אתיופיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: משלב נמוך, משפטים בלתי ברורים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית
של אתיופיה
የኢትዮጵያ ፌዴራላዊ ዲሞክራሲያዊ ሪፐብሊክ
Flag of Ethiopia.svg Coat of arms of Ethiopia.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: "צעדי קדימה, אדמת אתיופיה היקרה"
מיקום אתיופיה
יבשת אפריקה
שפה רשמית אמהרית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
אדיס אבבה
9°02′N 38°44′E / 9.03°N 38.74°E / 9.03; 38.74
משטר רפובליקה פדרלית דמוקרטית
ראש המדינה
- נשיא

- ראש ממשלה
נשיא
גירמה וולדה גיורגיס לוצ'ה
היילמריאם דסלן
הקמה
- ממלכת דעמת

- קיסרות אקסום
- ממלכת זאגווה
- האימפריה האתיופית
- הכרזת השחרור
- השלטון הצבאי
- אתיופיה הסוציליסטית
- תקופת המעבר
- הרפובליקת פדרלית

1978 לפנה"ס
המאה ה-8 לפנה"ס

המאה ה-1 לפנה"ס
916
10 באוגוסט 1270
31 בינואר 1942
12 בספטמבר 1974
1 בפברואר 1987
27 במאי 1991
דצמבר 1995

שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
1,104,300 קמ"ר 
27 בעולם
0.7
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
96,633,458 נפש 
13 בעולם
87.51 נפש לקמ"ר
114 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
118,200 מיליון $ 
68 בעולם
1,223 $
211 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2013)
- דירוג עולמי
0.435 
173 בעולם
מטבע ביר אתיופי ‏ (ETB)
אזור זמן UTC +3
סיומת אינטרנט .et
קידומת בינלאומית 251+
Ge'ez.svg
בערך זה מופיע גופן געז.

כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן געז במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, תוכלו לקבל עזרה כאן.

הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של אתיופיהאמהרית: የኢትዮጵያ ፌዴራላዊ ዲሞክራሲያዊ ሪፐብሊክ) היא מדינה בקרן אפריקה שבמזרח אפריקה. אתיופיה גובלת בצפון באריתריאה, בסודאן ובדרום סודאן במערב, בקניה בדרום, בסומליה במזרח ובג'יבוטי בצפון-מזרח. אתיופיה היום היא איחוד של שש מדינות לאומיות, שלוש מדינות מולטי-אתניות ושתי ערים עצמאיות. "הפדרציה האתיופית", כך מכונה המדינה בחוקתה, מוגדרת כפדרציה דמוקרטית רב-לאומית שצורת שלטונה רפובליקה.

אתיופיה היא ארץ בעלת היסטוריה רצופה עתיקה ביותר. המדינה המודרנית היא למעשה המשכה של האימפריה האתיופית, שהיא עצמה מקורה בקיסרות אקסום. זו, על פי המסורת, התפתחה ממלכות שבא אשר קמה בשנת 1978 לפנה"ס. הנצרות הוכרזה כדת המדינה בשנת 325 לספירה, וכך הפכה אתיופיה למדינה השנייה ולאימפריה הראשונה שקיבלה את הנצרות. האסלאם הגיע לאזור במאה השביעית. בתחילת ימי הביניים הפכה אתיופיה לאחת מהאימפריות החזקות בתבל ובסופם החלה הידרדרות. במהלך העת החדשה גובשו גבולות חדשים ונרחבים יותר למדינה, אך מאפייניה המדיניים ותשתיתה התרבותית הוסיפו לינוק במישרין מרצף היסטורי, שראשיתו בתקופה האקסומית.

אתיופיה מנהלת מחד מדיניות עצמאית מיבשת אפריקה ומהמזרח התיכון, ומאידך משמשת מובילה במספר תחומים ביבשת. היא הפכה לחברה בחבר הלאומים בשנת 1923. חתמה על הצהרת האומות המאוחדות ב-1942, והייתה אחת מ-51 המדינות המייסדות של הארגון. עקב כך קיבלה בכורה ביבשת וזכתה לארח את מרכז האו"ם באפריקה. אתיופיה היא גם אחת ממייסדות האיחוד האפריקאי ומזכירות הארגון שוכנת בבירתה, אדיס אבבה.

שם המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם "אתיופיה" מהמילה היוונית איתיופס (Αἰθίοψ) מיוונית, שפירושה "פנים שרופות". על פי ספר אקסום וההיסטוריון הרומי פליניוס הזקן השם נלקח משמו של אתיופיוס, בנו של כוש בן חם. היוונים השתמשו במושג "אתיופיה" כמונח גאוגרפי שהתייחס לאזור סודאן ואתיופיה היום. הישות הדומיננטית באותם זמנים באזור הייתה ממלכת כוש וכך גם הייתה ההתייחסות היוונית בעיקר לכוש בשם אתיופיה. השימוש הראשון בשם "אתיופיה" בהתייחסות לחבש הייתה לאחר שהנצרות הוכרזה באימפריה החבשית כדת המדינה על ידי הקיסר אזנה ב-325 והשם אתיופיה הפך לשם הנוצרי של האימפריה, בייחוד לאחר כיבושה של ממלכת כוש על ידי חבש המתנצרת ב-340. ‏‏‏[5]

שם המזוהה רבות עם אתיופיה המודרנית הוא "חבש", מושג אשר נלקח משמם של העמים השמיים החיים בצפון הרמה האתיופית - החבשים. השם מציין את האזור הגאוגרפי בין הנילוס הכחול לים האדום ובו חיים רוב רובם של החבשים. מקורו של השם חבשים הוא בערבית ("الحبشة" - "אל-חבשה") ומשמעותו "ערב רב". ‏‏‏[6] הכוונה היא לשלל השבטים השמיים שהיגרו לאזור מחצי האי ערב, בעיקר מתימן, מהמאה ה-20 לפנה"ס ועד למאות הראשונות לספירה. על פי ההיסטוריון אדוארד גלאסר, השימוש הראשון בשם היה ב-1460 לפנה"ס, מהירוגליף "חבסטווי", שם שבו השתמשה מלכת מצרים חתשפסות על מנת לתאר את תושבי ארץ פונט. ‏‏‏[7] הכתובת הראשונה המוסכמת על פי רוב לשם חבשים היא מן המאה ה-2, שנמצאה בתימן, ‏‏‏[8] בכתובות אלו הוזכר השם "חבשט" כשם של קבוצה אתנית מהאימפריה האקסומית וכן כשם כולל למספר שבטים במאה ה-3. ‏‏‏[9] השם "אביסיניה" הוא גלגולו של השם "חבש" מערבית, שהתגלגל ללשונות אירופה. ‏‏‏[10]

בעבר היה נהוג גם להשתמש בשם "הודו" ככינוי לאזור חבש, במנותק מהאזור הגאוגרפי-יווני "אתיופיה". משום שהשם אתיופיה שימש בעיקר ככינוי לממלכת כוש ולא לחבש, היה נהוג להשתמש בשם "הודו" לתיאור חבש, כיוון שעל פי היוונים החבשים היו קרובים בצבע עורם להודים ולא לאפריקאים וכן קוטלגו כעם ערבי. ‏‏‏[11] שם זה יצר בלבול נוסף: היסטוריונים חוקרי ארצות ואחרים השתמשו בשם "הודו" לתיאור מספר מדינות וארצות. בלבול זה הגיע גם לתלמוד, שבו מוזכר רבי יהודה הנדואה. רש"י מפרש שמדובר שם ברב מכוש ולכן ככל הנראה התכוון לקיסרות אקסום ולא לתת היבשת ההודית ‏‏‏[12] השפעה מוקדמת של השם נראית גם בספר היובלים, שם נרשם ש"ארץ הודו" היא חלק מארצות שם בן נח,‏[13] שם גם הכוונה לחבש.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת אתיופיה

שטחה הכולל של אתיופיה הוא 1,100,000 קמ"ר. אתיופיה נמצאת במזרח אפריקה והיא תופסת את רוב קרן אפריקה, שהיא הקצה המזרחי של היבשת האפריקנית. היא גובלת בצפונה באריתריאה, במערבה בסודאן ובדרום סודאן, בדרום בקניה, במזרח בסומליה ובצפון מזרח בג'יבוטי. מבחינה גאוגרפית אתיופיה מאופיינת ברמות גבוהות בגובה של בין 1,800 ל-3,000 מטרים מעל גובה פני הים, עם הרים אשר מגיעים לגובה של 4,620 מטרים שנחצות על ידי נחלים ואזורים הרריים, שמחולקים על ידי הבקע הסורי-אפריקני. הבקע עובר מדרום-מערב לצפון-מזרח וסביבו שטח מדברי נמוך יותר. מגוון סוגי השטח הרבים מביא לגיוון גדול באקלים, באדמה, בצמחיה ובדגמי התיישבות במדינה.

הגובה והמיקום הגאוגרפי של המדינה יוצרים שלושה אזורים אקלימיים: האזור הקריר, מעל 2,600 מטר, שם הטמפרטורות הממוצעות הן מ-8 ועד 8° מעלות; האזור הממוזג, בגבהים של בין 1,900 ל-2,400 מטר, עם טמפרטורות הנעות בין 8° ל-20° מעלות; והאזור החם, מתחת ל-1,900 מטר, שהוא טרופי או לח ובו טמפרטורות הנעות בין 20° ל-38° מעלות. העונה הגשומה היא מאפריל ועד אמצע אוקטובר (וארוכה מעט יותר ברמות הדרומיות), עם גשמים מקומיים מפברואר ועד סוף מרץ; שאר השנה לרוב יבשה.

אתיופיה היא ארץ מגוונת מבחינה אקולוגית. אגם טאנה בצפון-מזרח המדינה הוא מקור הנילוס הכחול שזורם לסודאן ומתמזג שם עם הנילוס הלבן. יתרה מזאת, באתיופיה מספר גדול של מינים אנדמיים המצויים רק בה, לדוגמה בבון זהוב (שלמעשה, אינו סוג של בבון), קודו ההרים, יעל אתיופי, והזאב האתיופי. גם הפרס, דורס ממשפחת הנשריים שקינן פעם בישראל וניזון מפריסת עצמות, חי באזורים ההרריים של צפון אתיופיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – אתיופיה הפרהיסטורית, ארץ פונט

Bete Giyorgis Lalibela Ethiopia.jpg

היסטוריה של אתיופיה

ההתיישבות באתיופיה היא עתיקה מאוד. ראיות להתיישבות זו נמצאו ברמה האתיופית, בעיקר מאובנים של אבות האנושות אשר התגלו במדינה זו ותוארכו כבני 5.9 מיליוני שנים.

האזור שמכנים היום "אתיופיה" נקרא על ידי סוחרים מצריים "פונט" או "ים", כבר ב-3000 לפנה"ס. המסע המצרי הראשון הידוע לאתיופיה התרחש במאה ה-25 לפנה"ס. המסע המפורסם ביותר לשם היה של המלכה חתשפסות, כנראה בערך ב-1495 לפנה"ס, מכיוון שהמסע תועד בתבליטים מפורטים במקדש בתביי. המצרים קראו לפונט גם "טא-נטג'רו" (ארץ האלים), והתייחסו אליה כאל ארץ המוצא שלהם. אם מקבלים התייחסות זו כעובדה היסטורית, הרי שאתיופיה היא מקורה של ציוויליזציה עתיקה אפילו יותר ממצרים העתיקה ‏‏‏[14].

המסורת האתיופית מספרת שבתחילה אזור אתיופיה נכבש ונשלט על ידי ממלכת כוש. מכיוון שהאזור הוא צומת דרכים בין המזרח התיכון ושאר אפריקה, עמים שמיים מאזור תימן החלו להגר לאזור צפון אתיופיה ולהתעמת עם ממלכת כוש. המסורת האתיופית גורסת שבתחילה פלשו הארמים לאתיופיה, ומאוחר יותר הוקמה ממלכת סבא (היא שבא) ב-1978 לפנה"ס על ידי צאצאי יקטן בן עבר בתימן. מאוחר יותר התפשטה ממלכה זו לאזור צפון אתיופיה, והארמים, שהיגרו גם הם לאזור, התעמתו עם ממלכת כוש ועם ממלכת סבא. על פי המסורת, כאשר הומלך ב-975 לפנה"ס מנליק, בנה של מלכת שבא, הוא ייסד את ממלכת אקסום שעתידה הייתה לשלוט על האזור במשך אלפי שנים. נכדו של מנליק, המלך סארה הראשון, הביס את הארמים ואת צבאות ממלכת כוש.

האימפריה החבשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קיסרות אקסום

המסורת האתיופית גורסת כי ממלכת אקסום הוקמה במאה העשירית לפנה"ס, אך הארכאולוגיה ממקמת את עלייתה של אקסום רק במאה ה-1 לפנה"ס. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו, התגלתו בצפון אתיופיה שרידיה של ממלכה שמית עתיקה יותר מאקסום. ממלכה זו, המכונה "ד'אמט", הוקמה במאה העשירית לפנה"ס. במספר כתובות נזכר שמה בכפוף למלכיה בשם "מלכי ד'אמט וסבא משבט האגעזי". עדויות אלו מחזקות את הטענה שממלכת סבא שלטה באזור ושבט האגעזי שלט בה ובד'אמט, אך לא ברור אם הממלכה הייתה רק מחוז של סבא. שפת הגעז, הורתן של השפות האתיו-שמיות, היא שפתו של שבט האגעזי השמי, שהיגר לאזור אתיופיה במאה ה-20 לפנה"ס - עובדה המחזקת את הטענה להגירה של עמים שמיים מתימן לאתיופיה. אקסום הייתה אימפריה ששלטה לא רק על שטחי אריתריאה וצפון אתיופיה של היום, אלא גם על חלקים מתימן ומערב הסעודית. הפלישה הראשונה המתועדת של אקסום לתימן הייתה תחת המלך גדרט כבת בריתה של סבא כנגד חמיר. סבא הפנתה את גבה לאקסום ושילבה כוחות עם חמיר. אקסום הפסידה הפסד צורם בפלישתה לחמיר, אך עדיין החזיקה את האזור שנשלט על ידה בתימן טרם הפלישה.

אקסום תחת הקיסר אזנה

באמצע המאה ה-3, מלך אקסום סאמבראוטאס שינה את תואר מלכי אקסום מ"מלך" ל"קיסר" ואקסום הפכה לקיסרות באופן רשמי. בתקופה זו צברה אקסום כוח והפכה לאחת מארבע המעצמות של העולם העתיק (לצד סין, האימפריה הרומית והאימפריה הפרתית)‏‏ ‏‏‏[15]. שיא כוחה של האימפריה היה מהמאה ה-4 עד לאמצע המאה ה-6. בשנת 325 אקסום הוכרזה על ידי הקיסר אזנה כמדינה נוצרית, והייתה למדינה השנייה בעולם שקיבלה את הנצרות (לאחר ארמניה) והאימפריה הראשונה שקיבלה את הנצרות כדת מדינה. בתקופה זו כבשה אקסום את ממלכת כוש הסודאנית וכן חלקים גדולים מאזור צפון מרכז אתיופיה של היום. תחת הקיסר כלב פלשה אקסום לחמיר שבתימן, יחד עם כוחות ביזנטיים, וכבשה אותה. אקסום כבשה גם חלקים גדולים מחצי האי ערב והצליחה לכבוש גם את העיר מכה. בסופו של דבר הפסידה אקסום את האזורים בחצי האי ערב, שנפלו בידי האימפריה הסאסאנית.

תקופת דעיכתה של אקסום ידועה בשם תקופת החושך האתיופית. תקופה זו החלה בלחימה בין כוחות מוסלמיים ואקסומים, שבסופה איבדה אקסום את השליטה באזור חוף ים סוף. בשלב זה החלה אקסום להרחיב את שליטתה בשטחי אתיופיה דהיום, עד כי שטחה כלל כמעט את כל האזור שמצפון לנילוס הכחול. כיבושים אלו של אקסום נמשכו, והמטרה הבאה הייתה הממלכה היהודית של ביתא ישראל. מלך היהודים גדעון הרביעי נהרג בקרבות ובתו יהודית המלכה ירשה אותו. היא כרתה ברית עם האגאווים, שסבלו מהכיבושים האקסומיים, והצליחה לכבוש את אקסום. קיסרי אקסום נמלטו לשאווה והמשיכו לשלוט באזור זה. בשנת 928 נוסדה שושלת זאגווה שגדול שליטיה היה לליבלה. הזאגווה שלטו על אתיופיה עד לעליית השושלת הסולומונית ב-1270.

האימפריה האתיופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האימפריה האתיופית

לאחר שעלתה לשלטון השושלת הסולומונית החל תור הזהב של האימפריה האתיופית. בתקופה זו הפכה אתיופיה לישות מדינית חשובה בקרן אפריקה. היא החלה לנהל יחסי חוץ עם מדינות אירופה וחיזקה את קשריה הצבאיים והמסחריים עם האימפריה הפורטוגזית. במהלך מלחמת אתיופיה-אדאל כוחות מוסלמיים בראשותו של אחמד גראן פלשו לאתיופיה וגרמו להרס רב. האתיופים, יחד עם בעלי בריתם הפורטוגזים, הצליחו לשחרר את אתיופיה מעול הכיבוש והתמודדו כנגד האורומו אשר היגרו לתוך שטח אתיופיה. האתיופים נלחמו נגדם ללא הצלחה ובסופו של דבר האורומו הפכו לחלק מאוכלוסיית האימפריה. האתיופים בתקופה זו נלחמו נגד כוח מוסלמי חדש - האימפריה העות'מאנית, והצליחו להדוף אותה.

במהלך שלטון הקיסר סוסוניוס, שבישר על תחילת שלטונו של ענף גונדר, התחוללה מלחמת אזרחים בין נאמני הכנסייה האתיופית לבין תומכי הקתוליות. המלחמה, שסיבתה בהמרת דתו של הקיסר לקתוליות, גרמה למותם של אלפים. בנו של סוסוניוס, פאסילידס, גירש את האירופים (פרנג'ים) שגרמו למלחמה והתחיל את תקופת הרנסאנס האתיופית שבה חלו תמורות בתרבות האתיופית. במהלך סוף התקופה התגלו סכסוכים אתניים בין האורומו המוסלמים לבין החבשים הנוצרים על השלטון באימפריה. הראס מיכאל סהול נקרא לתווך בין הצדדים, אך הפך בפועל לראש הקבוצה הנוצרית, שלט על אתיופיה ביד רמה ורצח את הקיסר הפרו-אורומו יואס הראשון. בנקודה זו התחילה תקופת השופטים האתיופית המאופיינת בהתרופפות המשטר הקיסרי ובעליית מצביאים מקומיים. מסוף המאה ה-18 שליטי אתיופיה דה-פקטו היו סגני הקיסרים משושלת יג'ו. התקופה הסתיימה כאשר קאסה היילו החליט לאחד את אתיופיה תחת מנהיגותו, והצליח לכבוש ולהביס את השליטים המחוזיים השונים. בסופו של דבר הפך קאסה לקיסר תוודרוס השני.

תוודרוס הצליח לאחד את אתיופיה, לשמור על הכנסייה האתיופית תחת מרותו והיה למעשה הקיסר המודרני הראשון של האימפריה. כאשר נכנס לעימות עם הבריטים הוביל הדבר ללחימה האנגלו-אתיופית ולהתאבדות הקיסר. לאחר מותו החלה תקופה קצרה של אי-ודאות בקשר לשלטון תחת הקיסר הזגאווי תקלה גיורגיס השני. בהמשך עלה לשלטון הקיסר היוהנס הרביעי. האימפריה האתיופית הצליחה לנצח בשלוש מלחמות גורליות: הראשונה - מלחמת מצרים-אתיופיה, השנייה - הקרבות כנגד האיטלקים והשלישית - מלחמת סודאן-אתיופיה, שגרמה למותו של הקיסר. לאחר מות הקיסר עלה לכס הקיסרות מלך שאווה מנליק השני, שהתחיל לבסס את שלטון אתיופיה בקרן אפריקה ולהוות התנגדות ולעתים שיתוף פעולה עם מדינות המירוץ לאפריקה. בשלטונו החלה האימפריה להתפשט מזרחה, מערבה ודרומה ושיתפה פעולה עם מדינות אירופה, שהשתלטו על שטחים נרחבים באפריקה תוך כדי שאתיופיה מגדילה את שטחה על חשבון מדינות ושבטים מקומיים ומספחת אזורים נרחבים, עד כי שטחה גדל פי ארבעה. כך הפכה האימפריה האתיופית למדינה האפריקאית היחידה שהשתתפה במירוץ לאפריקה. תוך כדי כך החלה אתיופיה תהליך של מודרניזציה והיא התחילה להוות איום על שלטון המדינות האירופאיות. לאחר ניצחון האתיופים במלחמה כנגד האיטלקים חדלה אירופה לזלזל בכוח האתיופים והפכה לספקית נשק לאימפריה עצמה.

לאחר מותו של מנליק השני הוא ציווה שנכדו ליג' ייאסו ישב על כס המלוכה, אולם לליג' ייסו היה רקע מוסלמי מצד אביו שרצה להחליש את הצמרת האתיופית. הוא נתן עדיפות למחוזות של אתיופיה במטרה להחליש את השלטון המרכזי. כמו כן הוא הימר על התחזקות האסאלם ושיתף פעולה עם סודאן והאימפריה העות'מאנית. כל זאת ללא הצלחה: הוא סיים את שלטונו לאחר שהודח על ידי האליטה הנוצרית - שואנית באתיופיה. בשנת 1916 עלתה לשלטון זאודיתו, בתו של מנליק, וראס טפרי הוכרז כיורש העצר. בשנת 1930 תפס ראס טפארי מקונן את כס הקיסרות ואימץ לעצמו את השם היילה סלאסי.

שלטונו של היילה סלאסי שובש בעקבות המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה בשנת 1936. האיטלקים החלו את הפלישה ב-2 באוקטובר אותה שנה, כבשו את עיר הבירה אדיס אבבה ב-5 במאי והשתלטו סופית על אתיופיה ב-9 במאי. הקיסר ברח לגלות לירושלים, שם השאיר את משפחתו והמשיך לאנגליה. בעצרת חבר הלאומים הוא הכריז שמי שיוותר על אתיופיה לאיטליה סופו שיפגעו גם בעצמאות שלו. סלאסי דרש מחבר הלאומים לחייב את איטליה לסגת מאתיופיה. חמש שנים מאוחר יותר איטליה הובסה על ידי כוחות בריטים ואתיופים וב-5 במאי 1941 היילה סלאסי נכנס לאדיס אבבה והוכתר מחדש. בריטניה הכירה בריבונות אתיופיה המלאה ושתי המדינות חתמו על ההסכם האנגלו-אתיופי בדצמבר 1944.

במהלך העשורים הבאים המשיך היילה סלאסי את המודרניזציה במדינתו. בשנת 1950 נוסד בית ספר ללימודים גבוהים: אוניברסיטת אדיס אבבה. החוקה שהתקבלה ב-1931 הוחלפה בשנת 1955 בחוקה חדשה, שהרחיבה את סמכויות הפרלמנט אך בפועל הרחיבה את סמכויותיו של היילה סלאסי עצמו. עם שיפור היחסיים הדיפלומטים עם ארצות הברית, הקיסר שיפר גם את יחסי אתיופיה עם מדינות אפריקניות אחרות ולמען זה הוקם הארגון לאחדות אפריקה בשנת 1963. בשנות ה-70 המוקדמות של המאה ה-20, למרות מאמציו של היילה סלאסי, גילו המתקדם של הקיסר היווה בעיה לעתיד המדינה, אתיופים רבים דאגו שמותו קרוב והאם יורשו בתפקיד יוכל להמשיך את המודרניזציה שבה החל. אחרי תקופה של מתיחות ואי שקט שהחלו בפברואר 1974, הקיסר הודח מתפקידו. ב-12 בספטמבר 1974, מועצה של חיילים הידועה בשם "דרג" (קהילה) תפסה את שלטון הקיסר בממשל הסוציאליסטי והצבאי. הדרג מנה 59 חברים מהממשל הקודם וכלל שני ראשי ממשלה לשעבר, יועצי המלך, שופטים, שרים וגנרלים. היילה סלאסי מת ב-22 באוגוסט 1975.

תקופת הרפובליקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – דרג, מלחמת האזרחים, המלחמה הקרה

סגן אלוף מנגיסטו היילה מריאם קיבל כוח כראש המדינה וכראש הדרג אחרי שנהרגו עשרות אלפים שנחשדו בהתנגדות. הממשל המרקסיסטי החדש החל ברפורמות סוציאליסטיות, כולל הלאמה של כל רכוש המדינה והכנסייה. שלטונו של מנגיסטו היה בסימן של טוטליטריזם וחימוש המדינה בתמיכה כלכלית של ברית המועצות וברית ורשה, ועזרה מקובה. בדצמבר 1976 המשלחת האתיופית במוסקבה חתמה על הסכם צבאי עם ברית המועצות. באפריל אותה שנה אתיופיה השעתה את הסכמיה הצבאיים עם ארצות הברית וגירשה את המשלחת הצבאית האמריקאית מהמדינה. ביולי 1977, בתחושה של אי-סדר, סומליה תקפה את אזור אוגדן, בטענה שרוב תושביו סומלים וכך התחילה את מלחמת אוגדן, עם עזרה צבאית מהחזית לשחרור מערב סומליה. בתחילה האתיופים נסוגו אך כאשר הגיעה עזרה מברית המועצות וקובה, אתיופיה ניצחה במלחמה. החיילים הסומלים האחרונים עזבו את אוגדן ב-15 במאי 1978. אזור זה נותר מוזנח גם בחלוף יותר מ-20 שנה.

סמל שלטון הדרג

משנת 1977 עד 1978 מאות אויבים פוטנציאלים נרצחו במה שכונה "הטרור האדום". בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים הקומוניזם אומץ באופן רשמי, בשנת 1984 הוקמה מפלגת הפועלים האתיופית וב-10 בספטמבר 1987 אומצה חוקה חדשה, בהשפעה סובייטית, ברוב של כ-81% מהמצביעים. המדינה שינתה את שמה ל"הרפובליקה העממית הדמוקרטית של אתיופיה" ב-10 בספטמבר 1987, ומנגיסטו הפך לנשיא הרשמי.

התמוטטות המשטר הייתה מהירה בעקבות בצורת ורעב חמור אשר השפיע על כ-8 מיליון אזרחים כאשר יותר ממיליון מתים, וכן גם על התקוממויות, בייחוד בצפון. בשנת 1989 החזית העממית לשחרור תיגראי התמזגה יחד עם ארגונים אחרים שקמו על בסיס אתני ונוצרה החזית המהפכנית העממית האתיופית. במאי 1991 כוחות ארגון העל נכנסו לאדיס אבבה, מנגיסטו נמלט מהמדינה ומצא מקלט בזימבבואה, שם הוא מתגורר עד עצם היום הזה. בשנת 2006, אחרי משפט ארוך, הורשע מנגיסטו ברצח עם.

מלס זנאווי, ראש ממשלת אתיופיה בין השנים 2013-1995

ביולי 1991 החזית העממית הדמוקרטית המהפכנית האתיופית (EPRDF), החזית לשחרור אורומו (OLF) והארגונים האחרים הקימו ממשלת מעבר אשר הכילה 87 חברים ונציגים וחוקקה חוקה חדשה. בשנת 1992 עזבה החזית לשחרור אורומו את הממשלה ובשנת 1993 חברי מפלגת הקואליציה הדמוקרטית העממית הדרום אתיופית עזבו גם את הממשלה. בשנת 1993 נערך בפרובינציית אריתריאה משאל עם על עצמאות האזור וברוב של 99% החבל זכה לעצמאות, שהוכרזה ב-24 במאי 1993.

בשנת 1994 הקואליציה החדשה הקימה רשות מחוקקת ורשות שופטת חדשות. הבחירות הראשונות נערכו במאי 1995 ונבחרו בהן מלס זנאווי כראש ממשלת אתיופיה ונאגסו גיגאדה כנשיא אתיופיה. באותן בחירות נבחרו גם חברי הפרלמנט האתיופי. בבחירות הרב-מפלגתיות, שנערכו בפעם השנייה במאי 2000, מלס זנאווי נבחר שוב כראש ממשלת אתיופיה. בשנת 2001 גירמה וולדה גיורגיס לוצ'ה נבחר כנשיא אתיופיה.

במאי 1998, ויכוח על הגבול עם אריתריאה הוביל למלחמת אתיופיה-אריתריאה שנמשכה עד 12 בדצמבר 2000, אז נחתם הסכם אלג'יר. מלחמה זו פגעה בכלכלת המדינה, אך חיזקה את הקואליציה השלטת.

ב-15 במאי 2005 התקיימו בחירות ובעקבותיהן ניצחה החזית העממית הדמוקרטית המהפכנית האתיופית שוב בבחירות. בתחילת יוני ירתה המשטרה והרגה מפגינים, שמחו נגד שחיתות בבחירות.

בדצמבר 2006 פלשו כוחות אתיופיים לסומליה השכנה, לאחר שכוחות המיליציה האסלאמית ("איחוד בתי הדין האסלאמיים") ששלטו בחלקים נרחבים של המדינה איימו לפתוח במלחמת ג'יהאד נגד אתיופיה הנוצרית. בסיוע הממשלה המרכזית הסומלית, ששלטה רק בחלקים מסוימים של המדינה, הצליחו האתיופים לגרש את המיליטנטים האסלאמיים מאזורים רבים, לרבות מוגדישו הבירה, והקימו יחד עם הממשלה הסומלית ממשלת מעבר פדרלית בסומליה.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Female coffee farmer in Ethiopia (5762538117).jpg
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דמוגרפיה של אתיופיה

אוכלוסיית אתיופיה גדלה באופן מהיר במהלך העשורים האחרונים מאוכלוסייה של 40 מיליון ב-1983 לכ-90.8 מליון בני אדם בשנת 2011. האוכלוסייה באתיופיה מגוונת ביותר: יש בה יותר מ-80 לאומים שונים, חלקם מונים כמה עשרות אלפי אנשים בלבד. האורומו, האמהרים והתגרים מהווים יותר משלושה רבעים מהאוכלוסייה. יש אתיופים (וכן אריתראים) המתייחסים לעצמם כ"חבשים", אם כי אחרים דוחים את השם הזה מכיוון שהוא מתייחס רק לחלק מהיחידות האתניות. שני המושגים האלה הם ערביים במקורם, ומהם הגיע השם "חבש", שמה העתיק של אתיופיה. מוצאם של האמהרים והתגרים הוא שמי ובקלסתר פניהם דומים יותר לתימנים ויושבי חצי האי ערב מאשר לשאר שבטי אפריקה השונים.

קבוצות אתניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה המציגה את מיקום האמהרים באתיופיה
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – עמי אתיופיה

באתיופיה ישנם יותר מ-80 לאומים שונים. הקבוצות האתניות המשמעותיות הם:

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – הכנסייה האתיופית, אסלאם באתיופיה

ממלכת אקסום שינתה את דתה הרשמית לנצרות בשנת 334, כשהקדוש פרומנטיוס מצור הביא להתנצרותו של הנגוס אזנה מאקסום במאה ה-4 לספירה והיה לאבונה הראשון של אתיופיה.

הגעת האסלאם לאתיופיה החלה מיד עם ייסוד הדת במאה השביעית. לפי ה"חדית'", המגע הראשון היה בתקופת בה היה מוחמד נרדף בזמן "ההגירה הראשונה", כאשר נאמני מוחמד, בראשות ג'עפר איבן רבאח, ברחו לאקסום ובעקבותיהם עשירי מכה (שלא האמינו בשליחותו של מוחמד) שביקשו מהנג'סי אסחמה (נגוס-מלך) שיסגירם לידיהם. לאחר ששמע את שני הצדדים, לא הסגיר המלך את אנשי מוחמד. אז, על פי המסורת, אמר מוחמד "התרחקו מן האתיופים כל עוד לא פוגעים בכם" (כלומר, ויתר על חובת הג'יהאד נגד האתיופים). על פי המסורת האסלאמית, המתאסלם השלישי והמואזין הראשון באסלאם היה בילאל בן רבאח אל חבשיה, שהיה במקור מאזור אתיופיה של היום.

קבוצה קטנה של יהודים המכונה ביתא ישראל חיו באתיופיה מאות שנים, ורובם הגדול עלה לישראל בעשורים האחרונים.

ישנן דתות אפריקניות רבות נוספות באתיופיה, וחלקן משלבות עבודת אלילים עם אמונות נוצריות מסוימות. שמות המשפחה הנפוצים באתיופיה הם סנדקה ומלאסה. באתיופיה נמצאות בשימוש 84 שפות מקומיות.

יהודי אתיופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות אתיופיה

עד המאה ה-14 לספירה ידוע מעט מאוד על יהודי אתיופיה אך ממצאים ארכאולוגים והיסטוריונים מצבעים על תרבות לא מובטלת שהתקיימה והייתה בעלת קשר עם ממלכת שלמה. שברי מסורות ואגדות מספרות כי במאה העשירית לספירה ניהלה יהודית המלכה מלחמה כנגד הנוצרים. מלבד זאת יש את סיפוריו של אלדד הדני, שכנראה מתובלים באגדות והפרזות ואמינותם מוטלת בספק. גם המלך האתיופי מן המאה ה-12 מזכיר את היהודים באתיופיה, אך לא מפרט.

ילד מהקהילה באחד ממחנות העלייה במדינה

בין המאה ה-14 ועד המאה ה-17 נאבקו יהודי אתיופיה בשליטים הנוצרים, על רקע דתי וכלכלי כאחד, מאבקים שלעתים הגיעו לכדי עימות צבאי. מהמאה ה-14 ישנן עדויות על "אייהוד", וישנו תיאור כתוב על מלחמתו של קיסר אתיופיה עמדה ציון (1314-1344) נגד "אנשים שהם כמו היהודים". יורשיו התמידו במאבק בקהילות היהודיות, שהתבצרו בהרי סמיאן בצפון המדינה. בין יורשיו, יסחק הראשון, קיסר אתיופיה בשנים 1414-1429, שהיה הקיסר הראשון שיצא בעצמו להילחם בביתא ישראל, גזר כי: "הנטבל לדת הנוצרית, יירש את אדמת אבותיו, ולא, פאלאסי יהיה". המילה פאלאס פירושה אריס או מבקר, קרי אנשים חסרי זכויות על קרקע. מכאן והלאה דבק המונח "פאלאשים" בבני העדה, שנושלו מבעלות על קרקעותיהם בין המאה ה-15 ועד המאה ה-17. במאות ה-15 וה-16 שומעים לראשונה על "פלאשה" סביב אגם טאנה.

באוקטובר 1935 פלשה איטליה הפשיסטית לאתיופיה וכוחותיה הצליחו להחזיק בחלק משטחה במשך 5 שנים. שלטונם לא היטיב עם יהודי אתיופיה ורבים מהם הצטרפו לצבא האתיופי ולכוחות המורדים כנגד איטליה. לאחר סיום הכיבוש האיטלקי, עם חזרתו של הקיסר היילה סלאסי, הוטב מצב היהודים. בשנת 1974 התחוללה הפיכה מרקסיסטית באתיופיה, והקולונל מנגיסטו היילה מאריאם עלה לשלטון, הקולונל התנגד לריכוז היהודים בכפרים ושכונות ייחודיות ודאג לפיזור אוכלוסין, כך שהיהודים נאלצו להתיישב בקרב אוכלוסייה שאינה יהודית. מצד שני, ביטול הסדר הפיאודלי, הלאמת כל האדמות בכפרים וחלוקתן מחדש באופן שוויוני היטיבו עם היהודים.

עליית יהודי אתיופיה לישראל החלה בסוף שנות ה-70. בין השנים 1977-1984 עלו 8,000 יהודים מאתיופיה לארץ. בשנים שלאחר מכן עלתה רוב הקהילה לארץ במספר שלבים, בעיקר ב"מבצע משה" ו"מבצע שלמה".

שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתיופיה דבוּרות 83 שפות, שכמה מהן הן:

אנגלית היא השפה הזרה המדוברת ביותר במדינה, ובה מתנהלים הלימודים במרבית מוסדות ההשכלה הגבוהה. אמהרית היא שפת המדינה הרשמית, אך השפות המקומיות הן שפות האם הנפוצות ביותר, באזורים השונים. חלק מהשפות משתמשות בכתב געז (ששימש גם לשפה השמית העתיקה געז), ולרבות מהשפות המקומיות אין כתב. באתיופיה נהוג לוח השנה הקופטי.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת אתיופיה

לאחר המהפכה של 1974, כלכלתה של אתיופיה הפכה לסוציאליסטית. המדינה הפכה לגורם חזק ושולט במשק. חלק גדול מהכלכלה הועבר מבעלות פרטית למגזר הציבורי, כולל רוב התעשייה המודרנית ומשקים חקלאיים גדולים, כולל כל הקרקע החקלאית, הרכוש העירוני בשכירות, וכל המוסדות הפיננסיים. מאז 1991, הכלכלה נעשתה למבוזרת יותר, מוכוונת על ידי כוחות השוק ומדגישה את היוזמה האישית. על ידי שינוי מגמה זה קיווה השלטון להשיב עשור של הידרדרות כלכלית. ב-1993 החלה העברה של העסקים, התעשייה, הבנקאות, החקלאות והסחר למגזר הפרטי.

החקלאות מרכיבה כ-35 אחוז מהתל"ג, 85 אחוז מהיצוא ו-86.7 אחוז מכוח העבודה. חלק גדול משאר הפעילות הכלכלית נסמכת גם היא על החקלאות, כולל שיווק, עיבוד וייצוא של מוצרים חקלאיים. הייצור הוא ברובו הגדול לקיום מיידי. גידולים עיקריים הם קפה, קטניות, זרעים לשמן, דגנים, תפוחי אדמה, קנה סוכר וירקות. היצוא הוא כמעט כולו של תוצרים חקלאיים, וקפה הוא המרכיב הלוקח את החלק הגדול ביותר בו. משק החי של אתיופיה הוא כנראה הגדול ביותר באפריקה, וב-1987 היה אחראי ל-15 אחוז מהתל"ג.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – פוליטיקה של אתיופיה, שליטי וראשי אתיופיה

הרפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של אתיופיה היא רפובליקה פדרלית חוקתית, המבססת את המערכת הפוליטית שלה על חוקה. בראש המדינה עומד הנשיא, ותחתיו נמצא הראש ממשלה, אשר עומד בראש מועצת השרים. הרשות המחוקקת היא האסיפה הפדרלית המתחלקת לשני בתים: בית עליון, היושב במועצת הפדרציה (הגוף הייצוגי של מדינות אתיופיה) ובית תחתון, היושב בבית הנבחריםפרלמנט האתיופי). בבתי הפרלמנט קיימת מערכת רב-מפלגתית. המערכת המשפטית של אתיופיה עצמאית מהרשות המבצעת והרשות המחוקקת. החוקה שמה דגש על זכויות אדם ומפלגת את הסמכויות בין שתי הרמות הפדרליות של המדינה ובין הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת.

הבחירות הראשונות לאספה המחוקקת האתיופית, בה 547 חברים, נערכו ביוני 1994. באספה זו נכנסה לתוקף חוקה ובכך נוסדה למעשה הרפובליקה הפדרלית הדמוקרטית של אתיופיה של ימינו, בדצמבר 1994. הבחירות לפרלמנט הלאומי הראשון של אתיופיה ולאסיפות המחוזיות נערכו במאי ויוני 1995. רוב מפלגות האופוזיציה בחרו להחרים את הבחירות האלה, וכך זכתה החזית הדמוקרטית בניצחון סוחף. משקיפים בינלאומיים ולא תלויים אחרים הגיעו למסקנה כי מפלגות האופוזיציה היו יכולות להשתתף בבחירות לו בחרו בכך. ממשלת אתיופיה נתכוננה באוגוסט 1995. הנשיא הראשון היה נגסו גידדה. הממשלה בראשות מלס זנאווי תמכה במדיניות של פדרליזם אתני והעניקה סמכויות רבות לשלטונות המקומיים האתניים. באתיופיה קיימים תשעה מחוזות אוטונומיים-למחצה, בעלי סמכות תקציבית עצמאית. תחת הממשלה הנוכחית, יש לאתיופים אפשרות לייצוג ולהשפעה פוליטית גדולים מאי-פעם, אם כי זכויות יסוד מסוימות, כמו חופש העיתונות, מוגבלות במידה מסוימת. הממשלה של זנאווי נבחרה שוב בשנת 2000 בבחירות הרב-מפלגתיות הראשונות באתיופיה. הנשיא המכהן הוא גירמה וולדה גיורגיס. אתיופיה היא עדיין אחת המדינות העניות ביותר באפריקה. אתיופים רבים נסמכים על סיוע במזון מחוץ לארץ. מאז 1991, אתיופיה ייסדה קשרים חמים עם ארצות הברית ועם מערב אירופה, וקיבלה מהן ומהבנק העולמי סיוע רב. ב-2004, הממשלה החלה בהעברתם של יותר מ-2 מיליון אנשים מהרמות היבשות במזרח, כשהיא טוענת כי העברה זו תקטין את המחסור במזון.

שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מדינות אתיופיה

לפני 1996 אתיופיה חולקה ל-14 מחוזות. אתיופיה תחת הממשל הפדרלי החדש חולקה מחדש על בסיס אתני למדינות אזוריות (קיליל), מחוזות, נפות ורשויות מקומיות.

אתיופיה מחולקת לתשע מדינות על בסיס אתני ושתי ערים עצמאיות: אדיס אבבה ודירה דאווה. החוקה החדשה מסדירה את מעמד המחוזות והממשל הפדרלי.

תשע המדינות ושתי הערים העצמאיות הם:

  1. אדיס אבבה
  2. עפר
  3. אמהרה
  4. בנישנגול-גומאז
  5. דירה דאווה
  6. גמבלה
  7. הררי
  8. אורומיה
  9. סומאלי
  10. מדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום
  11. תיגראי
Ethiopia regions numbered.png

יחסי אתיופיה וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי אפריקה-ישראל

ישראל ואתיופיה מקיימות ביניהן יחסים של שלום ושיתוף פעולה. בין המדינות מתרחש מסחר הכולל ייבוא וייצוא של סחורות, כמו גם שיתוף פעולה בעניין עלייתם של בני הקהילה לישראל.

ביוני 2004 נחתם הסכם לשיתוף פעולה תרבותי-חינוכי בין המדינות. בפגישה שנערכה בין ראש ממשלת אתיופיה ושר החוץ סילבן שלום, אמר ראש ממשלת אתיופיה כי "אתיופיה מעוניינת לסיים את הליך הבאת הפלשמורה לישראל בהקדם האפשרי וממשלת אתיופיה תסייע ככל שתוכל", והדגיש את חשיבות התיאום בין המדינות בנושא. לצורך זה ביקשה אתיופיה כי ישראל תעגן בחקיקה את החלטתה של ממשלת ישראל להעלות את בני הפלשמורה עד סוף 2007[דרוש מקור]. ב-19 בינואר 2010 נחתו בישראל 81 עולים חדשים מאתיופיה, בני קהילת הפלאסמורה. ב-14 בנובמבר 2010 אישרה הממשלה את העלאת שאר 7,846 בני הפלאסמורה מאתיופיה לישראל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2013 בדו"ח 2014 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  5. ^ ‏Munro-Hay, Aksum, pp. 79, 224.‏
  6. ^ ‏William Pulleyn, The Etymological Compendium, p. 270.
  7. ^ ‏Herausgegeben von Uhlig, Siegbert, Encyclopaedia Aethiopica: D-Ha. Wiesbaden:Harrassowitz Verlag, 2005. pp. 948.‏
  8. ^ ‏Stuart Munro-Hay, Aksum: A Civilization of Late Antiquity (Edinburgh: University Press. 1991), p. 39.‏
  9. ^ ‏Munro-Hay, Aksum, p. 66.‏
  10. ^ ‏Munro-Hay, Aksum, p. 19.‏
  11. ^ ‏Herausgegeben von Uhlig, Siegbert, Encyclopaedia Aethiopica: D-Ha. Wiesbaden:Harrassowitz Verlag, 2005. pp. 948.
  12. ^ ‏Philip Mayerson, A Confusion of Indias: Asian india and African India in the Byzantine Sources, p. 169 - 174‏
  13. ^ יובלים, פרק ח', פסוק ל"ב, באתר דעת
  14. ^ Older than Egypt is Ethiopia
  15. ^ ‏כך כתב הנביא הפרסי מני[דרוש מקור]


מדינות אפריקה

אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בורונדי · בורקינה פאסו · בוטסואנה · בנין · גבון · גאנה · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · דרום סודאן · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים 1 · מרוקו · הרפובליקה המרכז אפריקאית · ניז'ר · ניגריה · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סווזילנד · סומליה · סיישל · סיירה לאון · סנגל · צ'אד · קומורו · הרפובליקה של קונגו · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה


חבלי ארץ "לא מוכרים": אזוואד · פונטלנד · סומלילנד · סהרה המערבית


שטחים תלויים: הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי · סנט הלנה · האיים הקנריים · סאוטה · מלייה · מדיירה · מיוט · ראוניון · סוקוטרה


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה.
אפריקה
מדינות האיחוד האפריקאי
אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בוטסואנה · בורונדי · בורקינה פאסו · בנין · גאנה · גבון · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · הרפובליקה המרכז אפריקאית · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · הרפובליקה של קונגו · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים · ניגריה · ניז'ר · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סהרה המערבית · סומליה · סיישל · סיירה לאונה · סנגל · צ'אד · קומורו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה אפריקה
צפון אפריקה

סודאן · מצרים · לוב · תוניסיה · אלג'יריה · מרוקו · סהרה המערבית · מאוריטניה

מדינות קשורות: אתיופיה 1 · אריתריאה 1


הערות: 1נחשבת רק לעתים כחלק מצפון אפריקה. 2 במשמעות המצומצמת משמש המושג "צפון אפריקה" רק את מדינות המגרב.
צפון אפריקה