חוק שערי חוץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בכדורגל, חוק שערי חוץ הוא שובר השיוון הנפוץ לקביעת הקבוצה המנצחת במפגש כפול בין שתי קבוצות אשר נערך בשיטת בית וחוץ. לפי חוק שערי החוץ, הקבוצה אשר כבשה יותר שערי חוץ תנצח במפגש הכפול במידה ושתי הקבוצות כבשו את אותו מספר שערים.

שער חוץ אינו שער אשר קבוצה כובשת מחוץ לאצטדיונה הביתי, אלא שער אשר קבוצה כובשת כאשר היא מוגדרת כקבוצת החוץ במשחק. בתחרויות בינלאומיות כמו גביע העולם אשר מתקיימות במלואן באותה מדינה, נקבעות קבוצות הבית וקבוצות החוץ בכל משחק. במשחקים בהם משחקות שתי קבוצות אשר מגרשן הביתי זהה, כמו הסן סירו בו מארחות אינטר מילאנו ומילאן, הקבוצה אשר מתארחת בפועל באותו משחק הינה קבוצת החוץ.

שימוש בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בחוק שערי חוץ משתנה בין תחרות לתחרות. יש המשתמשים בו לקביעת המנצחת לאחר 90 דקות בלבד (גביע ליברטדורס), לאחר הארכה בלבד (גביע ה-FA) או בשני המקרים (ליגת האלופות).

שימוש נוסף בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים משתמשים בחוק שערי חוץ בצורה מעט שונה, כדי לקבוע מיקום של קבוצות בתחרויות במבנה ליגה. כאשר שתי קבוצות או יותר חולקות את אותו מספר נקודות, משתמשים בחוק כשובר שוויון נוסף. לדוגמה, לפי חוקי אופ"א באליפות אירופה, במידה ומתקיים שוויון בנקודות בין שתי קבוצות או יותר, וכן בהפרש השערים ומספר השערים אשר הובקעו, שובר השוויון הבא הינו מספר שערי החוץ.