הוצאות להורג פומביות באיראן

הוצאות להורג פומביות באיראן הוא נוהג שעדיין נשמר ברפובליקה האסלאמית של איראן. עד 2013, רק ארבע מדינות בעולם שמרו על נוהג זה. באיראן, ההוצאות להורג הפומביות התרחשו באופן קבוע במהלך שושלת קג'אר, אך פחתו עם המהפכה החוקתית הפרסית והפכו נדירות תחת שושלת פהלווי. עם הקמת הרפובליקה האסלאמית של איראן ב-1979, חזרו ההוצאות להורג הפומביות בהיקף חסר תקדים.

הרפובליקה האיסלאמית של איראן

בעקבות המהפכה האסלאמית של 1979 והקמת הרפובליקה האסלאמית, הוצאות להורג פומביות הפכו לדבר שבשגרה. הרוב המכריע של ההוצאות להורג הפומביות בוצעו בתלייה. לעיתים קרובות, מנופים מורכבים על משאיות שימשו כגרדום. הנידונים, ובמקרים מסוימים מספר אסירים בעת ובעונה אחת, עמדו בדרך כלל על במה לפני המון באצטדיון או בכיכר. האסיר הורם מהקרקע על ידי מנוף, עם החבל סביב צווארו, מה שגרם למוות איטי יותר בחנק. במקרים אחרים, הנידון הונח עומד על שרפרף, שהוסר בפתאומיות, והותיר את האדם למות מחנק אך בקושי תלוי מהאדמה. על פי דיווח של אמנסטי אינטרנשיונל משנת 1990, "הלקאה לפני הוצאה להורג נפוצה יחסית". בכמה ערים פרובינציאליות נמצאו צורות מסורתיות של הוצאה להורג, כגון סקילה, בגין פשעים מוסריים. בסקילה מעודדים את הצופים להשתתף על ידי יידוי אבנים לעבר הנידונים. בשנת 1990, אמנסטי אינטרנשיונל "תיעד את ההוצאות להורג הראשונות שבוצעו על ידי עריפת ראשים בעת המודרנית באיראן". במקרים של רצח, לאפוטרופוס או לקרוב משפחה של הקורבן יש הזכות לבצע את ההוצאה להורג בפומבי או לשכור אדם אחר לביצועה.

רשויות ממשלתיות נמנעו בדרך כלל מהוצאה להורג בפומבי של אסירים פוליטיים, משום שהדבר מעורר סערה לאומית ובינלאומית גדולה יותר. עם זאת, אסירים פוליטיים עדיין הוצאו להורג בפומבי, בחלק מהמקרים באמתלה שהם סוחרי סמים. בבתי כלא כגון כלא אווין, אסירים פוליטיים נאלצו להיות עדים או אפילו להשתתף בהוצאות להורג על ידי סילוק גופות. בשנות ה-80, אסירים שזה עתה הגיעו עברו על פני שורות של אסירים תלויים כשנכנסו לחצר הראשית. הדו"ח של מזכ"ל האו"ם על מצב זכויות האדם באיראן לשנת 2017 מצביע על כך שמתוך 4,741 הוצאות להורג בין 2010 ל-2016, 3,210 התבססו על גזרי דין שניתנו על ידי בתי משפט מהפכניים באיראן.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הוצאות להורג פומביות באיראן בוויקישיתוף