ארצות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ארצות הברית של אמריקה (בקיצור המקובל: ארצות הברית, ובראשי תיבות: ארה"ב; באנגלית: United States of America, בקיצור: United States ובראשי תיבות: USA או US) היא פדרציה של 50 מדינות ומחוז פדרלי אחד. 48 מהמדינות יוצרות שטח יבשתי רציף המשתרע על פני 7,827,000 קמ"ר ביבשת אמריקה.

לשתי מדינות נוספות - אלסקה והוואי - אין גבול יבשתי עם שאר 48 המדינות. אלסקה היא חצי אי ענק (1,518,000 קמ"ר) מצפון-מערב לקנדה, על חופי אוקיינוס הקרח הצפוני (במקום בו מפריד מצר ברינג בין אמריקה הצפונית לבין רוסיה שביבשת אסיה). הוואי היא קבוצת איים השוכנת הרחק במרחבי האוקיינוס השקט, מערבה מן היבשת.

ארצות הברית היא מעצמת על, והיא בעלת חשיבות מכרעת בכלכלה, בביטחון וביחסי החוץ הבינלאומיים.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 ייסוד המדינה 1.2 ההתפשטות מערבה ושאלת העבדות 1.3 ממלחמת האזרחים לשפל הגדול 1.4 מהשפל הגדול ועד מלחמת וייטנאם 1.5 ממלחמת וייטנאם ועד ימינו 2 פוליטיקה וממשל 3 כלכלה 3.1 הכנסה בארה"ב 4 שלטון מקומי 5 גאוגרפיה 5.1 פני הארץ 5.2 אקלים 5.3 נהרות 6 דמוגרפיה 6.1 חינוך 7 צבא וביטחון 8 תרבות 8.1 ספרות, פילוסופיה ואמנות 8.2 קולינריה 8.3 ספורט 9 ראו גם 10 הערות שוליים 11 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של ארצות הברית

[עריכה] ייסוד המדינה

מקורה של ארצות הברית בשלוש עשרה מושבות בריטיות, שהוקמו החל מ-1606 בחוף המזרחי של צפון אמריקה.

באמצע המאה השמונה עשרה החלה תסיסה בקרב אוכלוסיית המושבות על רקע הטלת מיסים על ידי השלטון הבריטי מבלי לתת ייצוג פוליטי נאות לאנשי המושבות. המצב הגיע לרתיחה בשנות ה-70 של המאה, עם טבח בוסטון (1770) ומסיבת התה של בוסטון (1773). המושבות התארגנו במסגרת הקונגרס הקונטיננטלי (החל מ-1774), וב-1775 הקימו את הצבא הקונטיננטלי, העמידו בראשותו את ג'ורג' וושינגטון, ופתחו במלחמת העצמאות האמריקאית. במהלך המלחמה, ב-4 ביולי 1776, נחתמה בפילדלפיה הכרזת העצמאות של ארצות הברית. המלחמה, שנמשכה גם אחרי הכרזת העצמאות, הוכרעה עם ניצחון האמריקאים והצרפתים בקרב יורקטאון ב-1781, והסתיימה זמן קצר אחר כך. הבריטים הכירו בעצמאות המדינה הצעירה בחוזה פריז ב-1783.

בתחילה הייתה ארצות הברית קונפדרציה רופפת של שלוש עשרה המדינות. אולם מבנה זה לא היה מספיק למדינה, שהתאוששה מהמלחמה. ב-1787 כונסה בפילדלפיה הוועידה החוקתית על מנת לגבש חוקה, תוך מחלוקת בין הפדרליסטים, שרצו איחוד חזק יותר הכולל ממשלה פדרלית חזקה שיכולה לגבות מיסים, לבין מתנגדיהם שחששו מחידוש העריצות ממנה הם השתחררו זה עתה. חוקת ארצות הברית אושררה על ידי מספיק מדינות ב-1788 ונכנסה לתוקף ב-1789. לנשיא הראשון תחת החוקה החדשה נבחר ג'ורג' וושינגטון.

[עריכה] ההתפשטות מערבה ושאלת העבדות

עם תום המלחמה החלה התפשטות ארצות הברית מערבה, במה שנחשב כייעוד אלוהי. הם התחילו בהתיישבות באזורים שבין הרי האפלצ'ים לנהר המיסיסיפי, שלפחות להלכה היו חלק משטח המדינה, ואורגנו כטריטוריות שעתידות להפוך למדינות. ב-1803 חתמה ארצות הברית בראשותו של תומאס ג'פרסון עם צרפת של נפוליאון על הסכם רכישת לואיזיאנה בה נוסף לשטח ארצות הברית אזור המערב התיכון בין המיסיסיפי להרי הרוקי, וב-1819 קנתה ארצות הברית את פלורידה מספרד.

אולם ההתפשטות לא התקיימה רק בדרכי שלום. היא הביאה לעימותים נגד האינדיאנים, למלחמת 1812 נגד בריטניה, למהפכה הטקסנית (1835 - 1836) ומלחמת ארצות הברית-מקסיקו (1846 - 1848).

ההתפשטות מערבה תרמה רבות גם לעימות הפנימי בשאלת העבדות. ארצות הברית הייתה קרועה בין מדינות הצפון התעשייתיות בהן העבדות הייתה אסורה, למדינות הדרום החקלאיות שכלכלתן התבססה על העבדות. אף אחד מהצדדים לא הצליח לכפות את עמדתו, והמאבק התמקד סביב קבלת מדינות חדשות לברית, כאשר כל אחד מהצדדים חשש שייווצר רוב מוצק נגדו. במשך המחצית השנייה של המאה ה-19 נערכו מספר ניסיונות של פשרה (פשרת מיזורי מ-1820, ופשרת 1850) שדאגו שיישמר האיזון בין מדינות העבדות והמדינות החופשיות. אבל בשנות ה-50 חלה הקצנה בשני המחנות. תומכי העבדות הצליחו לבטל את השגי הצפון עם קבלת חוק קנזס-נברסקה, ופעלו לאכיפת הסגרת עבדים שברחו צפונה. לעומתם בצפון התחזקה תנועת ההתנגדות לעבדות וקמה המפלגה הרפובליקנית.

כאשר אברהם לינקולן נבחר לנשיאות מטעמה פרשו מדינות הדרום זו אחר זו מהברית והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, וניתן האות למלחמת האזרחים העקובה מדם שהתחוללה בין 1861 ל-1865, בה ניצח לבסוף הצפון.

[עריכה] ממלחמת האזרחים לשפל הגדול

עם תום המלחמה וביטול העבדות (בתיקון ה-13 לחוקה) עלתה שאלת שילובן מחדש של המדינות המורדות באיחוד, במסגרת מה שכונה "תקופת השיקום" ("Reconstruction"). לינקולן היה בעד עמדה פייסנית כלפי מדינות הדרום המובסות, אולם הוא נרצח כמעט מיד אחרי סיום המלחמה על ידי מתנקש דרומי, והקונגרס בו היו מיוצגות רק המדינות שנותרו נאמנות לאיחוד ושהיה בשליטה רפובליקנית, הוביל קו נוקשה ונקמני כלפי הדרום שכלל הטלת ממשל צבאי ותנאים נוקשים על קבלת המדינות הפורשות חזרה לברית. תקופת השיקום הסתיימה ב-1877, עם הוצאת הצבא הפדרלי ממדינות הדרום. היחס העויין של אנשי הדרום הלבנים המובסים כלפי הצפוניים והעבדים המשוחררים (כפי שהתבטא בהקמת הקו קלוקס קלן) גרם לכך שמצב האפרו-אמריקאים לא השתנה בהרבה ממצבם בתקופת העבדות עד לאמצע המאה ה-20, והתקיימה מדיניות ההפרדה הגזעית תחת הכותרת "שווה אך נפרד".

התקופה שלאחר המלחמה הייתה תקופה של צמיחה אדירה של המגזר התעשייתי בארצות הברית, ומהפכה של מעבר מחברה של חקלאים ובעלי מקצוע מומחים, לחברה מתועשת. המהפכה כללה גם מהפכה תחבורתית, של רישות המדינה במסילות ברזל, וגל הגירה עצום של כ-40 מיליון איש שהגיעו מאירופה וממזרח אסיה. הממשל עודד את התעשיינים החדשים הן בסובסידיות, והן במדיניות של מכסי מגן גבוהים. אולם לתקופה זו, שכונתה בביקורת "העידן המוזהב" (The gilded age), היו גם צדדים שליליים רבים: בעלי ההון החדשים ("הברונים השודדים"), צברו הון עצום בתקופה קצרה. בעלי הון מעטים השתלטו על הכלכלה על ידי הקמת קרטלים. הממשל הושחת, ונוצרו פערים חברתיים עצומים.

כתגובה לכך הוקמו מספר תנועות מחאה ורפורמה: הפועלים החלו בהקמת האיגודים המקצועיים (בשנות ה-70' וה-80'), החקלאים הקימו את התנועה הפופוליסטית שהגיעה לשיאה בשנות ה-90', ואנשי המעמד הבינוני הובילו את הרפורמה הפרוגרסיבית שהשתלטה על הפוליטיקה האמריקאית בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 (מתחילת ממשל תיאודור רוזוולט ועד תום ממשלו של וודרו וילסון), והובילה תיקונים בממשל, והטלת הגבלות על הקרטלים ופיקוח על המסחר.

[עריכה] מהשפל הגדול ועד מלחמת וייטנאם

ב-1929 פרץ השפל הגדול, הנחשב כיום לתקופת המיתון הקשה ביותר אי-פעם, שהובילה לזינוק חד באבטלה ולמיתון כבד. ב-1932 נבחר פרנקלין דלאנו רוזוולט מהמפלגה הדמוקרטית לנשיאות והחל במדיניות של רווחה (כמו למשל הקמת הביטוח הלאומי ב-1933) והאבטלה החלה פוחתת.

כבר בפרוץ מלחמת העולם השנייה ארה"ב העניקה משלוחי תחמושת וסיוע כלכלי קל לבריטניה במלחמתה כנגד גרמניה הנאצית. ב-7 בדצמבר 1941 תקפו מטוסי חיל האוויר היפני את מעגן הצי האמריקאי בפרל הארבור שבהוואי. בעקבות התקיפה, אישר הקונגרס את הצעת הנשיא רוזוולט על הכרזת מלחמה על מדינות הציר- גרמניה, איטליה, בולגריה, הונגריה, סלובקיה ויפן. ארה"ב נכנסה למלחמה דרך צפון אפריקה (אותה כבשה מידי כוחות צבא איטלקיים וצבא צרפת של וישי) והתקדמה בהדרגה לתוך איטליה, אחר כך לתוך אוסטריה וצרפת ולגרמניה עצמה.

ב-1944, זמן קצר אחרי הבחירות הרביעיות בהן התמודד וניצח רוזוולט, הוא נפטר. את מקומו ירש סגנו, הארי טרומן. טרומן היה חסר ניסיון או השכלה צבאית. אף על פי כן, ב-7 במאי 1945 נכנעו גרמניה וב-16 באוגוסט נכנעה יפן רשמית. ארה"ב החלה בגיבוש תוכניות שיקום למדינות אירופה ויפן. אם כי ברית המועצות, שכבשה את מדינות מזרח אירופה (פולין, מזרח גרמניה, צ'כוסלובקיה, הונגריה, רומניה ובולגריה, כאשר גם ביוגוסלביה ואלבניה היה שלטון בעל אופי סוציאליסטי) הפכה את העולם לדו-קוטבי, כאשר ברית המועצות עומדת בראש המחנה הקומוניסטי.

לאחר מלחמת העולם השנייה התנהל מאבק בין ארצות הברית וברית המועצות על אזורי השליטה בעולם, כאשר דרום אמריקה נפלה להשפעה אמריקאית יותר, במזרח הרחוק התנהלו מלחמות בין הכוחות התומכים בקומוניזם שקיבלו תמיכה מברית המועצות לבין הכוחות שתמכו בקפיטליזם אשר קיבלו תמיכה מארצות הברית, לאחר מאבק עקוב מדם סין נפל להשפעה קומוניסטית. ב-1950 בעקבות הבהלה שנוצרה מהפכת המזרח הרחוק לקומוניסטי ברובו, ארה"ב (ביחד עם כוחות המערב) השתתפה במלחמת קוריאה, שהיה בפועל ההתנגשות המזוינת הראשונה בין כוחות המערב (הקפיטליסטי-דמוקרטי) לבין כוחות הגוש המזרחי הקומוניסטי. ב-1952 תמו 20 שנות שלטון המפלגה הדמוקרטית עם ניצחונו של דווייט אייזנהאואר הרפובליקני. במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 עלתה המחתרת הקומוניסטית בצפון וייטנאם.

בשנת 1955 החלו האפרו-אמריקאים לפעול למען זכויותיהם ושילובם באוכלוסייה הכללית. כך, למשל, ב-1957 החלו תלמידים שחורים ללמוד בבית ספר תיכון ללבנים בליטל רוק, ארקנסו. מה גם סיפורה של רוזה פארקס, שסירבה לקום באוטובוס למען אדם לבן, שינה את פני ההיסטוריה. מדיניות "שווה אבל נפרד" הגיעה לקיצה. אך יחד עם זאת ההפלייה הגזעית נותרה מוחשית עד שב-1963 ארגוני השחורים בארצות הברית ארגנו צעדה לוושינגטון הבירה בו השתתפו כ-רבע מיליון בני אדם (רובם שחורים) בהם גם מרטין לותר קינג, שבו הוא השמיע את נאומו חוצב הלבבות "יש לי חלום". ב-1960 נבחר הנשיא הצעיר ביותר עד אז, ג'ון פיצג'רלד קנדי הדמוקרטי.

ב-1961 התעורר משבר הטילים בקובה, עם הנחתם של משגרי טילים סובייטים באי קובה, במרחק 145 ק"מ מחופי פלורידה. קנדי פעל לסיום המשבר באמצעים דיפלומטיים והצליח, וזכה להערכה רבה, בעולם ובבית. ב-1963 נרצח קנדי. מספר תאוריות קשר הועלו בנוגע לרצח. במקומו מונה סגנו, לינדון ביינס ג'ונסון.

ג'ונסון נבחר ברוב הגדול ביותר בתולדות ארה"ב ב-1964. אותה השנה הורה ג'ונסון לשלוח כוחות צבאיים קרביים לוייטנאם, זאת אחרי כמה שנים שבהן ארה"ב שלחה יועצים לדרום וייטנאם. ארה"ב החלה להתערב ולאט לאט התחזקה תנועת מחאה כנגד המלחמה. התנועה התחזקה ודרשה מג'ונסון ומזכיר ההגנה שלו, רוברט מקנמארה, להתפטר. מקנמרה פוטר רק בשלהי ימיו של ג'ונסון בבית הלבן, אך הכוחות לא פונו. ב-1968 הביס המועמד הרפובליקני, ריצ'רד מילהאוס ניקסון את יריבו האמפרי, ומונה לנשיא ארה"ב. הוא ניסה לסיים את מלחמת וייטנאם, ועשה זו כאשר בינואר 1972 נחתם ההסכם שהביא לפינוי הכוחות האמריקאיים מהמדינה ולמעשה התיר את כיבושה על ידי הוייטקונג הקומוניסטי.

[עריכה] ממלחמת וייטנאם ועד ימינו

[עריכה] פוליטיקה וממשל

ערך מורחב – פוליטיקה של ארצות הברית, הממשל הפדרלי של ארצות הברית, המשפט בארצות הברית

ארצות הברית היא דמוקרטיה נשיאותית פדרלית, שמתנהלת על פי החוקה שהתקבלה בשנת 1789.

הנשיא נבחר בבחירות כלליות, בשיטה סבוכה בה האזרחים בכל מדינה מצביעים לנציגי המדינה בחבר האלקטורים. הקונגרס האמריקאי הנו הרשות המחוקקת (ברמה הפדראלית) והוא מורכב משני בתים בו נבחרים בבחירות אישיות: בית הנבחרים בו לכל מדינה יש ייצוג פרופורציונלי לאוכלוסייתה, והסנאט בו לכל מדינה יש ייצוג של שני סנטורים.

בגלל שכל מערכות הבחירות הן אישיות ומתנהלות כמעט תמיד בסיבוב יחיד בו "המנצח לוקח את הכל", הכוח הפוליטי מצוי כמעט בלבדית בידיהן של שתי מפלגות גדולות. מאז סוף המאה ה-19 שתי מפלגות אלה הן המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית. המפלגה הדמוקרטית נחשבת לשמאלית יותר ("ליברלית") והרפובליקנית לימנית ("שמרנית"). כיום המפלגה הרפבוליקנית מזוהה עם העסקים הגדולים, עם שמרנות דתית, עם התנגדות להפלות ועם ניציות ביטחונית. המפלגה הדמוקרטית מזוהה עם מדיניות של יותר שוויון כלכלי, ושוויון למיעוטים (ובפרט לאפרו-אמריקאים), עם המאבק לזכויות אדם ואזרח, ועם פתיחות כלפי העולם והמוסדות הבינלאומיים. מבחינה גאוגרפית מרוכזים תומכי המפלגה הדמוקרטית, בצפון מזרח ארצות הברית, במערב המדינה, ובאזורים תעשייתיים בצפון מרכז המדינה, ובערים הגדולות. לעומת זאת הרפובליקנים שולטים בדרום ארצות הברית (אזור שבאופן מסורתי היה דווקא מעוז דמוקרטי), שדוגלות בעיקרון הייצוג (כמו בישראל), נותנת החוקה בארצות הברית סמכויות רחבות לנשיא. משטר זה מכונה בשם "משטר נשיאותי". משנבחר הנשיא, ועד סוף תקופת כהונתו, אינו זקוק לאמון מצד רוב הקונגרס. אומנם הקונגרס רשאי להעבירו מכהונתו על ידי תהליך מיוחד של העמדה לדין על ייסוד האשמה בבגידה, קבלת שוחד או פשעים ועבירות חמורות אחרות, אך עד היום לא הועבר אף נשיא אחד של ארצות הברית מכהונתו. הנשיא ה-17, אנדרו ג'ונסון, היה הכי קרוב לכך.

סמכויות הנשיא רחבות מאוד ומתפשטות על כל תחום הרשות המבצעת. בארצות הברית אין ממשלה לפי המתכונת המקובלת, זאת אומרת גוף קיבוצי של שרים, אשר מחליט ברוב קולות. הקבינט מורכב ממזכירי מחלקות הממשל הפדרלי, ובנוסף מורכב גם מחטיבות אדמיניסטרטיביות מיוחדות (דהיינו, שמטעמי ניהול וארגון).

בראש הרשות השופטת נמצא בית המשפט העליון של ארצות הברית שלו יכולת ביקורת שיפוטית, כלומר, הסמכות לבטל חוקים העומדים בסתירה לעקרונות החוקה. מתחת לבית המשפט העליון ישנה היירכיה של בתי משפט פדרלים לערעורים ובתי משפט מחוזיים פדרלים ומתחתם מערכות המשפט של המדינות השונות. כמו רבות מארצות העולם ששורשיהן בממלכת בריטניה נהוגה בארה"ב שיטת המשפט המקובל.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת ארצות הברית

הכלכלה של ארצות הברית היא כלכלה מעורבת, מבוססת קפיטליזם, גדולה ומפותחת, עשירה באוצרות טבע ורוב שטחיה פוריים. על פי קרן המטבע הבינלאומית התוצר המקומי גולמי של ארצות הברית עומד על יותר מ-13,000 מיליארד דולר, המהווה כ-20% מהתמ"ג העולמי, שני רק לתוצר המקומי הגולמי הכולל של מדינות האיחוד האירופי. המדינה ממוקמת במקום השמיני בעולם ביחס של תמ"ג נומינאלי לנפש ובמקום הרביעי בעולם ביחס של תמ"ג לנפש במונחי כוח קנייה (PPP). ארצות הברית היא היבואן הגדול ביותר של סחורות ושירותים, והיצואן השני בגודלו. שותפותיה העיקריות למסחר הן: קנדה, סין, מקסיקו, יפן והאיחוד האירופי. המטבע הוא הדולר האמריקני.

אומדנים עבור שנת 2007:

• תוצר מקומי גולמי: 13,130 מיליארד דולר
• תוצר מקומי גולמי לנפש: 44,000 דולר
• צמיחה: 3.3 אחוז (2005-2006)
• כוח עבודה (כולל מובטלים): 151.4 מיליון נפש
• אבטלה: 4.7 אחוז (ספטמבר 2007)
• שיעור האוכלוסייה מתחת לקו העוני: 12.6-13.3 אחוז (2005)
• החוב הלאומי: 64.7 אחוז מהתמ"ג (2005)

קצת למעלה מחמישית משטח ארצות הברית מעובד לצרכי חקלאות שלחין.

[עריכה] הכנסה בארה"ב

על פי הלמ"ס האמריקאי, ההכנסה החציונית ברוטו למשק בית (לשנה) ב-2005 הייתה 46,326 דולר, כאשר ההבדלים בין המדינות השונות בארה"ב הם מהותיים, למשל, בעוד ההכנסה לשנה בניו ג'רזי הייתה 60,246 דולר, במיסיסיפי גובהה 34,396 דולר. ההכנסה החציונית לנפש הייתה 25,036 $ בשנה, ההכנסה החציונית לשכיר הייתה כ- 40 אלף דולר.

פערי ההכנסות מבחינת מוצא גזעי מראים על הפליה לרעה של שכירים ממוצא אפריקאי והיספאני (לרוב מקסיקנים) על פני עמיתיהם ממוצא לבן (אירופאי) ואסייתי (לרוב מהמזרח הרחוק). ההכנסה החציונית למשק בית שבראשו עומד אדם ממוצא אסייתי היא הגבוהה ביותר והיא עומדת על $57,518, ללבנים $48,977 ולאפריקאים $30,134.

פערי ההכנסות בארה"ב הם מהגבוהים בעולם, בשנת 2006 העשירון העליון הרוויח פי-16 יותר מהעשירון התחתון. כאשר החמישון התחתון מרוויח עד 18,500 דולר לשנה, החמישון העליון מרוויח יותר מ-92,000 דולר לשנה למשק בית.

שווי כולל חציוני (Median net wealth) ב-2004 היה 93,100$ למשק בית. הרבעון העליון היה בעל נכסים בשווי של 422,400$ למשק בית (לא כולל שווי בית המגורים העיקרי). על-אף הקונספציה הרווחת של החלום האמריקאי והניעות החברתית של ארצות הברית שמשכה מהגרים רבים למדינה במשך המאה ה-19 וה-20, חוקרים רבים קובעים שהניעות החברתית בארצות הברית נמוכה יחסית למדינות מערב אירופה וקנדה.

[עריכה] שלטון מקומי

ערך מורחב – מדינות ארצות הברית

ארצות הברית היא פדרציה של 50 מדינות. כאשר חלוקת הסמכויות בין השלטון המקומי במדינות השונות לשלטון הפדרלי נקבעת על פי חוקת ארצות הברית. למרות השינויים שבוצעו בחוקה לאורך השנים בדבר חלוקת התפקידים, נשמר קונצנזוס מסוים לחלוקת התפקידים כאשר בנושאים היומיומיים כגון חינוך, בריאות, תשתיות ודומיהם נמצאים בסמכות השלטון המקומי במדינות השונות, ואילו נושאים הדורשים ראיה גלובלית כלל מדינית כגון מדיניות בינלאומית, מדיניות צבאית וסחר חוץ נמצאים בסמכות השלטון הפדרלי.

עיר הבירה וושינגטון (להבדיל מהמדינה וושינגטון) אינה שייכת לשום מדינה. בוושינגטון נמצא הבית הלבן, בו יושבים הנשיא, יועציו, שרי הייעוץ השונים, ובו מתקבלות החלטות שונות.

בנוסף יש כמה טריטוריות ששייכות לארצות הברית:

• פורטו ריקו
• גואם
• איי הבתולה של ארצות הברית
• סמואה האמריקאית

[עריכה] גאוגרפיה

תמונות נוספות
↑ הר הוד - הר געש כבוי - והאגם שלמרגלותיו ↑ נוף יבש בגרנד קניון שבמדינת אריזונה שבארצות הברית

גאוגרפיה של ארצות הברית

מפה פיזית של 48 המדינות הפנים-יבשתיות של ארצות הברית
שטח כולל
סה"כ שטח	9,629,091 ק"מ² 3,717,813 מייל²
שטח יבשתי	9,158,960 ק"מ² 3,536,294 מייל ²
שטח אגמים ונהרות	470,131 ק"מ² 181,519 מייל²
קו רוחב	38°0' N
קו אורך	97°0'W
אורך גבולות
קנדה	8,893 ק"מ 5,526 מייל
מקסיקו	3,326 ק"מ 2,067 מייל
אורך קוי החוף	19,924 ק"מ 12,380 מייל
גבולות ימיים
אורך מים טריטוריאלים	22 ק"מ

ערך מורחב – גאוגרפיה של ארצות הברית

[עריכה] פני הארץ

ארצות-הברית היא השלישית בגודלה בין ארצות תבל (אחרי רוסיה וקנדה). ביבשה היא גובלת עם קנדה בצפון ועם מקסיקו בדרום. גבול קנדה-ארצות הברית, אשר נקבע באמצע המאה ה-19, נמשך בקו ישר לאורך קו הרוחב ה-49 צפון, תוך שהוא חוצה נהרות ואגמים (ארבע מן הימות הגדולות חצויות בין המדינות, ורק ימת מישיגן שייכת כולה לארצות הברית), ללא התחשבות בתוואים טופוגרפיים כלשהם. אך אין גבול זה יוצר בעיות; יש זהות רבה בין שני עברי הגבול מבחינת תרבות, שפה, מסורת ורמת חיים. אורך הגבול הדרומי עם מקסיקו הוא כמחצית מזה של הגבול עם קנדה, ורובו עובר באזורים מדבריים.

ממזרח שוכנת ארצות הברית לחופי האוקיינוס האטלנטי, וחוף זה ארוך פי שניים מזה של החוף המערבי שעל האוקיינוס השקט (פסיפיק). שוני זה נגרם בשל המפרצים העמוקים המצויים בחלקו העליון של החוף המזרחי, ואכן, שם נמצאים גם הגדולים בנמלי ארצות הברית (בוסטון, ניו-יורק, פילדלפיה, ובלטימור). חלקו הדרומי של החוף רדוד ואינו נוח לספנות. הנמל הגדול היחידי בדרום הוא נמל ניו-אורלינס, השוכן בדלתת המיסיסיפי, החסום תדיר בסחף הנהר, ומחייב פעולות תחזוקה מתמידות ויקרות.

פני השטח של ארצות-הברית מותווים על ידי שרשראות הרים החוצצות בין האזורים הגאוגרפיים השונים. שרשראות ההרים נמתחות מצפון לדרום במקביל לחופי היבשת: הרי האפאלאצ'ים (Appalachian Mountains) מקבילים לחוף המזרחי, ואילו הרי רוקי (Rocky) וכן הרי קאסקייד (Cascade) והרי סיירה נבאדה (Sierra Nevada) מקבילים לחוף המערבי. כתוצאה מכך נוצרו שבעה אזורי טבע עיקריים לאורכה של ארצות הברית, ברצועות אורך מצפון לדרום: (1) החוף האטלנטי; (2) רכסי האפאלאצ'ים; (3) המערב התיכון; (4) הרי רוקי; (5) אגן המדבריות המערבי; (6) הרי סיירה; (7) החוף הפסיפי.

בטבלה שמשמאל ניתן לראות בבירור את התנאים הפיזיים של השטח בארצות הברית. הצבע הירוק מסמל לרוב אזורים מישוריים או אזורים מיוערים/חקלאיים שהינם בגובה פני הים או מתחתיו. הצבע האדום מסמל אזורים הרריים, והצבע הלבן שבו מסמל פסגות גבוהות. הצבע הצהוב מסמל - מִדְבָּר בדרום, ואזור הררי נמוך בצפון. שימו לב שגם בחלק הצפוני-מזרחי ישנו חלק בצבע צהוב ואדום המסמלים אזורים מוגבהים, אבל חלקם בצד זה של היבשת לעומת המערב, דל.

[עריכה] אקלים

בחוף המזרחי (East Coast) - ממוצע הגשמים הוא בין 760-1270 מ"מ לשנה, והם יורדים ברוב חודשי השנה. הקיץ חם עם הרבה שמש, והטמפרטורה הממוצעת היא 27-32 מעלות צלזיוס. בדרום, במיוחד בפלורידה, חם ולח כל השנה, ובקיץ אפילו הביל.

באלסקה (Alaska) ממוצע הגשמים הוא כ100 בצפון וכ2000 בדרום. האקלים טונדרה תת קוטבית/ קר. הטמפ' הממוצעת בחורף כ (-18)-(-16) מעלות צלזיוס, ובקיץ כ 5-10 מעלות צלזיוס. ממוצע שנתי: -6 מעלות צלזיוס.

במרכז (Midwest) - שחון, לא יותר מ-600-800 מ"מ גשם בממוצע שנתי, והגשמים מרוכזים בחודשים ינואר-יוני. בחלק הצפוני עשוי להיות קר מאוד בחורף, ובדרום חם מאוד בקיץ; עד מינוס 46 מעלות צלזיוס (בצפון דקוטה) ועד פלוס 46 מעלות בקיץ (בטקסס).

בדרום מערב (South West) - יבש וחם. פחות מ-250 מ"מ גשם לשנה. האוויר היבש נשאר צח גם בקיץ. בערבים קריר. הערפלים והגשמים באים בדרך כלל בחודשי ינואר ופברואר. טמפרטורות של מתחת לאפס קיימות רק בהרים הגבוהים. בהרים (Mid Pacific & Rockies) - אקלים יבש, ושמש במרבית חודשי השנה. הטמפרטורות הן מ-46 מעלות בשקע קליפורניה ועד מינוס 55 בחורף ביילוסטון. בקיץ חם ביום וקר בלילה. שלגי ההרים הגבוהים יורדים בחודשים אוקטובר-מרץ, ונותרים על הקרקע עד מאי-יוני.

צפון-מערב (Pacific North-West) - זהו החלק הרטוב של ארצות הברית, עד יותר מ-3,800 מ"מ גשם לשנה, מרביתם בחורף. הממוצע לעונה זו הוא 4 מעלות, אך בקיץ יבש והטמפרטורות מגיעות ל-33 מעלות. בוושינגטון ובאורגון ניתכים גשמים כמעט כל השנה.

בחוף המערבי (West Coast) יש אקלים ים תיכוני. עונת הגשמים היא בחודשים נובמבר-מרץ. בערבים קריר בצפון, ובהרים יש שלגי חורף. בקיץ חם ויבש, עד סכנה של שריפות יער.

[עריכה] נהרות

#	שם נהר	אורך (בק"מ)	מקום סיום
1	מיזורי	3,725	נהר המיסיסיפי
2	מיסיסיפי	3,700	מפרץ מקסיקו
3	יוקון	3,185	ים ברינג
4	ריו גראנדה	3,034	מפרץ מקסיקו
5	ארקנסו	2,334	נהר המיסיסיפי
6	קולורדו	2,330	מפרץ קליפורניה

• לשם השוואה, נהר הירדן בישראל הוא באורך של 251 ק"מ.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של ארצות הברית

נכון לאפריל 2007 אוכלוסיית ארה"ב עברה את רף ה-300 מיליון אזרחים, בנוסף ישנם כ-10-15 מיליון עובדים זרים (חוקיים ולא חוקיים) המתגורים כדרך קבע במדינה (רובם ממוצא היספאני).

הלבנים, צאצאיהם של המתיישבים והחלוצים הראשונים שהיגרו לארצות הברית, מהווים כ-74.5 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית (אחוז זה כולל את ההיספנים, שלא ניתנה להם הגדרת גזע מדויקת), אך כיום הלבנים מתערבבים עם עמים אחרים וכך נוצר ערבוב של עמים ממדינות שונות כמו אנגליה, אירלנד, גרמניה וכו'. הקבוצת במוצא הגדולה ביותר מגיעה מגרמניה (15%), השנייה בגודלה מגיעה מאירלנד (11%) והשלישית מאנגליה (9%).

הקבוצה האתנית השנייה בגודלה היא קבוצת השחורים (אפרו אמריקאים), שמונה כ-36 מיליון נפש, כמעט 12% מכלל האוכלוסייה. רבים מהם הם למשעה בני תערובת של אפריקאים ואירופאים, אך נחשבים לשחורים. קבוצות נוספות הם האינדיאנים שמונים 1.3 מיליון נפש, הסינים, היפנים והפיליפינים – כ-1.4 מיליון נפש. קבוצת ההיספנו-אמריקאים מונים כ-35 מיליון נפש; הם רובם ככולם קתולים ודוברים בעיקר ספרדית.

על פי ההערכות הסטטיסטיקה האוכלוסייה הלבנה (ממוצא לא היספני) תאבד את הרוב ההיסטורי של ארה"ב ותהפוך למיעוט הגדול ביותר (במדינות קליפורניה, טקסס, ניו מקסיקו והוואי מתקיימת האוכלוסייה הלבנה בפחות מ-50% מאוכלוסיית המדינה).

הדת הנפוצה ביותר בארצות הברית היא הנצרות הפרוטסטנטית, אליה משתייכים כ-20 אחוזים מהלבנים בארצות הברית. בחלוקה דתית כללית: 54% פרוטסטנטים, 26% קתולים, 1.4% יהודים, רוב האחרים מגדירים את עצמם כחסרי דת.

[עריכה] חינוך

היסוד להשכלה בארצות הברית הוא חוק לימודים המחייב 12 שנות לימוד. בצד מערכת החינוך הציבורי הניתן חינם קיימים הרבה בתי ספר פרטיים, המטפחים במכוון נטיות משותפות.

יודעי קרוא וכתוב (בקרב האוכלוסייה הבוגרת): 99%.

ראו גם: יחסי יהודים ואירים בארצות הברית

[עריכה] צבא וביטחון

ערך מורחב – הכוחות המזוינים של ארצות הברית

ארצות הברית נחשבת למעצמה הצבאית החזקה ביותר בעולם. תקציב משרד ההגנה האמריקני בשנת 2007 - כ-548.9 מיליארד דולר (שווה לתקציב הצבאי של כל שאר מדינות העולם ביחד), צבא ארצות הברית נחשב לחזק בעולם.

הכוחות של ארצות הברית מורכבים מחמש זרועות:

• צבא ארצות הברית (Army) - צבא היבשה, הכוח היבשתי העיקרי.
• חיל הים האמריקני (Navy) - חיל הים הגדול בי