גביע אמריקה ה-34

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוגו האמריקן קאפ ה-34

גביע אמריקה ה-34 (אנגלית:34th America's Cup) התרחש בספטמבר 2013 בסן פרנסיסקו וניצח בו המועדון המגן על התואר, מועדון היאכטות גולדן גייט, עם צוות אורקל ארה"ב, את צוות ניו זילנד המאתגר בתוצאה 8-9 לאחר שהיה כבר בפיגור 8-1. דגם הסירות הוא קטמרן סנפירית מסוג AC72.

סבב המוקדמות, הלואי ויטון, החל ביולי ונגמר ב-30 באוגוסט ובו התמודדו 3 מאתגרות: ארטמיס מירוצים השבדית, ולונה רוסה צ'אלנג' האיטלקית וצוות ניו זילנד שניצח את המוקדמות ושימש כצוות המאתגר. צוות אורקל ארה"ב שימש כצוות המגן אחרי שבתחרות הקודמת בולנסיה ניצח המועדון שלו, מועדון היאכטות גולדן גייט, את אלינגהי בתוצאה 0-2.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגביע אמריקה ה-33, שהתרחש בשנת 2010 בולנסיה, התחרו המועדונים איגוד השייטים של ז'נבה, עם קבוצת אלינגהי וספינתם "אלינגי 5", כצוות המגן ומועדון היאכטות גולדן גייט, עם אורקל מירוצים וספינתם "Oracle Team USA 17" כצוות המאתגר, שניצח את סבב המוקדמות; ה"לואי ויטון".

גביע אמריקה ה-33 נערך בשיטת הטוב מ-3. בשיוט הראשון ניצח אורקל מירוצים גייט בהפרש של 15 דקות ו-28 שניות, הפער הגדול ביותר מאז 1988 ועלו ליתרון 1-0. לאחר 6 שעות של המתנה, עקב רוחות חלשות נערך השיוט השני בו ניצח שוב הצוות האמריקאי בפער של 5 דקות ו-26 שניות את יריבו השווייצרי, ובכך הבטיח את זכייתו בגביע אמריקה, בתוצאה 2-0, ואת מקומו בגביע אמריקה ה-34.

AC72
תיאור כללי
סוג אונייה קטמרן סנפירית
סדרה עוקבת AC45 , סירת אימונים
ציוני דרך עיקריים
הושקה 2013
נתונים כלליים
אורך 26.2 מטר (בקו מים: 22 מטר)
רוחב 14 מטר
עומק צלילה 4.4 מטר
גודל הצוות 11 אנשי צוות
מספר תרנים 1
גובה התרנים 40 מטר
שטח המפרשים 580 מ"ר (ראשי: 260 מ"ר)

AC72[עריכת קוד מקור | עריכה]

AC72 הוא הדגם של מפרשיות הלואי ויטון וגביע אמריקה ה-34, כל קבוצה יכולה לעשות שינויים מסוימים בסירה אך היא מוגבלת לחוקים של הדגם.

המפרשיות ששימשו לתחרות הן מסוג קטמרן כלומר יש לה שני גופים צפים הנקראים בידונים. משקלה המותר הוא כ5900 ק"ג כולל ציוד הפלגה מלא, אך ללא צוותה בן 11 הנפשות, ולה תורן יחיד בגובה של 40 מטרים.

דגם זה הוא יקר ביותר עקב היותו סנפירית, כלומר לסירה יש יכולת ריחוף על חרבות מיוחדות, סנפירים, הגורם לה להגיע למהירויות קיצוניות למפרשית. במקביל לדגם התחרותי יש דגם קטן יותר שמשמש לאימונים ששמו AC45.

לואי ויטון 2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקטמרן מדגם AC72 של צוות ניו זילנד בלואי ויטון 2013

הקבוצות המאתגרות הן:

מועדון קבוצה סקיפר
Flag of Sweden.svg מועדון היאכטות המלכותית של שבדיה ארטמיס מירוצים איאן פרסי
Flag of New Zealand.svg שייטת היאכטות המלכותית של ניו זילנד צוות ניו זילנד אמירטס דין ברקר
Flag of Italy.svg מועדון השיט של סיציליה לונה רוסה צ'אלנג' מיסימילאנו סירנה

קבוצות אלו העפילו ללואי ויטון, מתוך 10 הקבוצות שהגישו מועמדות. לאחר שכמה קבוצות פרשו ונופו כל הקבוצות שלא עמדו בקריטריונים נותרו שלוש מתמודדות בלואי ויטון. ב-9 במאי במהלך האימונים של ארטמיס נהרג איש הצוות אנדרו סימפסון לאחר שהקטמרן התהפכה כתוצאה מרוחות חזקות.‏[1] בסבב הראשון התחרו כל ה-3 אחד נגד השני בחמישה סיבובים וארטמיס פסלה בעקבות התאונה את כל שיוטיה.

חצי גמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצוות עם התוצאה הטובה ביותר, צוות ניו זילנד, עלה אוטומטית לגמר ושני הצוותים שנותרו התחרו בחצי גמר שהתנהל בסדרת הטוב מ-7 שבו ניצחה בסופו של דבר לונה רוסה האיטלקית בתוצאה 4-0.

שיוט תאריך Flag of Italy.svg לונה רוסה צ'אלנג' Flag of Sweden.svg ארטמיס מירוצים הפרש ניקוד
Flag of Italy.svg Flag of Sweden.svg
1 6 באוגוסט 2013 20:43 20:45 0:02 1 0
2 7 באוגוסט 2013 26:54 32:56 6:02 2 0
3 9 באוגוסט 2013 36:47 54:48 18:01 3 0
4 10 באוגוסט 2013 11:47 23:49 11:02 4 0

גמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמר בין לונה רוסה לצוות ניו זילנד התחיל ב-17 באוגוסט והסתיים ב-30 באוגוסט. הוא התנהל בסדרת הטוב מ-13 אך נגמר לאחר שמונה סיבובים בניצחון של צוות ניו זילנד.

שיוט תאריך Flag of New Zealand.svg צוות ניו זילנד אמירטס Flag of Italy.svg לונה רוסה צ'לאנג' הפרש ניקוד
Flag of New Zealand.svg Flag of Italy.svg
1 17 באוגוסט 2013 31:03 לא סיימה 1 0
2 18 באוגוסט 2013 לא סיימה (תקלה) 25:34 1 1
3 19 באוגוסט 2013‏[א] 22:28 לא סיימה (תקלה) 2 1
4 21 באוגוסט 2013‏[ב] 25:37 27:51 2:17 3 1
5 21 באוגוסט 2013 24:26 25:54 1:28 4 1
6 23 באוגוסט 2013 28:03 30:00 1:57 5 1
7 24 באוגוסט 2013 23:38 25:36 1:58 6 1
8 25 באוגוסט 2013 33:49 37:09 3:20 7 1

שיוטי הגביע[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of the United States.svg צוות אורקל ארה"ב קבוצה Flag of New Zealand.svg צוות ניו זילנד אמירטס
Flag of New Zealand.svg ראסל קוטס מנכ"ל Flag of New Zealand.svg גרנט דלטון
Flag of Australia.svg ג'ימי ספיטהיל סקיפר Flag of New Zealand.svg דין ברקר
Flag of the United Kingdom.svg בן איינסלי טקטיקן Flag of New Zealand.svg ריי דיוויס

ענישת צוות אורקל ארה"ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות שופטים בינלאומי מצא שצוות אורקל ארה"ב רימה במהלך באירוע חימום של גביע אמריקה בשנת 2012 לאחר שהוסיף משקל מלאכותי לסירתו. העונשים שהוטלו כוללים גירוש 3 חברי קבוצה, קנס של 250,000 דולר וקירקוע הקבוצה בשני שיוטים בגביע.‏[2] משמעות העונש האחרון היא שצוות ארצות הברית חייב לנצח 11 שיוטים כדי לזכות בתחרות.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיוטי גביע אמריקה ה-34 התחילו ב-7 בספטמבר והסתיימו ב-25 בספטמבר בניצחון צוות אורקל ארה"ב. על מנת לנצח בתחרות יש לנצח 9 פעמים, כלומר סך הכול אמורים להיות עד 17 שיוטים, אך עקב הענישה נוצר מצב בו יכולים להיות עד 19 שיוטים, כפי שהיו בפועל.

הקטמרן AC72 של קבוצת אורקל
שיוט תאריך Flag of the United States.svg צוות אורקל ארה"ב Flag of New Zealand.svg צוות ניו זילנד אמירטס הפרש ניקוד
Flag of the United States.svg Flag of New Zealand.svg
עונש רמאות (פסילה ראשונה: 10 בספטמבר) 0‏[ג] 0
1 7 בספטמבר 2013 24:06 23:30 0:36 0‏[ג] 1
2 7 בספטמבר 2013 23:38 22:46 0:52 [ג]0 2
3 8 בספטמבר 2013 25:28 25:00 0:28 0‏[ג] 3
4 8 בספטמבר 2013 22:42 22:50 0:08 0[ד] 3
5 10 בספטמבר 2013 23:50 22:45 1:05 [ה]0 4
נדחה‏[ו] 10 בספטמבר 2013 דחיה 0‏[ה] 4
6 12 בספטמבר 2013 32:26 31:39 0:47 [ה]0 5
7 12 בספטמבר 2013 25:54 24:48 1:06 0‏[ה] 6
8 14 בספטמבר 2013 23:09 24:01‏[ז] 0:52 0[ד] 6
בוטל‏[ח] 14 בספטמבר 2013 0 6
9 15 בספטמבר 2013 21:53 22:40 0:47 1 6
10 15 בספטמבר 2013 22:17 21:00 0:17 1 7
נדחה‏[ט] 17 בספטמבר 2013 1 7
נדחה‏[ט] 17 בספטמבר 2013 1 7
11 18 בספטמבר 2013 23:56 23:41 0:15 1 8
נדחה‏[ט] 18 בספטמבר 2013 1 8
12 19 בספטמבר 2013 23:49 24:20 0:31 2 8
נדחה‏[ט] 19 בספטמבר 2013 2 8
בוטל‏[י] 20 בספטמבר 2013 2 8
13 20 בספטמבר 2013 27:20 28:44 1:24 3 8
נדחה‏[י"א] 21 בספטמבר 2013 3 8
נדחה‏[י"א] 21 בספטמבר 2013 3 8
14 22 בספטמבר 2013 33:47 34:10 0:23 4 8
15 22 בספטמבר 2013 27:34 28:11 0:37 5 8
16 23 בספטמבר 2013 30:43 31:16 0:33 6 8
נדחה‏[י"ב] 23 בספטמבר 2013 6 8
17 24 בספטמבר 2013 24:04 24:31 0:27 7 8
18 24 בספטמבר 2013 22:01 22:55 0:54 8 8
19 25 בספטמבר 2013 24:08 23:24 0:44 9 8

מהלך התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השיוטים הראשונים היו לניו זילנדים יתרון ברור של מהירות הסירה וטקטיקה עדיפה על פני האמריקאים ב-12 בספטמבר הובילו כבר בשבע נקודות על האמריקאים, למרות הפסד בודד. מנקודה זה שינו האמריקאים את הטקטיקה של הפנייה לזו הניו זילנדית: במקום לפנות כשגוף הסירה נמצא בתוך המים הם פנו תוך כדי הריחוף כדי לשמור על המהירות, ובנוסף הם ככל הנראה שינו את הסירה ושיפרו את יכולותיה.

ב-14 בספטמבר, במהלך השיוט השמיני התקרבו האמריקאים לעבר הניו זילנדים וכשהם ניסו לפנות הכנף לא שינתה זווית וללכן הם כמעט התהפכו. האמריקאים המשיכו קדימה והשופטים קיבלו את דרישתם לעונש והניו זילנדים לא יכלו לחזור והפסידו. גם ביום למחרת ניצחו האמריקאים את הניו זילנדים ולראשונה עלו על לוח התוצאות. בשיוט השני של היום ניצחו הניו זילנדים בשיוט שנחשב לשיוט המרגש ביותר בכל הזמנים לאחר שההובלה התחלפה פעמים רבות ותוצאות הביניים היו צמודות ביותר, במסיבת העיתונאים לאחר התחרות אמר דין ברקר: "אם לא נהנתם מהשיוט היום אתם כנראה צריכים לראות ספורט אחר".

לאחר שהניו זילנדים ניצחו שיוט נוסף ב-18 בספטמבר האמריקאים התחילו לשלוט בכל השיוטים בעקבות יתרון המהירות של סירתם, לאחר 7 ניצחונות רצופים הגיעו שני הצדדים לשיוט על כל הקופה, שלישי אי פעם בהיסטורית גביע אמריקה, במומנטום של האמריקאים, שניצחו בסופו של דבר, והשלימו קאמבק מן הגדולים בספורט.

המסלול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסלול ששימש את גביע אמריקה ה-34 והלואי ויטון הותאם למפרץ סן פרנסיסקו כך שיהיה נוח לצפייה.

קו הזינוק נמצא הרחק מהחוף, בקרבת גשר הזהב והסירות מוזנקות לכיוון הקטע הראשון, הקצר ביותר, שאורכו חצי מייל ימי (0.93 ק"מ) לכיוון החוף. במצוף הסירות פונות 90 מעלות לכיוון מורד הרוח לקטע השני שאורכו 2.5 מייל ימי (4.6 ק"מ) בקו ישר, ובסיומו שני מצופים שמחזירים את הצוותים 180 מעלות למעלה רוח. בקטע זה, השלישי במספר, מתנהלת התחרות הטקטית העיקרית בין הצוותים שצריכים לתזמן את המהפכים בצורה נבונה. זהו הקטע היחיד במורד הרוח.

לאחר שהגיעו למצופים של תחילת הקטע הרביעי הם חוזרים באותו במסלול במעלה הרוח עד למצוף הקרוב לחוף ממולם, שם הם פונים הישר לקו הסיום.

הזמן המהיר ביותר שהושלם המסלול הוא 21 דקות על ידי צוות ניו זילנד בשיוט ה-10.

שירטוט סכמטי של המסלול
שער העיתון "ניו זילנד הרלד" ביום השיוטים אחד לפני האחרון כאשר האמריקאים ניצחו 6 שיוטים רצופים

תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל התחרויות של גביע אמריקה והלואי ויטון הועברו בשידור חי בטלוויזיה ב-170 מדינות ברחבי העולם וגם דרך אתר יוטיוב. במהלך השיוטים הראשונים עמד הרייטינג בניו זילנד על 62%, אף על פי שהמירוצים שודרו לפנות בוקר.

בשידורים נעשה שימוש בטכנולוגיה מיוחדת שמראה בגרפיקה חיה נתונים כמו רוח, כיוון הזרם, מהירות הסירות, מהירות לעבר המצוף והמרחק בין הסירות מכל זווית צילום. את אסיפת הנתונים וצילום מזווית נוספת עשו בעזרת מסוק. הטכנולוגיה נקראת LiveLine. כמו כן הועבר דרך האינטרנט הדמיה חיה של השיוט שנקראת Virtual Eye והיא מאפשרת לראות בדיוק רב מכל זווית את השיוט. על השידורים זכו המארגנים בפרס אמי על שידור ספורט. ‏[5]

למרות ההד העצום שהותירה התחרות בעולם, בעיקר בארצות הברית וניו זילנד אף ערוץ לא שדר את התחרות בישראל והמדיה כמעט ולא פרסמה דיווחים אלא כתבות מגזין ספורות בלבד.

תחרויות קשורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסבב העולמי של גביע אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסבב העולמי של גביע אמריקה (America's Cup World Series) הוא סדרת תחרויות שהתקיימה כהכנה לגביע אמריקה בשנים 2011-2013, במהלכם בתקיימו שני עונות. התחרויות התקיימו על סירת AC45 דגם מוקטן של AC72.

באוגוסט 2001 התחיל הסבב הראשון של התחרויות בהשתתפות 11 קבוצות שונות, שהתחרו בשישה אתרים ברחבי העולם. בכל אתר התנהלו תחרויות דו-קרב ותחרות צי. בסופו של הסבב ניצחה קבוצת הבת של צוות ארה"ב Oracle Racing 4 אך מאוחר יותר נענש צוות ארה"ב ולכן כל קבוצות הבת שלו נפסלו מן התחרות והניצחון הוענק לצוות ניו זילנד אמירטס.

באוגוסט 2012 התחילה שוב סדרת התחרויות בהשתתפות 12 קבוצות, הפעם, בשלושה אתרים שונים. גם בסבב זה ניצחה Oracle Racing 4 אך כאמור נתפסה לאחר שהוסיפה משקל מלאכותי לספינותיה ותוצאותיה בוטלו, בעקבות העונש ניצחה קבוצת "לונה רוסה פיראנה" האיטלקית את הסבב.

גביע אמריקה לנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביע אמריקה לנוער (Youth America's Cup) כשמה היא תחרות שנערכה בין הלואי ויטון לגביע אמריקה ובה התחרו נערים בסירות AC45, ששימשו כמו כן בסבב בעולמי. בסיום התחרות שני צוותים ניו זילנדים הגיעו למקומות הראשון והשני.

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נדחה מה-18 בעקבות רוחות חזקות
  2. ^ הועבר מה-21 ל-19 וחזר בעקבות רוחות חזקות
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 לצוות אורקל ארה"ב 2 פסילות בעקבות הענישה
  4. ^ 4.0 4.1 עקב הענישה ולמרות הניצחון הניקוד של צוות אורקל ארה"ב לא משתנה
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 לצוות אורקל פסילה בעקבות הענישה
  6. ^ צוות אורקל ארה"ב השתמש בזכות הדחיה שלו ודחה את השיוט השני שתוכנן ליום זה, לפני תחילתו של השיוט
  7. ^ בשיוט השמיני הקטמרן של צוות ניו זילנד כמעט התהפך במהלך סיבוב: המפרש הראשי לא שינה זווית בזמן עקב מחסור בלחץ הידראולי. לכן הקטמרן הגיע לזווית של 44.8 מעלות אנכית למים בעוד הזווית ממנה מתהפכים היא 45 מעלות‏[3]
  8. ^ בהתאם לחוקי גביע אמריקה ה-34, עקב רוח חזקה מהמותר בוטל השיוט בזמן המקטע השלישי כשצוות ניו זילנד מוביל
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 בהתאם לחוקי גביע אמריקה ה-34, עקב רוח חזקה מהמותר‏[4] בזמן בו נקבע השיוט וזמן סביר לאחר מכן נדחה השיוט
  10. ^ בהתאם לחוקי גביע אמריקה ה-34, עקב תום מגבלת הזמן בת 40 הדקות בוטל השיוט כשצוות ניו זילנד מוביל בבטחה, לקראת סוף הקטע הרביעי, ברוח חלשה
  11. ^ 11.0 11.1 בוטל על ידי צוות השיפוט מאחר שכיוון הרוח לא איפשר פריסה הוגנת של מסלול השיוט
  12. ^ עקב כך שמירוץ 16 החל מאוחר יחסית, והגיעה שעה בה כבר לא ניתן עוד להזניק שיוט נוסף, נדחה השיוט השני ביום זה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רונן דורפמן, הרימו עוגן, עמוד 25 מתוך ישראל היום 25.9.2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האלוף האולימפי לשעבר בשיט, אנדרו סימפסון, טבע למוות, באתר וואלה!, 10 במאי, 2013
  2. ^ החלטת השופטים בנוגע לענישת צוות אורקל ארה"ב (באנגלית)
  3. ^ Emirates Team New Zealand nearly capsizes, וידאו של המקרה באתר YouTube סרטונים
  4. ^ 23 קשרים פלוס קיזוז השפעת הגאות
  5. ^ דיווח באתר התחרות על זכיית המארגנים בפרס אמי (באנגלית)