הונג קונג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הונג קונג, האזור המנהלי המיוחד של הרפובליקה העממית של סין
中華人民共和國香港特別行政區
Flag of Hong Kong.svg Hong Kong SAR Regional Emblem.svg
דגל סמל
מוטו לאומי:
המנון לאומי: מארש המתנדבים
מיקום הונג קונג
יבשת אסיה
שפה רשמית אנגלית, סינית (בפועל מנדרינית וקנטונזית תקנית)
עיר בירה הונג קונג
22°11′00″N 114°08′00″E / 22.18333°N 114.13333°E / 22.18333; 114.13333
משטר אזור מנהלי מיוחד ברפובליקה העממית של סין
ראש המדינה
מושל
חוּ ג'ינְטאו
דונלד צ'אנג
הקמה
העברת הריבונות של הונג קונג

1 ביולי 1997
שטח[1]
- דירוג עולמי
1,104 קמ"ר 
184 בעולם
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
7,112,688 נפש 
101 בעולם
6,442.65 נפש לקמ"ר
4 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
381,700 מיליון $ 
35 בעולם
53,665 $
10 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.906 
13 בעולם
מטבע דולר הונג קונגי ‏ (HKD)
אזור זמן UTC +8
סיומת אינטרנט .hk
קידומת בינלאומית 852+
Hanzi (traditional).svg
בערך זה מופיע גופן מזרח אסייתי.

כדי שתוכלו לראות את הכתוב בערך זה בצורה תקינה, תצטרכו להתקין גופן מזרח אסייתי במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, לחצו כאן לקבלת עזרה.

מפת תקריב של הונג קונג
דגל הונג קונג בשנים 1959–1997 בזמן היותה מושבה בריטית
מראה אזור סנטרל של הונג קונג מפסגת ויקטוריה
פסל בשדרת הכוכבים מהווה מחווה לקולנוע ההונג קונגי

הונג קונג, האזור המנהלי המיוחד של הרפובליקה העממית של סין (סינית מסורתית: 中華人民共和國香港特別行政區, ) הוא אחד משני אזורים מנהליים מיוחדים ברפובליקה העממית של סין, (השני הוא מקאו). פירוש השם הונג קונג הוא "הנמל הריחני".

הונג קונג מורכבת מהאי הונג קונג, קאולון והטריטוריות החדשות. חצי האי קאולון מחובר לטריטוריות החדשות בצפון, המתחברות לשטח סין גופא מעבר לנהר סאם צ'אן. בסך הכל, כולל שטח הונג קונג 236 איים קטנים, שהגדול בהם הוא לנטאו והשני בגודלו והמאוכלס ביותר הוא האי הונג קונג. האי הזעיר אפ ליי צ'או שליד נמל אברדין נחשב לאי השני בעולם בצפיפות אוכלוסייתו (שני רק לאיון סנטה קרוז (אנגלית) שבקולומביה).

הונג קונג הייתה מושבה בריטית עד 1 ביולי 1997, כאשר הושבה לשלטון סיני, לפי הסכם מדיני. תחת המדיניות של "מדינה אחת, שתי שיטות" נהנית הונג קונג ממידה רבה של אוטונומיה תחת השלטון הסיני, וממשיכה לקיים מערכת משפט, מטבע, מכס והגירה משלה, כמו גם נהיגה בצד שמאל של הכביש, כמקובל במושבות בריטיות. רק מערכת ההגנה הצבאית והיחסים הדיפלומטיים נתונים תחת חסות הממשלה המרכזית בבייג'ינג.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של הונג קונג

האזור היה מיושב כפי הנראה כבר בתקופת האבן החדשה. הונג קונג התקיימה כבר בימיה של שושלת צ'ין, ושימשה כבסיס ימי מסחרי במשך שושלת טאנג ושושלת סונג. הקשר הראשון עם האירופאים נוצר, כאשר עגן בנמל הונג קונג יורד ים פורטוגזי בשם ג'ורג' אלבארס. הקשר עם הבריטים נוצר לאחר שהחברה הבריטית-הודית, שהיה לה כבר סניף בגואנגג'ואו, החליטה לפתוח סניף בהונג קונג הסמוכה.

בשנת 1839, עקב סירובה של סין לאפשר לבריטים לסחור באופיום באזור, פתחה בריטניה במלחמה שכונתה מלחמת האופיום הראשונה. המלחמה הסתיימה בניצחונה של בריטניה, וסין אולצה לחתום על הסכם משפיל שכונה חוזה נאנקינג, בו ויתרה ב-1842 על שטח הונג קונג לטובת בריטניה לצמיתות. במקום הוקמה מושבת כתר בריטית, שכונתה בשם "העיר ויקטוריה". עשרים שנה אחר כך ב-1860, פתחה בריטניה במלחמה נוספת - מלחמת האופיום השנייה. גם במלחמה זו יצאה בריטניה כשידה על העליונה, ולקחה אליה את שטחי קאולון, בהסכם שנחתם בועידת פקין. ב-1898 אילצה בריטניה את סין להחכיר לה שטחים נוספים ל-99 שנה. שטחים אלו כונו הטריטוריות החדשות.

הונג קונג הוכרזה כנמל חופשי כדי לשרת כעיר סחר לאימפריה הבריטית. הוקמו מוסדות חינוך ברוח בריטית. ולקהילה הסינית שגרה באזור, היה אך קשר מועט עם האוכלוסייה האירופאית העשירה.

במלחמת העולם השנייה פלשה יפן להונג קונג בשנת 1941, והחלה לכבשה. בסיומו של קרב הונג קונג - כפי שכונה, נכנעו הבריטים והמושבה הפכה לקולוניה יפנית. אולם היפנים לא האריכו ימים בהונג קונג, אזרחים רבים סבלו ממגפות וממחסור במזון. גם האינפלציה הייתה גבוהה, עקב ההכרח היפני להפוך את הכסף לשטרות צבאיים. אוכלוסיית הונג קונג ירדה מ-1.6 מיליון איש לפני השתלטות יפן, ל-600,000 בלבד בשנת 1945, כאשר הבריטים החזירו לידם את השליטה, אחרי הפסד יפן במלחמה.

אוכלוסיית הונג קונג הבריאה מהר מאוד. פליטים רבים נמלטו מסין עקב המהומות, במיוחד אחרי יסודה של הרפובליקה העממית של סין. זאת ועוד, הונג קונג הייתה המגע היחיד של סין עם מדינות שאר העולם, עקב התרחקות הממשל מקשר עם מדינות זרות, ובמיוחד אחרי שהאו"ם הכריז חרם כלכלי על הרפובליקה העממית של סין לאחר מלחמת קוריאה.

תחת שלטון בריטניה הונג קונג שגשגה ופרחה. הנמל שלה הפך להיות מרכז הסחר הבריטי במזרח הרחוק ודרכו עברו סחורות רבות בדרכם למערב. חברות רב לאומיות רבות מיקמו בה את המטות שלהם למזרח הרחוק וכך היא הפכה למרכז בנקאות וביטוח. הבורסה של הונג קונג היא אחת המרכזיות במזרח הרחוק.

בסוף שנות ה-70, עם התקרבותו של תום מועד החכירה של "הטריטוריות החדשות" החלה ממשלת בריטניה לדאוג מחוסר-הוודאות בקשר לעתידה של הונג קונג, וההשפעות שלה על כלכלת המושבה. הרפובליקה העממית של סין מאז ומתמיד ראתה בכל הונג קונג שטח ריבוני סיני שצריך לחזור לשליטה, וסיום החכירה על הטריטוריות החדשות שהיוו את מרבית שטח הקולוניה היה הזדמנות להבטיח זאת.

המשא ומתן החל ב-24 בספטמבר 1982 בעת ביקורה של ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר בבייג'ינג, ופגישתה עם מנהיג הרפובליקה העממית של סין, דנג שיאופינג. במשא ומתן ויתרה בריטניה על שליטה בכל המושבה, החל ממועד פקיעת החכירה על הטריטוריות החדשות, ואילו סין הבטיחה לתת מעמד מנהלי מיוחד באזור ולהותיר על כנו את הקפיטליזם בהונג קונג, תחת הכותרת "מדינה אחת שתי שיטות". "ההצהרה המשותפת הסינית-בריטית" שפירטה את הליכי מעבר השלטון נחתמה בביג'ין על ידי ראשי הממשלות של שתי המדינות ב-19 בדצמבר 1984.

החזרת הונג קונג לשלטון התנהלה כמתוכנן ב-1 ביולי 1997. להונג קונג מטבע משלה, מכסים, שלטונות הגירה, מערכת חוקים נפרדת ואף חוקי תנועה שונים ששומרים על המנהג הבריטי לנהוג בצד שמאל של הכביש (בניגוד לסין). סין גם שומרת פחות או יותר על המידה המסוימת של חרויות ודמוקרטיה יחסית שהיו נהוגים במושבה בסוף השלטון הבריטי.

כיום הונג קונג היא אחת משלושת המרכזים העירוניים הגדולים ביותר בסין, ומתגוררים בה יותר מ-7 מיליון תושבים. התוצר הלאומי הגולמי לנפש דומה למדינות המתקדמות ביותר באירופה.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליטיקה של הונג קונג

מעמד וחוקה: על פי התיקון לחוקה הסינית משנת 1982 ועל פי ההצהרה המשותפת הסינית-בריטית משנת 1984, נקבע כי הונג קונג תהווה אזור אדמיניסטרטיבי מיוחד של סין (Special Administration Region –HKSAR). על מנת לאפשר את קיומה של 'מדינה אחת-שתי שיטות', אושרה במרץ 1990 על ידי הקונגרס העממי הסיני 'החוקה הקטנה'- חוק יסוד הונג קונג ב-1990. נקבע כי הפרשנות לחוקה זו תינתן על ידי ועדה מייעצת של הקונגרס הסיני (NPCSC) וכי תשמר האוטונומיה של הונג קונג בתחום הכלכלי (כגון מטבע ומסחר) וכן בתחום הפוליטי במידת מה, למעט בעניינים הנוגעים לביטחון לאומי ויחסים דיפלומטיים. כמו כן סוכם כי השיטות הפוליטיות, השיפוטיות והכלכליות הייחודיות של הונג קונג, כמו גם אורח החיים באזור ישמרו לכל הפחות למשך חמישים שנה, מיולי 1997.

מאז 1997, אירעו ויכוחים פוליטיים רבים בהונג קונג בנוגע לקידום הדמוקרטיה בה, הפרשנות לסעיף 23 לחוקה בדבר תקנות להגבלת חירויות האזרח, זכות הצבעה כללית בבחירות והמחלוקת מי זכאי לפרש את חוק היסוד של הונג קונג.

הוויכוחים הפוליטיים העיקריים היו בין המחנה הדמוקרטי לבין המחנה הפרו-סיני בהונג קונג. שיאה של המחאה הציבורית בהונג קונג כנגד כוונת סין לערער את הדמוקרטיה באי אירעו באחד ביולי 1997, אז צעדו כ-700,000 איש ברחובות הונג קונג למען דמוקרטיה בהונג קונג וכמחאה על התערבות סין העממית בחקיקה בהונג קונג. ב-1 ביולי 2007, נערכו ברוב הדר חגיגות העשור לחזרת הונג קונג לריבונות סינית. בחגיגות השתתף גם נשיא סין הו ג'ינטאו, אשר הדגיש את מחויבות סין להמשך השיגשוג והקפיטליזם של הונג קונג.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת הונג קונג

להונג קונג כלכלה משגשגת, אחת החופשיות ביותר בעולם, המבוססת במידה רבה על סחר בינלאומי. למרות היותה אי קטן בגודלו, הונג קונג תופסת את המקום העשירי בעולם בהיקף הסחר שלה ומהווה את מרכז הבנקאות ה-11 בגודלו בעולם. המטבע בהונג קונג הוא דולר הונג קונגי.

להונג קונג אין משאבים טבעיים של ממש, כל המזון וחומרי הגלם חייבים להיות מיובאים אליה. בהתאם, היבוא והיצוא, כולל יצוא מחדש, עולה על סך התמ"ג של הונג קונג.

עיקר הפעילות הכלכלית בהונג קונג מבוסס על סחר ענף, במידה הולכת וגוברת מול סין, כאשר שיעור העוסקים בענפי השירותים הולך וגדל בהדרגה ומהווה היום קרוב ל-90 אחוז מכלל התמ"ג, כאשר חלקו של מגזר היצור התעשייתי הולך וקטן בהדרגה ועובר במידה רבה לסין גופא. במיוחד בולטת הונג קונג בהיקף הרחב של פעילות בנקאית המתרכז בה, משום שרבות מהחברות הבינלאומיות מחזיקות את המטה האסיאני שלהן במנהל.

התמ"ג לנפש של הונג קונג, ששיעורו 43,911 דולר (2008) מדורג במקום ה-11 בעולם, בשורה אחת עם הכלכלות הגדולות במערב אירופה ומקדים את זו של יפן, עובדה ההופכת את הונג קונג לאזור העשיר ביבשת במונחים של תמ"ג לנפש. התמ"ג הנומינלי של הונג קונג מוערך ב-223 מיליארד דולר (2008), ומדרג אותה במקום ה-37 בעולם. ואילו תמ"ג שווי כוח הקנייה (PPP) הינו 293.311 מיליארד דולר ומדורג במקום ה-38 בעולם. במדד הפיתוח האנושי הונג קונג ממוקמת במקום ה-24 בעולם אחרי גרמניה וסינגפור ולפני יוון, קוריאה וישראל. אחרי תקופה ארוכה של צמיחה איתנה לאורך השנים, ירד קצב הצמיחה בחדות אחרי החזרה לשלטון סיני, במיוחד בעקבות 1998 בה הייתה ירידה של 5 אחוז בתמ"ג ובגלל ההאטה בכלכלה העולמית ומשבר הסאר"ס בשנים 2001 - אמצע 2003. סיום משבר הסאר"ס, ההתאוששות בשוק העולמי והחתימה על הסכם CEPA לשיתוף פעולה הדוק יותר בין הונג קונג לסין, שאפשר לגורמים בהונג קונג גישה חופשית יותר לשוק הסיני ותרמה לעידוד התיירות הסינית בהונג קונג, הביאו לחידוש הצמיחה בשבעת הרבעונים שאחרי אמצע 2003 בקצב ממוצע של 6.8 אחוז.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הונג קונג מהווה מפגש תרבותי בין תרבות המערב (שהובאה לאזור בעת היה מושבה של האימפריה הבריטית) לבין התרבות הסינית המקומית; הונג קונג מהווה מפגש בין המודרניזם לבין התרבות המסורתית. מפגש תרבותי זה הביא ליצירה מקורית אמנותית ואדריכלית, המשלב באופן מקורי אדריכלות ואמנות מודרנית עם מסורות קדומות ובעיקר עם רעיונות הפנג שווי.

המטבח ההונג קונגי אף הוא מהווה שילוב בין מזרח ומערב. בהונג קונג פועלות מסעדות מסורתיות של מזרח אסיה (דים סם, המטבח הסיני, היפני, ההודי ועוד) מסעדות מערביות (מטבח צרפתי ואיטלקי) ומסעדות פיוז'ן המשלבות בין המטבחים.

הקולנוע ההונג קונגי נודע אף הוא בשילובים בין סרטים מזרחיים ומערביים, ובעיקר, החל משנות ה-60 וה-70 מתמקד בסרטי תורת לחימה. מספר שחקנים הוליוודים החלו את דרכם בקולנוע ההונג קונגי ובהם ברוס לי וג'קי צ'אן.

בהונג קונג פועלים מספר מוזיאונים ובהם מוזיאון מורשת הונג קונג, מוזיאון הונג קונג לאמנות, המוזיאון להיסטוריה של הונג קונג, מוזיאון המדע של הונג קונג, מוזיאון החלל של הונג קונג (המצויים באזור צים שא צוי שבקאולון), מוזיאון כלי התהפארק הונג קונג שבאי הונג קונג), מאדאם טוסו הונג קונג (המצוי על פסגת ויקטוריה) ומוזיאון דוקטור סון יאט-סן (המצוי באזור סנטרל).

ממשלת הונג קונג תומכת במספר מוסדות תרבות ובהם האקדמיה לאמנות הבמה של הונג קונג, התזמורת הפלהרמונית של הונג קונג.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "הונג קונג" מבוסס על שמו של האי הונג קונג שבים סין הדרומי, השוכן על שפך ג'ו ג'יאנג (נהר הפנינה) בדרום סין. בהונג קונג נכללים חצי האי קאולון, האי לאנטאו, האי הונג קונג, השטחים החדשים והאיים החיצוניים הכוללים 262 איים. הטריטוריות החדשות, המהוות למעשה את מרבית שטחה של הונג-קונג, גובלות מדרום בחצי האי קאולון, ומצפון בסין העממית, לאורך נהר סאם צ'אן (נהר שנג'ן). בין הונג קונג לחצי האי קאולון שוכן נמל ויקטוריה, שהוא אחד מנמלי המים העמוקים החשובים בדרום סין. נופה של הונג קונג הררי למדי, עם מדרונות תלולים, כשהנקודה הגבוהה ביותר באיים נמצאת על הר טאי מו שן באי לנטאו שגובהו 958 מטרים.

משמעות השם הונג קונג בסינית היא "הנמל הריחני". שם זה ניתן לה כיוון שמנמל בהונג קונג (המכונה כיום אֲבֶּרְדִין) היו מייצאים עצים ריחניים.

הונג קונג נמצאת בצידו המזרחי של שפך נהר הפנינה ואילו מקאו שוכנת בצידו המערבי. מצפון שוכנת העיר שנג'ן שבמחוז גואנגדונג שבסין.

מכלל שטחה של הונג קונג, 1,102 קמ"ר, רק 25 אחוז פותחו, ואילו 75 אחוז נותרו לשימוש פארקים ושמורות טבע.

באזור סנטרל, שבאי הונג קונג מתגוררים ומועסקים תושבים רבים של המחוז. האזור תלול מאוד ומיושב בצפיפות. כדי להתגבר על מכשול ההר, נבנה לאורך 800 מטרים, דרגנוע סנטרל - מיד-לוולס, שהוא הדרגנוע הארוך ביותר בעולם. נמל התעופה הבינלאומי של הונג קונג בנוי על אי מלאכותי, לאחר שנמל התעופה הקודם, נמל התעופה קאי טאק, שהיה ממוקם במרכז העיר וסביבו היו בניינים רבים, היווה סכנה של ממש. הגישה לנמל התעופה היא באמצעות רכבת בלבד, המקשרת את נמל התעופה אל שאר חלקי האי דרך מנהרה תת-ימית. חלופת המנהרה התת-ימית הועדפה, מאחר שגשר עילי, על פני המים, היה חוסם חלק מנתיב התחבורה הימי, העמוס ממילא.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקלימה של הונג קונג הוא טרופי מונסוני. מזג האוויר קריר ויבש בחורף, בין ינואר ומרץ, חם וגשום באביב ובקיץ, בין אפריל לספטמבר וחם ויבש בסתיו, בין אוקטובר ודצמבר. הונג קונג נמצאת על מסלולם של טייפונים וסערות טרופיות. ב-18 בספטמבר 1906, למשל, פגע צונאמי באי ונהרגו בו כ-10,000 איש.

Hong Kong Night Skyline.jpg
Magnify-clip.png

קו הרקיע של הונג קונג, מבט מפסגת ויקטוריה לעבר נמל ויקטוריה וחצי האי קאולון.

יהדות הונג קונג[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי הקהילה היהודית בבניית סוכה על חוף הים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות הונג קונג

יהודים הגיעו לראשונה להונג קונג, מאז העברת הריבונות מסין לבריטניה בשנת 1842. סוחרים יהודים (בעיקר מעיראק, מומבאי וקולקטה) העבירו את משרדיהם מהעיר השכנה גואנגג'ואו, כדי לפתח את הנמל החדש. בשנת 1857 בנה הסוחר היהודי יעקב ששון[5], את בית הכנסת הראשון בהונג קונג "אהל לאה", יסד את הקהילה היהודית במקום והקים בית קברות יהודי במקום. פריצתה של מלחמת העולם השנייה והכיבוש היפני של הונג קונג, השעו באופן זמני את הפעילות היהודית באזור.

משפחה בולטת נוספת היא משפחת כדורי, משפחה יהודית עיראקית שהיגרה מבגדד למומבאי במאה השבע-עשרה ואחר-כך לשאנגחאי ב-1880. במאה התשע-עשרה, צברה המשפחה הון עתק מסחר באופיום, נדל"ן ושירותים. לאחר 1949, הועבר מרכז פעילותה להונג קונג, ובניה הרחיבו את עסקי המשפחה למגוון תחומים. עסקי המשפחה, שבראשה עומד סר מייקל דייוויד כדורי, כוללים בין היתר שורה של בתי מלון מפוארים, חברת מסוקים ואחזקות בחברות חשמל שונות ברחבי העולם, בהם 35% ממניות חברת CLP Holdings, המספקת 75% מתצרוכת החשמל של הונג-קונג. מייקל כדורי הוא, נכון ל-2007, האיש הרביעי בהונו בסין. הוא הנאמן של קרן הנדבנות ע"ש כדורי ואף זכה באות לגיון הכבוד מטעם ממשלת צרפת.

כיום, קיימות בהונג קונג ארבע קהילות אורתודוקסיות: "אהל לאה", "שובה ישראל", "קהילת ציון" וחב"ד, וכן קהילה רפורמית אחת. בהונג קונג שלוש מסעדות כשרות, בית קברות יהודי ובית ספר יהודי בשם "כרמל" הכולל ארבעה גנים ושמונה כיתות לימוד. בשנת 2010 הוקם בית ספר תיכון "אלזה". בעבר, פעל גם תלמוד תורה חרדי שהופעל על ידי קהילת שובה ישראל, אולם הוא נסגר בשנת 2005. גם בית הספר "עמודי שלמה", שהוקם במקומו כדי לספק מענה לקהילה החרדית, נסגר עקב קשיים כלכליים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  5. ^ מקובל כי מר ששון, שהיה תלמידו של הבן איש חי, קיבל הוראה מרבו לבנות בית כנסת בכל מקום בו מתקבצים יהודים, ואין להם עדיין בית כנסת. וכך בית הכנסת בסינגפור, שאנגחאי, כלכולתה ועוד במזרח הרחוק נבנו על ידו, או על ידי אחיו.


הערים הגדולות בעולם: ערים המונות לפחות חמישה מיליון תושבים

איבדאןאיסטנבולבגדאדבואנוס איירסבוגוטהבייג'ינגבנגלורבנגקוקג'קרטהדאקהדלהיהונג קונגטהראןטוקיוטורונטויאנגוןכלכותהלאגוסלאהורלונדוןלימהמומבאימוסקבהמנילהמקסיקו סיטיניו יורקסאו פאולוסיאולסינגפורסנטיאגו דה צ'ילהקראצ'יקהירקינשאסהריו דה ז'ניירושאנגחאי