ביצית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור של ביצית אנושית, מוקפת תאי גרנולוזה, מתוך האנטומיה של גריי.

ביצית או תא ביצה היא תא רבייה (גמטה) המתפתח אצל נקבות של יצורים רב תאיים המתרבים ברבייה זוויגית (מינית).

ביציות מתפתחות בשחלה, ולעתים קרובות מאוכסנות בה למשך זמן מסוים. מהיותה תא רבייה, במהלך התפתחות הביצית היא הפלואידית, כלומר, מכילה מחצית ממספר הכרומוזומים בתא סומטי, אך גם בעלת שלב התפתחותי דיפלואידי. ביציות הן תאים גדולים‏[1] יותר מתא זרע. בניגוד לתא הזרע, הנושא מטען גנטי בלבד, ביציות מכילות חומרים מזינים ואברונים רבים ההכרחיים לקיום תא הזיגוטה, המתקבל בהפריה, כלומר על-ידי התמזגות מוצלחת של ביצית ותא זרע.

יצירת הביצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היווצרות ביציות אצל בעלי חיים מתחילה בתא נבט דיפלואידי, בתהליך הנקרא אוֹ‏אוֹ‏גנזה (oogenesis). כל תא נבט מתפתח לביצה בלתי בשלה הקרויה גם אוֹ‏אוֹ‏ציט (oocyte). אואוציט צובר בתוכו מרכיבים ציטופלזמיים רבים (יותר מאשר תא הזרע) ומתחלק בתהליך המיוזה I לשני תאי-צאצא השונים זה מזה בממדיהם ותפקידם. אחד מתאי הצאצא נקרא אואוציט משני, תא זה מקבל את רוב-רובה של הציטופלזמה, כך שהתא השני, הנקרא גופיף הקוטב הראשון, קטן למדי. בשלב זה, התהליך מוקפא עד לחדירת תא הזרע לתא הביצית ויצירת הזיגוטה. שני התאים עוברים מיוזה II וחלוקת ציטופלזמה: אחד מתאי הצאצא של האואוציט המשני מקבל מעט מאוד ציטופלזמה ומתפתח לגופיף קוטב שני; האחר, המכיל כעת גם את המידע התורשתי מתא הזרע, מקבל את רוב הציטופלזמה ומתפתח לביצית.

בסוף מיוזה II, נותר תא הפלואידי אחד המשמש כגמטה. היתר לא מתפקדים כגמטות, אלא משמשים "כלי קיבול" לכרומוזומים המיותרים, המסולקים כדי שהביצית תכיל מספר הפלואידי של כרומוזומים. מאחר שכמות הציטופלזמה בגופיפי הקוטב היא קטנה, הם מכילים מעט מאוד חומרי הזנה ומנגנונים מטבוליים, ועם הזמן הללו מתנוונים.

הפריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תא זרע במפגש עם ביצית

לרוב, כאשר ביצית פוגשת תא רבייה זכרי - תא זרע בבעלי חיים, וגרגר אבקה בצמחים - היא מתאחה עמו בתהליך הידוע כהפריה. תא הרבייה הזכרי תורם את סט הכרומוזומים שלו, וביחד נוצר תא דיפלואידי, בעל מספר כרומוזומים רגיל, הנקרא זיגוטה. הזיגוטה מתחלקת לתאים רבים אשר מתמיינים ומתמחים בהדרגה, עד להיווצרותו של יצור חדש - הצאצא.

בבעלי חיים, על-מנת שהביצית תוכל לפגוש את תא הזרע היא צריכה לצאת מהשחלה. תהליך היציאה וההתקדמות לאורך החצוצרה נקרא ביוץ.

ההפריה נעשית עם חדירת תא זרע (לרב בודד) אל הביצית. בתהליך הפריה טבעי תאי הזרע נכנסים אל גוף האישה דרך הנרתיק, אליו הם מגיעים לאחר השפיכה, יחד עם נוזל הזרע. משם תאי הזרע שוחים אל עבר הרחם והחצוצרה, שם אמורה להיות הביצית לאחר שבייצה. המסלול, שאורכו כ-10 ס"מ, הוא קשה ומהווה מבחן כוח אמיתי. מאות מיליוני תאי זרע מתים כבר בנרתיק ובצוואר הרחם בגלל הסביבה החומצית הקיימת ברירית הנרתיק. בנוסף, ריר צוואר הרחם פועל כמסנן כך שרק מספר מאות בודדים של תאי זרע יגיעו אל החצוצרה. שם הם יכוליםל לשרוד במשך יום-יומיים. לאחר חדירת תא זרע אחד אל הביצית מופעלת התגובה הקורטיקלית, המונעת מזרעים נוספים לחדור אל הביצית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הביצית היא התא האנושי הגדול ביותר, פי 85,000 מתא הזרע.