גנאיוס מאליוס מאקסימוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גנאיוס מאליוס מאקסימוס (Gnaeus Mallius Maximus), קונסול רומאי בן המאה ה-2 לפנה"ס.

מאקסימוס היה "איש חדש", כלומר הראשון מקרב משפחתו שנבחר למשרת הקונסול. ההיסטוריון תאודור מומזן מתאר אותו כ"אדם פשוט וחסר כישרון"‏[1]. מאקסימוס נבחר למשרת הקונסול בשנת 105 לפנה"ס, בעיצומה של מלחמת הקימברים והטווטונים. הוא נשלח, בראשותו של צבא חזק, לאזור דרום גאליה שהיה נתון לאיומם של הקימברים.

צבאו של מאקסימוס התמקם בצדו השמאלי של נהר הרון ולצדו התמקם כוח בראשותו של הלאגט שלו, מרקוס אואליוס סוקרוס. בצדו השני של הנהר התמקם הפרוקונסול קווינטוס סרוויליוס קאיפיו, שנשלח לאזור עוד בשנה הקודמת. שני המצביאים קיבלו הוראות לשתף פעולה זה עם זה ולאחד את שני צבאותיהם מול האיום הגרמאני[2].

כבר בשלב הראשון של משימתו נחל מאקסימוס מפלה. הקימברים התקיפו את סוקורוס, שבו אותו, הוציאו אותו להורג והשמידו את צבאו. בעקבות אובדן זה הורה מאקסימוס לקאיפיו לחצות את הנהר ושני הצבאות חברו ליד ארואסיו (אוראנג' המודרנית). למרות שקאיפיו נשמע להוראתו הראשונה של מאקסימוס, הוא סירב להתייחס אל פקודותיו האחרות ונמנע לחלוטין משיתוף פעולה איתו. מפגש שנערך בין שני המצביאים רק החמיר את המצב, ושני הצבאות סבלו מחוסר פיקוד אחיד וניתוק טקטי‏[3]. התנהגות זו נבעה ככל הנראה מהבוז שרחש קאיפיו, שהיה בן למשפחה מיוחסת, למאקסימוס, "האיש החדש"‏[4].

הקרע בין שני המצביאים הוביל בסופו של דבר לתבוסתם. בעוד מאקסימוס נשא ונתן עם נציגי הקימברים, החליט קאיפיו, על דעת עצמו, לתקוף את מחנם. המתקפה כשלה לחלוטין וצבאו הושמד. ללא צבאו של קאיפיו סבל מאקסימוס מנחיתות מספרית, והקימברים, שניצלו את יתרונם המספרי והטקטי, תקפו אותו והשמידו את צבאו. לפי המקורות כ-80 אלף חיילים רומאיים ועוד כ-40 אלף חיילים מחיילות העזר, שגויסו מקרב בעלות הברית של רומא באיטליה, נפלו בקרב‏[5].

אף על פי שהיסטוריונים כגון ישראל שצמן[6] ומ. קארי[7] משערים שמספר האבדות מוגזם, הם מודים שזו הייתה אחת התבוסות הצבאיות הגדולות ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה הרומית. הדים לתחושת האיום שרחשה ברומא בעקבות תבוסה זו ניתן למצוא במילותיו של ההיסטוריון בן התקופה, סאלוסטיוס[8]: "באותו הזמן היה יד הגאלים‏[9] על העליונה במלחמה עם מצביאינו קווינטוס קפיו וגניאוס מאנליוס‏[10] וכל איטליה התחלחלה מפחד זה".

אחד הגורמים הבולטים לכישלון הצבאי היה חוסר תפקודו של מאקסימוס כמצביא: קארי‏[11] מציין שהלה היה חסר ביטחון עצמי, הוא לא הצליח לאכוף משמעת בקרב חייליו‏[12] ולא הצליח לאכוף את סמכותו על קאיפיו. בנוסף לכך החלטתו השגויה להציב את צבאו בין מחנה הקימברים לבין נהר הרון יצרה בעיה טקטית קשה שהקימברים ניצלו לטובתם.

מאקסימוס עצמו הצליח להימלט מגורל צבאו וחזר לרומא. בשנת 103 לפנה"ס החל הטריבון לוקיוס אפוליוס סטורנינוס, כחלק ממאבקו במנהיגי הסנאט והאצולה, לרדוף משפטית את המצביאים הכושלים של מלחמת הקימברים. סטורנינוס תבע לדין את מאליוס, יחד עם מספר מצביאים אחרים, באשמת "פגיעה בגדולת העם הרומי" (maiestas populi romani imminuta)‏‏[13]. בסיומו של המשפט, שלווה במעשי אלימות‏[14], הורשע מאקסימוס ונידון לצאת לגלות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תאודור מומזן, דברי ימי רומא, כרך ב', מסדה, תשכ"א, עמ' 393.
  2. ^ מ. קארי, דברי ימי רומא - עד סוף תקופת קונסטאנטינוס, ש. פרידמן, תל־אביב, עמ' 307.
  3. ^ מומזן, שם, שם.
  4. ^ זו המסקנה שמגיעים אליה היסטוריונים רבים כגון ישראל שצמן, מ. קארי ותאודור מומזן.
  5. ^ מומזן, שם, שם.
  6. ^ ישראל שצמן, תולדות הרפובליקה הרומית, הוצאת מאגנס, ירושלים, 1989, עמ' 369.
  7. ^ מ. קארי, שם, 308. קארי משתמש במילים עדינות יותר משצמן ומתייחס לאומדן כ"אינו ודאי".
  8. ^ גאיוס סאלוסטיוס קריספוס, קאטילינה, יוגורתא, קטעים מדברי הימים, תרגמה מרומית שרה דבורצקי, ירושלים, מוסד ביאליק, תשכ"ח (1968), עמ' 135.
  9. ^ סאלוסטיוס מתכוון לקימברים שנחשבו לעתים גאלים, אולם כיום רווחת הדעה שהם היו שבט גראמני עתיק.
  10. ^ הכוונה פה למצביאים קאיפיו ומאליוס מאקסימוס.
  11. ^ מ. קארי, שם, עמ' 308.
  12. ^ שם, שם.
  13. ^ מ. קארי, שם, עמ' 312.
  14. ^ שצמן, שם, עמ' 373.