ישראל היום
 ישראל היום |
|
 לוגו העיתון |
|
| תדירות | חינמון יומי |
| סוגה | חדשות |
| פורמט | טבלואיד |
| מו"ל | אשר בהרב |
| בעלים | 100% Media LLC Israeli (שלדון אדלסון)[1] |
| מנכ"ל | ציפי קורן[2] |
| עורך | עמוס רגב |
| נוסד | 30 ביולי 2007 |
| שפה | עברית |
| מערכת | רחוב השלושה 2, תל אביב |
| תפוצה | 275,000 עותקים בימי חול, 325,000 עותקים בימי שישי[3] |
| מדינה | ישראל |
| israelhayom.co.il | |
ישראל היום הוא חינמון יומי ישראלי שיוצא לאור החל מ-30 ביולי 2007. מתחילת שנת 2011 הוא בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול בקרב העיתונים הישראליים היומיים[4].
העיתון מעוצב בפורמט טבלואיד, עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מאופיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מאקטואליה וכלכלה עד תרבות ורכילות.
חזון העיתון (המוצג בעמוד 2 של כל גיליון): "לומר את האמת "ישר ולעניין", לתמוך בשלטון החוק, להיות הוגנים ומאוזנים, לבדוק עובדות ואם טועים - לתקן ולזכור שאנחנו ישראלים."
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
העיתון "ישראל היום" הוקם אחרי שאיל ההון שלדון אדלסון גויס על ידי קבוצת שלמה בן צבי לרכוש נתח בעיתון "ישראלי"[5]. הקשר בין אדלסון לבן צבי לא עלה יפה[6],[7] ואדלסון, באמצעות חברת "ניוזקו" שבבעלותו ובבעלות אשתו[8], הקים ב-30 ביולי 2007 את "ישראל היום", ששמו הוא גרסה ישראלית לשמו של היומון האמריקני הנפוץ ביותר, "USA Today" (בין שני היומונים אין קשר עסקי כלשהו)[9].
לתפקיד עורכו של העיתון מונה עמוס רגב, לתפקיד המו"ל מונה אשר בהרב ולתפקיד המנכ"ל מונתה ציפי קורן. במאמץ לרכוש מעמד ואמינות גייס העיתון לשורותיו כמה עיתונאים ותיקים ומוכרים, כמו דן מרגלית שעזב את "מעריב"[10] ומרדכי גילת, שעזב את "ידיעות אחרונות"[11]. צעדים נוספים היו אימוץ עקרונות עיתונאיים מקובלים והצטרפות למועצת העיתונות בישראל, צעד שפירושו, בין השאר, קבלת כללי האתיקה שמכתיבה המועצה. בחודש הראשון לפעולתו הוקדשו כל שטחי הפרסום בעיתון לפרסום חינם לגופים הפועלים לתועלת הציבור.
מבנה העיתון [עריכה]
בימי חול כולל "ישראל היום" חלק יחיד, קונטרס החדשות וכן מדורים קבועים: דעות, תרבות, כלכלה, פנאי (תשבצים יומיים, הורוסקופ יומי), ספורט ורכילות; ומדורים לא קבועים, כגון: תיירות, אופנה, אוכל, אינטרנט, רכב, עיצוב וריגושים, ניו-אייג', הכנסת ועוד.
העיתון קטן יחסית לעיתונים הנפוצים בישראל. מדור הדעות שלו, המשתרע על שני עמודים, דומה בגודלו לזה של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". בדרך כלל מתפרסמים במדור זה ארבעה מאמרים, קריקטורה מאת שלמה כהן, סטיקר יומי ודעות הקוראים. מדור הפנאי של העיתון משתרע על שני עמודים. מדור הכלכלה השתרע בהתחלה על עמוד אחד בלבד וכלל ידיעות מדה מרקר, ובאמצע יולי 2008 פתח העיתון במדור כלכלי עצמאי בעל שלושה או ארבעה עמודים. מדור הספורט משתרע על פני ארבעה עד שישה עמודים. מדור התרבות משתרע על פני שני עמודים כאשר לפעמים נוסף עמוד שעוסק בטלוויזיה.
בגיליון יום שישי כולל "ישראל היום" את החלקים הבאים:
- קונטרס החדשות - כולל מדורים קבועים: כלכלה, פנאי (תשבצים יומיים, הורוסקופ יומי) וספורט.
- ישראל השבוע - מוסף אקטואליה שאותו עורך גונן גינת
- שישבת (עד 9 בספטמבר 2011 נקרא המוסף ישראל שישבת) - מוסף מגזיני ובו כתבות תחקיר וכן תכנים העוסקים בתרבות ופנאי, שאותו עורך ברוך רון. העורך המייסד של המוסף הוא אהרון לפידות. בין הכותבים במוסף: יאיר ניצני, ג'קי לוי, גורי אלפי, עינב גלילי, הילה אלפרט, יואב קוטנר, ערן סויסה, יובל אברמוביץ' והצלם זיו קורן.
תפוצת העיתון [עריכה]
בתחילת דרכו, תפוצת העיתון מנתה כ-250,000 עותקים, בתחילת 2010 מנתה כ-315,000 עותקים אך בתחילת 2011 תפוצתו ירדה בהדרגה ל-275,000 עותקים. עד שעבר העיתון למודל הפצה בתשלום למנויים לצד הפצה בחינם בנקודות הפצה באוקטובר 2011 חולקו 100,000 גיליונות ללקוחות פרטיים אל ביתם ואילו השאר מחולקים בתחנות רכבת, בקניונים, ברשתות השיווק הגדולות ובמוקדי חלוקה נוספים. לאחר שעבר העיתון למודל הפצה בתשלום לצד חלוקה בחינם לא פורסמו נתונים בדבר מספר הקוראים המשלמים בעד העיתון. לאחר שב-2010 הדביק "ישראל היום" את היומון "ידיעות אחרונות", בשיעור חשיפה של 35.2 אחוז, ב-2011 עלה שיעור חשיפתו ל-39.3 אחוז בקרב הקוראים בישראל בימי חול[12]..
בשנתיים הראשונות לקיומו לא יצא "ישראל היום" בימי שישי ובערבי חג, מלבד שני מקרים מיוחדים: בעקבות חשיפת הפרשה שבה נחשד אהוד אולמרט בקבלת כספים שלא כדין[13] ועם מציאת גופתה של הילדה הנעדרת רוז פיזם[14]. מנובמבר 2009 מחולק היומון גם ביום שישי, בגיליון סוף שבוע מורחב[15]. מהדורה זו הופצה ב-255,000 עותקים ומתחילת 2010 ב-350,000 עותקים. בהמשך הוגדלה התפוצה ל-375,000 עותקים, אך בתחילת 2011 חזרה תפוצת מהדורת סוף השבוע ל-350,000 עותקים.
מהדורה מקוונת [עריכה]
באתר "ישראל היום", מוצג גיליון וירטואלי של העיתון יומי הכולל מאגר גליונות "ישראל היום" ללא תשלום מנובמבר 2007, כמו גם ניוזלטר יומי הנשלח ישירות לתיבת הדואר האלקטרונית של הנרשמים. ביוני 2011 השיק העיתון ניוזלטר בשפה האנגלית[16]. מאוקטובר 2011 חלוקת "ישראל היום" למנויים כרוכה בתשלום, בשעה שבנקודות ההפצה מחולק העיתון חינם.
ב-10 בפברואר 2011 הושקה אפליקציית הסלולרית של ישראל היום המאפשרת לקרוא את דפי העיתון על צג המכשיר.
עד סוף 2012, מתעתד העיתון לחנוך אתר חדשות באינטרנט[17].
תוכנית עסקית [עריכה]
לדברי המו"לים של "ישראל היום", העיתון מבוסס על תוכנית עסקית המבוססת על הכנסות מפרסום מודעות, שתביא אותו לרווחיות[18], אך נמנעו מלציין לוח זמנים להשגת יעד הרווחיות[19]. כחברה פרטית, העיתון אינו מפרסם דו"חות כספיים, אך ההערכות הן שבשלוש השנים הראשונות לפעילותו הגיעו הפסדיו ל-250 מיליון ש"ח[20], להערכתו של שלמה בן-צבי, שהיה שותפו של אדלסון בחינמון "ישראלי", ההפסדים גבוהים יותר[6]. להגדלת צד ההכנסות, החל מאוקטובר 2011 חלוקת "ישראל היום" למנויים כרוכה בתשלום שנועד לממן את עלות ההפצה.
הצעה לתיקון פקודת העיתונות [עריכה]
הצלחתו של "ישראל היום" הציבה איום על יומונים אחרים בישראל, ובדצמבר 2009 העלתה קבוצה של חברי הכנסת הצעת חוק פרטית לתיקון פקודת העיתונות. ההצעה תבעה כי השליטה בעיתון תהיה בידי אנשים שהם אזרחי ישראל ותושביה[21], ונתפשה כמכוונת לאסור או לבטל את בעלותו ותמיכתו של שלדון אדלסון ב"ישראל היום". היוזמה להגשתה יוחסה לארנון מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", ולעופר נמרודי, מו"ל "מעריב"[22]. נמרודי אף התריע ש"ישראל היום" עלול להביא לסגירת "מעריב" ולפגיעה קשה ב"ידיעות אחרונות"[23] עורך "ישראל היום", בתגובה להצעת החוק, גרס כי היא מכוונת לסתימת פיות[24].
הצעת חוק נוספת שכוונה נגד "ישראל היום" הוגשה על ידי חברת הכנסת מרינה סולודקין (שהייתה בין מעלי הצעת החוק הפרטית). בהצעה זו הוצע להגביל לשנה את חלוקתם ללא תשלום של עיתונים, ב-2 ביוני 2010 נדחתה ההצעה בקריאה טרומית ברוב של 61 מתנגדים מול 14 תומכים[25]. הצעת חוק שלישית, שהוגשה על ידי חברי הכנסת סולודקין, מירי רגב ודוד רותם (כולם ממעלי הצעת החוק הראשונה), ביקשה לאסור מכירת מוצר או שירות "במחיר טורפני", שהוא מחיר הנמוך ב-50% או יותר מעלות הייצור של המוצר או מעלות אספקתו של השירות[26]
טענות על נטייה לנתניהו [עריכה]
תחקיר של מורן ראדה, שפורסם באתר "העין השביעית" ב-2008 גרס כי, "מעריב" ובמיוחד "ידיעות אחרונות", מפגינים כלפי נתניהו יחס ש"אינו הוגן במיוחד" ואף שמחים במפלותיו. מהצד השני "ישראל היום" מגלה העדפה ברורה לנתניהו "כמעט בכל בחירה עריכתית... העיתון מצניע אירועים שאינם תורמים ליצירת תדמית חיובית עבור נתניהו, ומנגד מגדיל ומרומם אירועים שבאים לסייע לו ולקדם אותו ואת הליכוד". עם זאת, ראדה ציינה שבשאר התחומים אין הבדל בין הסיקור של ישראל היום ומתחריו[27]. למסקנה דומה הגיע גם אורן פרסיקו, במאמר שפרסם ב"העין השביעית" אחרי הבחירות לכנסת ה-18. פרסיקו גרס כי במהלך מערכת הבחירות פורסם ב"ישראל היום" רק מאמר אחד נגד הליכוד או נתניהו, לעומת עשרות מאמרים שתקפו את מפלגת קדימה ואת העומדת בראשה[28]. גם באתר לאטמה, המזוהה עם הימין הפוליטי, הגיעו למסקנות דומות- ישראל היום גילו העדפה ברורה לנתניהו בעוד שמתחריו גילו העדפה ברורה נגד נתניהו[29][30], אך בשאר תחומי הסיקור ישראל היום הפגין קו דומה למתחריו, ואף במקרים מסוימים נוטה שמאלה[31].
הסופר אהוד בן עזר, שהיה בעל טור ב"ישראל היום", חדל לכתוב בו את טורו, ובשבועונו "חדשות בן עזר" נימק זאת בפסילת טור דעה שכתב, בו צידד באהוד אולמרט[32].
בהיותו ראש הממשלה, מתח אהוד אולמרט ביקורת בפני בעל העיתון, שלדון אדלסון, שנחשב למקורבו של בנימין נתניהו, על כי העיתון היומי שבבעלותו, "ישראל היום", נוקט עמדה פוליטית[33].
עם זאת, נמתחה ביקורת על ישראל היום גם מהצד הימני של המפה הפוליטית. עם הכותבים הקבועים במדור הדעות בעיתון נמנה יוסי ביילין, איש מחנה השמאל, והדעות שהוא מציג, כגון המאמר שכותרתו "הפתרון היחיד: לצאת מרוב השטחים"[34], רחוקות מאלה של נתניהו.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- "ישראל היום" באינטרנט
- ישראל היום – הון-חינמון-שלטון, העין השביעית
- אסף כרמל, "ישראל היום" יצא הבוקר לראשונה, באתר הארץ, 30 ביולי 2007
- אופיר בר-זהר, הפנים שמאחורי "ישראל היום", באתר TheMarker, 5 באוקטובר 2008
- עמדה: סיקור מחאת הדיור ב"ישראל היום" - מביש, באתר גלובס, 19 ביולי 2011
- אורן פרסיקו, כרוניקה של בינוניות, באתר העין השביעית, 27 באוקטובר 2011
- נתי טוקר, תחקיר "המקור": הקשר בין נתניהו לעיתון הנפוץ במדינה, באתר הארץ, 4 בפברואר 2013
- עמוס רגב, ערוץ 10 מתפלש בביצת הצביעות, באתר "ישראל היום", 5 בפברואר 2013
הערות שוליים [עריכה]
- ^ תמיר אגמון ועמי צדיק, ניתוח ההשלכות הכלכליות של ריכוזיות ובעלויות צולבות על כלי התקשורת, ירושלים: מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 2011, עמוד 11
- ^ ציפי קורן, מנכ"ל, באתר ישראל היום
- ^ לפי נתונים שמתפרסמים בשער העיתון, באישור רואי חשבון; הנתונים לגבי ימי חול נכונים מ-17 ביולי 2012
- ^ כך לפי סקר חשיפה של TGI מיולי 2010
- ^ רוני קורן-דינר, שלדון אדלסון שוקל להקים עיתון חינם ענק ולהפיץ אותו בהיקף של עד חצי מיליון עותקים בתיבות דואר, באתר הארץ, 20 בפברואר 2007
- ^ 6.0 6.1 אורן פרסיקו, "נטול כל תוחלת רווחית", באתר העין השביעית, 27 בספטמבר 2011
- ^ אחרי פירוק השותפות בין בן צבי לאדלסון דעך היומון "ישראלי" ונסגר כחצי שנה אחרי תחילת הפצתו של "ישראל היום"
- ^ בשולי ידיעות המתפרסמות ב"ישראל היום" ועוסקות בבני הזוג אדלסון מקפיד העיתון לציין: "גילוי נאות: ד"ר מרים ושלדון אדלסון הם בעלי החברה המחזיקה במניות 'ישראל היום'".
- ^ עפרה לקס, ישראל מחר?, באתר בשבע - ערוץ 7, 17 בדצמבר 2009
שוקי טאוסיג, "ישראל היום" מבקר באוסטרליה, באתר העין השביעית, 6 במרץ 2008 - ^ אסף כרמל, דן מרגלית עוזב את "מעריב" ומצטרף ל"ישראל היום", באתר הארץ, 10 ביולי 2007
- ^ אסף כרמל, מרדכי גילת עוזב את "ידיעות אחרונות", כנראה ל"ישראל היום", באתר הארץ
- ^ כך לפי סקר חשיפה של TGI מיולי 2010 וכן אופיר בר-זהר, מי העיתון הגדול ביותר בישראל? "ישראל היום" השתווה ל"ידיעות אחרונות", דה מרקר, 28 ביולי 2010
- ^ גיליון 196, באתר "ישראל היום", 9 במאי 2008
- ^ גיליון 285, באתר "ישראל היום", 12 בספטמבר 2008
- ^ אופיר בר-זהר, מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום" תופץ ביום שישי ב-100 אלף עותקים, TheMarker, 16 בנובמבר 2009
- ^ דוד אברהם, יזרעאל טודיי: "ישראל היום" השיק ניוזלטר באנגלית, נענע10, 22 ביוני 2011
- ^ נתי טוקר, "ישראל היום" פותח חזית חדשה ברשת: ישיק אתר שיתחרה ב-ynet, באתר TheMarker, 2 בספטמבר 2012
- ^ רק אדלסון יכול, באתר וואלה!, 26 בדצמבר 2009
- ^ אופיר בר-זהר, "הפצת מהדורת שישי היא מהלך שלא מגיע מאינטרס מסחרי, אלא פוליטי; זה כסף שאין לו מחיר", באתר TheMarker, 22 בנובמבר 2009
- ^ טלי ציפורי, לי-אור אברבך, הערכות: הפסדי "ישראל היום" ב-3 שנים - 250 מיליון שקל, באתר גלובס, 7 ביולי 2010
- ^ הצעת פקודת העיתונות, התש"ע-2009
- ^ עידן יוסף, הצעת חוק לעצירת אדלסון, חדשות מחלקה ראשונה, 16 בדצמבר 2009
- ^ צבי זרחיה, נמרודי הזהיר: "ישראל היום" עלול לגרום לסגירת "מעריב" ב-2010, באתר TheMarker, 20 בדצמבר 2009.
- ^ עמוס רגב, החוק למען מוזס ונמרודי, באתר "ישראל היום", 18 בדצמבר 2009
- ^ הכנסת דחתה את חוק "ישראל היום", דה מרקר, 2 ביוני 2010
- ^ צבי זרחיה, נציגי נתניהו לוחצים למנוע אישור חוק "ישראל היום"; הערכות: ההצעה לא תעבור, באתר TheMarker, 16 במאי 2010.
- ^ מורן ראדה, "נתניהו שילם, מה אתם רוצים ממנו?", באתר העין השביעית, 9 ביולי 2008
- ^ אורן פרסיקו, אצל אביגדור בחצר, באתר העין השביעית, 10 בפברואר 2009
- ^ שוקי בלס, שני צידי המטבע, באתר "לאטמה", 8 בפברואר 2012
- ^ שוקי בלס, אנונימוס מכנה בשמות גנאי, באתר "לאטמה", 27 במרץ 2011
- ^ אבישי עברי, ישראל היום עיתון ימני?, באתר "לאטמה", 21 בדצמבר 2011
- ^ אהוד בן עזר, מדוע אתם לא מאשימים אף פעם את עצמכם?, "חדשות בן עזר" 504, 28 בדצמבר 2009
- ^ איציק וולף, אולמרט לאדלסון: "ישראל היום" - פוליטי, באתר nfc, 30 בדצמבר 2007
אסף כרמל, "'ישראל היום' - עלון מפלגתי שהתחפש למוצר תקשורתי", באתר הארץ, 14 בינואר 2008 - ^ יוסי ביילין, הפתרון היחיד: לצאת מרוב השטחים, "ישראל היום", 23 בדצמבר 2011
 |
||
|---|---|---|
| עיתונים כלליים |
ידיעות אחרונות • מעריב • הארץ • מקור ראשון |
|
| מחולקים חינם |
ישראל היום • ישראל פוסט • ידיעות אחרונות (בגרסה מקוצרת) |
|
| כלכלה ועסקים | ||
| המגזר הדתי והחרדי |
המודיע • יתד נאמן • המבשר • הפלס • מקור ראשון |
|
| עיתונים ברוסית | ||
| עיתונים בשפות נוספות |
אל-איתיחאד (בערבית) • ג'רוזלם פוסט (באנגלית) • International Herald Tribune (באנגלית) • חדשות ישראל (בגרמנית) |
|
| עיתונים שנסגרו |
דבר • הצופה • על המשמר • למרחב • קול העם • חרות • חדשות • ישראלי • יום חדש • 24 דקות • לעצטע נייעס (ביידיש) • שערים • הבוקר • היום |
|
