הבהלה לזהב (ארץ האש)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת גילויי זהב שיצרו את
הבהלה לזהב בארץ האש
יוליוס פופר, מהנדס יהודי יליד רומניה, שגילה מקור זהב בארץ האש והמציא מתקן להפקת זהב
יוליוס פופר וחבורתו במאבק מזוין עם ילידי ארץ האש
מטבע זהב בן 5 גרם, המכונה פופר, שהטביע יוליוס פופר

בהלה לזהב בארץ האש התרחשה בין השנים 1883 - 1906, כאשר ארגנטינאים, צ'יליאנים ומהגרים אירופאים (בעיקר קרואטים) נהרו אל ארץ האש במטרה להפיק זהב מאדמתה וממימיה.

בשנת 1879 שלחה צ'ילה משלחת צבאית ימית, בראשותו של Ramón Serrano Montaner לסקור את ארץ האש. המשלחת זיהתה חולות מכילי זהב בשפכי הנחלים המערביים. בשנת 1884 עלתה על שרטון בכף וירחנס ספינת קיטור צרפתיה בשם Arctique. אחד מניצולי הספינה חפר בור, כדי לייצור באר מים וחשף גוש זהב וגרגירי זהב נוספים. אנשי ספינת החילוץ, שנשלחה לשם, הפיצו את הידיעה על גילוי הזהב במקום בשם Zanja a Pique, על החוף היבשתי של מצר מגלן. הידיעות, שהגיעו לפונטה ארנס, על הימצאות זהב, יצרו בהלה לזהב חדשה, כשרבים מהתושבים יצאו אל מקום הגילוי. הידיעות התפשטו והגיעו לבואנוס איירס והנהירה גדלה.

ניסיונות הפקת הזהב לא השיגו תוצאות מלהיבות וחלק מהמהגרים, שהתיישבו באי הגדול של ארץ האש, הפכו לרועי כבשים. במקום חי עם ילידי, שהתקיים על ציד והתיישבות הרועים באה על חשבון שטחי הציד שלהם ונוצרו עימותים. הציידים המקומיים ראו בבהמות של המתיישבים חיות מותרות בצייד וזה יצר עימותים נוספים.

החברה הצ'יליאנית Compañía Stuphen החלה בניסיונות הפקת זהב בעזרת כלים מכניים כבדים, מתקדמים מאוד בשביל אותה תקופה, אך התוצאות היו מאכזבות. המבנים והכלים נזנחו ורק מחפשי זהב בודדים המשיכו לחפש לאורך זרמי המים הגדולים יותר.

המשלחת של פופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידיעות על גילוי הזהב ב-Zanja a Pique, הגיעו גם לבואנוס איירס, שם התארגנו יזמים רבים והקימו חברות לשם הפקת זהב. היו יזמים, היה ההון הדרוש ואף הכלים, אך חסרו אנשי מקצוע, מומחים לכריה ולמינרולוגיה. בנסיבות אלה הגיע לבואנוס איירס יוליוס פופר, מהנדס יהודי יליד ולאכיה, שרכש ניסיון מעשי ברחבי העולם ודיבר ספרדית. הוא גויס על ידי חברת "אל דורדו" (El Dorado) ויצא עם משלחת סקר לבדוק את אזור גילוי הזהב.

המשלחת של פופר כללה אותו בתפקיד מהנדס ראשי, ראש משלחת, מינרלוג, כרוניקאי וצלם, את מהנדס המכרות יוליוס קארסון וכמה טכנאים נוספים. המשלחת הייתה מצוידת בציוד גאולוגי, כלי נשק, מצלמות, תריסר פרדים, מזון, ביגוד חורפי וכמה סוסים. הם הפליגו ממונטווידאו לכיוון פונטה ארנס ב-7 בספטמבר 1886. בפונטה ארנס שכר פופר קבוצת עובדים וכך הגיע מספר חברי המשלחת ל-18. פופר ביקש וקיבל רישיון לאנשים חמושים בתפקיד משמר אישי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]