ה.ס וונג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ה.ס וונג
תצלומו המפורסם יום שבת העקוב מדם
תצלומו המפורסם יום שבת העקוב מדם
לידה 1900
בייג'ינג, שושלת צ'ינג עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 במרץ 1981 (בגיל 81 בערך)
טאיפיי
לאום סין
תחום יצירה צילום
יצירות ידועות יום שבת העקוב מדם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ה.ס וונגמנדרינית תקנית: 王小亭 נולד ב-1900 - 9 במרץ 1981) היה צלם עיתונות סיני. צילומו המפורסם ביותר הוא "יום שבת העקוב מדם", תצלום של תינוק בוכה, זמן קצר לאחר הפצצת תחנת הרכבת הדרומית של שאנגחאי (אנ') בסין על ידי כוחות יפנים במסגרת קרב שאנגחאי (אנ') שנערך במלחמת סין–יפן השנייה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1920 ו-1930, עבד וונג בסין כצלם עם מספר סוכנויות שונות. התצלום המפורסם שלו, יום שבת העקוב מדם", נודע במספר שמות כגון "התינוק הסיני", "התינוק הסיני חסר האם", "התינוק בתחנת הרכבת בשאנגחאי" ו"תינוק שאנגחאי, צולמה במהלך קרב שאנגחאי במלחמת סין-יפן השנייה. בתצלום נראה תינוק בוכה היושב לבדו על רציף תחנת הרכבת ההרוסה, כשלגופו בגדים הנראים שרופים ומוכתמים בדם. התצלום עורר סערה ציבורית ונחשב לאחד התצלומים המשפיעים ביותר בעולם. בתוך שנה מיום פרסומו, התצלום נראה על ידי יותר מ-136 מיליון איש. בשנת 2010, זכה וונג בפרס כעיתונאי אסיאתי-אמריקאי על ידי התאחדות העיתונאים האמריקאית האסיאתית.[1]

וונג צילם סרטי חדשות נוספים המכסים את ההתקפות היפניות בסין, כולל קרב שוז'ו (אנ') במאי 1938 והפצצות האוויר בגואנגג'ואו בחודש יוני.[2] לעיתים הוא העמיד את עצמו בסכנה על מנת לצלם. פעם נקלע לאזור שהופצץ על ידי מטוסים יפניים. לאחר שהכעיס את היפנים על ידי תיעוד האלימות של התקפותיהם, ממשלת יפן הקצתה סכום של 50,000 דולר על מי שיסגירו לרשויות.[3] בסין, פעל וונג בהגנה בריטית, אך המשיך להיות נתון לאיומי מוות של לאומנים יפנים אשר גרמו לו לעזוב את שאנגחאי עם משפחתו ולעבור להתגורר בהונג קונג.[4]

חיים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וונג עבר לטייפה בשנות השבעים ונפטר מסוכרת בביתו בגיל 81 ב-9 במרץ 1981.[5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ה.ס וונג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ HONOR ROLL LIST: Pioneers, past and present, aaja-la.org
  2. ^ 1938, web.archive.org, ‏4 ביוני 2011
  3. ^ Paul French, Through the Looking Glass: China's Foreign Journalists from Opium Wars to Mao, Hong Kong University Press, 1 במאי 2009, ISBN 978-962-209-982-1. (באנגלית)
  4. ^ John Faber, Great News Photos and the Stories Behind Them, Courier Corporation, 1 בינואר 1978, ISBN 978-0-486-23667-4. (באנגלית)
  5. ^ Ministry of Foreign Affairs, Republic of China (Taiwan), Culture, science and education, Taiwan Today, ‏1 במאי 1981 (באנגלית)