אמנת ברן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המדינות החתומות על אמנת ברן (בכחול)

אמנת ברן להגנת יצירות ספרותיות ואמנותיות, הידועה גם בקיצור כאמנת ברן, היא אמנה בינלאומית המגינה על זכויות יוצרים. האמנה נחתמה לראשונה בעיר ברן שבשווייץ ב-1886 ותוקנה מאז מספר פעמים. נכון לאוקטובר 2007, חתומות עליה 163 מדינות.‏[1]

תוכן האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל אומה החתומה על אמנת ברן מחויבת להעניק למחברי יצירות בני אומות אחרות החתומות על האמנה, את אותה הגנה שחקיקת זכויות היוצרים שלה מספקת למחברים בני הלאום. בנוסף לכלל זה, מחייבת האמנה להעניק לאותם מחברים מספר זכויות מינימליות הקבועות באמנה, בלי תלות בחקיקה המקומית ובכללן: איסור על העתקה או תרגום של היצירה בלי רשות מחברה, איסור על העתקתה בלי רשותו מלבד לשימוש הוגן, איסור על שידור, הקרנה או הקראה פומבית של היצירה בלי מתן רשות, כמו גם על שינוי, עיבוד או סילוף שלה. בנוסף על כל אלה מקנה האמנה למחבר שתי זכויות "מוסריות": הזכות "לטעון לזכותו על היצירה" והזכות להתנגד לכל שימוש בה שיפגע בכבודו או בשמו.

האמנה כוללת בתוכה הקלות מסוימות למדינות מתפתחות, כמו גם אמצעי-נגד למאבק במדינות שאינן חתומות עליה: מחברים בני אומות אלה מאבדים את זכותם להגנה כלשהי במדינות האמנה, אם מדינתן הפרה זכות של מחבר אחד בן אומה חתומה.

ההגנה המוענקת למחברים תחת אמנת ברן עומדת לרשותם בלי לדרוש מהם כל רישום מוקדם ופורמלי של יצירותיהם.

תוקפה של ההגנה על זכויות המחבר קבוע באמנה לחול לפחות חמישים שנה לאחר מותו. מדינות חברות יכולות בחוקיהן להוסיף על מספר זה אך לא לגרוע ממנו. יוצאים מן הכלל הם צילומים, שלהם נקבעה הגנה עד לפחות 25 שנה מיצירתם, וסרטים, שמוגנים עד 50 שנה מיום הקרנתם הראשונה (או 50 שנה מיצירתם, אם נגנזו ולא הוקרנו מעולם). בכל מקרה לא זוכה מחבר, על פי תנאי האמנה, להגנה ארוכה יותר בחו"ל מאשר בארצו, אלא לקצרה מבין השתים (ועל כל פנים לפחות למינימום הקבוע באמנה).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קודם לאמנת ברן היו קיימים חוקים במספר ארצות, למשל בצרפת ובבריטניה, שהגנו מקומית על יוצרים בני הארץ. אולם שום דבר לא מנע מהוצאה לאור בצרפת להעתיק בלא רשות יצירה של מחבר בריטי - ולהפך. חשיבותה הגדולה של האמנה הייתה בהעלאת ההגנה על זכויות יוצרים מרמת המדינה הבודדת לרמה הבינלאומית.

יוזם האמנה היה הסופר הצרפתי ויקטור הוגו. היא התפתחה ושונתה פעמים רבות: בפריז ב-1896, בברלין ב-1908, בברן ב-1914 (אז הושלמה), ברומא ב-1928, בבריסל ב-1948, בסטוקהולם ב-1967, בפריז ב-1971 ולאחרונה ב-1979.

בישראל תקפה אמנת ברן משנת 1950 והיא אומצה כחלק מהדין הפנימי שלה בצו זכות-יוצרים (אמנת ברן), התשי"ג-1953.

ארצות הברית מאנה להצטרף לאמנה במשך שנים רבות והמשיכה להנהיג דרישה לרישום פורמלי של יצירות כתנאי להגנה על זכויות יוצרים. רק בשנת 1988 אימצה לבסוף את האמנה.

על מנת לפקח על יישום האמנה ולנהלה, הוקם ארגון מיוחד שישב בברן ועבר ב-1960 לז'נבה. ב-1967 הפך ארגון זה לארגון העולמי לקניין רוחני (WIPO), שהסתנף ב-1974 לאומות המאוחדות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]