ביצית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור של ביצית אנושית, מוקפת תאי גרנולוזה, מתוך האנטומיה של גריי.

ביצית או תא ביצה היא תא רבייה (גמטה) המיוצר על ידי נקבות של יצורים רב תאיים המתרבים ברבייה זוויגית (מינית).

ביציות מיוצרות בשחלה ולעתים קרובות מאוכסנות בה למשך זמן מסוים. הביצית, מתוקף היותה תא רבייה, הינה הפלואידית — מכילה מחצית ממספר הכרומוזומים בתא סומטי. ביציות הן גדולות‏[1] ועמידות יותר מתא זרע. בניגוד לזרע הנושא מטען גנטי בלבד, הביציות מכילות חומרי הזנה ואברונים רבים ההכרחיים לקיום הזיגוטה שנוצרת בהפריה.

יצירת הביצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירת הביציות אצל בעלי חיים מתחילה בתא נבט דיפלואידי ונקראת אוֹ‏אוֹ‏גנזה (oogenesis). כל תא נבט מתפתח לביצה בלתי בשלה הקרויה גם אוֹ‏אוֹ‏ציט (oocyte). האואוציט צובר בתוכו מרכיבים ציטופלסמיים רבים (יותר מאשר תא הזרע) ומתחלק בתהליך המיוזה I לשני תאי-צאצא השונים זה מזה בממדיהם ותפקידם. אחד מתאי הצאצא נקרא אואוציט משני, תא זה מקבל את רוב-רובה של הציטופלסמה, כך שהתא השני, הנקרא גופיף הקוטב הראשון, קטן למדי. בשלב זה, התהליך מוקפא עד לחדירת תא הזרע לתא הביצית ויצירת הזיגוטה. שני התאים עוברים מיוזה II וחלוקת ציטופלסמה: אחד מתאי הצאצא של האואוציט המשני מקבל מעט מאוד ציטופלסמה ומתפתח לגופיף קוטב שני; האחר, המכיל כעת גם את המידע התורשתי מתא הזרע, מקבל את רוב הציטופלסמה ומתפתח לביצית.

בסוף מיוזה II, נותר תא הפלואידי אחד המשמש כגמטה. היתר לא מתפקדים כגמטות, אלא משמשים "כלי קיבול" לכרומוזומים המיותרים, המסולקים כדי שהביצית תכיל מספר הפלואידי של כרומוזומים. מאחר שכמות הציטופלסמה בגופיפי הקוטב היא קטנה, הם מכילים מעט מאוד חומרי הזנה ומנגנונים מטבוליים, ועם הזמן הם מתנוונים.

הפריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תא זרע במפגש עם ביצית

לרוב, כאשר ביצית פוגשת תא רבייה זכרי - תא זרע בבעלי חיים, וגרגר אבקה בצמחים - היא מתאחה עמו בתהליך הידוע כהפריה. תא הרבייה הזכרי, ההפלואידי אף הוא, תורם את סט הכרומוזומים שלו, וביחד נוצר תא דיפלואידי, בעל מספר כרומוזומים רגיל, הנקרא זיגוטה. הזיגוטה מתחלקת לתאים רבים אשר מתמיינים ומתמחים בהדרגה, עד להיווצרותו של יצור חדש - הצאצא.

בבעלי חיים, על-מנת שהביצית תוכל לפגוש את תא הזרע היא צריכה לצאת מהשחלה. תהליך היציאה וההתקדמות לאורך החצוצרה נקרא ביוץ.

ההזדווגות מתרחשת כאשר הפין הזקוף חודר אל תוך הנרתיק ופולט את נוזל הזרע. תאי הזרע נכנסים אל הרחם ועולים אל החצוצרה, שם מתרחשת ההפריה. המסלול, שאורכו כ-10 ס"מ, הוא קשה ומהווה מבחן כוח אמיתי. מאות מיליוני תאי זרע מתים כבר בנרתיק ובצוואר הרחם בגלל הסביבה החומצית של רירית הנרתיק. בנוסף, ריר צוואר הרחם פועל כמסנן ברירני: רק אחוז אחד של תאי הזרע יגיע אל חלל הרחם, ותאים רבים ימותו בו מתשישות. בהמשך, רק תאי זרע מעטים יגיעו אל החצוצרה ויפגשו את הביצית. תאי הזרע שנלכדו בחצוצרה יכולים להפרות את הביצית במשך יום-יומיים לאחר ההזדווגות. לבסוף, הפריית מספר תאי זרע נמנעת על ידי מנגנון התגובה הקורטיקלית, המונע מזרעים להיכנס אם כבר הופרתה הביצית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הביצית היא התא האנושי הגדול ביותר, פי 85,000 מתא הזרע.