הכתם העיוור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הכתם העיוור הוא נקודה שחורה בראייה המתורגם לאזור, שבו אין התמרה של תמונת האור ל"שפה עצבית", ועל-כן אין היא נקלטת מוח. הראשון שגילה תופעה זו היה הפיזיקאי אדם מריוט בשנת 1660.

תופעה זו נוצרת בעקבות העדר רגישות לאור בנקודת החיבור בין רשתית העין לראש עצב הראייה. ה"כתם העיוור" ממוקם במקום שבו קיים ריבוי תאי עצב (נוירונים) באזור יציאת אלומת תאי העצב (אקסונים). תפקידו של עצב הראייה הוא להעביר את המידע הנקלט הישר אל המוח. מאחר שבאזור זה לא קיימים קולטנים (פוטורצפוטורים) אשר יקבלו את קרני האור החודרות מבעד לעדשה ומתמקדות באזור הזה, אין המוח מקבל את המידע הרצוי לפענוח.

המוח מהתגבר על התופעה באמצעות עקרון "השלמת הפרטים החסרים" השכיח באשליות אופטיות ובאחיזות עיניים (כדוגמת ציוריו של מוריץ קורנליס אשר).

הבדיקה למציאת הכתם העיוור פשוטה ופועלת על שדה הראייה:

הכתם העיוור.jpg

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]