מתמחה

מתמחה הוא עובד העובר תקופת הכשרה, בהדרכת איש מקצוע בעל ותק וניסיון, על מנת לקבל רישיון הנדרש על פי דין לעיסוק במקצוע מסוים. התמחות נדרשת בדרך כלל במקצועות בהם הרקע העיוני אינו מספיק על מנת לעסוק במקצוע, ויש צורך בתקופת התמחות מעשית, הבאה לאחר השלמת התואר האקדמי. לרוב, עם סיום ההתמחות, עובר המתמחה בחינות, שהן תנאי נוסף לקבלת הרישיון המהווה לכשעצמו תנאי לעיסוק במקצוע בו התמחה. בעל המקצוע המדריך את המתמחה נקרא לרוב "מאמן".

על אף קיומה של המילה העברית "התמחות", יש המכנים את ההתמחות בלועזית "סטאז'", ומתמחה נקרא גם "סטאז'ר".

ישנם מקצועות, כגון רפואה, בהם נדרשת ההתמחות גם על מנת לאפשר התמקצעות בתחום מסוים מבין התחומים שבהם עוסק המקצוע, ואילו במקצועות אחרים, כדוגמת עריכת דין, אדם המסיים את התמחותו ועומד בבחינות נחשב ככשיר לעסוק בכל התחומים שבהם עוסק המקצוע.

אורכה של ההתמחות שונה ממקצוע למקצוע. עורכי דין עוברים תקופת התמחות בת שנה במדינת ישראל, בעוד שרואי חשבון מתמחים במשך שנתיים.

מתמחים מקבלים לרוב שכר על עבודתם, אם כי שכר זה נמוך משכרו של בעל מקצוע לאחר התמחות.

המתמחים אינם רשאים לרוב לעסוק בכל פעילות בה עוסק בעל מקצוע שסיים את ההתמחות וקיבל את רישיונו. כך, למשל, על פי דיני מדינת ישראל, מתמחה בעריכת דין אינו רשאי להופיע בבית משפט אלא במהלך חצי השנה האחרונה להתמחותו, ובלוויית מאמנו.

מקצועות שבהם נדרשת התמחות על פי דיני מדינת ישראל כוללים רופא (שנה סטאז' חובה לפני קבלת הרשיון לעסוק ברפואה; 4 עד 7.25 שנים נוספות אפשריות לקבלת תואר "מומחה" בתחום מסוים), רופא שיניים (4 עד 6 שנים נוספות אפשריות להתמחות בתחום מסוים), פסיכולוג (עד 4 שנים), עורך דין (שנה), עמיל מכס, שמאי מקרקעין (שנה), אדריכל (3 שנים) רוקח (חצי שנה) ורואה חשבון (שנתיים), יועץ השקעות (חצי שנה), מנהל תיקי השקעות (תשעה חודשים).