זהב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כספית - זהב - פלטינה
 
Ag
Au
Rg  
 
 
Au-TableImage.png
כללי
מספר אטומי 79
סמל כימי Au
סדרה כימית מתכות מעבר
צפיפות 19320 kg/m3
מראה
צהוב מתכתי
Stringer156 nugget.jpg
תכונות אטומיות
משקל אטומי 196.96655 amu
רדיוס ואן דר ואלס 166 pm
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה 2, 8, 18, 32, 18, 1
תכונות פיזיקליות
מצב צבירה בטמפ' החדר מוצק
טמפרטורת התכה 1337.33K (1064.18°C)
טמפרטורת רתיחה 3129K (2855.85°C)
לחץ אדים 237 µPa ב-1337K
מהירות הקול 1740 מטר לשנייה ב20K
שונות
אלקטרושליליות 2.54
קיבול חום סגולי 128 J/(kg·K)
מוליכות חשמלית 45.2 106/m·Ω
מוליכות תרמית 317 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה 890.1 kJ/mol
קריסטל סינתטי של זהב, עם טיהור של מעל 99.99%
מטיל זהב שווייצרי במשקל 1 קילוגרם

זהב (אנגלית: Gold, לטינית: Aurum; בעברית, דומה למלה צָהֹב) הוא יסוד כימי מתכתי מסדרת מתכות המעבר שסמלו הכימי Au ומספרו האטומי 79. זהב לא נוטה להיקשר כימית ליסודות אחרים ולכן ניתן למצוא אותו בטבע בצורתו הטהורה. נוסף על יצירת תכשיטים הוא משמש רבות גם בטכנולוגיה ותעשייה בזכות מוליכותו החשמלית הגבוהה ועמידותו לקורוזיה. בתכשיטים ובסגסוגות ריכוז הזהב נמדד בקרט, ואילו לצורכי מסחר משקל הזהב נמדד באונקיות מסוג טרוי, יחידת מידה ייחודית למתכות יקרות, שמשקלה 31.1034768 גרם.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוש זהב גולמי

לזהב משקל סגולי גבוה של 19.32 גרם לסמ"ק, וניתך ב-1,064.18 מעלות צלזיוס. תכונה נוספת מיוחדת הנה הקושי הגדול שלו להתרכב עם חומרים אחרים, תכונת אצילות מיוחדת זו גורמת לכך שהיסוד מופיע בטבע בצורה קרובה לטהורה, כאבן, ולכן נראה מבריק כמעט בכל תנאי. הזהב אינו מתחמצן (מחליד) והנו עמיד בפני שיתוך של מרבית החומצות מלבד מי מלך המסוגלים להמיסו. צירוף תכונות נדירוּת אלו, ברק והרכות היחסית ההופכת אותו נוח לעיבוד, הקנו לו מעמד מיוחד של סימול מעמד חברתי באמצעות התקשטות בו, ושימושים טקסיים ויצוגיים רבים אחרים, כולל שימוש בו כבסיס לכסף.

בטבלה המחזורית זהב נמצא בקבוצת יסודות 11, המכילה מלבדו נחושת, כסף, ורנטגניום. דרגות החמצון הנפוצות שלו הן 1+ ו3+.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן השימושים המסורתיים בזהב, חלקם עתיקים מאוד. רובם אופנתיים, טקסיים או יצוגיים:

שימושים נוספים בזהב (כגון בתעשייה) הם חדשים יחסית, כאשר רובם נובעים מהולכת החשמל המצוינת שלו ומעמידותו בפני קורוזיה:

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהב מוכר לאדם עוד מימי קדם והוא כנראה אחת מהמתכות הראשונות שהאדם השתמש בהן. קיימות מספר עדויות לשימוש קדום בו, ביניהן עדות ממצרים משנת 2600 לפנה"ס המתארת שימוש בזהב ועדויות נוספות מאזורים גאוגרפיים עשירים בזהב ועד אגדות עמים בנושא.

זהב נחשב במשך תקופה ארוכה כאחת המתכות היקרות ביותר, לכן הוא מסמל עושר, מלוכה, אצולה ועוד.

בתחום האלכימיה הייתה לזהב חשיבות רבה, באשר מטרת האלכימאים הייתה יצירת זהב מיסודות אחרים, כמו למשל עופרת (משימה שאיננה אפשרית אלא בטכנולוגיות מודרניות המכוונות לאטומים בודדים).

הזהב אף הוכר בתרבות האינקה כ"זיעת" החמה וכן האצטקים נהגו לפסל דמויות שונות בזהב ולהכין תכשיטים לכהנים.

הזהב היה, במשך כל ההיסטוריה ועד היום, סחורה אמינה והיווה מפלט לאנשים אשר חוששים משינויים בשווקים העולמיים, ולכן הם משקיעים בזהב מתוך הידיעה שמחירו נשאר יציב בדרך כלל. מחיר הזהב עולה כאשר יש חשש למלחמה או אי-יציבות או חשש אחר אצל מי שמשקיעים במניות, למשל, משום שערכו של הזהב יציב יחסית.

אייזיק ניוטון קשר את הלירה הבריטית למסחר זהב כך החל העידן שבו המטבעות קשורים למתכות. כל מדינה החזיקה במאגרי זהב וניתן לומר שהייתה כמעט תלות מוחלטת בזהב (הוטבעו מטבעות זהב). לאחר מלחמת העולם הראשונה החלו לבטל את ההצמדה לזהב ועקב כך ערכו של הדולר צלל וכעת ערכו נמוך יותר (אם תחליט ארצות הברית לשוב להצמדה לזהב, כלומר לגבות את כל הסכום שהדפיסה בכמות הזהב שיש לה, מחיר הזהב יעלה ל-$23,000 לאונקיה לעומת כ-$1,350 (המחיר באוקטובר 2010). זאת מפני שעל כל דולר היא תצטרך לשלם את מחירו בזהב ומאחר שהדפיסה כמויות דולרים אדירות מאז הביטול הרשמי של ההצמדה לזהב, ערכו של כל דולר יורד).

עד שנת 1910, יחסית מעט זהב מוצה מעפרותיו. חישובים מעלים כי 70% מכלל הזהב שהופק בעולם מוצו מאז שנה זו.

במשך כל המאה ה-19, הובילו גילויי מחצבי זהב בעולם להגירות המוניות של הרפתקנים, אשר חיפשו דרך להתעשרות מהירה. גלים אלה נקראו הבהלה לזהב (Gold Rush). המפורסמת ביותר הייתה בהלת הזהב של קליפורניה שנת 1849. אירוע ידוע נוסף היה הבהלה לזהב באלסקה שהונצחה בסרט בשם זה. בהלות זהב נוספות במאה ה-19 אירעו בדרום אפריקה ובאוסטרליה. הגירות אלו אחראיות במידה רבה להתיישבות בארצות הברית בפרט, ולעיצוב הפוליטי-דמוגרפי-כלכלי בעולם בכלל, והשפעתם הרבה ניכרת עד לימינו אנו.

צורה בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב פעילותו הכימית הנמוכה, זהב בדרך כלל מופיע בטבע כסגסוגת או בצורתו החופשית, לעתים קרובות בתור גרגירים זעירים.
ריכוזו בקרום כדור הארץ הוא 0.03 חלקיקים למיליון (ppm) ומקורו המסחרי העיקרי הוא סלעים וולקנים.
אף מי ים מכילים זהב, בריכוז הנע בין 0.2-1 מיליגרם לטון מים. תהליך זיקוקו ממי הים הנו יקר ולכן אין לו שימוש מסחרי.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריכוז הזהב המינימלי במחצב הדרוש להפקה מסחרית שלו יכול להיות זעיר כ-0.5 גרם ל-1,000 קילוגרם. קיימים גם מחצבי זהב עם ריכוזים גבוהים יותר, לעתים 1-5 גרם ל-1,000 קילוגרם מחצב.

ניתן למצות זהב מאלוביום (משקע חול וטיט בערוצי מים) בעזרת טכניקות כימיות, כמיצוי בעזרת ציאניד ("הטכניקה הישנה", הזולה והמזהמת יותר) או בעזרת כלור. בשנת 2000 נשפך ציאניד בסביבת אגם ברומניה וגרם לנזק סביבתי רב (מוות עופות, דגים ועוד).

מאז 1880, הייתה דרום אפריקה המקור העיקרי (כשני שלישים) לזהב בעולם, העיר יוהנסבורג לדוגמה, הוקמה במיוחד לצורך זה.

רעיון הפקת הזהב ממתכות זולות ממנו ריתק אנשים רבים במהלך ההיסטוריה. מדענים ומלכים התעניינו באלכימיה, תוך חיפוש אחר "אבן החכמים" ההופכת כספית לזהב. רעיון זה נזנח כאשר הוכיחו מדענים שלא ניתן להפיק זהב מיסודות אחרים בתהליכים כימיים.

לעומת זאת, הפקת כמויות זעומות של זהב מתאפשרת באמצעות מאיצי חלקיקים.

ניתן להפיק כמויות קטנות של זהב גם מפיריט (המכונה "זהב השוטים") המכיל לעתים גם זהב אמיתי ונחושת.

זהב הופק גם בישראל. דרומית למכרות הנחושת בתמנע, בהרי אילת (נחל רודד וסביבתו) היו מרבצי זהב קדומים שנוצלו בתקופה האסלאמית הקדומה. הזהב הופק מסלעי הקווארץ בנחלי האזור על ידי טחינה באמצעות אבני רחיים ושימוש במתכת הכספית - זהב נמס בכספית נוזלית, ואז ניתן לחמם את התמיסה, עד שהכספית מתאדה והזהב נשאר. ידוע במיוחד האתר הארכאולוגי נחל התחנות (ואדי-א-טוואחין שלמרגלות הר ידידה / נחל רודד).

תרכובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהב כלורי (AuCl3) ו-HAuCl4 הן תרכובות הזהב הנפוצות ביותר. דרגות החמצון הנפוצות של זהב הן 1+ ו3+, אך בתנאים קיצוניים קיימת גם הדרגה 5+ (יחד עם פלואור - AuF5).

השפעות בריאותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוף האדם אינו סופג זהב ולכן תרכובותיו בדרך־כלל אינן רעילות. נזק בכליות ובכבד לעומת זאת, דווח אצל 50% ממטופלים שטופלו בתרופות המכילות זהב.

הזהב בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המתואר בתנ"ך, לזהב הייתה חשיבות רבה, כמו גם למקצוע הצורפות. כבר בתחילת ספר בראשית מוזכר הזהב "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב"[1]. רבים מכלי המקדש, והמקדש עצמו היו עשויים, או מצופים זהב.

בתנ"ך שמות נרדפים לזהב, והוא מכונה "כתם" "בְּנוֹת מְלָכִים בְּיִקְּרוֹתֶיךָ נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר"[2], "פז" "כִּי תְקַדְּמֶנּוּ, בִּרְכוֹת טוֹב, תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ, עֲטֶרֶת פָּז"[3], "חרוץ" "אִם-תִּשְׁכְּבוּן, בֵּין שְׁפַתָּיִם; כַּנְפֵי יוֹנָה, נֶחְפָּה בַכֶּסֶף, וְאֶבְרוֹתֶיהָ, בִּירַקְרַק חָרוּץ"[4].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]