הפולמוס בין הארט ופולר
הפולמוס בין הארט ופולר הוא חילופי דברים בין הפילוסופים המשפטיים לון ל. פולר (אנ') האמריקאי וה.ל.א. הארט הבריטי, שפורסמו בגיליון 71 של כתב העת Harvard Law Review בפברואר 1958 כסדרת מאמרים בנושא מוסר ומשפט, והדגימו את הפולמוס האקדמי הרחב בין גישת הפוזיטיביזם המשפטי לבין גישת משפט הטבע. הארט צידד בדעה הפוזיטיביסטית שמוסר וחוק הם דברים נפרדים. פולר טען בתשובתו שהמוסר הוא המקור לחובת הציות לחוק.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדיון בין השניים עסק בפסק דין שניתן ב-1951 על ידי בית משפט במערב גרמניה, בתיק שבו אישה גרמנייה הואשמה בשלילת חירותו של אדם שלא כחוק, במקרה זה, בעלה. הנאשמת החליטה ב-1944 להיפטר מבעלה. כדי לעשות זאת, דיווחה עליו לרשויות השלטון הנאצי כי בזמן חופשה משירותו הצבאי אמר בנוכחותה אמירות מעליבות על אדולף היטלר, והעידה נגדו במשפט שנערך לו. הוא נמצא אשם ונגזר עליו גזר דין מוות. לאחר ששירת זמן מסוים בכלא נשלח לחזית המלחמה לסייע בלחימה לפני תבוסתה של גרמניה. לאחר נפילת הרייך השלישי הואשמו האישה והשופט שדן את בעלה לפי סעיף 289 של חוק העונשין הגרמני מ-1871, שלילת חירותו של אדם שלא כחוק. השופט במקרה זוכה בערעור, אך ערעורה של האישה נדחה משום שנטען נגדה שהיא השתמשה בחוק הנאצי ככלי לממש את רצונה להיפטר מבעלה.[1]
הדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – פוזיטיביזם משפטי, משפט הטבע
הארט נוקט בגישת הפוזיטיביזם המשפטי, שמאמינה בהפרדה בין החוק "כפי שהוא" לבין החוק "כפי שהוא צריך להיות", הפרדה בין חוק לבין מוסר. כלומר, הפרדה בין זכויות משפטיות לבין זכויות מוסריות. לפי גישה זו, הכרעה בתיקים משפטיים לפי לוגיקה או היסק דדוקטיבי אינה בהכרח שגויה, וזה לא בהכרח נכון להכריע לפי מטרות חברתיות או מוסריות, שהמצדדים בגישה רואים אותן כ"חיצוניות למשפט".
הארט משתמש בבעיית "הליבה והשוליים" (the core and the penumbra) כדי להמחיש את טענתו המרכזית שחוקים חייבים להיות קשורים למשמעותן של המילים המרכיבות אותם, ולא לאמונה טבעית או מוסרית כלשהי. מקרה "ליבה" הוא מקרה שהחוק נועד לכסות. הדוגמה הקלאסית היא חוק שאוסר על הכנסת כלי רכב לפארק ציבורי, וברור שהוא נועד למנוע כניסת מכוניות. מקרה "שוליים" הוא מקרה שיוצרי החוק לא חשבו עליו, למשל סקייטבורד בדוגמה לעיל. שופט שמפרש חוק כזה בגישה פוזיטיביסטית יסתמך על הגדרת המילים שמופיעות בחוק.
מנגד, פולר נוקט בגישה של משפט הטבע, שלפיה מטרת החוקים היא לשקף ערכים מוסריים וחברתיים שגם אם הם חיצוניים למשפט, הם עליונים על המשפט והמשפט נועד לשרת אותם. פולר תוקף את גישתו של הארט לגבי הניסוח המילולי של החוק, ומציין כי משמעותן של מילים עשויה להשתנות בהתאם לשאר המילים במשפט, ובעיקר, בהתאם למטרת החוק והתקנה שהם משרתים. הוא מביא כדוגמה את המשפט "על כל שינוי יש לדווח ל...", ומדגים כיצד משמעות המילה "שינוי" משתנה בהתאם לנמען הדיווח המתואר במשפט. אם הנמען הוא "הרופא הראשי", אז השינוי הוא שיפור או הרעה במצבו הרפואי של החולה, אך אם הנמען הוא "ועדת התכנון והבנייה המחוזית", אז השינוי הוא פעולת בנייה בנדל"ן.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Hart, H. L. A. (1958). "Positivism and the Separation of Law and Morals". Harvard Law Review. 71 (4): 593–629. doi:10.2307/1338225. JSTOR 1338225.
- Fuller, Lon L. (1958). "Positivism and Fidelity to Law - A Reply to Professor Hart". Harvard Law Review. 71 (4): 630–672. doi:10.2307/1338226. JSTOR 1338226.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Harvard Law Review, 1959, pp. 1005–1007
