מוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: הערך מסורבל ולא מדויק. אין אבחנה מתי ההתייחסות היא למוח האדם ומתי למוח של חיות אחרות. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מוח הוא איבר המצוי בגופם של בעלי חיים מפותחים. המוח הוא האיבר הראשי במערכת העצבים. הוא מבקר ומתאם את ההתנהגות, את פעילות החושים ואת רוב פעולת איברי הגוף וכן פונקציות מנטליות כגון למידה וזיכרון. בעלי חיים מפותחים אינם מסוגלים לחיות בלעדיו. חוט השדרה מהווה את המשכו התחתון של המוח ויוצר יחד איתו את מערכת העצבים המרכזית. דרך חוט השדרה מקושר המוח לכל איברי הגוף, הפנימיים והחיצוניים כאחד. המוח האנושי מחולק לשלושה חלקים: המוח הקדמי, שכולל את ההמיספרות הימנית והשמאלית, המוח האמצעי והמוח האחורי. שני האחרונים מרכיבים יחד את גזע המוח.

תוכן עניינים 1 פעולת המוח 2 התפתחותו העוברית של המוח 2.1 אזורים שהתפתחו מהטלאנצפלון 2.1.1 האונות 2.2 אזורים שהתפתחו מהדיאנצפלון 2.3 אזורים שהתפתחו מהמזנצפלון 2.4 אזורים שהתפתחו מהמאטנצפלון 2.5 אזורים שהתפתחו מהמיאלינצפלון 3 המוח הגדול 4 גזע המוח 5 קרומי המוח והנוזל המוחי שדרתי (CSF) 6 הבעיה הפסיכופיזית 7 מחלות מוח 8 המוח בתפיסה ההיסטורית 9 מוחות בבעלי חיים 10 חקר המוח 11 ראו גם 12 קישורים חיצוניים

[עריכה] פעולת המוח

המוח מורכב משני סוגים של תאים - תאי עצב (נוירונים) ותאי גליה. מסת המוח של אדם בוגר נעה לרוב בין 1,400 ל-1,650 גרם ונפחו הממוצע הוא כ-1,600 סמ"ק. המוח מהווה רק שני אחוזים ממסת גוף, אך צורך כחמישית מזרם הדם, ומאספקת החמצן (בזמן מנוחה). המוח של הגברים שוקל כ-100 גרם יותר מזה של הנשים וכמות התאים בו גדולה בכ-4 אחוז מהכמות המקבילה אצל הנשים. אין ראיות לכך שהבדלים במשקל המוח משפיעים על מידת האינטליגנציה או על היכולת המנטלית. ישנן טענות, שאדם ממוצע משתמש רק ב-3 עד 10 אחוזים מיכולת המוח שלו. טענות אלה שימשו בין היתר בסיס להסבר תופעות פאראפסיכולוגיות שונות, אך לא ניתן להן בסיס מדעי. נכון אמנם שברגע נתון אדם לא משתמש בכל חלקי המוח שלו, אך כמכלול כל המוח פעיל במהלך החיים.

מחצית מתאי העצב המרכיבים את מוחו של תינוק מתים בתוך השנה הראשונה, עת נותרים במוח 100 מיליארד נוירונים. לתינוק יש לפחות פי עשרה תאי גליה במוח. מקובל היה להניח שאצל בוגרים הנוירונים אינם מתחדשים כמו התאים האחרים בגוף, אך לאחרונה (2005) התגלו ממצאים הסותרים טענה זו ולפחות ברור שהקשרים בין הנוירונים מתרבים. אצל אדם בוגר נהרסים 85,000 נוירונים מדי יום, כחלק מתהליך ההזדקנות, דבר המביא לעתים לכשל של מערכות מסוימות.

כל אחד מהנוירונים שבמוח יוצר קשרים הנקראים סינפסות (בעברית מיסנפים) ל-1,000 עד 10,000 תאי עצב אחרים (כלומר, כ-100,000 מיליארד סינפסות). הקשרים הם ברמות שונות ומתהווים באמצעות אותות אלקטרו-כימיים. בזמן הלידה ישנם כבר כ-50,000 מיליארדי קשרים. בחודשים הראשונים של החיים מספר הקשרים מוכפל. תהליך הלמידה של האדם מושפע מיצירת קשרים חדשים ואיבוד קשרים ישנים. ככל שהאדם לומד יותר כמות הקשרים גדלה. תהליך יצירת זיכרון ארוך טווח, בניגוד לזיכרון קצר טווח, מלווה ביצירת סינפסות חדשות בין קבוצות תאי עצב.

הנוירון עצמו מורכב משלושה חלקים:

• גוף תא העצב - חלק זה מכיל את המידע הגנטי, אחראי על התפתחותו של הנוירון, והוא יחידת העיבוד של התא שמקבלת מידע מהדנדריטים ומחליטה בהתאם האם להעביר אות חשמלי באקסון לעבר נוירונים אחרים.
• הדנדריטים - יחידות הקלט של הנוירון שעל פניהם קולטנים רבים. קולטנים אלו מקבלים אותות עצביים כימיים מנוירונים אחרים וממירים אותם לאותות חשמליים המגיעים לגוף התא ומשם הלאה דרך האקסון.
• האקסון -חלק זה הוא יחידת הפלט של הנוירון. בדרך כלל אקסון אחד לכל נוירון. האקסון מהוה שלוחה ארוכה של התא ובקצהו שלוחות קצרות שבקצותיהן שלפוחיות זעירות הקרויות "שלפוחיות סופיות" או "כפתורים סופיים" (terminal buttons) טרמינלים. השלפוחיות מגיבות לאות החשמלי בשחרור מולקולות קטנות, נוירוטרנסמיטורים, למרווח הסינפטי שבינם לבין דנדריט של תא עצב אחר. האותות נקלטים לרוב בקולטנים בדנדריטים של הנוירונים האחרים, אך פעמים רבות ישנם קולטנים הקולטים את המסר העצבי בממברנת גוף התא עצמו, ללא צורך בדנדריטים.

האימפולסים העצביים בתוך התא עצמו הם חשמליים, אך העברתם הבינתאית הינה כימית. היא מבוצעת על ידי מולקולות הקרויות מוליכים עצביים. בעוד שמקור אור מגיע לעין במהירות של כ-300,000 ק"מ בשנייה, האימפולסים העצביים המעבירים את התמונות מהעיניים אל המוח, למשל, נעים בקצב של 2 עד 400 ק"מ לשעה בלבד.

[עריכה] התפתחותו העוברית של המוח

בשלושת השבועות הראשונים נוצר בעובר צינור עצבי המכיל שלושה חללים. משלושת החללים הללו יתפתחו בסופו של דבר ארבעת חדרי המוח, וכן תעלת המוח המחברת ביניהם. מן החלל הראשון יווצרו החדרים הצידיים והחדר השלישי, מן החלל השני תתפתח תעלת המוח ומן החלל השלישי יווצר החדר הרביעי. הרקמה שעוטפת את החלל הראשון נקראת המוח הקדמי (frontal brain), הרקמה שעוטפת את החלל השני נקראת המוח האמצעי (mid brain) והרקמה שעוטפת את החלל השלישי נקראת המוח האחורי (hind brain).

בשלב השני של התפתחות המוח הרקמות שעוטפות את הצינור העצבי משתנות מעט. מן החלל הראשון יוצאות שתי בליטות (מהם יתפתחו החדרים הצידיים). הרקמה העוטפת את הבליטות נקראת טלאנצפלון. הרקמה שעוטפת את שארית החלל הראשון נקראת דיאנצפלון. החלל השני מתחיל להצר, ולרקמתו קוראים כעת מזנצפלון. הרקמה השלישית מתפצלת לשתי רקמות. האחת היא המתנצפלון, והשנייה היא המיאלינצפלון. מכל הרקמות הללו יתפתח בסופו של דבר המוח השלם.

[עריכה] אזורים שהתפתחו מהטלאנצפלון

• הגנגיליונים הבסיסיים - קומפלקס זה מורכב מגרעיני הסטריאטום ומגרעינים נוספים. תפקידם הוא לבקר תנועות מוטוריות אוטומטיות נלמדות (כגון נהיגה). בשלבים הראשונים של הלמידה, מבוקרות תנועות אלה על ידי קליפת המוח, אך בעקבות הלמידה מעבירה הקליפה את הבקרה לגנגיליונים, והפעילות הופכת לאוטומטית ומהירה. כמו כן, ייתכן שהם מעורבים גם בתפקודים קוגניטיביים.
• המוח הגדול - אזור המורכב משתי המיספרות, כשכל אחת מהן מחולקת לארבע אונות.

[עריכה] האונות

באונות קיימים אזורים ראשוניים הממונים על קליטת האינפורמציה, ואזורים משניים האחראים לעיבודה. פגיעה באזורים משניים יכולה להתבטא באגנוזיה. קיימות ארבע אונות מהן מורכבת קליפת המוח והן ממויינות על-פי התפקוד של האזורים השונים:

• האונה המצחית (פרונטאלית) - אונה זו אחראית לחשיבה ברמה גבוהה. חלקה האחורי קשור למוטוריקה וקשור לגרעיני הבסיס.
• האונה הקודקודית (פריאטלית) - אזורים באונה זו מעורבים בעיבוד קלט מישושי. אין פרופורציה בין גודל האיבר ליכולתו לייצר תחושה. הפה למשל הרבה יותר רגיש מהגב.
• האונה העורפית (אוקסיפיטלית) - אזורים נרחבים באונה זו מעורבים בעיבוד קלט חזותי.
• האונה הרקתית (טמפורלית) - אזורים באונה זו מעורבים בעיבוד קלט שמיעתי. גם ההיפוקמפוס והאמיגדלה, המעורבים בתהליכי למידה, זיכרון ועיבוד מידע רגשי, ממוקמים במרכז אונה הרקתית.

[עריכה] אזורים שהתפתחו מהדיאנצפלון

• התלמוס - זהו גרעין שנמצא במרכז המוח, בסמוך לחדר השלישי. התלמוס הוא מעיין תחנת ממסר חושית. כל המידע התחושתי עובר דרכו לפני שמגיע לקליפת המוח (למעט המידע מחוש הריח). התלמוס מבצע עיבוד ראשוני ביותר למידע התחושתי וממיין אותו אל האונות השונות.
• ההיפותלמוס - אזור זה נמצא מתחת לתלמוס ומכאן בא שמו. הוא אחראי על ההפעלה של המערכת האוטונומית (הסימפטטית והפרה-סימפטטית), וכן על בקרת ההורמונים בגוף. ההיפותלמוס שולט על ההורמונים בעזרת בלוטת ההיפופיזה שנמצאת תחתיו.
• הרשתית - על אף שאזור זה נמצא מחוץ לגולגולת, תאיו התחלקו מתאים שהיגרו מהדיאנצפלון.
• הסבתלמוס - המכיל בעיקר את הגרעין הסב-תלמי.

[עריכה] אזורים שהתפתחו מהמזנצפלון

המזנצפלון נקרא גם המוח האמצעי (midbrain), והוא מהווה חלק מגזע המוח. הוא מקיף את תעלת המוח ומתחלק לשני חלקים:

• הטקטום - אזור זה מכיל שתי בליטות עליונות הנקראות תלילים עליונים ושתי בליטות תחתונות הנקראות תלילים תחתונים. התלילים העליונים דואגים לקשר שבין תנועות הראש לבין שדה הראייה, ואילו התלילים התחתונים מבקרים את הקשר שבין תנועות הראש לבין המידע השמיעתי.
• הטגמנטום - נמצא לפני הטקטום, וביניהם נמצאת תעלת המוח. בטגמנטום נמצאת התצורה הרשתית (בעלת תפקיד חשוב במחזור השינה והעירות), החומר האפור (שאחראי על בקרת כאב ועל שחרור של אופיאטים אנדוגניים), הגרעין האדום (דרכו עוברים מרבית המסלולים המוטוריים מהמוח לפריפריה), החומר השחור (אזור המבקר את הגנגליונים הבסיסיים דרך המסילה הניגרו-סטריאטלית), והטגמנטום הגחוני (אזור זה מייצר דופמין שמבקר את המערכת הלימבית).

[עריכה] אזורים שהתפתחו מהמאטנצפלון

• המוח הקטן - ממוקם מאחורי הגשרון. מבחינה אנטומית, אזור זה דומה מאוד למוח הגדול (ומכאן שמו). מורכב משתי המיספרות המחוברות זו לזו על ידי הוורמיס. תפקידו של המוח הקטן הוא להתאים את תנועות הגפיים והגוף לסביבה המרחבית. חלק זה הוא מעיין תחנת מעבר חשובה בתהליכי עיבוד הראייה והשמיעה.
• הפונס שנקרא גם הגשרון או הגשר (pons) - חלק נוסף מגזע המוח. אזור זה מקשר בין המוח האמצעי ובין האזורים המוטוריים השונים בקליפת המוח. כמו כן, בשל מיקומו בחלקה התחתון של התצורה הרשתית שפעילותה אחראית לתפקוד מערכת השינה, הוא אחראי על שלבים מסוימים במחזור השינה והעירות ובעיקר על שינת רע"מ, REM שמתרחשת במהלך השינה כאשר חולמים וגם האזור שאחראי על שיתוק השרירים במהלך החלומות. בחלום, מידע הדומה למידע מבחוץ, משודר מהגשרון שבגזע המוח לקליפת המוח.

[עריכה] אזורים שהתפתחו מהמיאלינצפלון

• המוח המאורך (בלועזית: מדולה אובלונגטה, medulla oblongata) - החלק השלישי של גזע המוח, הוא החלק המחבר את גזע המוח לחוט השדרה. המדולה אחראית בעיקר על פעילות מערכת העצבים האוטונומית. חלק זה כולל את מרכזי הוויסות והבקרה של מחזור הדם ומערכת הנשימה, הוא מפקח על פעילותה הסדירה והתקינה של כל מערכת ושומר על קצב לב, נשימה ולחץ דם יציב. כמו כן, במדולה נעשית ההצלבה המוטורית- מידע מן ההמיספרה הימנית מגיע אל האזור השמאלי ואילו מידע מן ההמיספרה השמאלית מגיע אל האזור הימני בגוף.

[עריכה] המוח הגדול

ערך מורחב – המוח הגדול

המוח הגדול (cerebrum) תופס את מירב נפח הגולגולת ומונח על גבי חלקי המוח האחרים.

המוח הגדול מהווה 80% ממשקל כלל המוח ומכיל 70% מתאי העצב בגוף, המוח הגדול חצוי לשתי המיספרות ומכוסה בפיתולים המגדילים את שטח פניו. מחולק לארבע אונות: מצחית (frontal lobe), עורפית (occipital lobe), קודקודית (parietal lobe) ורקתית (temporal lobe). בצד הפנימי המרכזי של האונה הרקתית ממוקמים ההיפוקמפוס והאמיגדלה הממלאים תפקיד מרכזי בתהליכי למידה וזיכרון. האמיגדלה מעורבת גם בעיבוד המשמעות הרגשית של קלט חושי, לרבות הפניית קשב לגירויים מפחידים.

המוח הגדול בנוי משתי המיספרות - חצאי כדור - הממוקמות מעל חלקי המוח האחרים ומופרדות זו מזו באמצעות חריץ אורך. מבחוץ צבען של ההמיספרות הוא אפור אך אם נחצה את המוח בחריץ האורך נבחין כי בחלקן הפנימי צבעו לבן. החומר האפור של ההמיספרות מורכב מגופי התאים של תאי העצב והחומר הלבן מורכב מהאקסון של תאי העצב.

החלק החיצוני של ההמיספרות נקרא קליפת המוח (Cerebral Cortex). הוא בעל שקיעות ובליטות המגדילות את שטח הפנים שלו. לקליפת המוח תפקיד חשוב בבקרת תהליכים הכרתיים כמו חשיבה, זיכרון ושפה. כמו כן בקליפת המוח נעשה עיבוד מידע המגיע מהחושים וכן בקרת תנועה של שרירים רצוניים.

נהוג לחלק את קליפת המוח של כל המיספרה לאזורים תפקודיים בהתאם לסוג המידע המעובד באזור.

רוב החומר של ההמיספרות מתחת לקורטקס האפור צבעו לבן והוא מורכב מאקסונים של תאי העצב המקשרים בין האזורים השונים. אתר קישור חשוב הוא זה המקשר בין שתי המיספרות ונקרא כפיס המוח (Corpus Callosum). זהו הצרור הגדול ביותר של אקסונים המחבר את ההמיספרות יחד. הוא מאפשר העברת מידע ביניהן וכן מאפשר למוח האדם לפעול כיחידה הרמונית מתואמת. פגיעה בכפיס המוח יכולה לגרום לחוסר תיאום בין ההמיספרות ולהתנהגות לא מתואמת של האדם, אך אינה פוגעת בתפקוד היומיומי שלו. ישנו ניתוח מיוחד לחולי אפילפסיה בו חותכים את כפיס המוח ומפרידים את שתי ההמיספרות זו מזו. חולים שעברו את הניתוח הזה לא הראו ליקוי חמור ומשמעותי בתפקוד.

ההמיספרה השמאלית של קליפת המוח העוטפת את המוח הגדול מטפלת באינפורמציה סימבולית - מילים ומידע. בה נתגלו שני אזורים חשובים האחראיים על השפה: אזור ברוקה שהתגלה בשנת 1868, וקרוי על שם מגלהו - אחראי לתנועות הדיבור, בניית משפטים ודקדוק. ואילו אזור ורניקה, שהתגלה בשנת 1874 - אחראי על הבנת השפה, והיכולת לומר משפטים באופן הגיוני. ההמיספרה הימנית קשורה למוזיקה, לדמיון, לתפישה מרחבית ולחשיבה פחות סדורה. בין שני חלקי קליפת המוח יש חריץ מרכזי.

בנוסף, לכך בהמספרות נמצאים אזורי השרירים (4 ו-6), תחשושות הכאב, המגע, האוריינטציה וכו' (1, 2, 3), הראיה (17, 18, 19) ועוד.

[עריכה] גזע המוח

ערך מורחב – גזע המוח

גזע המוח (brain stem) מורכב משלושה חלקים האחראים לתפקודים פיזיולוגיים בסיסיים ומרכזיים של הגוף: המוח האמצעי (mid brain), הפונס שנקרא גם הגשרון או הגשר (pons) והמוח המוארך שנקרא גם המדולה או מדולה אובלונגטה (medulla oblongata). המוח האחורי (hind brain) הוא השם המשותף של הפונס והמוח המוארך.

גזע המוח נמצא בין חוט השדרה לבין המוח והוא שולט על תפקודים יסודיים כמו הנשימה וקצב הלב. נכון להיום הפסקה בלתי הפיכה של פעולות גזע המוח נחשבת תנאי הכרחי ומספיק לקביעת מוות מבחינה רפואית ומשפטית.

[עריכה] קרומי המוח והנוזל המוחי שדרתי (CSF)

ערכים מורחבים – קרומי המוח, נוזל מוחי שדרתי

אחרי העור והעצמות מגנות עוד שלוש שכבות של קרומי מוח על תכולתו הרגישה. השכבה הראשונה מכונה הקרום הקשה (dura matter) שכבה זו עשויה מסיבי קולגן, קשיחה וחזקה, ומורכבת משתי שכבות: האחת צמודה לגולגולת והשניה נפרדת במקומות מסוימים מהגולגולת ויוצרת מעטפת החוצצת בין ההמיספרות, וכן בינם לבין הצרבלום. הפיצולים בין דפי הדורה יוצרים חללים, סינוסים, שדרכם מתנקזים הדם הורידי של המוח והCSF אל הורידים הג'גולריים. השכבה השנייה נקראת הקרום העכבישי (arachnoid), הקרויה כך על שם דמיונה לקורי עכביש, ואינה חדירה לנוזלים. השכבה השלישית נקראת הקרום העדין (pia matter), והיא דקה מאוד ומכילה כלי דם רבים.

בין הקרום העדין לקרום העכבישי קיים חלל הנקרא החלל התת-עכבישי (sub Archnoid space) המכיל את נוזל המח והשדרה (CSF). בדלקת קרום המוח השכיחה אצל ילדים וזקנים חודר מזהם לנוזל. בנוזל אין כדוריות דם לבנות, והוא מתגונן בעזרת המונוציטים שהם תאי בליעה, בדומה למקרופאג'ים, ועל כן הוא פגיע ביותר. ההתנפחות הדלקתית בתוך המוח גורמת ללחץ על איבריו ולקושי באספקת מזון וחמצן. בשל כך היא עלולה לחולל נזק בלתי הפיך.

מאחר ששכבת הדורה קשיחה, הורידים העוברים דרכה אל הסינוסים עלולים להיקרע כתוצאה ממכה בראש. קריעה כזו יוצרת שטף דם סאב דורלי, שיכול להתפתח במשך זמן רב, אפילו שבועות, וליצור לחץ פנימי הולך וגדל על המוח.

חלקו של הנוזל במוח נע בין עשרה לעשרים אחוז. הוא ממלא את חדרי המוח, ארבעה במספר. תפקידיו הם בלימת זעזועים, הגמשת נפח המוח, איסוף פסולת ועוד. ההימצאות בתוך נוזל מקלה על משקל המוח.

[עריכה] הבעיה הפסיכופיזית

ערך מורחב – הבעיה הפסיכופיזית

המוח הוא המקום שבו שזורים הפיזי והנפשי זה בזה. על טבעו החידתי של שילוב זה יכולות להעיד, בין השאר, העובדות הבאות:

• התהליכים הנפשיים הם פרטיים לחלוטין. איש אינו יכול לחוש בהם, מלבד האדם החווה אותם.
• הצורה הפיזית של המוח אינה זהה במובן כלשהו למהות שהיא יוצרת. לעת עתה גם לא נמצא קשר של אחת לאחת בין כמות ההורמונים והנוזלים הכימיים המעורבים בפעילות מוחית לבין עוצמת החוויה הפנימית הנגרמת על ידיהם.
• ההנחה שיש קשר דטרמינסטי בין הפיזי לבין הנפשי מעוררת שאלות קשות על משמעות המוסריות ועל בחירה חופשית.

[עריכה] מחלות מוח

• בשבץ מוחי נהרסים תאי מוח, עקב אי אספקת דם אליהם בעקבות חסימה (קריש) או קרע בכלי דם. השבץ המוחי הוא גורם המוות השלישי בעולם המערבי, לאחר התקף לב וסרטן. וגורמי הסיכון שלו הם יתר לחץ דם, רמת שומנים גבוהה בדם, עישון וסוכרת.
• מחלת אלצהיימר היא מחלה שפוגעת בתפקוד המוח. במחלה זו נהרסים מספר רב של תאים, שגורמים להרס של המוח באופן שהאדם איננו יכול להשתקם ממנו. סימנים של המחלה הם אובדן זיכרון, ירידה ביכולת השיפוט, אי יכולת לזהות אנשים מוכרים, בלבול, שיטוט ללא כל מטרה, הזיות ונדודי שינה. הסיבה למחלה איננה ידועה והיא כיום חשוכת מרפא והלוקים בה מסיימים את חייהם בתקופה שבין 5 ל-15 שנה. חמישית מאוכלוסיית הקשישים בארץ לוקה בה. מספר חולי האלצהיימר בעולם גדל מידי שנה, בשל העלייה הקבועה בתוחלת החיים.
• אפילפסיה או מחלת כפיון, היא בפשטות מצב של סערה חשמלית במוח ללא בקרה. היא מוגדרת כאשר יש לפחות שני התקפים חוזרים של פרכוסים, ללא כל סיבה הנראית לעין. מקורה בפעילות פתאומית, ובלתי רצונית של קבוצה גדולה של תאי מוח. והיא יכולה לבא לידי ביטוי באופנים שונים.
• מחלת פרקינסון היא מחלה ניוונית הגורמת להפרעות נוירולוגיות רבות. הבולט שבהם הוא רעד גופני שאינו בר שליטה. המחלה קשורה לחוסר במוליך העצבי דופמין.
• מחלת הנטינגטון היא מחלה תורשתית שבה תאים באזורים שונים במוח מתנוונים. התסמינים הם בליקוי תנועתי לא רצוני המזכיר ריקוד, מדמנציה ואבדן זיכרון.
• מחלות נפש שונות כמו פיצול אישיות וסכיזופרניה קשורות בפעילות מוחית לקויה.

[עריכה] המוח בתפיסה ההיסטורית

במשך שנים רבות מתחילת ההיסטוריה האנושית לא היה ידוע על חשיבותו של המוח כאיבר האחראי לתודעה ולחשיבה ולמרכזה הביולוגי של החוויה האנושית. על ידי הוצאת המוח מהגוף בניתוח שאחרי המוות מתגלה ג'ל בגוון ורוד-אפרפר, ולכן אין זה מפתיע שהקדמונים לא הכירו בחשיבותו. לכך תרמה גם העובדה שהמוח אינו רגיש במיוחד לכאב, ועל כן פגיעה קלה בו אינה טראומטית.

בחניטה המצרית הוצא המוח דרך הנחיריים, הורחק מהמת ונזרק כלאחר יד. שלא כאיברים כמו הלב, הקיבה, הכבד והריאות, אותם שמרו הפרעונים לצד המת כדי שיוכל לשוב ולהשתמש בהם לאחר תחיית המתים, מכך ניתן להסיק שהמוח היה איבר מיותר לדעתם.

עם זאת, פפירוס משנת 1,700 לפני הספירה מראה כי כבר אז תועדו מקרים שבהם פגיעה בראש שינתה התנהגות.

בכתבי הקודש מוזכרת פעם אחת המילה מֹחַ (איוב כ"א כד), אך במובן של מוח העצמות, ובשאר התנ"ך רגשות ומחשבות מיוחסים ללב. גם חכמי ישראל התחבטו בשאלה היכן מצויה החוכמה ("והחכמה מאין תמצא"), ובניגוד לדעתו של רבי אליעזר שסבר שמקומה בראש, התקבלה ברבים דעתו של רבי יהושע, שסבר כי משכנה בלב (ילקוט שמעוני משלי פרק א' רמז תתקכט).

גם הפילוסופים היוונים לא ייחסו למוח תפקיד חשוב. אריסטו סבר שהמוח אינו אלא אזור קירור המצנן את אדי החום הנפלטים מהלב. הוא טען שבמהלך השינה, עולים האדים מן הלב אל המוח, מתקררים, ויורדים חזרה אל הלב. את חוסר חשיבותו של המוח הוא הוכיח בהתבסס על ניסויים בעריפת ראשי תרנגולות אשר המשיכו לפרפר ולא מתו לאלתר.

השינוי בתפיסות אלה הגיע מצפייה במלחמות הגלדיאטורים רומא העתיקה. מספר חוקרים ורופאים החלו לראות קשר בין פגיעות המוח של הגלדיאטורים לבין שינויים שונים בהתנהגותם. כמו כן נמצא קשר בין פגיעה בחוט השדרה לבין איבוד תחושה או שיתוק. הרעיון שהלב אינו "מקום מושבה" של הנפש האנושית הלך ונעשה נפוץ יותר ויותר.

בימי הביניים נאסרו ניתוחי מוח בידי הכנסייה. ההתערבות הכירורגית המקובלת באותה עת נעשתה בידי ספרים נודדים שערכו חתך בגולגולת במקרים של מחלת נפש והוציאו ממנה את "אבן השיגעון".

חכם הרפואה גאלינוס סבר ששלושת האברים הראשיים הם: הלב, המוח והכבד. לדעתו, החושים, התנועה, הדמיון, הזיכרון והמחשב נובעים מן המוח. הוא גם הכיר בחשיבותו העצבית של חוט השדרה.

רנה דקארט (1600) היה הראשון שדיבר על חשיבותו הייחודית של המוח. צפייה בפסלים הידראוליים הביאה אותו למסקנה לפיה גוף האדם פועל על ידי "מערכת הידראולית פנימית" בה עוברים נוזלים המשפיעים על התחושות וההתנהגויות של הגוף החי. המוח, לפי דקארט, הוא המווסת של מערכת זו. בנוסף, יצר דקארט דיכוטומיה בין הנפש הלא פיזית לבין המוח הפיזי. מה שחיבר ביניהם, לדעתו, היא בלוטת האיצטרובל.

בשנת 1808 פותחה תורת הפרנולוגיה. על פי התורה הזו, מרכיבי אישיות שונים ממוקמים באזורים ספיציפיים שונים במוח. עוד האמינו לפי תורה זו, כי אופי האדם ניתן למדידה על פי בליטות בגולגולת . לכל תכונת אישיות הבליטה שלה. על ידי מיפוי בליטות הגולגולת האמינו שניתן יהיה לגלות את מאפייני האישיות של האדם. תאוריה זו לא שקעה, אלא כעבור מאה שנה, והיוותה בסיס, כביכול מדעי, לתורות גזעניות שונות. הרעיון הבסיסי הגלום בה, שיש קשר בין אזורים ספציפיים במוח לבין פעילויות כאלו ואחרות, מקובל עד היום, אך בוריאציה שונה. על פי הידע המודרני, אין מיקום ספיציפי לתכונה אישיותית מסוימת, אלא לכל מאפיין פסיכולוגי (למידה, ראייה וכו') יש רשת של אזורים במוח, המממשים אותו. עוד חשוב לציין, שבין המוח לגולגולת אין מגע ישיר כלל, ולכן לא ניתן לומר דבר על המוח בהתבסס על גודל או צורת הגולגולת.

[עריכה] מוחות בבעלי חיים

בעלי-החיים	מסת המוחות בגרמים	מסת הגוף יחסית למסת המוח
אדם	1400	45-50
אורנגאוטן	375-400	200
גורילה	400-500	220
שימפנזה	375-400	80
דולפין	1700	35
חולדה	1	200
חתול	30	100
כבש	60	259
לוויתן ענק	3000-9000	10000
סוס	600-800	250
אריה	200-250	600

[עריכה] חקר המוח

על מנת להבין תהליכים המתרחשים במוח, עורכים מדענים רבים, ובראשם הפיזולוגים והפסיכולוגים מחקרים במוח בעלי חיים והאדם.

שיטות המחקר יכולות להיות:

• גירוי חשמלי של אזור במוח (לרוב באמצעות החדרת אלקטרודה למוח).
• רישום גלי המוח באמצעות מכשיר EEG.
• חקר פרטים הסובלים מפגיעה באזור במוח על מנת להבין במה שונה התנהגותם ולהקיש מכך על תפקידו של אותו אזור במוח.

[עריכה] ראו גם

• עמוד השדרה
• הולכה עצבית
• מחסום דם מוח

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מוח

• מרכז מידע בעברית על המוח האנושי
• מוח, אנציקלופדיה ynet
• הרצאת וידאו של פרופ' יהודית אהרון-פרץ על תפקוד המוח, אתר אוניברסיטת חיפה
• חייו הסודיים של המוח מהאתר של PBS
• תקצירי מאמרים מדעיים על המוח, אתר גן
• מה במוחנו גורם לנו להתמכר?, אתר טבע-לייף
• עצבים מחשבים ולומדים - על עיבוד מידע בתאי העצב במוח מאמר מגלילאו מאת פרופ' עידן שגב, אתר סנונית
• מוחו מוחה - ההבדלים בין מוח האישה למוח האיש, ד"ר ענת ברנע, אתר מט"ח
• אמיר בן-דוד, מסתרי מוחו של אלברט מוספייה, הארץ
• צמ"ד אונליין - מאגר מדע: הולכת אותות במוח סרטון עם הסברים.