים הראשונות כוונו כנגד קבוצות ילידים. להלן מספר דוגמאות מובהקות לכך:

גופות של כמה ממילון וחצי קרבנות רצח העם הארמני

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה העשרים, שנולדה משופעת תקוות להיות מאת הנאורות, הקדמה, הרציונליות וההומניזם, הייתה למאה הכי עקובה מדם בהיסטוריה. במאה זו נרצחו על ידי השלטונות, ברוב המקרים על ידי ממשלותיהם הם, שנועדו לדאוג לרווחתם, יותר מ-170 מיליון בני אדם נטולי הגנה, בשואה אוניברסלית חסרת תקדים בתולדות האנושות. וזה בנוסף לעשרות מיליוני לוחמים ואזרחים שמתו במלחמותיה העולמיות. ראשיתו של מרחץ דמים זה במלחמת העולם הראשונה, במהלכה הוציאו לפועל הטורקים הצעירים את רציחות העמים הגדולות הראשונות בהיסטוריה האנושית:

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד טרם מלחמת העולם השנייה תחת שלטונו של סטלין בברית המועצות, נהרגו מיליונים ברעב מעשה ידי אדם, שנוצר בכוונה תחילה נגד העם האוקראיני, המוכר כיום בשם הולודומור. מיליונים נוספים הוצאו להורג, בהוראתו של סטלין, במה שמוכר כיום בשם הטיהורים הגדולים. מקרים אלו שהתרחשו בשנות ה-30 ובשנות ה-40 עומדים היום במחלוקת בפני החוקרים, שחלקם מגדירים אותם כרצח עם וחלקם טוענים שהם סוגים אחרים של הרג המוני.

במהלך מלחמת העולם השנייה הגיעה האנושות לתחתית התהום. גרמניה הנאצית הובילה לרצח המוני של כ-11 מיליון בני אדם לא חמושים. בין הנרצחים כ-6 מיליונים היו יהודים, שהיוו כשליש מהאוכלוסייה היהודית בעולם כולו באותו הזמן, ורובה ככולה של האוכלוסייה היהודית בארצות הכבושות. היהודים ו"אוכלוסיות נחותות" אחרות שהושמדו בשואה נרצחו במהלך מתוכנן ("הפתרון הסופי") שנבע מאידאולוגית סדורה. אוכלוסיות אחרות היו, השמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה, עדי יהוה, מפגרים, נכים, הומוסקסואלים, וכן יריבים פוליטיים ביניהם סלאבים,קומוניסטים ואנרכיסטים. הנאצים לא היו היחידים לבצע רצח עם שיטתי מהלך המלחמה, גם שותפיהם, האוסטאשה רצחו מאות אלפי סרבים ועשרות אלפי יהודים והשמדת הצוענים במלחמת העולם השנייה באחד מרציחות העמים האכזריים ביותר שידעה האנושות. ‏[36]

בור הריגה מרצח העם בגואטמלה, בסאן חואן קומלפה (צולם ב-2005)

המחצית השנייה של המאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית השנייה של המאה העשרים רצח עם הפך לכלי כמעט לגיטימי בידי רודנים. נבואתם השחורה של הפילוסופים התגשמה ואכן לאחר שהתנסתה האנושות באושוויץ, צמחו עוד עשרות ניסיונות דומים. השימוש ברצח עם ככלי פוליטי נהיה נפוץ יותר מאי-פעם. החוקרים חלוקים על מספר רציחות העמים שהתרחשו בתקופה זו בששת היבשות המיושבות: ברברה הארף נקטה במספר 45, גרגורי סטנטון (אנ') נקט במספר 55 וגם חוקר השואה יהודה באואר מדבר על למעלה מעשרה מקרים. ‏[37] להלן כמה מהדוגמאות המוסכמות על החוקרים כי ניתן להגדירם כרצח עם:

כפר שהוחרב על ידי הג'נג'וויד, רצח העם בדארפור (צולם ב-2004)

המאה העשרים ואחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה העשרים ואחת נפתחה גם היא, כמו קודמותיה, ברצח עם שהתבצע כנגד אוכלוסיה ילידית. אף על פי שאמנת רומא נחתמה ובית הדין הפלילי הבינלאומי החל לפעול, מה שמאפשר לראשונה בהיסטוריה להרשיע רודנים שיבצעו פשעי רצח עם, ואף על פי שהאינטרנט ואמצעי תקשורת המונים מאפשרים לאנושות כולה לדעת מה קורה בכל מקום ובכל שעה, נראה כי רציחות עמים ממשיכות להתרחש.

רצח עם כפשע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצב קבלת האמנה במדינות השונות. בירוק: מדינות שאשררו את האמנה, בצהוב, מדינות החתומות, אך לא אשררו את האמנה.

אמנת האו"ם נפתחת במילים אלה: ‏[12]

בעלי האמנה הזאת [...] האומרת שהשמדת עם הוא פשע על פי החוק הבינלאומי, והוא בניגוד לרוחן ולמטרתן של האומות המאוחדות ולשמצה בעיני העולם התרבותי; ומתוך הכרה שבכל הדורות הייתה השמדת עם גורמת אבידות גדולות לאנושות; ובהיותם משוכנעים שכדי להסיר מעל המין האנושי את השוט הנתעב הזה דרוש שיתוף פעולה בינלאומי[...] מאשרים שהשמדת עם, בין בימי שלום ובין בימי מלחמה, הוא פשע על פי החוק הבינלאומי, ובעלי האמנה מקבלים עליהם למנוע אותו והעניש עליו.

אף אל פי שהאמנה נחתמה על ידי כמעט כל המדינות, ובמרבית המדינות נחקקו חוקים על מנת ליישמה, במחצית השנייה של המאה העשרים פושעי רצח עם לא הורשעו בבתי דין.

משפטי נירנברג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטרם נחתמה האמנה, רפאל למקין היה יועץ למשלחת התביעה האמריקאית במשפטי נירנברג, והמושג "ג'נוסייד" הופיע במשפטים אך לא הופיע בפסקי הדין. ‏[21]

פשעי רצח עם ביוגוסלביה לשעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 במאי 1993, מתוקף החלטה 827 של מועצת הביטחון של האו"ם, הוקם את בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר (ICTY). בבית משפט זה הואשמו 8 אנשים בפשע רצח עם, ביניהם ראטקו מלאדיץ' ורדובאן קאראג'יץ'.

פשעי רצח עם ברואנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בנובמבר 1994 מתוקף החלטה 955 של מועצת הביטחון של האו"ם, הוחלט להקים את בית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה (ICTR) אשר החל לפעול בינואר 1997 ומקום מושבו בארושה שבטנזניה. במהלך המשפט הראשון שבו עסק בית הדין, משפטו של ז'אן פול אקייסו, ששימש כראש עיר שבתחומה נרצחו בני טוטסי, נקבע לראשונה כי גם אונס יכול להיות פשע מסוג רצח עם. שופטי בית הדין קבעו כי "תקיפות מיניות היו חלק אינטגרלי מתהליך הריסת הקבוצה האתנית של בני הטוטסי, וכי מעשי האונס היו שיטתיים וכוונו רק נגד נשות הטוטסי, מה שמעיד על המטרה המפורשת של המעשים האלה היא לחולל רצח עם". במהלך משפטו של ז'אן קמבנדה, הוא הודה לראשונה שאכן היה רצח עם, וכי הדבר תוכנן מראש. קמבנדה הורשע בעבירות של רצח עם ופשעים נגד האנושות, ונגזר עליו עונש של מאסר עולם. משפט נוסף שהתנהל בין 2000 ל-2003 זכה לכינוי "תקשורת השנאה". הנאשמים במשפט זה היו מנהלי תחנת הרדיו Radio Télévision Libre des Mille Collines, שבסמוך לרצח העם ובמהלכו שידרה שידורי תעמולה והסתה נגד בני הטוטסי, הבלגים, אנשי האו"ם ואף נגד בני הוטו מתונים. שדרניה של התחנה קראו לחסל את בני הטוטסי. לתחנת הרדיו היה תפקיד מכריע במתן לגיטימציה למעשים, ובית הדין גזר על מנהליה (וביניהם, גם פרדיננד נאימנה) עונש של מאסר עולם.

אפריין ריוס מונט במשפט בו הואשם ברצח העם בגואטמלה, (צולם ב-2013)

פשעי רצח העם בגואטמלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 הוגשה בספרד תביעה נגד אפראין ריוס מונט, נשיא גואטמלה בשנים 19821983, אוסקר מג'יה, נשיא גואטמלה בשנים 19831986, ושישה בכירים נוספים, הם הואשמו ברצח עם ופשעים נגד האנושות. ספרד לא הצליחה לעצור את הנאשמים ששהו בגואטמלה וונצואלה. בינואר 2012 נעצר מונט בגואטמלה והואשם בידי התובע הכללי של גואטמלה ברצח עם. משפטו של מונט נפתח ב- 19 במרץ 2013 בגואטמלה סיטי. המשפט קיבל מעמד פומבי והעידו בו 140 ניצולים בני גואטמלה. מונט הורשע ונידון לשמונים שנות מאסר.‏[47] הייתה זאת הפעם הראשונה בה פושע רצח עם הורשע במדינתו.

פשעי רצח העם הקמבודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הדין לפשעים מיוחדים בקמבודיה (ECCC) החל לפעול בינואר 2006, תשע שנים לאחר שראש ממשלת קמבודיה פנה למזכ"ל האו"ם בבקשה להקים בית דין בין לאומי לפושעי רצח העם בקמבודיה. מאז הועמדו לדין חמישה חברים לשעבר בצמרת השלטונית של הקמר רוז'. ‏[48] בית המשפט, הואשם מתחילת דרכו בשחיתות, התערבות פוליטית ופזרנות. הוא סיפק רק הרשעה בשמונה השנים הראשונות לעילותו, הרשעתו של מפקד מחנה ההשמדה S-21 קאינג גואק איב (אנ'), "התליין של הקמר רוז'". קאינג בן ה-69 נידון למאסר עולם בגין מותם של יותר מ-14 אלף בני אדם. במהלך הדיונים בבית הדין בעניינו הוא חזר ואמר כי "רק מילא פקודות" שניתנו לו ושהוא בסך הכול היה פקיד בדרג נמוך של המשטר. כעת עומדים לדין בבית הדין ECCC, בתיק הידוע בכינוי "תיק 002", חברי המעגל הפנימי של מנהיג הקמר-רוז' פול פוט, שמת בשנת 1998, שנותרו בחיים: האידיאולוג הראשי של המשטר ומספר 2 אחרי פול פוט, נון צ'י בן ה-86 וראש המדינה קיו סאמפן בן ה-81. ‏[49]

עומר אל-בשיר המואשם ברצח העם בדארפור, (צולם ב-2009)

בית הדין הפלילי הבינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במטרה להסדיר את האופן בו יובאו פושעי מלחמה לדין נכתבה אמנת רומא שנכנסה לתוקף ב-1 ביולי 2002. על האמנה חתומות 139 מדינות, אולם החתימה היא בבחינת הצהרת כוונות בלתי מחייבת. 67 מדינות אשררו אותה ובכך הפכו לחברות באמנה. האמנה מהווה את מקור הסמכות לפעילותו של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, אשר בו אמורים לתבוע ולהעמיד לדין פושעים האשמים בפשעים נגד האנושות ופשעי רצח עם.

בבית הדין הפלילי הבינלאומי הוגשו אישומים נגד נשיא סודאן עומר אל-בשיר, נגד השר הסודאני אחמד הרון (Haroun), ונגד מנהיג הג'נג'וויד עלי קושייב (Kushayb), על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. כנגד נאשמים אלה, שלא התייצבו למשפט, הוצאו צווי מעצר על ידי בית הדין. מדינות הליגה הערבית וסין תומכות באל-בשיר והודיעו כי לא יסגירו אותו. במרץ 2012 הוציא בית הדין הבינלאומי צו מעצר כנגד שר ההגנה הסודאני, אבדל חוסיין, המואשם ב-41 סעיפים של פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה על פעלו בדארפור. בשנת 2011 הוחרפה האשמה נגד עומר אל-בשיר וכעת הוא מואשם ברצח עם. ‏[50] בדצמבר 2014 חדלה התובעת הכללית של בית הדין הפלילי הבינלאומי מפעילותה בתיק דארפור וזאת מפני שלטענתה, מועצת הביטחון של האו"ם לא עושה די כדי להביא את הנאשמים למעצר. אף על פי שעומר אל-בשיר ביקר בקניה, שאשררה את אמנת רומא, הוא לא נעצר ולא הועמד בדין על פשעיו. ‏[51]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Neimark Norman M., Fires of Hatred: Ethnic Cleansing in Twentieth-Century Europe, Cambridge, Massachusetts, and London, Englend: Harvard University Press, 2001

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


רצח עם

רצח העם הטסמני (1803-1876)רצח העם של ההררו והנאמה (1904-1907)רצח העם הארמני (1915-1918)רצח העם הבנגלי (1971)רצח העם בבורונדי (1972)
רצח העם בגואטמלה (1981-1983)רצח העם ברואנדה (1994)רצח העם בדארפור (2003-2010)

אמנת האו"ם בדבר מניעת רצח עם


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השואה המיוחד והאוניברסאלי, יהודה באואר, יד ושם
  2. ^ 2.0 2.1 STATISTICS OF DEMOCIDE: Genocide and Mass Murder Since 1900, R.J. Rummel, Charlottesville, Virginia, Center for National Security Law, School of Law, University of Virginia, 1997; and Transaction Publishers, Rutgers University
  3. ^ 3.0 3.1 1999 Berel Lang, Genocide and Omnicide: Technology at the Limits, The Future of the Holocaust: Between History and Memory
  4. ^ Can One Live after Auschwitz? , Theodor W. Adorno , 2003
  5. ^ אנשים רגילים: גדוד מילואים 101 של משטרת הסדר ו'הפתרון הסופי' בפולין, כריסטופר בראונינג, תרגום: לי שיר, תל אביב, 2004
  6. ^ תליינים מרצון בשירות היטלר: גרמנים רגילים והשואה, דניאל גולדהגן, תרגום: איה ברויר תל אביב, 1997
  7. ^ 7.0 7.1 Leo Kuper, The Prevention of Genocide, New Haven: Yale University Press, 1985
  8. ^ מנאומו של היינריך הימלר בפני קצינים בכירים של הס"ס בפוזן –4 באוקטובר 1943
  9. ^ מסרבים לראות את דארפור, אריק ריבס, מאי 2014
  10. ^ 10.0 10.1 פרק 4: ג'נוסייד, Axis Rule in Occupied Europe: Laws of Occupation - Analysis of Government - Proposals for Redress, רפאל למקין, 1944
  11. ^ Samantha Power, A Problem From Hell: America and the Age of Genocide, 2002
  12. ^ 12.0 12.1 האמנה למניעתו וענישתו של הפשע רצח עם באתר האו"ם
  13. ^ חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950 (קריאה שלישית). דברי הכנסת, חוברת י"ט, עמ' 1230.
  14. ^ ספר החוקים, תש"י, 137
  15. ^ Pieter N. Dorst, The Crime Of State, Leyden: A. W. Sijhoff, 1959
  16. ^ ישראל טשרני, Genocide: The Ultimate Human Rights Problem, Social Education: Special Issue on Human Rights 49 (6), 1985
  17. ^ אסטרטגיית פיתוח, מתודולוגיה וכלים לאזהרות מקדימות לרצח עם, לורנס ווצ'ר, נייר עמדה ליועץ מזכ"ל האו"ם למניעת רצח עם 2006
  18. ^ עצומת האחריות למנוע דו"ח בינלאומי על החימוש הגרעיני של איראן, פגיעה בזכויות אדם והסתה לרצח עם
  19. ^ צופים, אך עדין ממתינים, אקונומיסט, ניו יורק, 16/3/2007
  20. ^ מדינות דורשות מהאו"ם להעמיד את אסד לדין, I24News, מאי 2014
  21. ^ 21.0 21.1 יהודה באוואר, העם המחוצף, נהר ספרים, 2013
  22. ^ יאיר אורון, היבטים תיאורטיים בחקר רצח עם, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2006
  23. ^ ישראל טשרני (עורך), Encyclopedia of Genocide, הוצאת מכון השואה ורצח עם, ירושלים (ISBN 0-84763-928-2)
  24. ^ Barbara Harff and T. R. Gurr, Ethnic Conflict in World Politics, 1994 and 2003 eds.
  25. ^ Rose Somerville; John Somerville, introduction (1981). Soviet Marxism and nuclear war : an international debate : from the proceedings of the special colloquium of the XVth World Congress of Philosophy. Greenwood Press. p. 151. ISBN 978-0313225314.
  26. ^ "New & Old Wars - Organised Violence in a Global Era", מאת מרי קלדור
  27. ^ הבעיה עם האסלאם, מהומות אלוהים, סם האריס
  28. ^ שואה ורצח עם, תקציר דברים שנישאו על ידי יהודה באואר בפתיחתו של סימפוזיון על שואה ורצח עם שיזמה האקדמיה, ושנתמך על ידיה ועל ידי האוניברסיטה העברית בירושלים ומכון ון ליר בירושלים, הסימפוזיון התקיים בתאריכים ט“ו−ט“ז באלול תשע“ב, 4−2 בספטמבר 2012
  29. ^ מהו רצח עם? באתר הוועד למאבק ברצח עם
  30. ^ זיגמונט באומן, מודרניות והשואה, תרגום: יניב פרקש, תל אביב, 2013
  31. ^ Dan Stone, Histories of the Holocaust, Oxford: Oxford University Press, 2010
  32. ^ רצח עם בטזמניה באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  33. ^ רצח עם בני ההררו והנאמה באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  34. ^ רצח עם הארמני באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  35. ^ רצח עם הארמני באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  36. ^ רצח העם הסרבי באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  37. ^ רשת היועצים למניעת רצח עם, התאגדות של מומחים המשמשים יועצים פוליטיים לממשלות ופקידים בכירים במטרה למנוע רציחות עמים. יהודה באואר, ממייסדי הארגון, הוא הישראלי היחיד בארגון.
  38. ^ רצח העם בביאפרה באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  39. ^ רצח העם הבנגלי באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  40. ^ רצח עם בבורונדי באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  41. ^ רצח עם בקמבודיה באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  42. ^ רצח העם בגואטמלה באתר הוועד למאבק ברצח עם
  43. ^ רצח העם הבוסני באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  44. ^ רצח העם ברואנדה באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  45. ^ רצח העם בדארפור באתר הוועד למאבק ברצח עם.
  46. ^ מצבם של היזידים בצפון עירק באתר הוועד למאבק ברצח עם
  47. ^ Former Leader of Guatemala Is Guilty of Genocide Against Mayan Group, New York Times, May 10, 2013
  48. ^ בית הדין לפשעים מיוחדים בקמבודיה האתר הרשמי
  49. ^ הבנליות של הסיאוב הפוליטי: הון שלטון ורצח עם באתר הוועד למאבק ברצח עם
  50. ^ ICC - Darfur Sudan, האתר הרשמי של בית הדין הפלילי הבינלאומי
  51. ^ האם הייתה זאת טעות להאשים את הדיקטטור ברצח-עם?, Busines Insider, 15/12/2014