חוק האזרחות הפולני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוק האזרחות הפולני הוא החוק הקובע מי נחשב כאזרח פולין. חוק זה מבוסס על עקרונות דין הדם (Jus sanguinis).

החוק עבר ארבעה גלגולים: החוק הראשון נכנס לתוקף ב-31 בינואר 1920, הוחלף בחוק שני ב-19בינואר 1951 שהוחלף לחוק שלישי ב-21 באוגוסט 1962 ולזה נוסף החוק הנוכחי בתאריך 15 באוגוסט 2012.

ילדים שנולדו להורים פולניים רוכשים בדרך כלל אזרחות בלי קשר למקום הולדתם. לעומת זאת, אנשים שנולדו בפולין להורים זרים בדרך כלל לא יהיו אזרחים פולניים, אלא אם אזרחות ההורים לא ידועה.

אדם הזכאי לאזרחות פולנית בהתאם לחקיקה הרלוונטית לגביו, אינו נחשב בעיניי רשויות פולין כבעל אזרחות נוספת, אם ישנה.

עיקרי החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזרחות פולנית ודרכון פולני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזרחים שעזבו את פולין לפני שנים רבות וצאצאיהם יכולים לאשרר או לקבל בחזרה את אזרחותם. גם אדם שנולד מחוץ לפולין יכול לאשרר את אזרחותו ישירות, תוך דילוג על כל הדורות הקודמים.

ישנם שלושה סוגים שונים של מתן אזרחות:

  1. מתן אזרחות - על-ידי נשיא פולין
  2. השבת אזרחות שאבדה - על-ידי שר הפנים הפולני על-פי החוק החדש מ-2012
  3. אשרור האזרחות הפולנית שמעולם לא אבדה - על-ידי מושל המחוז בפולין או בערעור בערכאה ראשונה בפני משרד הפנים או בערכאה שנייה בבית-המשפט. רק סוג אחרון זה של מתן אזרחות יאפשר הורשתה לצאצאי הפולני עד סוף הדורות.

לעניין אשרור האזרחות הפולנית וקבלת דרכון פולני, שהוא דרכון של האיחוד האירופאי, יש להוכיח לרשויות הפולניות שני דברים:

  • שאחד מאבות המבקש, אדם שעל-פי החוק המבקש יורש ממנו את אזרחותו, היה אזרח פולני
  • שאזרח מקורי זה ואף אחד מצאצאיו בשרשרת הדורות עד למבקש הדרכון לא איבד את אזרחותו הפולנית.

עם זאת, אם אובדן האזרחות של אחת מחוליות השרשרת התרחש לאחר שמלאו לילדו 18 שנים, הדבר לא ינתק את שרשרת האזרחות.

אובדן אזרחות פולנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי 1962, ניתן לאבד את האזרחות הפולנית רק על-פי בקשה מפורשת.

לפני 1962 יש מקרים רבים וסבוכים שבעקבותיהם עלול אדם לאבד את אזרחותו. לעניין אובדן האזרחות, אלה רק עיקרי החוקים השונים:

  1. מי שנולד לפני כניסת החוק של 1951 לתוקף, יכול לרשת את אזרחותו הפולנית של אביו בלבד, אם הוריו נשואים.
  2. אדם בגיר, שנרשם (גם אם לא שרת אף יום) לצבא זר, עבד בשרות מדינה זרה (עובד מדינה) או קיבל אזרחות זרה לפני כניסת החוק לתוקף ב-1951 איבד מיידית את אזרחותו, הוא, אשתו וילדיו עד גיל 18. עם זאת, אם היה חייב בשרות צבאי פולני, קבלת האזרחות הזרה לא תבטל את אזרחותו הפולנית.
  3. כדי לאשרר את אזרחותו של אדם, שעזב לפני 1951, יקל להוכיח שעזב את פולין לאחר כניסת החוק הראשון לתוקף ב-1920. אחרת, יהיה יותר קשה להוכיח את אזרחותו הפולנית. אם הוריו נותרו בפולין זה יכול לעזור.
  4. החוקים של 1920 ושל 1962 מאפשרים את הורשת האזרחות מאב לילדו, אך ורק אם אבהות הילוד הוכרה תוך שנה מהולדת הילד. לפיכך, ילדים לאבות פולניים, שנולדו מחוץ לנישואין בתקופות שבהן היו תקפים שני חוקים אלו, חייבים להראות שאביהם הפולני הצהיר על אבהותו לפני שמלאו להם שנה. ניתן להוכיח זאת באמצעות הצהרת האבהות עליה חותם האב בד"כ בביה"ח, כדי להרשם כאב הילוד בתעודת הלידה. ההצהרה נשמרת בארכיון משרד הפנים וניתן להשיג שם עותק ממנה.

אזרחות מלידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילד שנולד להורה אזרח פולני הוא בדרך כלל אזרח פולני מלידה, בין אם נולד בפולין או מחוץ לה. אם רק אחד ההורים הוא אזרח פולני בעת הלידה, ניתן לבטל את אזרחותו הפולנית של הנולד בפנייה לקונסוליה הפולנית בבקשה לאמץ את אזרחותו של ההורה השני עבורו.

גם ילד, שהוריו ויתרו עבורו על אזרחותו הפולנית, יוכל לשוב ולרכוש אותה באמצעות תצהיר שיגיש לשלטונות פולין לאחר שמלאו לו 16 ובטרם מלאו לו 17 וחצי.

אזרחות באמצעות אזרוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם שאינו אזרח פולני על פי החוק ושמתגורר בפולין לפחות חמש שנים עם אישור תושבות קבע יוכל לבקש להתאזרח (לפי סעיף 8 לחוק) – מתן אזרחות יתאפשר לאחר הצגת ראיות מתאימות המצביעות גם על שחרור מאזרחות זרה במידת הצורך. כמו כן, ההכרה באדם כאזרח פולני בדרך של התאזרחות תחול גם ביחס לילדיו אשר מתגוררים בפולין (בתנאי שילדיו מצויים תחת חסותו). בנסיבות מיוחדות, גם אדם שאינו ממלא תנאי זה יוכל לבקש בקשה שכזו. ילדיהם הקטינים של הורים שהתאזרחו בדרך זאת יקבלו אזרחות פולנית גם כן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]