טיוטה:השתנות הטבעים

השתנות הטבעים (ידוע גם כ'נשתנו הטבעים') הוא כלל שנזכר בספרי ראשונים ואחרונים על מנת ליישב סתירות שישנם בין דברי חז"ל במשנה ובתלמוד, לבין מה שידוע בעת החדשה. אך פתרון זה אינו מקובל על כולם.

הסתירות קיימות הן בעניני רפואה מאכלים, וכן בעניני טבע העולם ומהלכו. אך פתרון זה של השתנות הטבעים מסביר חלק מהסתירות הקייימות.

מקור הכלל

המקור הראשון לכלל זה ליישב סתירות בין חז"ל לבין המציאות הידועה, הוא בדברי התוספות בכמה מקומות, כגון על מה שאמרו בתלמוד ”אמר רב: אמר לי אדא ציידא, כוורא (=דג) סמוך למיסרחיה (סמוך להסרחתו) מעלי (=מועיל)” (תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"א, עמוד א')

וכתבו על זה בתוספות בפירושם הראשון:

ובזמן הזה תופסים סכנה למיכל סמוך לסירחון וגם משתי עלה אבוה דאמר בסמוך דמעלי ושמא נשתנו כמו הרפואות שבש"ס שאינן טובות בזמן הזה

מטעם זה אף פסקו התוספות שבמקומם, שאין רוח רעה שורה על הידיים, אין צורך לחשוש לה.

סתירות שקיימות בין חז"ל לימינו

• אכילת דג בבשר ובחלב -
• כביצה -
• בן שמונה -
• כינה (פרה ורבה) -
• גילוי משקים -
• גלגל קבוע ומזלות חוזרים -
• שני נקבים יש באדם - נשמת אברהם כרך ג, חלק אבן העזר סי' ה ס"ק ג. אבהע"ז יב, ז.

הסברים אחרים לסתירת דברי חז"ל

באחרונים וראשונים ישנם הסברים נוספים על מנת ליישב את דברי חז"ל בתלמוד ובמדרשים, מלבד הסבר זה של השתנות הטבעים:

• יש שכתבו בעניין התרופות שישנם בתלמוד, שכיום איננו יודעים לרקוח את התרופות כפי הנדרש ולכך אינן מועילות.

מדברי הראשונים

רבים מהראשונים ראו בחז"ל את המקור היחיד, אף נגד דברים שבעניינו נראים לא כך. הרשב"א (שו"ת הרשב"א חלק א סימן צח) בעקבות טענות בענייני טרפות הכתובים בתלמוד שנראה בעניינו כיום שאינם טריפות, כותב:

וכיון שכן אפילו יצאו כמה ויאמרו כך ראינו - אנו מכחישין אותן. כדי שיהא דברי חכמים קיימים ולא נוציא לעז על דברי חכמים ונקיים דברים של אלו. ואם יתחזק בטעותו ויאמר לא כי אהבתי דברים זרים והם אשר ראו עיניהם ואחריהם אלך, נאמר אליו להוציא לעז על דברי חכמים אי אפשר. ויבטל המעיד ואלף כיוצא בו ואל תבטל נקודה אחת ממה שהסכימו בו חכמי ישראל הקדושים הנביאים ובני נביאים ודברים שנאמרו למשה מסיני

כעין דברים אלו כתב בשו"ת הריב"ש{{הערהסי' תמז

ואנחנו על חכמינו ז"ל נסמוך, אפילו יאמרו לנו על ימין שהוא שמאל, שהם קבלו האמת ופירושי המצוה איש מפי איש עד משה רבינו

וכן:

לא נאמין אל חכמי היונים והישמעאלים שלא דברו רק מסברתם ועל פי אי זה נסיון, מבלי שישגיחו על כמה ספקות יפלו בנסיון ההוא, כמו שהיו עושין חכמינו ז"ל, כמוזכר בפרק המפלת (נדה ל,ב)

— תמז

רב שרירא גאון אוצר הגאונים, כרך י, על גיטין סח,ב, תשובה שעו:

צריכין אנן למימר לכון דרבנן לאו אסותא אינון, ומילין בעלמא דחזונין בזמניהון, וכחד חד קצירא אמרונין, ולאו דברי מצוה אינון. הלכך לא תסמכון על אלין אסותא, וליכא דעביד מנהון מידעם אלא בתר דמבדיק וידע בודאי מחמת רופאים בקיאים דההיא מילתא לא מעיקא לה, וליכא דליתי נפשיה לידי סכנה. והכין אגמרו יתנא ואמרו לנא אבות וסבי דילנא דלא למעבד מן אילין אסותא אלא מאי דאיתיה כגון קיבלא דקים ליה לההוא דעביד ליה דלית ביה עקתא

הרמב"ם במורה נבוכים חלק ג סוף פרק יד.:

ולא תבקש ממני שיסכים כל מה שזכרוהו מענין התכונה למה שהענין נמצא, כי החכמות הלימודיות היו בזמנים ההם חסרות, ולא דברו בהם על דרך קבלה מן הנביאים, אבל מאשר הם חכמי הדורות ההם בענינים ההם, או מאשר שמעום מחכמי הדורות ההם

ראו גם

• בן שמונה

לקריאה נוספת

• הרב אברהם שטיינברג, אינצקלופדיה הלכתית רפואית, ח"ב. קריאה מקוונת באתר ויקישיבה
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר החכמה
  פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית גוטל, נריה משה בן שלמה, השתנות הטבעים בהלכה, תשנ"ה, באתר אוצר החכמה
• ד"ר דניאל מלח, תחומין יח עמ' 371, לקריאה מקוונת באתר מכון צומת