הומור

חיוך יכול לרמוז על חוש הומור ומצב רוח משועשע, כמופיע בציורו של אדוארד פון גרוטצנר

הצורך בהגדרה

תחת הכותרת "הומור" מתקבצות תופעות שונות: בדיחות, קומדיות, חוש הומור (התייחסות קלילה לחיים ויכולת למצוא את המבדח בכל מצב), אירוניה, סרקזם, סאטירה. דבר אחד משותף לכל אלה הוא התגובה הפיזיולוגית שהם מעוררים - הצחוק. אבל מאז ימי היוונים הקדמונים שאלו הוגים את עצמם מהו מבנה החשיבה שמשותף לכולם, ומה מעורר בנו את הצחוק. יש לשער שמאחורי כל אלה נמצא מנגנון משותף.

תורות אי ההלימה

מרבית תורות ההומור מדברות על שתי תבניות חשיבה המופעלות על אותו חלק עולם. יותר מכך - שתי תבניות לא תואמות, ולכן נקראות תורות מסוג זה "תורות של אי הלימה". למשל, הבדיחה הבאה, שהיא המקור היווני לבדיחת ה"פילים בחיפושית":

- איך מכניסים ארבעה פילים לשתי עגלות?

- שניים בכל עגלה.

הבדיחה פותחת בתבנית חשיבה של "גודל" - השומע תוהה איך ייכנסו פילים גדולים לתוך עגלות קטנות. מתברר שתבנית החשיבה שבעל הבדיחה מתכוון אליה היא חשבונית - זוהי פשוט שאלה בחשבון.

בבדיחה הזאת לא סתם מופעלות שתי תבניות חשיבה, אלא מתחולל מעבר מתבנית אחת לאחרת. זוהי הגדרתו של איזק אסימוב: בבדיחה משתנה במפתיע זווית הראייה.

ארתור קסטלר, בספרו מעשה היצירה מדבר על מפגש של שתי תבניות חשיבה מרוחקות, והוא טוען שסוג מפגש כזה אחראי גם ליצירה אמנותית ומדעית. הוא נותן כדוגמה את הבדיחה הבאה:

הבעל חוזר לביתו ומגלה את הבישוף עם אשתו במיטה. הוא הולך לחלון ומנופף לאנשים בכיכר. הבישוף :שואל אותו מה הוא הוא עושה, והוא משיב: "אתה ממלא את תפקידי, אז אני ממלא את תפקידך".

תבנית החשיבה של נאמנות בחיי הנישואין מוחלפת בזו של מילוי תפקידים.

עמנואל קאנט טען שהומור נוצר מסיכול ציפיות - משהו רב משמעות מתגלה כהבטחה ריקה. הרברט ספנסר השתמש בהגדרה דומה - מעבר מגבוה לנמוך. שופנהאור טען שבדיחה נולדת מהפעלת מערכת מושגים לחלק עולם שהם אינם מתאימים לו.

בספרו הצחוק, מ-1900, טען אנרי ברגסון שאנחנו צוחקים כשאנו מגלים מכאניות בפעולה שהייתה צריכה להיות אנושית. למשל, החלקה על קליפת בננה מגלה לנו שהגוף הוא חלק מן העולם הגשמי, ומציית לחוקי המכאניקה ולאו דווקא לרצונו של המחליק.

תורות הלעג והעליונות

אפלטון, ואחריו תלמידו אריסטו, הסבירו את הצחוק מהחלקה על קליפת בננה כשמחה לאיד. מכאן פתחו תורה שעל פיה צחוק נובע מלעג ומתחושת עליונות. תורות אלה אינן מסבירות את מרבית הבדיחות, ולכן הוסיף תומס הובס את הרעיון שבבדיחה אדם לועג לעצמו לאחר מעשה: "כמה טיפש הייתי קודם, לפני שהבנתי את העוקץ בבדיחה".

כיום אין תורות העליונות זוכות לתמיכה מרובה.

פרויד

פרויד הקדיש לבדיחה ספר בשם "הבדיחה וזיקתה ללא מודע", שבו טען שכמו החלום, הבדיחה מנסה להעלות על פני השטח תכנים לא מודעים אסורים, ולשם כך (כמו החלום) היא משתמשת במנגנוני הסוואה. פרויד מתקשה בהסבר של בדיחות "תמימות", כלומר כאלה שאינן מכילות תכנים מיניים או תוקפניים, וכאלה יש הרבה, בכך מודה גם פרויד עצמו.

הפתעה

הגדרה מוכרת ומתבקשת היא "הפתעה". בדיחות מפתיעות.

-דוקטור, האם אוכל לנגן אחרי הניתוח? - בוודאי. - נפלא! קודם לא ידעתי.

ההומור בבדיחה בנוי על הפער שבין ציפיותינו (המצב המוכר בו אנשים שנפגעו באיבר הדרוש לפרנסתם שואלים רופא אם יוכלו לעשות בו שימוש כמקודם) ותשובתו המפתיעה של האיש, שכלל אינו יודע לנגן בפסנתר.

אם נעקר את יסוד ההפתעה בבדיחה, ההומור ייעלם ממנה:

אדם שמעולם לא ידע לנגן על פסנתר מדבר אל הרופא שלו לאחר ניתוח ושואל: "דוקטור, עכשיו לאחר שעברתי את הניתוח, האם אני אוכל לנגן על הפסנתר?"

הדוקטור עונה לו: "ודאי!"

אומר האיש: "יופי! תמיד רציתי לנגן על פסנתר!"

בדוגמה זו, סולקה ההפתעה כבר בתחילת הבדיחה, ומסיבה זו היא אינה מצחיקה. מאותה סיבה בדיוק, רוב הבדיחות המוכרות לצופה או לשומע אינן מעוררות בו שעשוע או צחוק, משום שיסוד הפער וההפתעה נעלם מהן. במטבע דומה, מצבים הומוריסטיים החוזרים פעם אחר פעם ומוכרים מראש לצופה, הופכים פחות מבדחים ומשעשעים כאשר חוזרים עליהם פעם אחר פעם.

פעמים רבות, בנוי ההומור על שימוש ב"שלשות," כמו בפתיחה הקלאסית לבדיחות רבות: "רבי, כומר וקאדי נכנסים לבאר..." לרוב, מבוססות בדיחות מסוג זה על שתי דוגמאות דומות (לדוגמה, הכומר עושה כך, הרבי עושה בדומה לכך), כך שאצל השומע נוצרת מערכת ציפיות מסוימת בתוך מסגרת סיפור הבדיחה. הדוגמה השלישית ("אומר הקאדי...") היא זו הסותרת את מערכת הציפיות שיצרה הבדיחה עצמה.

עקרון ההבחנה בין "אני" ל"אחר"

ההבחנה בין "אני" ל"אחר" מאפשרת לצופה או לשומע לחוות תחושה של רווחה, המעוגנת ביסודה בתחושת ההקלה כי הוא אינו מושא ההומור ואינו נפגע ממנו. כאשר ההבחנה אינה קיימת, או שישנה קרבה גדולה בין ה"אני" למושא ההומור, מידת הרווחה והשעשוע שחווה הצופה או השומע מתמעטים וגם ההנאה שלו מן ההומור מתמעטת.

דוגמה טיפוסית לכך יכולה לשמש בדיחות על מוצאם של אנשים, המשעשעות בעיקר אנשים שאינם ממוצא זה. גם מחזה כמו החלקה על קליפת בננה או נפילה ישעשעו בדרך כלל את הצופים במחזה, אך לא את המחליק או הנופל עצמו. פעמים רבות, עם זאת, עשוי הומור העוסק בקהילה מובחנת כלשהי לשעשע את חברי הקהילה, כאשר הם סבורים—בצדק או שלא בצדק—שהם מובחנים ממושאיו האמיתיים של ההומור. דוגמה לכך ניתן למצוא בעורכי דין התולים על קירות משרדיהם את איוריו של דוּמה הלועגים לעוסקים במקצוע, מתוך סברה שחיצי ההומור של דומה אינם פוגעים בהם דווקא.

התייחסות הומוריסטית לעקרון זה ישנה בסדרת הטלוויזיה "משפחת סימפסון": לאחר שהומר סימפסון מאבד את רישיונו על נהיגה בשכרה, הוא נאלץ לקבל קורס נהיגה מונעת ולראות תמונות מזעזעות של תאונות שנגרמו כתוצאה מאלכוהול. בעוד שהקהל הצופה מזועזע מהמראות, הומר פורץ בצחוק ואומר "זה מצחיק כי זה לא אני" ("It's funny because it's not me").

הומור ואינטליגנציה

קיים קשר ישיר בין הומור לבין אינטליגנציה, מפני שההומור מבוסס על תובנה. לילדים בגיל צעיר שעדיין לא התפתחו מבחינה שכלית, קשה להבין הומור ולצחוק ממנו. ככל שהם מתפתחים מבחינה שכלית, היכולות שלהם להבין בדיחות ולצחוק מהם גוברת. ככל שהבדיחות יהיו יותר מתוחכמות, הן יצחיקו ילדים רק בגיל מבוגר יותר.

סוגים של הומור

ישנם סוגים רבים ושונים של הומור, הנבחנים ביניהם בעיקר במידת התחכום והעידון של ההפתעה ובמידת המיומנות של המבצע (הקומיקאי, המספר, השחקן, וכו') בהצגת ההומור.

סוג בסיסי של הומור חזותי הוא הסלפסטיק, הכולל תנועה או פעילות פיזית נמרצת המפתיעה את הצופה. לרוב, מידת ההומור בסלפסטיק תלויה בגודל הפער שבין הציפיות והתממשותן. סיטואצית סלפסטיק מוכרת היא החלקה על קליפת בננה. מידת השעשוע שחווים הצופים באדם המחליק על בננה תלויה בדרך כלל בעוצמת ההפתעה. ההחלקה משעשעת יותר כאשר המחליקים הם גברת כבודה, אדון מהודר או מנהל בית הספר הנפוח המחליקים עליה במפתיע, לעומת מצב בו המחליק הוא סתם אדם בלתי מוכר.

הומור מילולי המבוסס על חילופי משמעות של מילים. איור: אנגלמאיר

במקרים רבים, תחושת הרווחה בצפיה בסלפסטיק ובסוגי הומור פשוטים אלו מועצמת כאשר הצופה מצפה להיות מופתע וציפיותיו נענות. ההומור במקרים כאלו אינו מורכב ולעתים כמעט לא קיים, והוא מומר בעיקר בתחושת רווחה מתמשכת. מסיבה זו, הומור פשוט מסוג זה אהוב יותר על ילדים, הנהנים יותר מתחושת הרווחה הפשוטה ומחווייה ברורה של הבחנה בין "אני" ל"אחר".

סוגי הומור מתוחכמים יותר, כמו אירוניה, פרודיה, סרקזם, או סאטירה מבוססים בדרך כלל על היכרות רחבה יותר עם הרקע החברתי והתרבותי. ההנאה מההומור בפרודיות, לדוגמה, דורשת היכרות מקפת לא רק עם מושא הפרודיה, אלא גם עם מעמדו החברתי והתרבותי של מושא הפרודיה. כאשר אין היכרות כזו, לא נוצר הפער הקומי הנדרש וההומור אינו משעשע בדרך כלל.

סוג ייחודי של הומור הוא הומור בלתי מכוון. כלומר, דבר שכוון להיות לא הומוריסטי, אך מעורר צחוק אצל אנשים. דוגמה טיפוסית לכך הם סרטים שלא נוצרו כסרטי הומור, אך איכות הביצוע והעשיה שלהם היא כה ירודה, עד שהם מעוררים צחוק של לעג וגיחוך.

סוג מתוחכם במיוחד של הומור הוא כזה היוצר הומור מתוך הציפיה שלנו להומור. כך, לדוגמה, קומיקאי כמו אנדי קאופמן ביסס חלק ניכר מן ההומור שלו על סתירת הציפיה של הצופים בו להומור והתנהגות רצינית לעילא, במקום בו אנו מצפים להומור. עיקר ההנאה ששואבים צופים בהומור מסוג זה מבוססת על ידיעתם כי המציג הוא קומיקאי ומתוך כך ההנחה כי הוא "אינו מתכוון ברצינות" המאפשרת להפיק שעשוע מן המצב. כאשר הנחה זו אינה קיימת, ההומור בסיטואציה נעלם ברוב המקרים.

סוג מתוחכם אחר של הומור הוא כזה העושה שימוש באבסורד. חבורת מונטי פייתון, לדוגמה, עשתה שימוש בהומור אבסורד במערכון שעסק בכנופיות של זקנות המטילות חיתיתן על הציבור. ההומור שבמערכון התבסס על ההמרה המפתיעה (אך ההגיונית, אם מיישמים את כללי האבסורד) של "בני נוער" ב"זקנים" כאילו מדובר היה בשכבות גיל שאפשר להמירן זו בזו. אילו היה המערכון עוסק, לדוגמה, בכנופיות של צעירים, אף אחת מהסיטואציות המוצגות בו לא הייתה מעוררת שעשוע.

ראו גם

עיינו גם בפורטל פורטל ההומור הוא שער למגוון נושאים בתחום התרבות הקשורים בהומור. הפורטל כולל קישורים למבחר ספרים, סרטים, מחזות ויצירות תרבותיות נוספות העוסקות כולן בקומדיה, סאטירה או בעלות אופי הומוריסטי. בפורטל ניתן למצוא גם קומיקאים, סאטיריקנים וסופרים ומחזאים שעסקו בכתיבת קומדיות יחד וכמו כן רשימת ערכים אנציקלופדים שונים המעלים חיוך על פני קוראיהם.

• צחוק
• בדיחה
• בידור
• קומדיה
• היגיון אבסורדי
• תרבות
• אירוניה

קישורים חיצוניים

• יורם שורק, שתי פנים של הומור, באתר נענע 10
• גיל גרינגרוז, האבולוציה של הצחוק וחוש ההומור, וגם:הקשר בין מיניות והומור, בלוג הומו סאפיינס