דג השמש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgדג השמש
MolaMola Lisboa20051020 Modified.jpg
דג שמש שצולם באקווריום בליסבון
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: דגי גרם
מחלקה: מקריני סנפיר
סדרה: נפוחתאים
משפחה: דגי שמש (Molidae)
סוג: Mola
מין: דג השמש
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Mola mola
‏(ליניאוס, 1758)
תחום תפוצה
Mola mola es.svg

דג שמש מגובשש (שם מדעי: Mola mola) הוא הכבד שבדגי הגרם, ומשקלו הממוצע עומד על 1,000 קילוגרם. דג השמש מצוי במים טרופיים וממוזגים ברחבי כדור הארץ. הוא מאופיין בצורתו המיוחדת: גופו מזכיר ראש-דג המחובר לזנב, ללא מרכז הגוף, והוא פחוס יחסית. גובהו של דג השמש יכול להיות זהה לאורכו, והסנפירים הגביים שלו, כמו גם הסנפיר האחורי, רחבים וארוכים. תזונתו של דג השמש מתבססת בעיקר על מדוזות. היות שערכן התזונתי של המדוזות נמוך היחסית, דג השמש אוכל כמויות גדולות מהן, על-מנת לפצות על החוסר בחומרים מזינים, להתפתח ולתחזק את גופו הגדול.

נקבת דג השמש מטילה ביצים ולא משריצה ולדות חיים, והיא מסוגלת להטיל יותר ביצים מאשר כל בעל חוליות אחר. דגי השמש הצעירים דומים לגרסה ממוזערת של הנפוחיתיים, עם סנפירי חזה גדולים, סנפיר אחורי וקוצים חדים שלא מצויים אצל הפרטים הבוגרים. דגי השמש הבוגרים אינם פגיעים יחסית לטורפים, אך אריות ים, לווייתני קטלן וכרישאים לא יהססו לתקוף אותם. בשר דגי השמש נחשב למעדן באזורים מסוימים בעולם, כולל יפן וטאיוואן, אך מכירת בשרם אסורה באיחוד האירופי[1]. לעתים דייגים מעלים את דגי השמש ברשתם בטעות כשלל לוואי, והם גם פגיעים לאשפה ימית שאותה הם יכולים לאכול בטעות.

מבחינה טקסונומית, דג השמש משתייך לסדרה נפוחתאים, הכוללת בין השאר גם את הנפוחיתיים, הקיפודגיים והחד קוציים, והוא חולק מאפיינים חיצוניים לא מעטים עם החברים בסדרה זו. במיון המקורי, הוא סווג כמין המשתייך לסוג במשפחת הנפוחיתיים, אך במיונים מאוחרים יותר הוא סווג לסוג בפני עצמו, Mola, שבו מין נוסף מלבד דג השמש: Mola ramsayi.

מראה ותיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורת גופו של דג השמש מזכירה ראש המחובר ישירות לזנב, ללא מרכז הגוף. גופו מסתיים בסנפיר מעוגל ולא בסנפיר-זנב מסורתי, דבר התורם לצורתו הייחודית של הדג. גוף הדג פחוס יחסית, ולכן ממבט קדמי הוא נראה כגוף אליפטי וארוך. סנפירי החזה קטנים ודמויי-מניפה, בעוד שהסנפיר הגבי והסנפיר התחתון מוארכים, ומסיבה זו לעתים אורכו של הדג שווה לגובהו. אורכו הממוצע של דג השמש הוא 1.8 מטרים ומשקלו הממוצע הוא 1,000 קילוגרמים‏[2], אף שנצפו פרטים שהגיעו לאורך 3.3 מטרים‏[3] ולמשקל של 2,300 קילוגרמים. ביחס לממדי גופו, עמוד השדרה של דג השמש הוא הקצר ביותר, ומכיל את מספר החוליות המועט ביותר, מאשר עמוד השדרה של כל דג אחר‏[4]. לשם המחשה, חוט השדרה של פרט אחד, שאורכו היה 2.1 מטרים, הגיע לאורך של 2.5 סנטימטרים בלבד‏[5]. אף על פי שאבותיו הקדמונים של דג השמש היו בעלי-עצמות (דגי גרם), השלד שלו בנוי למעשה בעיקר מרקמות סחוס שהן קלות יותר מעצמות רגילות, ומאפשרות לו לגדול לממדים שעבור דגי גרם אחרים אינם משתלמים מבחינת עלות-תועלת. דג השמש נטול שלפוחית אוויר. לעתים דגי השמש שוחים כשהסנפיר הגבי שלהם מחוץ למים, ולכן ניתן להתבלבל בניהם לבין כרישים או לווייתני שיניים.

צבע עורו של דג השמש נע בין חום לכסוף או לבן, עם דוגמאות מנומרות מגוונות. אזור הגב בדרך-כלל כהה יותר משאר הגוף. דג השמש מסוגל לשנות את צבע עורו מבהיר לכהה, בייחוד כאשר הוא נתון בסכנה‏[2]. יותר מ-40 מיני טפילים עשויים לשהות בעורו ובגופו של דג השמש. דג השמש מתמודד איתם בכמה דרכים: באזורים ממוזגים מיני דגים מסוימים אוכלים את הטפילים החיצוניים שעל עורו, וכאשר הוא מחמם חלק מגופו בשמש בפני הים, גם עופות ימיים עשויים לאכול טפילים עוריים. דגי שמש נצפו כאשר הם קופצים מהמים לגובה 3 מטרים, ככל הנראה כאמצעי נוסף להפטרות מהטפילים‏[6].

תפוצה והתנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דג שמש שוחה אופקית

דג השמש מצוי בימים ממוזגים וטרופיים בכל רחבי כדור הארץ‏[4]. קיים שוני גנטי רחב בדגי השמש שבין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט, אך ההבדלים הגנטיים בין האוכלוסיות שבחצי הכדור הדרומי ובחצי הכדור הצפוני מועטים ‏‏‏[7]. דג השמש הוא שוכן אוקיינוסים, ומסוגל לצלול לעומק הקרוב ל-600 מטרים. חוקרים מצאו שדג השמש נשאר בדרך-כלל בטמפרטורה של 10 מעלות ומעלה. שהייה בטמפרטורה נמוכה יותר מ-12 מעלות לאורך זמן עשויה לגרום לדג השמש אי-התמצאות, בלבול ומוות ‏‏‏[8]. דג השמש נוטה להתחמם קרוב לפני המים, וחוקרים משערים שהתנהגות זו מהווה מעין "טעינת מצברים" לקראת צלילה למים עמוקים, בהם הטמפרטורה נמוכה יותר‏[7]. דגי השמש נמצאים בדרך כלל בגפם, אך לעתים ניתן למצוא אותם בזוגות, או בקבוצות גדולות — כאשר הם מתנקים מטפילים‏[4]. בדרך-כלל שוחה דג השמש במים פתוחים, אך לעתים ניתן למצוא אותו באזורי אצות, בהם מצויים דגים שמנקים את עורו מטפילים. מכיוון שדג השמש אוכל כמות מזון רבה, נוכחותו באזור מסוים עשויה להצביע על מים שעשירים בחומרים מזינים או במינים הנתונים בסכנה.

תזונתו של דג השמש מבוססת בעיקר על מיני מדוזות שונים, אך הוא אוכל גם מתירני זנב, מסרקניים, זואופלנקטון, דיונונים, סרטנאים, דגים קטנים, וצמחי כף צפרדע ‏‏‏[9], ואת מזונו הוא מוצא בעומקים שונים באוקיינוס. מכיוון שבאופן כללי תזונתו של דג השמש דלה בחומרים מזינים, עליו לבלות חלק ניכר מזמנו באכילה. בשבייה דג השמש יכול לחיות למעלה מ-10 שנים, תוחלת חייו בטבע לא הוערכה עדיין בוודאות‏[7]. גודלו ומבנה גופו של דג השמש מרתיעים חלק גדול מהדגים שיכלו להיות טורפים פוטנציאלים, אך פרטים קטנים נטרפים על ידי הטונה כחולת הסנפיר והרעמתן הכחלחל (Coryphaena hippurus). פרטים בוגרים נטרפים על ידי אריות ים, לווייתנים קטלנים וכרישים. מנהגי הרבייה של דג השמש אינם ידועים כמעט, אך זוהו מספר אתרי השרצה פוטנציאלים. נקבת דג השמש יכולה להשריץ למעלה מ-300 מיליון ביצים — יותר מכל בעל חוליות אחר‏[2]. הביצים משוחררות למים ומופרות חיצונית על ידי זרע הזכר.

אורכם של דגי השמש הקטנים שאך בקעו מהביצה כ-0.25 סנטימטרים, וכדי להגיע לגודלם כפרטים בוגרים הם מכפילים את ממדיהם פעמים רבות מאוד‏[5].

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Council Directive 91/493/EEC of 22 July 1991 laying down the health conditions for the production and the placing on the market of fishery products. Official Journal of the European Union. Retrieved on 2007-05-29.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Thys, Tierney. olidae Descriptions and Life History. OceanSunfish.org. Retrieved on 2007-05-08.
  3. ^ Juliet Rowan (November 24 2006). Tropical sunfish visitor as big as a car. The New Zealand Herald. Retrieved on 2007-05-08.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Mola mola program - Life History. Large Pelagics Research Lab. Retrieved on 2007-05-11.
  5. ^ 5.0 5.1 Online Field Guide - Ocean sunfish. Bay Aquarium. Retrieved on 2007-05-11.
  6. ^ Mola (Sunfish).. National Geographic. Retrieved on 2007-05-08.‏
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 ‏Thys, Tierney (2003-11-30). [1] OceanSunfish.org. Retrieved on 2007-06-14.‏
  8. ^ ‏Powell, David C. [2001] (2001). "21. Pelagic Fishes", A Fascination for Fish: Adventures of an Underwater Pioneer. Berkeley: University of California Press, Monterey Bay Aquarium, pp. 270-275. ISBN 0-520-22366-7. OCLC 44425533. Retrieved on 2007-06-13. ‏
  9. ^ Online Field Guide - Ocean sunfish. Bay Aquarium. Retrieved on 2007-05-11.‏

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]