חאן פיידזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
חאן פיידזה
אין תמונה חופשית

חאן פי-דזהסינית: 韓非), פילוסוף סיני, הנחשב כגדול הפילוסופים הלגליסטים, חי בין השנים 281 לפנה"ס ל-233 לפנה"ס ומעט ידוע על חייו הפרטיים. בניגוד לרוב הפילוסופים בתקופותו, נולד חאן פי-דזה למשפחת אצולה, והיה קרוב משפחתו של שליט ממלכת האן – ממלכה חלשה יחסית, שלחמה עם שכנותיה במסגרת

"תקופת המדינות הלוחמות", בין המאה החמישית למאה שלישית לפני-הספירה בסין של היום. הסיומת זי (子) שהוספה לשמו הינה תואר כבוד שמשמעותו מאסטר, וניתן לפילוסופים בעלי שם בתקפותו (כדוגמת קונג פו-זי (קונפוציוס, 孔夫子). פגם מולד ביכולת הדיבור הפנה את חאן פי דזה להעלות את משנתו על הכתב.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבוריו השפיעו עמוקות על צ'ין שה-חואנג, לימים הקיסר הראשון של סין, שאימץ את עקרונות משנתו הפוליטית ויישם אותה, לאחר שהשתלט והביאה לאיחודה של סין, בשנת 221. כאשר תקף חואנג את ממלכת האן, נשלח חאן פי דזה לשאת ולתת עם התוקף, ולאחר מכן קיבל משרה בחצרו של חואנג‏[1]. לי סה (Li Si 208 לפנה"ס) – שר בכיר בחצרו של חוארנג ולשעבר חברו לספסל הלימודיו של חאן פי דזה תחת הפילוסוף הקונפוציאני סון-דזה (XUNZI), חשש למעמדו בחצר, בשל חוכמתו של חאן-פי, והעליל עליו עלילת שווא, שהובילה להוצאתו להורג על ידי שתיית רעל .

הגותו הפוליטית – הלגליזם (פָ'א-ג'יָא Fajia 法家)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורתו הלגליסטית של חאן פי דזה, מבוססת על שני עקרונות בסיסיים, שהנחילו שני הפילוסופים הלגליסטים הגדולים שקדמו לו : שאנג-יאנג (商鞅 Shang Yang) ושן בו-חאי (申不害 Shen Buhai).

שאנג-יאנג (338 לפנה"ס-390 לפנה"ס) בכיר בחצר השליט של ממלכת צ'ין (Qin) והפילוסוף הלגליסטי המזוהה ביותר עם עקרון החוק (פ'ה 法) והשוויון בפני החוק .

שן בו-חאי (נפטר ב-337) שפיתח את הבירוקרטיה הלגליסטית (דפוסי השלטון – שוּ 法) – שהינם בעיקר הדרכים הסמויות בה שומר השליט על כוחו, הן מול העם ובעיקר אל מול פקידיו ושריו . חאן פי דזה איחד ופיתח את העקרונות הלגליסטים הללו, ופירט אותם ב-55 פרקים של ספר הנושא את שמו, שמטרתו לאפשר לשליט לשמר את כוחו ולשלוט על המדינה ותושביה.

בעוד הקונפוציאניזם הדגיש כי הקפדה על הטקסיות וריטואל נוקשה, שמבוססים על חוכמתם של "חכמים הקדמונים", הם הבסיס למציאת ה"דאו" , ואילו הדאואיזם הטיף להגעה להרמוניה המבוססת על "דרך הטבע". על-פי הלגליזם, על המוסדות הפוליטיים להשתנות בעקבות שינויים היסטוריים ולהתאים את עצמם לרוח התקופה .כך, שאם בתקופת "הקדמונים", שפע פרנסה ומזון אפשרו לבני האדם להתנהג בנדיבות, ואילו בתקופתו של חאן פי דזה, מלחמות וגידול באכולוסיה הובילו לבצורות ולמחסור קשה. במצב כזה, אין לצפות מהאזרחים שינהגו בדומה לתקופות שפע, ועל כן על הממשל לשנות את חוקיו בהתאם. אין זה תפקידו של השליט להפוך את נתיניו ל"טובים" אלא למנוע מהם לפגוע באחרים ולערער את שלטונו.

בבסיס הלגליזם, דחיה של הסנדרטיים המוסריים של הקונפוציאניזם ושל עקרון "האנושיות" הקונפוציאני, הלגליזם מגדיל לעשות כאשר הוא מבוסס על ההנחה כי טבע האדם רע ואנוכי בבסיסו - עיקרון המנוגד לעיקרון ה"אנושיות" הקונפוציאני. בעוד הקונפוצאניזם קורא לטיפוח והדגשת המידה הטובה, ההתנהגות המוסרית וההרמוניה, הלגליסטים מתרכזים בשימור שלטון השליט כערך עליון.

בלגליזם הסמכות לשלטון איננה נובעת ממקור כוח אוניברסלי או חיצוני, אלא מבוססת כולה על כוחו של השליט, מתוקף היותו השליט. על כן, תכלית השלטון הינה שליטה במדינה ובאוכלוסייה ושימור מעמדו של השליט, כאשר המטרה תושג, באמצעות חוקים נוקשים הנאכפים על ידי ענישה חמורה לעוברים על החוק ותגמול לפועלים על פיו. החוק הוא מעל הפרט ; האצילים לא יכולים לדחותו והאמיצים לא יכולים לצאת כנגדו. עונש על הפרת החוק יכלול גם את בכירי הממשל, כשם שפרס על ציות לחוק יינתן גם לפשוטי העם. שימוש באלימות, מלחמה ודיכוי כל מחשבה עצמאית, הינם אמצעים לגיטימיים להשגת המטרה של שמירה וביסוס מעמדו של השליט.

בסופו של דבר, הברוטליות של השלטון הלגליסטי שהוביל צ'ין שה-חואנג, הייתה אחת הסיבות לנפילת שלטונו ב 208 לפנה"ס‏[2].

עם זאת, יש להדגיש כי אין מדובר בתאוריה שלילית בלבד, שכן התאוריה פורצת דרך בהיבטי זניחת העבר והסתכלות על ההווה. בעוד הקונפוציאניזם והדאואיזם סימנו את מטרתם כהגעה להרמוניה של החכמים הקדמונים. הלגליזם ממקדים את חזונם בהתאמה למציאות משתנה תוך דרישה לתוצאות אובייקטיביות וריאליסטיות.

דעה אחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הניגוד בין הלגליזם לקונפוציאלינזם, בהיבט "השלטון באמצעות החוק" לעומת "השלטון באמצעות המידה הטובה", ישנם הרואים בלגליזם כהרחבה של הקונפוציאניזם בשיטת הממשל ולא כתורה פילוסופית נפרדת . הפילוסוף האמריקאי אימס (Ames) הגדיר את הלגליסטים כפרגמטיסטים מקיאוולים ופחות כבעלי תורה פילוסופית נפרדת‏[3]

כתביו של חאן פי דזה הזמינים ברשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הערך אודות חאן פי-דזה באינציקלופדית בריטניקה
  2. ^ Wing Tsit – Chan, 1963, A source book in Chinese philosophy, Prinston University Press
  3. ^ Ames Roger : The Art of Rulership: A Study in Ancient Chinese Political Thought University of Hawaii Press, Honolulu, 1983