בשורות טובות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בשורות טובות
בשורות טובות 2006.jpg
מהדורת 2006
מחבר טרי פראצ'ט, ניל גיימן
שם בשפת המקור Good Omens
שפת המקור אנגלית
הוצאה Gollancz (בריטניה) / Workman (ארצות הברית) / אופוס (עברית)
שנת הוצאה 1990 (מקור) / 2006 (עברית)
סוגה פנטזיה
תרגום לעברית בועז וייס
מספר עמודים 374 (מהדורה עברית, 2006)
מסת"ב 348-251 (עברית)

בשורות טובות: נבואותיה הנחמדות והמדויקות של אגנס נאטר, מכשפהאנגלית: Good Omens: The Nice and Accurate Prophecies of Agnes Nutter, Witch) הוא ספר פנטזיה הומוריסטי שנכתב במשותף על ידי הסופרים הבריטים טרי פראצ'ט וניל גיימן.

עלילתו של הספר היא קומית, ובמידה מסוימת מהווה פרודיה על הסרט אות משמיים משנת 1976 (וכן גם על ספרים וסרטים אחרים מאותו הז'אנר), ומתייחסת ללידתו של בן השטןאנטיכריסט), בואה של אחרית הימים ונסיונותיהם של המלאך אזירפאל (Aziraphale) והשד קרולי (Crowley) למנוע זאת, לאחר שהסתגלו למעמדם הנוח בעולם בני האדם.

עלילת המשנה מתארת את התכנסותם של ארבעת פרשי האפוקליפסה - מלחמה, רעב, זיהום (מגפה פרש בעקבות המצאת הפניצילין) ומוות — אשר תיאורו מזכיר את דמותו של המוות המופיעה בספרי עולם הדיסק שכתב פראצ'ט, המכנה את עצמו עזראל.

העלילה, המתרחשת בבריטניה של סוף המאה ה-20, משמשת רקע לסאטירה חברתית נוקבת האופיינית לפראצ'ט, ומקיפה את כל תחומי החיים. הספר מעמיד את המלחמה הנצחית בין הטוב לרע במרכז הדיון הפילוסופי של הספר, אך למרות הדיונים המעמיקים, נשאר ספר קולח בזכות ההומור הבריטי של השניים, שמפוזר בנדיבות לאורכו ולרחבו. נושאים של דת, מסורת ואמונה מושכים את עיקר חיצי הביקורת המחודדים של שני הסופרים, אך עדיין נשאר גם מקום לאירוניה עצמית בריטית (כדוגמת ההערה בדבר שיטת המטבעות הבריטית הישנה), וביקורת חברתית בנושאים נוספים.

תהליך הכתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך השנים רבו הספקולציות איזה חלק בסיפור כתב כל סופר. בניסיון לפתור את הסוגיה, אמר ניל גיימן: "שנינו חיינו באנגליה כאשר כתבנו זאת. בהערכה מלומדת, על אף שאף אחד מאיתנו לא ספר, אני יכול לשער, שבנוסח ההתחלתי טרי כתב בערך 60000 מילים, ואני כתבתי 45000 מילים, ובהן, באופן כללי, טרי מדבר יותר על העלילה של אדם ו-ההם, ואני מטפל בדברים שמשיקים יותר לסיפור - רעיון שנפל מהר למדי, וכשהתקרבנו לעבר הסוף התחלפנו בדמויות, כך ששנינו כתבנו על כל אחד במשך הזמן, אבל אז גם כתבנו מחדש והוספנו הערות שוליים לחלקים של האחר, והפשלנו שרוולים כדי להעביר את הטיוטה הראשונה לטיוטה שנייה (די הרבה מילים), וכשסיימנו עם זה, אף אחד מאיתנו לא היה בטוח מי כתב מה. הסיפור אכן נרקם במהלך שיחות טלפון יומיומיות ארוכות, והיינו שולחים דיסקטים (וזה היה בשנת 1988, כאשר דיסקטים אכן היו גמישים) הלוך וחזור".

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן העדן והגיהנום מוצגים כמעצמות יריבות שבראשון עומדים אלוהים והשטן בהתאמה, במעין אלגוריה על המלחמה הקרה. נציגי שני הצדדים עלי אדמות, המלאך אזירפאל והשד אנתוני קרולי התרגלו במשך הזמן לחיות את חייהם הנוחים במסווה של בני אדם, והחלו לחבב את העולם האנושי. במרוצת הזמן הם מתידדים ולכן כשהם מתבשרים על התוכנית לממש את מלחמת גוג ומגוג ואת האפוקליפסה (ולהחריב אגב כך את העולם) הם מחליטים לשתף פעולה כדי למנוע זאת, בניגוד גמור לציפיות הממונים עליהם. הם מנסים לסכל את תוכניתו של השטן לגדל את בנו, האנטיכריסט, על כדור הארץ (על פי המסורת הנוצרית, תנאי לביאת יום הדין) כבנו של דיפלומט אמריקאי המוצב בבריטניה. המלאך והשד מנסים להתערב בגידול הילד כך שבבגרותו לא ימלא את התפקיד שנועד לו, אולם העלילה מקבלת תפנית בלתי צפויה. כתוצאה מהחלפה בחדר הלידה, האנטיכריסט האמיתי נמסר למשפחה אנגלית טיפוסית, וגדל כאדם יאנג (Young) בעיירה אנגלית חסרת ייחוד.
אחת עשרה שנה לאחר שנמסר להוריו, אדם מתחיל להשתמש בכוחותיו ושני הצדדים מבינים כי חלה טעות ופותחים במירוץ לאיתור בנו האמיתי של השטן. ארבעת פרשי האפוקליפסה (המתוארים כאופנוענים, בהתאם לתקופה המודרנית בה מתרחשת העלילה) יוצאים לדרכם (שעל פי המסורת הנוצרית מבשרת את תחילת האפוקליפסה). כל זה נחזה מראש אך מתואר באופן מבולבל וקשה לפיענוח על ידי מכשפה זקנה שנפטרה מאות שנים קודם לכן, וספרה העובר בירושה במשפחה מהווה גורם מפתח בהתפתחות העלילה.

גרסה קולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסריט נכתב, וטרי גיליאם התכוון לביים את הסרט, בו ג'וני דפ היה מיועד לגלם את דמותו של קרולי. במשך הזמן רבו קשיי המימון, ובשנת 2006 נראה כי הסרט לא עומד להגיע לאקרנים, ופרטיו הוסרו מה-IMDb (פרטים נוספים ניתן למצוא במאמר Dreams: Good Omens).

הדרך המסורבלת בה נוהל הפרויקט והתנסויות דומות עם הפקת סרטיו השונים, ביניהם סדרת סאנדמן, הובילו את גיימן לגישה צינית כלפי הוליווד, אשר בולטת בבלוג שלו, וכן בכמה מסיפוריו הקצרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]