ארצות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בארצות הברית של אמריקה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ארצות הברית (פירושונים).

ארצות הברית של אמריקה (באנגלית: United States of America) היא פדרציה ורפובליקה-חוקתית המורכבת מחמישים מדינות ומחוזות פדרליים. המדינה שוכנת ברוּבָּה במרכז יבשת צפון אמריקה, שבה נמצאות 48 מהמדינות וכן מחוז קולומביה שבו נמצאת העיר וושינגטון, בירת המדינה. ארצות הברית גובלת בצפון בקנדה ובמקסיקו בדרום. מדינת אלסקה שוכנת בצפון-מערב היבשת, כאשר קנדה נמצאת מזרחית לה ורוסיה נמצאת בצד מערב, מעבר למצר ברינג. מדינת הוואי היא ארכיפלג השוכן באוקיינוס השקט.

שטחה של ארצות הברית הוא 9.83 מיליון קמ"ר, ואוכלוסייתה מונה למעלה מ-300 מיליון תושבים. ארצות הברית היא אחת מהמדינות המגוונות ביותר מבחינה אתנית, שנוצר כתוצאה מהגירה רחבת היקף ממדינות רבות. כלכלת ארצות הברית היא הכלכלה הלאומית הגדולה ביותר בעולם, והתוצר המקומי הגולמי שלה היה למעלה מ-13 טריליון דולר בשנת 2006.

ארצות הברית נוסדה על ידי שלוש עשרה המושבות של בריטניה הגדולה שהוקמו לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי. המושבות הכריזו על עצמאותן ב-4 ביולי 1776. המרד אורגן על ידי הקונגרס הקונטיננטלי ובמסגרתו הצליחו המושבות לנצח את בריטניה הגדולה במסגרת מלחמת העצמאות של ארצות הברית, שהייתה למלחמת העצמאות הקולוניאלית המוצלחת הראשונה ^[2]. לאחר תקופה קצרה שבה תקנון הקונפדרציה היה המסמך שלפיו התנהלה המדינה נכנס לתוקף ב-17 בספטמבר 1787 מסמך שלפיו הוקמה ממשלה מרכזית חדשה - חוקת ארצות הברית. מגילת הזכויות, שכללה עשרה תיקונים לחוקה, אושררה ב-1791.

במהלך המאה ה-19 ארצות הברית רכשה אדמות מצרפת, ספרד, הממלכה המאוחדת, מקסיקו ורוסיה, וסיפחה את רפובליקת טקסס והוואי. המחלוקות בין מדינות הדרום החקלאיות למדינות הצפון התעשייתיות בסוגיית זכויות המדינות והרחבת העבדות בארצות הברית הובילו לפריצתה של מלחמת האזרחים האמריקנית בשנות ה-60. ניצחונו של הצפון מנע את פיצולה הקבוע של המדינה, והוביל בסופו של דבר לסיומה של העבדות החוקית בארצות הברית. מלחמת ארצות הברית-ספרד ומלחמת העולם הראשונה חיזקו את מעמדה של ארצות הברית כמעצמה צבאית. ארצות הברית הייתה ב-1945 למדינה הראשונה שהחלה לייצר ולצבור נשק גרעיני לאחר מלחמת העולם השנייה, חברה קבועה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות החל מה-17 בינואר 1946, והמייסדת של הברית הצפון אטלנטית ב-4 באפריל 1949.

גם כיום ארצות הברית היא מעצמת על, והיא בעלת חשיבות מכרעת בכלכלה, בביטחון וביחסי החוץ הבינלאומיים.

תוכן עניינים 1 אטימולוגיה 2 היסטוריה 2.1 התקופה הקדם קולוניאלית ותחילת הקולוניזציה 2.2 השגת עצמאות וההתפשטות מערבה 2.3 מלחמת האזרחים והתפתחות התעשייה 2.4 מלחמת העולם הראשונה, השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה 2.5 המלחמה הקרה וזכויות האזרח 2.6 מסוף המלחמה הקרה ועד היום 3 פוליטיקה וממשל 4 כלכלה 4.1 הכנסה בארה"ב 5 שלטון מקומי 6 גאוגרפיה 6.1 פני הארץ 6.2 אקלים 6.3 נהרות 7 דמוגרפיה 7.1 יהדות ארצות הברית 7.1.1 יהדות ארצות הברית לפי מדינות 8 עשר הערים הגדולות 9 חינוך 10 צבא וביטחון 11 תרבות 11.1 ספרות, פילוסופיה ואמנות 11.2 קולינריה 11.3 ספורט 12 ראו גם 13 קישורים חיצוניים 14 הערות שוליים

[עריכה] אטימולוגיה

המילה אמריקה, כהתייחסות לחצי הכדור המערבי, נכנסה לשימוש ככל הנראה ב-1507 לאחר שאמריגו וספוצ'י ביקר ביבשת ^[3]. שמה המלא של המדינה שימש לראשונה באופן רשמי בהכרזת העצמאות, שהייתה "ההכרזה פה אחד של שלוש-עשרה ארצות הברית של אמריקה" שאומצה על ידי "נציגי ארצות הברית של אמריקה" ב-4 ביולי 1776. שמה הנוכחי של המדינה נקבע ב-15 בנובמבר 1777, כאשר הקונגרס הקונטיננטלי השני אימץ את תקנון הקונפדרציה, שבסעיפו הראשון נאמר "שמה של המדינה יהיה 'ארצות הברית של אמריקה'". יש לציין שבעברית המילה States צריכה להיות מתורגמת כ"מדינות", אך כיוון ששמה של המדינה תורגם בטרם נעשה בעברית הבידול התוכני בין "ארץ" כמונח גאוגרפי לבין "מדינה" כמונח חוקי, נוצר השם בנוסח זה, ובו נעשה שימוש עד ימינו.

היום הקיצורים הנפוצים לשמה של המדינה הם ארצות הברית (United States),‏ U.S,‏ U.S.A ואמריקה.

הדרך הנפוצה להתייחס לאזרח של ארצות הברית ולמדינה עצמה היא התואר "אמריקני". התואר אמריקני כמעט ואינו משמש בשפה האנגלית כהתייחסות לגורם כלשהו שאיננו קשור לארצות הברית. השימוש הראשוני בביטוי "ארצות הברית" היה בלשון רבים (לדוגמה, ארצות הברית מייבאות), אך לאורך שנות קיומה של המדינה הוא הפך בהדרגה לביטוי המשמש בלשון יחיד (כלומר, ארצות הברית מייבאת). צורה זו היא הצורה התקנית כיום ^[4].

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של ארצות הברית

[עריכה] התקופה הקדם קולוניאלית ותחילת הקולוניזציה

ערכים מורחבים – שלוש עשרה המושבות

העדויות הארכאולוגיות והגאולוגיות מעידות על כך שאמריקה הצפונית הייתה מיושבת על ידי אנשים שהיגרו אליה מאסיה דרך מיצר ברינג כבר לפני 11,000 שנים ^[5]. אנשים אלו הפכו לילידים שאכלסו את אמריקה לפני הגעת משלחות הכיבוש והקולוניזציה האירופאיות בשלהי המאה ה-15. בשל טעותו של קולומבוס ילידים אלו כונו בתחילה בשם אינדיאנים (כלומר תושבי "אינדייה", היא הודו בשפות האירופאיות). תרבויות רבות שגשגו ביבשת אמריקה לפני הגעת האירופאים, ובהם האולמקים והאצטקים בדרום-מערב היבשת ותרבות אדנה במזרחה. התרבויות הללו התפתחו במהלך השנים והפכו לאוכלוסיות גדולות וצפופות.

בשנת 1492 הוביל הספן האיטלקי כריסטופר קולומבוס משלחת אשר מומנה באופן חלקי על ידי ספרד במטרה למצוא נתיב שיט חדש להודו מכיוון מערב. לאחר מסע של יותר מחודש ימים הגיעה המשלחת לאזור האיים הקאריביים ויצרו לראשונה קשר עם אכלוסיית הילדים במקום.

הנוכחות הספרדית המוקדמת ביותר על אדמת ארצות הברית של ימינו היא זו של חואן פונסה דה לאון, שהגיע לאזור ב-2 באפריל 1513 לחוף עשיר שאותו כינה לה פלורידה.^[6]

הספרדים שלחו מספר מתיישבים, והקימו את היישובים האירופאים הקבועים הראשונים בחלק היבשתי של ארצות הברית. ההתיישבות הראשונה הייתה בסנט אוגוסטין, פלורידה ב-1565, ולאחריה הספרדים התיישבו בסנטה פה, ניו מקסיקו, סן אנטוניו, טוסון, סן דייגו, לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו. רוב היישובים הספרדיים הוקמו לאורך החוף הקליפורני של נהר סנטה פה בניו מקסיקו. במקביל סוחרי פרוות צרפתים החלו להקים יישובים באזור צרפת החדשה סביב הימות הגדולות.

התיישבות הקבע הראשונה של אנגליה בעולם החדש הייתה המושבה ג'יימסטאון בוירג'יניה אשר נוסדה ב-1607. בין סוף שנות העשרה של המאה ה-17 נשלחו ועד למהפכה האמריקאית חלק מהמושבות היו מושבות עונשין החל משנות ה-20 של המאה ה-17 ועד מלחמת העצמאות של ארצות הברית. מ-1614 החלה גם הולנד להקים יישובים באזור הדרומי של נהר ההדסון כולל את ניו אמסטרדם באי מנהטן. עד 1674 הכוחות האנגלים הצליחו לכבוש את המושבות ההולנדיות במהלך מלחמות הולנד-אנגליה. בעקבות הכיבוש שמה של המושבה ההולנדית הולנד החדשה שונה לניו יורק. על תחילת המאה ה-18 הפכו העבדים האפריקניים למקור עיקרי לעבודות כפיים רבות ברחבי היבשת.

לאחר שבשנת 1729 קרוליינה הצפונית הפכה למושבה נפרדת מקרוליינה הדרומית ולאחר יישוב ג'ורג'יה בשנת 1732, הושלמה היווסדותם של שלוש עשרה המושבות הבריטיות בחוף המזרחי של צפון אמריקה אשר יהפכו לבסוף לארצות הברית של אמריקה. לכל אחת מן המושבות היה שלטון עצמי - בכל מושבה מינה המלך האנגלי מושל ולצידו פקידים, אך לצידו גם המתיישבים השתתפו בשלטון, בעיקר בהחלטות שנוגעות למיסוי, גיוס לצבא ועניינים משפטיים. במהלך השנים במושבות נוצרה תרבות חדשה, ששילבה תרבות אנגלית ואירופאית, וכן אלמנטים של תרבות שלא התקיימה קודם, ושהתפתחה בעיקר בגלל התנאים הגאוגרפיים והתברואתיים בצפון אמריקה. על אף שתושבי שלוש עשרה המושבות היו כפופים לתשלום מסים לשלטונות הבריטים, לא הייתה להם שום נציגות בבית הנבחרים של בריטניה הגדולה. המתיישבים, שמספרם הגיע כבר ל-3 מיליון בשנת 1770, החלו בהדרגה לראות את עצמם כאמריקנים עצמאיים בעלי מחשבות שונות משל הריבונות הבריטית הנוכחית. בעקבות זאת הם בזו לפיקוח הבריטי עליהם, למרות שהיה רופף ביותר כיוון שבריטניה הייתה טרודה בעצמה במלחמות דוגמת מלחמת שבע השנים.

[עריכה] השגת עצמאות וההתפשטות מערבה

באמצע המאה השמונה עשרה החלה תסיסה בקרב אוכלוסיית המושבות על רקע הטלת מיסים על ידי השלטון הבריטי מבלי לתת ייצוג פוליטי נאות לאנשי המושבות. המצב הגיע לרתיחה בשנות ה-70 של המאה, עם טבח בוסטון (1770) ומסיבת התה של בוסטון (1773). המושבות התארגנו במסגרת הקונגרס הקונטיננטלי (החל מ-1774), וב-1775 הקימו את הצבא הקונטיננטלי, העמידו בראשותו את ג'ורג' וושינגטון, ופתחו במלחמת העצמאות האמריקאית. במהלך המלחמה, ב-4 ביולי 1776, נחתמה בפילדלפיה הכרזת העצמאות של ארצות הברית. המלחמה, שנמשכה גם אחרי הכרזת העצמאות, הוכרעה עם ניצחון האמריקאים והצרפתים בקרב יורקטאון ב-1781, והסתיימה זמן קצר אחר כך. הבריטים הכירו בעצמאות המדינה הצעירה בחוזה פריז ב-1783.

בתחילה הייתה ארצות הברית קונפדרציה רופפת של שלוש עשרה המדינות. אולם מבנה זה לא היה מספיק למדינה, שהתאוששה מהמלחמה. ב-1787 כונסה בפילדלפיה הוועידה החוקתית על מנת לגבש חוקה, תוך מחלוקת בין הפדרליסטים, שרצו איחוד חזק יותר הכולל ממשלה פדרלית חזקה שיכולה לגבות מיסים, לבין מתנגדיהם שחששו מחידוש העריצות ממנה הם השתחררו זה עתה. חוקת ארצות הברית אושררה על ידי מספיק מדינות ב-1788 ונכנסה לתוקף ב-1789. לנשיא הראשון תחת החוקה החדשה נבחר ג'ורג' וושינגטון.

עם תום המלחמה החלה התפשטות ארצות הברית מערבה, במה שנחשב כייעוד אלוהי. הם התחילו בהתיישבות באזורים שבין הרי האפלצ'ים לנהר המיסיסיפי, שלפחות להלכה היו חלק משטח המדינה, ואורגנו כטריטוריות שעתידות להפוך למדינות. ב-1803 חתמה ארצות הברית בראשותו של תומאס ג'פרסון עם צרפת של נפוליאון על הסכם רכישת לואיזיאנה בה נוסף לשטח ארצות הברית אזור המערב התיכון בין המיסיסיפי להרי הרוקי, וב-1819 קנתה ארצות הברית את פלורידה מספרד.

אולם ההתפשטות לא התקיימה רק בדרכי שלום. היא הביאה לעימותים נגד האינדיאנים, למלחמת 1812 נגד בריטניה, למהפכה הטקסנית (1835 - 1836) ומלחמת ארצות הברית-מקסיקו (1846 - 1848).

[עריכה] מלחמת האזרחים והתפתחות התעשייה

ערכים מורחבים – מלחמת האזרחים האמריקנית, תקופת השיקום, מלחמת ארצות הברית-ספרד

ההתפשטות מערבה תרמה רבות גם לעימות הפנימי בשאלת העבדות. ארצות הברית הייתה קרועה בין מדינות הצפון התעשייתיות בהן העבדות הייתה אסורה, למדינות הדרום החקלאיות שכלכלתן התבססה על העבדות. אף אחד מהצדדים לא הצליח לכפות את עמדתו, והמאבק התמקד סביב קבלת מדינות חדשות לברית, כאשר כל אחד מהצדדים חשש שייווצר רוב מוצק נגדו. במשך המחצית השנייה של המאה ה-19 נערכו מספר ניסיונות של פשרה (פשרת מיזורי מ-1820, ופשרת 1850) שדאגו שיישמר האיזון בין מדינות העבדות והמדינות החופשיות. אבל בשנות ה-50 חלה הקצנה בשני המחנות. תומכי העבדות הצליחו לבטל את השגי הצפון עם קבלת חוק קנזס-נברסקה, ופעלו לאכיפת הסגרת עבדים שברחו צפונה. לעומתם בצפון התחזקה תנועת ההתנגדות לעבדות וקמה המפלגה הרפובליקנית.

כאשר אברהם לינקולן נבחר לנשיאות מטעמה פרשו מדינות הדרום זו אחר זו מהברית והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, וניתן האות למלחמת האזרחים העקובה מדם שהתחוללה בין 1861 ל-1865, בה ניצח לבסוף הצפון.

עם תום המלחמה וביטול העבדות (בתיקון ה-13 לחוקה) עלתה שאלת שילובן מחדש של המדינות המורדות באיחוד, במסגרת מה שכונה "תקופת השיקום" ("Reconstruction"). לינקולן היה בעד עמדה פייסנית כלפי מדינות הדרום המובסות, אולם הוא נרצח כמעט מיד אחרי סיום המלחמה על ידי מתנקש צפוני, והקונגרס בו היו מיוצגות רק המדינות שנותרו נאמנות לאיחוד ושהיה בשליטה רפובליקנית, הוביל קו נוקשה ונקמני כלפי הדרום שכלל הטלת ממשל צבאי ותנאים נוקשים על קבלת המדינות הפורשות חזרה לברית. תקופת השיקום הסתיימה ב-1877, עם הוצאת הצבא הפדרלי ממדינות הדרום. היחס העוין של אנשי הדרום הלבנים המובסים כלפי הצפוניים והעבדים המשוחררים (כפי שהתבטא בהקמת הקו קלוקס קלן) גרם לכך שמצב האפרו-אמריקאים לא השתנה בהרבה ממצבם בתקופת העבדות עד לאמצע המאה ה-20, והתקיימה מדיניות ההפרדה הגזעית תחת הכותרת "שווה אך נפרד".

התקופה שלאחר המלחמה הייתה תקופה של צמיחה אדירה של המגזר התעשייתי בארצות הברית, ומהפכה של מעבר מחברה של חקלאים ובעלי מקצוע מומחים, לחברה מתועשת. המהפכה כללה גם מהפכה תחבורתית, של רישות המדינה במסילות ברזל, וגל הגירה עצום של כ-40 מיליון איש שהגיעו מאירופה וממזרח אסיה. הממשל עודד את התעשיינים החדשים הן בסובסידיות, והן במדיניות של מכסי מגן גבוהים. אולם לתקופה זו, שכונתה בביקורת "העידן המוזהב" (The gilded age), היו גם צדדים שליליים רבים: בעלי ההון החדשים ("הברונים השודדים"), צברו הון עצום בתקופה קצרה. בעלי הון מעטים השתלטו על הכלכלה על ידי הקמת קרטלים. הממשל הושחת, ונוצרו פערים חברתיים עצומים.

כתגובה לכך הוקמו מספר תנועות מחאה ורפורמה: הפועלים החלו בהקמת האיגודים המקצועיים (בשנות ה-70' וה-80'), החקלאים הקימו את התנועה הפופוליסטית שהגיעה לשיאה בשנות ה-90', ואנשי המעמד הבינוני הובילו את הרפורמה הפרוגרסיבית שהשתלטה על הפוליטיקה האמריקאית בשני העשורים הראשונים של המאה ה-20 (מתחילת ממשל תיאודור רוזוולט ועד תום ממשלו של וודרו וילסון), והובילה תיקונים בממשל, והטלת הגבלות על הקרטלים ופיקוח על המסחר.

[עריכה] מלחמת העולם הראשונה, השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה

ערכים מורחבים – מלחמת העולם הראשונה, השפל הגדול, מלחמת העולם השנייה

בתחילת מלחמת העולם הראשונה ארצות הברית, בהנהגתו של וודרו וילסון, הקפידה על הנייטרליות, אולם, הקשרים ההיסטוריים והלשוניים בין ארצות הברית והממלכה המאוחדת, ותפיסת המלחמה (במיוחד אחרי נפילת השלטון הצארי באימפריה הרוסית) כמלחמה בין הדמוקרטיה לאוטוקרטיה גרמו לרוב הציבור לגלות אהדה רבה יותר לצד מדינות ההסכמה. אולם ב-2 באפריל 1917 הצטרפה ארצות הברית לבעלות הברית ושברה את מאזן הכוחות.

מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בהתמוטטות צבאית וכלכלית של גרמניה, אולם מבלי שגרמניה עצמה נכבשה. תוצאת ועידות השלום בפריז ביוני 1919, היה חוזה ורסאי - סופה הרשמי של המלחמה. בין 440 סעיפיו, דרש החוזה שגרמניה תקבל אחריות על פתיחת המלחמה ותשלם פיצויים כבדים. ההסכם כלל גם פסקה, שחייבה את הקמת חבר הלאומים. הסנאט האמריקאי מעולם לא אישר את האמנה, למרות מסע התמיכה באמנה שבו פצח נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון. ארצות הברית נשאה ונתנה על חוזה שלום נפרד עם גרמניה, שהושלם באוגוסט 1921.

בשנת 1920 תנועת זכויות האישה הביאה להתיקון ה-19 לחוקת ארצות הברית אשר העניק זכויות פוליטיות לנשים האמריקאיות. באופן חלקי בשל כך שאינדיאנים רבים שרתו במלחמת העולם הראשונה, כל האינדיאנים בארצות הברית זכו לקבל אזרחות אמריקאית לפי חוק אשר חוקק בשנת 1924 (Indian Citizenship Act of 1924).

לאחר מלחמת העולם הראשונה, במשך רוב שנות ה-20, ארצות הברית נהנתה מתקופה של צמיחה כלכלית (בעיקר בתעשייה) ותרבותית שזכתה בהמשך לכינוי ל"שנות העשרים הסוערות". לאחר קריסת בורסת המניות של ניו יורק בשנת 1929 הסתיימה תקופת הצמיחה ופרץ השפל הגדול, הנחשב כיום לתקופת המיתון הקשה ביותר אי-פעם, שהובילה לזינוק חד באבטלה ולמיתון כבד. ב-1932 נבחר פרנקלין דלאנו רוזוולט מהמפלגה הדמוקרטית לנשיאות והחל במדיניות של רווחה (כמו למשל הקמת הביטוח הלאומי ב-1933) והאבטלה החלה פוחתת.

כבר בפרוץ מלחמת העולם השנייה ארה"ב העניקה משלוחי תחמושת וסיוע כלכלי קל לבריטניה במלחמתה כנגד גרמניה הנאצית. ב-7 בדצמבר 1941 תקפו מטוסי חיל האוויר היפני את מעגן הצי האמריקאי בפרל הארבור שבהוואי. בעקבות התקיפה, אישר הקונגרס את הצעת הנשיא רוזוולט על הכרזת מלחמה על מדינות הציר - גרמניה, איטליה, בולגריה, הונגריה, סלובקיה ויפן. ארה"ב נכנסה למלחמה דרך צפון אפריקה (אותה כבשה מידי כוחות צבא איטלקיים וצבא צרפת של וישי) והתקדמה בהדרגה לתוך איטליה, אחר כך לתוך אוסטריה וצרפת ולגרמניה עצמה.

ב-1944, זמן קצר אחרי הבחירות הרביעיות בהן התמודד וניצח רוזוולט, הוא נפטר. את מקומו ירש סגנו, הארי טרומן. טרומן היה חסר ניסיון או השכלה צבאית. אף על פי כן, ב-7 במאי 1945 נכנעו גרמניה וב-16 באוגוסט נכנעה יפן רשמית. ארה"ב החלה בגיבוש תוכניות שיקום למדינות אירופה ויפן. אם כי ברית המועצות, שכבשה את מדינות מזרח אירופה (פולין, מזרח גרמניה, צ'כוסלובקיה, הונגריה, רומניה ובולגריה, כאשר גם ביוגוסלביה ואלבניה היה שלטון בעל אופי סוציאליסטי) הפכה את העולם לדו-קוטבי, כאשר ברית המועצות עומדת בראש המחנה הקומוניסטי.

[עריכה] המלחמה הקרה וזכויות האזרח

ערכים מורחבים – המלחמה הקרה, התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית, מלחמת וייטנאם

לאחר מלחמת העולם השנייה התנהל מאבק בין ארצות הברית וברית המועצות על אזורי השליטה בעולם, כאשר דרום אמריקה נפלה להשפעה אמריקאית יותר, במזרח הרחוק התנהלו מלחמות בין הכוחות התומכים בקומוניזם שקיבלו תמיכה מברית המועצות לבין הכוחות שתמכו בקפיטליזם אשר קיבלו תמיכה מארצות הברית, לאחר מאבק עקוב מדם סין נפלה להשפעה קומוניסטית. ב-1950 בעקבות הבהלה שנוצרה מהפכת המזרח הרחוק לקומוניסטי ברובו, ארה"ב (ביחד עם כוחות המערב) השתתפה במלחמת קוריאה, שהיה בפועל ההתנגשות המזוינת הראשונה בין כוחות המערב (הקפיטליסטי-דמוקרטי) לבין כוחות הגוש המזרחי הקומוניסטי. ב-1952 תמו 20 שנות שלטון המפלגה הדמוקרטית עם ניצחונו של דווייט אייזנהאואר הרפובליקני. במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 עלתה המחתרת הקומוניסטית בצפון וייטנאם.

בשנת 1955 החלו האפרו-אמריקאים לפעול למען זכויותיהם ושילובם באוכלוסייה הכללית. כך, למשל, ב-1957 החלו תלמידים שחורים ללמוד בבית ספר תיכון ללבנים בליטל רוק, ארקנסו. מה גם סיפורה של רוזה פארקס, שסירבה לקום באוטובוס למען אדם לבן, שינה את פני ההיסטוריה. מדיניות "שווה אבל נפרד" הגיעה לקיצה. אך יחד עם זאת ההפלייה הגזעית נותרה מוחשית עד שב-1963 ארגוני השחורים בארצות הברית ארגנו צעדה לוושינגטון הבירה בו השתתפו כ-רבע מיליון בני אדם (רובם שחורים) בהם גם מרטין לותר קינג, שבו הוא השמיע את נאומו חוצב הלבבות "יש לי חלום". ב-1960 נבחר הנשיא הצעיר ביותר עד אז, ג'ון פיצג'רלד קנדי הדמוקרטי.

ב-1961 התעורר משבר הטילים בקובה, עם הנחתם של משגרי טילים סובייטים באי קובה, במרחק 145 ק"מ מחופי פלורידה. קנדי פעל לסיום המשבר באמצעים דיפלומטיים והצליח, וזכה להערכה רבה, בעולם ובבית. ב-1963 נרצח קנדי. מספר תאוריות קשר הועלו בנוגע לרצח. במקומו מונה סגנו, לינדון ביינס ג'ונסון.

ג'ונסון נבחר ברוב הגדול ביותר בתולדות ארה"ב ב-1964. אותה השנה הורה ג'ונסון לשלוח כוחות צבאיים קרביים לוייטנאם, זאת אחרי כמה שנים שבהן ארה"ב שלחה יועצים לדרום וייטנאם. ארה"ב החלה להתערב ולאט לאט התחזקה תנועת מחאה כנגד המלחמה. התנועה התחזקה ודרשה מג'ונסון ומזכיר ההגנה שלו, רוברט מקנמארה, להתפטר. מקנמרה פוטר רק בשלהי ימיו של ג'ונסון בבית הלבן, אך הכוחות לא פונו. ב-1968 הביס המועמד הרפובליקני, ריצ'רד מילהאוס ניקסון את יריבו האמפרי, ומונה לנשיא ארה"ב. הוא ניסה לסיים את מלחמת וייטנאם, ועשה זו כאשר בינואר 1972 נחתם ההסכם שהביא לפינוי הכוחות האמריקאיים מהמדינה ולמעשה התיר את כיבושה על ידי הוייטקונג הקומוניסטי.

בשל פרשת ווטרגייט בשנת 1974, ניקסון נאלץ להתפטר ובמקומו הושבע סגן הנשיא ג'רלד פורד כנשיא ארצות הברית במקום ניקסון המתפטר. במשך כהונתו של ג'ימי קרטר במהלך שנות השבעים המאוחרות, כלכלת ארצות הברית עברה סטגפלציה (שילוב של עליית מחירים במשק, התגברות האבטלה ונסיגה בפיתוח הכלכלי). בחירתו של רונלד רייגן כנשיא בשנת 1980 ציינה שינוי משמעותי לכיוון הימין בפוליטיקה אמריקאית אשר באו לידי ביטוי בעיקר במדיניות כלכלית שמרנית שכללה קיצוץ במיסים והפחתת הוצאות הרווחה (קו כלכלי אשר זכה לכינוי "רייגניזם"). לקראת סוף שנות השמונים, השלטונות הקומונסטיים במדינות אירופה החלו לקרוס זו אחר זו (אירוע שנודע כסתיו העמים) דבר אשר הוביל לבסוף להתפרקותה הרישמית של ברית המועצות בתחילת שנות התשעים.

[עריכה] מסוף המלחמה הקרה ועד היום

ערכים מורחבים – פיגועי 11 בספטמבר, המלחמה העולמית בטרור

לאחר פירוק ברית המועצות, נותרה ארצות הברית מעצמת העל היחידה בעולם, והיא החלה להפעיל כוח צבאי ברחבי העולם, ובייחוד במלחמת המפרץ הראשונה. לאחר בחירתו ב-1992, הוביל הנשיא ביל קלינטון את הצמיחה הכלכלית הארוכה ביותר בהיסטוריה האמריקנית, שהייתה תופעת לוואי של המהפכה הדיגיטלית וההזדמנויות העסקיות החדשות שנוצרו בעקבות התפתחות האינטרנט. בשנת 1998 הנשיא ביל קלינטון הודח על ידי בית הנבחרים בעקבות האשמות אשר קשורות לתביעה אזרחית וסקנדל מין אבל אף על פי כן הוא זוכה על ידי הסנאט ונשאר בתפקיד עד סיום כהונתו. הבחירות הנשיאותית מעוררות המחלוקת של שנת 2000 הוכרעו על ידי קביעה של בית הדין העליון אשר קבעה כי הנשיא יהיה מושל טקסס ג'ורג' ווקר בוש.

ב-11 ספטמבר 2001, במהלך מתקפת טרור על ארצות הברית, טרוריסטים מוסלמים קיצוניים מארגון אל-קאעידה, חטפו ארבעה מטוסי נוסעים, וריסקו שניים לתוך מגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי בניו יורק, ואחד לתוך הפנטגון בוושינגטון וגרמו למותם של אלפי אנשים. בעקבות המתקפות הנשיא בוש הכריז על פתיחת המלחמה העולמית בטרור, אשר מטרתה לשים קץ לטרור הבינלאומי, על ידי מניעה מקבוצות אשר מוגדרת על ידי ארצות הברית ובעלי בריתה כ"ארגוני טרור" (לרוב קבוצות אסלאמיות כגון אל-קאעידה, חזבאללה וחמאס) מלהוות איום על ארצות הברית ובעלי הברית שלה, ולשים קץ למתן החסות של מדינות לארגוני הטרור. בהמשך טבע בוש את המונח "ציר הרשע" אשר מתייחס לקבוצת מדינות התומכות בטרור ומפתחות נשק להשמדה המונית, אשר כוללות את איראן, עיראק, קובה וצפון קוריאה.

באוקטובר 2001 פתחה ארצות הברית במערכה צבאית באפגניסטן להפלת שילטון הטליבאן האיסלמי הקיצוני במדינה שנתן מחסה ותמיכה לאוסמה בן לאדן. חברי ארגון הטאליבן אשר ירדו למחתרת, ממשיכים עד היום להילחם במלחמת גרילה נגד כוחות נאט"ו באפגניסטן. כמו כן, ארצות הברית האשימה את עיראק בהחזקת נשק להשמדה המונית, ובעקבות כך במרץ 2003 ארצות הברית פתחה את המלחמה נגד עיראק, במטרה להפיל את שלטונו של הדיקטטור סדאם חוסיין. צבא ארצות הברית הצליח במהלך מתקפה צבאית מהירה יחסית, להביס את הכוחות העיראקים ולהפיל את השלטון של סדאם חוסיין. סדאם חוסיין עצמו הוצא להורג ב-30 בנובמבר 2006 לאחר שנגזר עליו גזר דין מוות על ידי בית משפט עיראקי ואף על פי כן, עדיין לא הושגה רגיעה בעיראק. לאורך התקופה בה הצבא האמריקאי שוהה בעיראק, מחבלים מתאבדים רבים ביצעו פיגועי תופת אשר גרמו למותם של חיילים אמריקאים ותושבים עיראקים רבים. על אף שארצות הברית התמודדה עם לחצים מבחוץ ולחצים מבפנים לסגת מעיראק, ארצות הברית עדיין מחזיקה כוחות צבאיים בעיראק בשיתוף כוחות נאט"ו ובריטניה.

בבחירות לנשיאות ארצות הברית של 2008 התמודדו המועמד מטעם המפלגה הרפובליקנית הסנאטור ג'ון מקיין והמועמד מטעם המפלגה הדמוקרטית הסנאטור ברק אובאמה. בבחירות ניצח אובאמה. המיוחד בבחירות אלו היה בחירתו של נשיא אפרו-אמריקאי ראשון בתולדות ארה"ב. פן ייחודי נוסף לבחירות אלו היה בהתמודדות בת-סיכויים של נשים על תפקידים בכירים: הילארי קלינטון שהתמודדה מול ברק אובאמה על מועמדות המפלגה הדמוקרטית ולאחר הבחירות מונתה למזכירת המדינה, ושרה פיילין, מושלת אלסקה, שהייתה מועמדתו של ג'ון מקיין לסגנות הנשיא.

[עריכה] פוליטיקה וממשל

ערך מורחב – פוליטיקה של ארצות הברית, הממשל הפדרלי של ארצות הברית, המשפט בארצות הברית

ארצות הברית היא דמוקרטיה נשיאותית פדרלית, שמתנהלת על פי החוקה שהתקבלה בשנת 1789.

הנשיא נבחר בבחירות כלליות, בשיטה סבוכה בה האזרחים בכל מדינה מצביעים לנציגי המדינה בחבר האלקטורים. הקונגרס האמריקאי הנו הרשות המחוקקת (ברמה הפדראלית) והוא מורכב משני בתים בו נבחרים בבחירות אישיות: בית הנבחרים בו לכל מדינה יש ייצוג פרופורציונלי לאוכלוסייתה, והסנאט בו לכל מדינה יש ייצוג של שני סנטורים.

בגלל שכל מערכות הבחירות הן אישיות ומתנהלות כמעט תמיד בסיבוב יחיד בו "המנצח לוקח את הכל", הכוח הפוליטי מצוי כמעט בלעדית בידיהן של שתי מפלגות גדולות. מאז סוף המאה ה-19 שתי מפלגות אלה הן המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית. המפלגה הדמוקרטית נחשבת לשמאלית יותר ("ליברלית") והרפובליקנית לימנית ("שמרנית"). כיום המפלגה הרפובליקנית מזוהה עם העסקים הגדולים, עם שמרנות דתית, עם התנגדות להפלות ועם ניציות ביטחונית. המפלגה הדמוקרטית מזוהה עם מדיניות של יותר שוויון כלכלי, ושוויון למיעוטים (ובפרט לאפרו-אמריקאים), עם המאבק לזכויות אדם ואזרח, ועם פתיחות כלפי העולם והמוסדות הבינלאומיים. מבחינה גאוגרפית מרוכזים תומכי המפלגה הדמוקרטית, בצפון מזרח ארצות הברית, במערב המדינה, ובאזורים תעשייתיים בצפון מרכז המדינה, ובערים הגדולות. לעומת זאת הרפובליקנים שולטים בדרום ארצות הברית (אזור שבאופן מסורתי היה דווקא מעוז דמוקרטי), שדוגלות בעיקרון הייצוג (כמו בישראל), נותנת החוקה בארצות הברית סמכויות רחבות לנשיא. משטר זה מכונה בשם "משטר נשיאותי". משנבחר הנשיא, ועד סוף תקופת כהונתו, אינו זקוק לאמון מצד רוב הקונגרס. אומנם הקונגרס רשאי להעבירו מכהונתו על ידי תהליך מיוחד של העמדה לדין על ייסוד האשמה בבגידה, קבלת שוחד או פשעים ועבירות חמורות אחרות, אך עד היום לא הועבר אף נשיא אחד של ארצות הברית מכהונתו. הנשיא ה-17, אנדרו ג'ונסון, היה הכי קרוב לכך.

סמכויות הנשיא רחבות מאוד ומתפשטות על כל תחום הרשות המבצעת. בארצות הברית אין ממשלה לפי המתכונת המקובלת, זאת אומרת גוף קיבוצי של שרים, אשר מחליט ברוב קולות. הקבינט מורכב ממזכירי מחלקות הממשל הפדרלי, ובנוסף מורכב גם מחטיבות אדמיניסטרטיביות מיוחדות (דהיינו, שמטעמי ניהול וארגון).

בראש הרשות השופטת נמצא בית המשפט העליון של ארצות הברית שלו יכולת ביקורת שיפוטית, כלומר, הסמכות לבטל חוקים העומדים בסתירה לעקרונות החוקה. מתחת לבית המשפט העליון ישנה היררכיה של בתי משפט פדרלים לערעורים ובתי משפט מחוזיים פדרלים ומתחתם מערכות המשפט של המדינות השונות. כמו רבות מארצות העולם ששורשיהן בממלכת בריטניה נהוגה בארה"ב שיטת המשפט המקובל.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת ארצות הברית

הכלכלה של ארצות הברית היא כלכלה מעורבת, מבוססת קפיטליזם, גדולה ומפותחת, עשירה באוצרות טבע ורוב שטחיה פוריים. המטבע של ארה"ב הוא הדולר האמריקני והוא ידוע בסימן $. על פי קרן המטבע הבינלאומית התוצר המקומי גולמי של ארצות הברית עומד על יותר מ-13,000 מיליארד דולר, המהווה כ-20% מהתמ"ג העולמי, שני רק לתוצר המקומי הגולמי הכולל של מדינות האיחוד האירופי. המדינה ממוקמת במקום השמיני בעולם ביחס של תמ"ג נומינאלי לנפש ובמקום הרביעי בעולם ביחס של תמ"ג לנפש במונחי כוח קנייה (PPP). ארצות הברית היא היבואנית הגדולה ביותר של סחורות ושירותים, והיצואנית השניה בגודלה. שותפותיה העיקריות למסחר הן: קנדה, סין, מקסיקו, יפן והאיחוד האירופי.

אומדנים עבור שנת 2007:

• תוצר מקומי גולמי: 13,130 מיליארד דולר
• תוצר מקומי גולמי לנפש: 44,000 דולר
• צמיחה: 3.3 אחוז (2005-2006)
• כוח עבודה (כולל מובטלים): 151.4 מיליון נפש
• אבטלה: 4.7 אחוז (ספטמבר 2007)
• שיעור האוכלוסייה מתחת לקו העוני: 12.6-13.3 אחוז (2005)
• החוב הלאומי: 64.7 אחוז מהתמ"ג (2005)

קצת למעלה מחמישית משטח ארצות הברית מעובד לצורכי חקלאות שלחין.

בעקבות המשבר הכלכלי שפרץ ב-2009, נכנסה ארצות הברית לחוב הגדול ביותר בתולדותיה - 11.5 טריליון דולר, וכלכלני הממשל מעריכים כי החוב יגדל השנה בכטריליון דולר נוספים[1].

[עריכה] הכנסה בארה"ב

על פי הלמ"ס האמריקאי, ההכנסה החציונית ברוטו למשק בית (לשנה) ב-2005 הייתה 46,326 דולר, כאשר ההבדלים בין המדינות השונות בארה"ב הם מהותיים, למשל, בעוד ההכנסה לשנה בניו ג'רזי הייתה 60,246 דולר, במיסיסיפי גובהה 34,396 דולר. ההכנסה החציונית לנפש הייתה 25,036$ בשנה, ההכנסה החציונית לשכיר הייתה כ-40 אלף דולר.

פערי ההכנסות מבחינת מוצא גזעי מראים על הבדל שכר שכירים ממוצא אפריקאי והיספאני (לרוב מקסיקנים) על פני עמיתיהם ממוצא לבן (אירופאי) ואסייתי (לרוב מהמזרח הרחוק). ההכנסה החציונית למשק בית שבראשו עומד אדם ממוצא אסייתי היא הגבוהה ביותר והיא עומדת על $57,518, ללבנים $48,977 ולאפריקאים $30,134.

פערי ההכנסות בארה"ב הם מהגבוהים בעולם, בשנת 2006 העשירון העליון הרוויח פי-16 יותר מהעשירון התחתון. כאשר החמישון התחתון מרוויח עד 18,500 דולר לשנה, החמישון העליון מרוויח יותר מ-92,000 דולר לשנה למשק בית.

שווי כולל חציוני (Median net wealth) ב-2004 היה 93,100$ למשק בית. הרבעון העליון היה בעל נכסים בשווי של 422,400$ למשק בית (לא כולל שווי בית המגורים העיקרי). על-אף הקונספציה הרווחת של החלום האמריקאי והניעות החברתית של ארצות הברית שמשכה מהגרים רבים למדינה במשך המאה ה-19 וה-20, חוקרים רבים קובעים שהניעות החברתית בארצות הברית נמוכה יחסית למדינות מערב אירופה וקנדה.

[עריכה] שלטון מקומי

ערך מורחב – מדינות ארצות הברית

ארצות הברית היא פדרציה של חמישים מדינות. שלוש עשרה המדינות המקוריות ירשו את שלוש עשרה המושבות שהתמרדו כנגד השלטון הבריטי. יתר המדינות הוקמו על שטחים או טריטוריות שנרכשו או נכבשו במלחמה. עם זאת, ורמונט, טקסס והוואי שונות בכך שלפני הצטרפותן לארצות הברית הן היו רפובליקות עצמאיות. בתחילת דרכה של ארצות הברית נוצרו שלוש מדינות חדשות מתוך השטח של מדינות קיימות: קנטאקי מווירג'יניה, טנסי מקרוליינה הצפונית, ומיין ממסצ'וסטס. וירג'יניה המערבית נפרדה מווירג'יניה במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. הוואי היא המדינה האחרונה שהצטרפה לארצות הברית. בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע כי למדינות אין את הזכות לפרוש מהאיחוד.

המדינות משתרעות על פני הרוב המוחלט של השטח היבשתי של ארצות הברית; האזורים האחרים הנחשבים לחלק אינטגרלי מהמדינה הם מחוז קולומביה, שבו נמצאת וושינגטון הבירה (ובה נמצאים מוסדות השלטון כגון הבית הלבן), ואטול פאלמירה שהוא טריטוריה לא מאוכלסת באוקיינוס השקט. ארצות הברית שולטת בחמש טריטוריות מאוכלסות: פוארטו ריקו ואיי הבתולה של ארצות הברית באיים הקריביים; וסמואה האמריקאית, גואם ואיי מריאנה הצפוניים באוקיינוס השקט. אנשים הנולדים בטריטוריות הללו (מלבד סמואה האמריקאית) מקבלים אזרחות אמריקנית.

חלוקת הסמכויות בין השלטון המקומי במדינות השונות לשלטון הפדרלי נקבעת על פי חוקת ארצות הברית. למרות השינויים שבוצעו בחוקה לאורך השנים בדבר חלוקת התפקידים, נשמר קונצנזוס מסוים לחלוקת התפקידים כאשר בנושאים היומיומיים כגון חינוך, בריאות, תשתיות ודומיהם נמצאים בסמכות השלטון המקומי במדינות השונות, ואילו נושאים הדורשים ראיה גלובלית כלל מדינית כגון מדיניות בינלאומית, מדיניות צבאית וסחר חוץ נמצאים בסמכות השלטון הפדרלי.

[עריכה] גאוגרפיה

גאוגרפיה של ארצות הברית

מפה פיזית של 48 המדינות הפנים-יבשתיות של ארצות הברית
שטח כולל
סה"כ שטח	9,629,091 ק"מ²
שטח יבשתי	9,158,960 ק"מ²
שטח אגמים ונהרות	470,131 ק"מ²
קו רוחב	38°0' N
קו אורך	97°0'W
אורך גבולות
קנדה	8,893 ק"מ
מקסיקו	3,326 ק"מ
אורך קוי החוף	19,924 ק"מ
גבולות ימיים
אורך מים טריטוריאליים	22 ק"מ

[עריכה] פני הארץ

ארצות-הברית היא השלישית בגודלה בין ארצות תבל (אחרי רוסיה וקנדה). היא גובלת עם קנדה בצפון ועם מקסיקו בדרום. גבול קנדה-ארצות הברית, אשר נקבע באמצע המאה ה-19, נמשך בקו ישר לאורך קו הרוחב ה-49 צפון, תוך שהוא חוצה נהרות ואגמים (ארבע מן הימות הגדולות חצויות בין המדינות, ורק ימת מישיגן שייכת כולה לארצות הברית), ללא התחשבות בתוואים טופוגרפיים כלשהם. אך אין גבול זה יוצר בעיות; יש זהות רבה בין שני עברי הגבול מבחינת תרבות, שפה, מסורת ורמת חיים. אורך הגבול הדרומי עם מקסיקו הוא כמחצית מזה של הגבול עם קנדה, ורובו עובר באזורים מדבריים.

במזרח שוכנת ארצות הברית לחופי האוקיינוס האטלנטי, וחוף זה ארוך פי שניים מזה של החוף המערבי שעל האוקיינוס השקט. שוני זה נגרם בשל המפרצים העמוקים המצויים בחלקו העליון של החוף המזרחי, ואכן, שם נמצאים גם הגדולים בנמלי ארצות הברית (בוסטון, ניו יורק, פילדלפיה, ובלטימור). חלקו הדרומי של החוף רדוד ואינו נוח לספנות. הנמל הגדול היחידי בדרום הוא נמל ניו-אורלינס, השוכן בדלתת המיסיסיפי, החסום תדיר בסחף הנהר, ומחייב פעולות תחזוקה מתמידות ויקרות.

פני השטח של ארצות-הברית מותווים על ידי שרשראות הרים החוצצות בין האזורים הגאוגרפיים השונים. שרשראות ההרים נמתחות מצפון לדרום במקביל לחופי היבשת: הרי האפאלאצ'ים (Appalachian Mountains) מקבילים לחוף המזרחי, ואילו הרי הסלעים או הרוקי (Rocky) וכן הרי קאסקייד והרי סיירה נבאדה (Sierra Nevada) מקבילים לחוף המערבי. כתוצאה מכך נוצרו שבעה אזורי טבע עיקריים לאורכה של ארצות הברית, ברצועות אורך מצפון לדרום: (1) החוף האטלנטי; (2) רכסי האפאלאצ'ים; (3) המערב התיכון; (4) הרי רוקי; (5) אגן המדבריות המערבי; (6) הרי סיירה; (7) החוף הפסיפי.

במפה שמשמאל ניתן לראות בבירור את התנאים הפיזיים של השטח בארצות הברית. הצבע הירוק מסמל לרוב אזורים מישוריים או אזורים מיוערים/חקלאיים שהינם בגובה פני הים או מתחתיו. הצבע האדום מסמל אזורים הרריים, והצבע הלבן שבו מסמל פסגות גבוהות. הצבע הצהוב מסמל - מִדְבָּר בדרום, ואזור הררי נמוך בצפון. שימו לב שגם בחלק הצפוני-מזרחי ישנו חלק בצבע צהוב ואדום המסמלים אזורים מוגבהים, אבל חלקם בצד זה של היבשת לעומת המערב, דל.

[עריכה] אקלים

בחוף המזרחי - ממוצע הגשמים הוא בין 760-1270 מ"מ לשנה, והם יורדים ברוב חודשי השנה. הקיץ חם עם הרבה שמש, והטמפרטורה הממוצעת היא 27-32 מעלות צלזיוס. בדרום, במיוחד בפלורידה, חם ולח כל השנה, ובקיץ אפילו הביל.

באלסקה ממוצע הגשמים הוא כ100 בצפון וכ2000 בדרום. האקלים טונדרה תת-קוטבית/ קר. הטמפ' הממוצעת בחורף כ (-18)-(-16) מעלות צלזיוס, ובקיץ כ 5-10 מעלות צלזיוס. ממוצע שנתי: -6 מעלות צלזיוס.

במרכז (Midwest) - שחון, לא יותר מ-600-800 מ"מ גשם בממוצע שנתי, והגשמים מרוכזים בחודשים ינואר-יוני. בחלק הצפוני עשוי להיות קר מאוד בחורף, ובדרום חם מאוד בקיץ; עד מינוס 46 מעלות צלזיוס (בצפון דקוטה) ועד פלוס 46 מעלות בקיץ (בטקסס).

בדרום מערב (South West) - יבש וחם. פחות מ-250 מ"מ גשם לשנה. האוויר היבש נשאר צח גם בקיץ. בערבים קריר. הערפלים והגשמים באים בדרך כלל בחודשי ינואר ופברואר. טמפרטורות של מתחת לאפס קיימות רק בהרים הגבוהים. בהרים (Mid Pacific & Rockies) - אקלים יבש, ושמש במרבית חודשי השנה. הטמפרטורות הן מ-46 מעלות בשקע קליפורניה ועד מינוס 55 בחורף ביילוסטון. בקיץ חם ביום וקר בלילה. שלגי ההרים הגבוהים יורדים בחודשים אוקטובר-מרץ, ונותרים על הקרקע עד מאי-יוני.

צפון-מערב (Pacific North-West) - זהו החלק הרטוב של ארצות הברית, עד יותר מ-3,800 מ"מ גשם לשנה, מרביתם בחורף. הממוצע לעונה זו הוא 4 מעלות, אך בקיץ יבש והטמפרטורות מגיעות ל-33 מעלות. בוושינגטון ובאורגון ניתכים גשמים כמעט כל השנה.

בחוף המערבי (West Coast) יש אקלים ים תיכוני. עונת הגשמים היא בחודשים נובמבר-מרץ. בערבים קריר בצפון, ובהרים יש שלגי חורף. בקיץ חם ויבש, עד סכנה של שריפות יער.

[עריכה] נהרות

#	שם נהר	אורך (בק"מ)	מקום סיום
1	מיזורי	3,725	נהר המיסיסיפי
2	מיסיסיפי	3,700	מפרץ מקסיקו
3	יוקון	3,185	ים ברינג
4	ריו גראנדה	3,034	מפרץ מקסיקו
5	ארקנסו	2,334	נהר המיסיסיפי
6	קולורדו	2,330	מפרץ קליפורניה

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של ארצות הברית

נכון לאפריל 2007 אוכלוסיית ארה"ב עברה את רף ה-300 מיליון אזרחים, בנוסף ישנם כ-10-15 מיליון עובדים זרים (חוקיים ולא חוקיים) המתגוררים כדרך קבע במדינה (רובם ממוצא היספאני).

הלבנים, צאצאיהם של המתיישבים והחלוצים הראשונים שהיגרו לארצות הברית, מהווים כ-74.5 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית (אחוז זה כולל את ההיספנים, שלא ניתנה להם הגדרת גזע מדויקת), אך כיום הלבנים מתערבבים עם עמים אחרים וכך נוצר ערבוב של עמים ממדינות שונות כמו אנגליה, אירלנד, גרמניה וכו'. הקבוצת במוצא הגדולה ביותר מגיעה מגרמניה (15%), השנייה בגודלה מגיעה מאירלנד (11%) והשלישית מאנגליה (9%).

הקבוצה האתנית השנייה בגודלה היא קבוצת השחורים (אפרו אמריקאים), שמונה כ-36 מיליון נפש, כמעט 12% מכלל האוכלוסייה. רבים מהם הם למעשה בני תערובת של אפריקאים ואירופאים, אך נחשבים לשחורים. קבוצות נוספות הם האינדיאנים שמונים 1.3 מיליון נפש, הסינים, היפנים והפיליפינים – כ-1.4 מיליון נפש. קבוצת ההיספנו-אמריקאים מונים כ-35 מיליון נפש; הם רובם ככולם קתולים ודוברים בעיקר ספרדית.

על פי ההערכות הסטטיסטיקה האוכלוסייה הלבנה (ממוצא לא היספני) תאבד את הרוב ההיסטורי של ארה"ב ותהפוך למיעוט הגדול ביותר (במדינות קליפורניה, טקסס, ניו מקסיקו והוואי מונה האוכלוסייה הלבנה פחות מ-50% מאוכלוסיית המדינה).

הדת הנפוצה ביותר בארצות הברית היא הנצרות הפרוטסטנטית, אליה משתייכים כ-20 אחוזים מהלבנים בארצות הברית. בחלוקה דתית כללית: 54% פרוטסטנטים, 26% קתולים, 1.4% יהודים, רוב האחרים מגדירים את עצמם כחסרי דת. כשלושה רבעים מאוכלוסיית ארה"ב הם נוצרים עובדה המציבה את ארה"ב כמדינה עם המספר הגבוה ביותר של נוצרים בעולם ^{[דרוש מקור]}.

[עריכה] יהדות ארצות הברית

ערך מורחב – יהדות ארצות הברית

יהדות ארצות הברית מהווה את הקהילה היהודית השנייה בגודלה בעולם. על אף שמשקלה היחסי באוכלוסיית ארצות הברית קטן, מעמדה שם רם, והוא מעניק לה השפעה רבה הן על מדיניות ארצות הברית והן על העם היהודי בעולם. כיום חיים בארצות הברית כ-5,275,000 יהודים.

[עריכה] יהדות ארצות הברית לפי מדינות

• יהדות אוהיו
• יהדות איווה
• יהדות אלבמה
• יהדות דרום קרוליינה
• יהדות הוואי
• יהדות טקסס
• יהדות לואיזיאנה
• יהדות צפון קרוליינה
• יהדות פלורידה
• יהדות ניו יורק

[עריכה] עשר הערים הגדולות

#	שם העיר	אוכלוסיית העיר	אוכלוסיית המטרופולין	מדינה
1	ניו יורק	8,274,527	18,710,000	ניו יורק
2	לוס אנג'לס	3,834,340	17,546,000	קליפורניה
3	שיקגו	2,836,658	9,392,000	אילינוי
4	יוסטון	2,208,180	5,180,000	טקסס
5	פיניקס	1,552,259	3,252,000	אריזונה
6	פילדלפיה	1,449,634	5,752,000	פנסילבניה
7	סן אנטוניו	1,328,984	1,821,000	טקסס
8	סן דייגו	1,266,731	3,051,000	קליפורניה
9	דאלאס	1,240,499	5,700,000	טקסס
10	סן חוזה	939,899	1,611,000	קליפורניה

[עריכה] חינוך

היסוד להשכלה בארצות הברית הוא חוק לימודים המחייב 12 שנות לימוד. בצד מערכת החינוך הציבורי הניתן חינם, קיימים בתי ספר פרטיים רבים. תקציב החינוך של הממשלה עומד על כ-972 מיליארד דולר. האוניברסיטאות האמריקניות הבולטות, מנדבכי העוצמה האינטלקטואלית של המעצמה, מונות את:

• אוניברסיטת פרינסטון - ניו ג'רזי, פרטית.
• אוניברסיטת ייל - קונטיקט, פרטית.
• אוניברסיטת הארוורד - מסצ'וסטס, פרטית.
• אוניברסיטת קולומביה - ניו יורק, פרטית.
• אוניברסיטת קליפורניה בברקלי - קליפורניה, ציבורית.

יודעי קרוא וכתוב (בקרב האוכלוסייה הבוגרת): 99%.

[עריכה] צבא וביטחון

ערך מורחב – הכוחות המזוינים של ארצות הברית

ארצות הברית נחשבת למעצמה הצבאית החזקה ביותר בעולם. תקציב משרד ההגנה האמריקני בשנת 2007 - כ-548.9 מיליארד דולר (שווה לתקציב הצבאי של כל שאר מדינות העולם ביחד), צבא ארצות הברית נחשב לחזק בעולם.

הכוחות של ארצות הברית מורכבים מחמש זרועות:

• צבא ארצות הברית (Army) - צבא היבשה, הכוח היבשתי העיקרי.
• חיל הים האמריקני (Navy) - חיל הים הגדול ביותר בעולם.
• חיל האוויר האמריקני (Air Force) - חיל האוויר הגדול ביותר בעולם.
• חיל הנחתים האמריקני (Marine Corps) - חיל רגלים מובחר.
• משמר החופים האמריקני (Coast Guard) - אחראי לשמירה על הגבולות הימיים.

בכוחות השונים משרתים כ-1.4 מיליון חיילים בשירות סדיר, בנוסף למאות אלפי חיילים שמשרתים ביחידות המילואים ובמשמר הלאומי. הכוחות כפופים למחלקת ההגנה, ומפקדם העליון הוא נשיא ארצות הברית. הגיוס לכוחות הצבא הוא גיוס התנדבותי. במטה הכללי של הכוחות חברים יו"ר, סגן יו"ר וארבעת מפקדי הכוחות (הצבא, חיל הים, חיל האוויר וחיל הנחתים).

[עריכה] תרבות

ערך מורחב – תרבות ארצות הברית

ארצות הברית הינה מדינה בעלת תרבות מגוונת, ביתם של שלל קבוצות אתניות, מסורות וערכים. התרבות המיוחסת לרוב תושבי ארה"ב מכונה mainstream American culture ("הזרם הכללי של התרבות האמריקנית"), והיא תרבות מערבית ברובה אשר הסתעפה ממסורותיהם של המהגרים האירופאים, בעיקר המתיישבים האנגלים וההולנדים. אורחי-החיים הגרמניים, האיריים והסקוטים השפיעו גם הם על התרבות האמריקאית. מסורות אינדיאניות ומאפיינים תרבותיים של העבדים ממערב אפריקה, נספגו גם הן לתרבות האמריקאית. התרחבות ארצות הברית מערבה הידקה את הקשר עם התרבות המקסיקנית, וההגירות רבות-הממדים מדרום ומזרח אירופה בסוף המאה ה-19 והמאה ה-20 הביאו עמן אלמנטים תרבותיים חדשים. הגירות מאסיה ובמיוחד מאמריקה הלטינית היו בעלות השפעה נרחבה. ערבוב התרבויות יכול להתאפיין ככור היתוך או כאיסוף תרבויות פלורליסטי בו מהגרים וצאצאיהם שומרים על תכונה תרבותית מסוימת.

[עריכה] ספרות, פילוסופיה ואמנות

בתקופת סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, האמנות והספרות האמריקאית הושפעה בעיקר מהתרבות האירופאית. סופרים כמו נתניאל הות'ורן, אדגר אלן פו והנרי דייוויד תורו ביססו את הספרות האמריקאית עד אמצע המאה ה-19. מארק טוויין והמשורר וולט ויטמן נחשבים כדמויות מפתח בחצי השנה של המאה; אמילי דיקנסון, אשר למעשה לא הייתה ידועה בזמנה, הוכרה לאחר מותה כמשוררת אמריקאית חשובה. אחד עשר אמריקאים זכו בפרס הנובל לספרות, האחרונה שבהם היא טוני מוריסון בשנת 1993. ארנסט המינגווי, חתן פרס הנובל לספרות בשנת 1954, נחשב בין הסופרים המשפיעים ביותר במאה ה-20. בין היצירות הספרותיות על הרקע הלאומי ניתן למצוא את מובי דיק מאת הרמן מלוויל, הרפתקאותיו של האקלברי פין מאת מארק טוויין ואת גטסבי הגדול מאת פרנסיס סקוט פיצג'רלד.

פילוסופיית הטרנסצנדנטיות אשר הובלה על ידי ראלף ואלדו אמרסון והנרי דייוויד תורו היוותה את התנועה הפילוסופית האמריקנית הראשונה. לאחר מלחמת האזרחים, צ'ארלס פירס ומאוחר יותר גם ויליאם ג'יימס וג'ון דיואי פיתחו את תורת הפרגמטיזם. במהלך המאה העשרים, הפילוסופיה האנליטית קודמה והובאה לארצות הברית על ידי וילארד ואן אורמאן קוויין וריצ'רד רורטי.

באומנות החזותית, אסכולת נהר הדסון הייתה התנועה העיקרית במאה ה-19 לזרם הנטורליזם. בשנת- 1913 נערכה תערוכה בניו יורק בשם "Armory Show" בה הציגו אמנות מודרנית. התערוכה הדהימה את הציבור האמריקאי ושינה למעשה את זירת האומנות בה. ג'ורג'יה אוקיף, מרסדן הרטלי ואחרים, התנסו בסגנונות שונים והפגינו דקות הבחנה וטוב-טעם אישי. תנועות אומנותיות גדולות כגון אקספרסיוניזם מופשט בה ניתן למנות בין השאר את האמנים ג'קסון פולוק ו-וילם דה קונינג, ופופ ארט בה אפשר למנות בין השאר את האמנים אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין- התפתחו בארצות הברית. המודרניזם הגואה ולאחר מכן גם הפוסטמודרניזם הביאו אדריכלים וארכיטקטים כמו פרנק לויד רייט, פיליפ ג'ונסון ופרנק גרי לשיאם.

מהמפתחים הראשונים העיקריים של התיאטרון האמריקאי בתחילת דרכו היה האמרגן פי. טי. ברנום, אשר החל להפעיל מרכז בידור במנהטן בשנת- 1841. הצמד הריגן והרט הפיקו מספר קומדיות מוזיקליות פופולריות בניו יורק, בסוף המאה ה-19. במאה ה-20, מחזות הזמר המודרניים הועלו בברודוויי; מלחינים כמו אירווינג ברלין, קול פורטר וסטיבן סונדהיים אשר הלחינו מחזות זמר רבים בתקופתם, הפכו את שיריהם לנורמה בארצות הברית. המחזאי יוג'ין או'ניל זכה בפרס נובל לספרות בשנת- 1936; מחזאים ידועים אמריקאים אחרים זוכי פרס הפוליצר הינם טנסי ויליאמס, אדוארד אלבי ואוגוסט וילסון.

אף על פי שלא הוכר במהלך חייו, צ'ארלס אייבס מוגדר כאחד מהמלחינים הקלאסיים האמריקאים הראשונים בראשית המאה ה-20; מלחינים אחרים כמו הנרי קוול וג'ון קייג' תרמו לזהות המוזיקה האמריקאית הקלאסית. אהרן קופלנד וג'ורג' גרשווין שילבו מוזיקה קלאסית עם ז'אנרים אחרים. הכוריאוגרפים איזדורה דנקן ומרתה גרהם היו דמויות מרכזיות במחול המודרני בארצות הברית; ג'ורג' בלנשיין וג'רום רובינס היו דמויות חשובות בבלט. תחום הצילום נחשב למתקדם מאוד בארצות הברית, הצלמים הידועים ביותר מהצילום האמריקאי היו אלפרד סטיגליץ, אדוארד סטיקן, אנסל אדמס- ורבים אחרים. תרבות הקומיקס אף היא התפתחה בארצות הברית. סופרמן, גיבור-העל הידוע שבכוכבי הקומיקס, הפך לאייקון אמריקאי.

[עריכה] קולינריה

ערך מורחב – המטבח האמריקני

המטבח האמריקני דומה בטבעו לשאר המדינות המערביות. חיטה היא הדגן הנפוץ ביותר. המטבח האמריקאי מכיל מרכיבים רבים כמו תרנגולי הודו, בשר איילי פרדי לבן זנב, תפוחי אדמה, בטטות, קישואים, וסירופ מייפל- מאכלים מקומיים אשר אומצו על ידי הילידים והמתיישבים מאירופה. מאכלים בעלי "זהות" אמריקנית בנוסף הם בשרי החזיר והבקר המבושלים מעל ברביקיו, עוגות סרטן, חטיף תפוחי אדמה, ועוגיות שבבי שוקולד (או בשם נפוץ יותר: עוגיות שוקולד צ'יפס). אוכל נשמה (Soul food), אשר פותח על ידי העבדים האפריקאים, פופולרי במיוחד במדינות דרום ארצות הברית ובקרב אפרו-אמריקאים. מאכלים המאפיינים את ארצות הברית כמו פאי תפוחים, עוף מטוגן, פיצה, המבורגרים, ונקניקיות מבוססים בעצם על מאכלים אשר הביאו איתם מהגרים שונים. טוגנים (מקורם מצרפת), מאכלים מקסיקניים כמו בוריטו וטאקו, והפסטה האיטלקית- כולם נצרכים בכמויות גדולות בארצות הברית. ככלל, אמריקאים מעדיפים קפה על פני תה. צריכת מזון מהיר ומשקאות מוגזים גבוהה במיוחד בארצות הברית הגורמת להשמנת יתר.

[עריכה] ספורט

מאז שלהי המאה התשע-עשרה, בייסבול נחשב לספורט הלאומי בארצות הברית. פוטבול, כדורסל והוקי קרח הם שלושת הענפים הפופולריים ביותר, באשר למשחקי ספורט בקבוצות. ענפי הפוטבול והכדורסל מושכים קהל רב גם כאשר מדובר במשחקים בליגות המכללות, ולא רק כשמדובר בליגות המקצוענים. פוטבול נחשב, על פי כמה קני מידה, לענף הפופולרי ביותר בארצות הברית^[7].
באשר למשחקים שלא מנוהלים בקבוצות, איגרוף ומירוצי סוסים היו בעבר הפופולריים והנצפים ביותר, אך כיום תפסו את מקומם הגולף ומירוצי המכוניות, בייחוד מירוצי נאסק"ר (NASCAR). ענף הכדורגל אינו נפוץ כמקור פרנסה לספורטאים, אבל תפוצתו נרחבת בקרב הגילאים הצעירים. גם טניס וענפים אחרים זוכים לאהדה ולתפוצה.

בעוד שרוב הענפים המרכזיים התפתחו מהתרבות האירופאית, הכדורסל הומצא על ידי ד"ר ג'יימס נייסמית' ב-1891 בספרינגפילד, מסצ'וסטס, ומשחק הלקרוס, הפופולרי באזור, פותח על ידי מקומיים. ענפי הרכיבה על הסקייטבורד ועל הסנובורד פותחו גם הם בארצות הברית, במאה העשרים, כנגזרת של גלישת הגלים, עיסוק שמקורו בהוואי, אשר התפשט גם אל ארצות הברית.

ארבע אולימפיאדות קיץ וארבע אולימפיאדות חורף נערכו בארצות הברית. עד כה נציגי המדינה זכו ב-2,301 מדליות באולימפיאדות הקיץ, יותר מכל מדינה אחרת^[8], ו-216 מדליות באולימפיאדות החורף, כשרק נורבגיה זכתה ביותר^[9].
ספורטאים אמריקנים רבים זכו להכרה עולמית, וחלקם נחשבים לבין הטובים ביותר בתחומם בכל הזמנים, אם לא הטובים ביותר; בהם ניתן למנות את רוכב אופני הכביש לאנס ארמסטרונג, שחקן הבייסבול בייב רות', המתאגרף מוחמד עלי, הכדורסלן מייקל ג'ורדן, שחקן הגולף טייגר וודס והשחיין מייקל פלפס.

[עריכה] ראו גם

לשער לנושאים, אישים ומאמרים הקשורים לארצות הברית, ראו פורטל ארצות הברית.

• אמריקניזם
• בית המשפט העליון של ארצות הברית
• הדוד סם
• היחסים המיוחדים עם בריטניה
• מאבק האפרו-אמריקאים לשוויון זכויות
• חוקת ארצות הברית
• יהדות ארצות הברית
• נשיא ארצות הברית
• המטבח האמריקני
• יחסי ישראל-ארצות הברית
• יום העצמאות של ארצות הברית

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: ארצות הברית
ציטוטים בוויקיציטוט: ארצות הברית
דיווח חדשותי בוויקיחדשות: ארצות הברית
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארצות הברית

• מידע פוליטי-חברתי מקיף על ארצות הברית, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• פורטל ממשלת ארצות הברית, שער הכניסה לאתרי ממשלה
• הבית הלבן, האתר הרשמי של נשיא ארצות הברית
• הסנאט של ארצות הברית, האתר הרשמי
• בית הנבחרים של ארצות הברית, האתר הרשמי
• מסמכים היסטוריים, במרכז הלאומי של ארצות הברית
• היסטוריה סטטיסטית, נתונים סטטיסטיים אודות ארצות הברית

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ אין שפה הרשמית ברמה הפדרלית, חלק מהמדינות קבעו לעצמן שפות רשמיות.
2. ^ Dull, Jonathan R. (2003). "Diplomacy of the Revolution, to 1783," p. 352, chap. in A Companion to the American Revolution, ed. Jack P. Greene and J. R. Pole. Maiden, Mass.: Blackwell, pp. 352–361. ISBN 1405116749.
3. ^ Cartographer Put "America" on the Map 500 Years Ago. USA Today (2007-04-24). Retrieved on 2008-06-21.
4. ^ Zimmer, Benjamin (2005-11-24). Life in These, Uh, This United States. University of Pennsylvania—Language Log. Retrieved on 2008-02-22.
5. ^ "Paleoamerican Origins". 1999. Smithsonian Institution. Accessed 2 May 2006.
6. ^ מסעו של פונסה דה לאון הוא הראשון המתועד בוודאות. קיימות השערות על הגעת אירופאים אחרים לחופי אמריקה הצפונית קודם לכן, כגון זו בדבר ג'ון קבוט שיש הטוענים שהגיע לאזור כבר ב-1497, אולם אלו אינן מקובלות במחקר.
7. ^ Professional Football Widens Its Lead Over Baseball as Nation's Favorite Sport, מאת David K. Krane,‏ 30 באוקטובר 2002
8. ^ All-Time Medal Standings, 1896-2004, האתר infoplease
9. ^ All-Time Medal Standings, 1924-2006, האתר infoplease

מדינות צפון אמריקה

אל סלוודור | אנטיגואה וברבודה | ארצות הברית | איי בהאמה | בליז | ברבדוס | גואטמלה | ג'מייקה | גרנדה | דומיניקה | האיטי | הונדורס | הרפובליקה הדומיניקנית | טרינידד וטובגו | מקסיקו | ניקרגואה | סנט וינסנט והגרנדינים | סנט לוסיה | סנט קיטס ונוויס | פנמה | קובה | קוסטה ריקה | קנדה שטחים תלויים: איי הבתולה הבריטיים | איי הבתולה של ארצות הברית | איי טורקס וקאיקוס | איי קיימן | אנגווילה | ארובה | ברמודה | גוואדלופ | גרינלנד | האנטילים ההולנדיים | מרטיניק | מונטסראט | נבאסה | פוארטו ריקו

מדינות וטריטוריות ארצות הברית
מדינות	אוהיו · אוקלהומה · אורגון · איווה · איידהו · אילינוי · אינדיאנה · אלבמה · אלסקה · אריזונה · ארקנסו · ג'ורג'יה · דלאוור · דקוטה הדרומית · דקוטה הצפונית · הוואי · ויומינג · וושינגטון · ויסקונסין · וירג'יניה · וירג'יניה המערבית · ורמונט · טנסי · טקסס · יוטה · לואיזיאנה · מונטנה · מיזורי · מיין · מינסוטה · מיסיסיפי · מישיגן · מסצ'וסטס · מרילנד · נבדה · נברסקה · ניו ג'רזי · ניו המפשייר · ניו יורק · ניו מקסיקו · פלורידה · פנסילבניה· קרוליינה הדרומית · קרוליינה הצפונית · קולורדו · קונטיקט · קליפורניה · קנזס · קנטקי · רוד איילנד
מחוז פדרלי	מחוז קולומביה
אזורים מבודדים	סמואה האמריקנית · האי בייקר · גואם · האי האולנד · האי ג'רביז · אטול ג'ונסטון · שונית קינגמן · אטול מידוויי · האי נבאסה · איי מריאנה הצפוניים · אטול פאלמירה · פוארטו ריקו · איי הבתולה של ארצות הברית · האי וייק

ארגון המדינות המתועשות - G8
איטליה - ארצות הברית - גרמניה - הממלכה המאוחדת - יפן - צרפת - קנדה - רוסיה