טיוטה:חמש האצבעות של טיבט
חמש האצבעות של טיבט היא מדיניות חוץ סינית[1] המיוחסת למאו דזה-דונג הרואה בטיבט את כף ידה הימנית של סין, עם חמש אצבעות בפריפריה שלה: לדאק, נפאל, סיקים, בהוטן וארונאצ'ל פרדש, ולפיכך זאת אחריותה של סין "לשחרר" אזורים אלה.[2][3] זה מעולם לא נדון בהצהרות פומביות רשמיות בסין, אך ישנה דאגה בנוגע למדיניות הסינית כלפי אזורים אלה בעתיד. כתבה במגזין שופר פרובינציאלי של המפלגה הקומוניסטית הסינית אימתה את קיומה של מדיניות זו לאחר ההתנגשות בגבול בין סין להודו ב-2017.
רקע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
סין הקיסרית טענה לריבונות על נפאל, סיקים ובוהטן כהרחבה של תביעתה על טיבט. טענות אלה נטענו על ידי האמבן הסיני בטיבט בשנת 1908, שכתב לרשויות הנפאליות כי נפאל וטיבט, "מאוחדות כמו אחים בחסות סין, צריכות לפעול בהרמוניה לטובת כולם". הוא הציע "מיזוג של חמישה צבעים" המייצגים את סין, טיבט, נפאל, סיקים ובוטאן כחלק מתוכניתו להצהיר על התביעה הסינית מול ההתנגדות הבריטית.
בשנת 1939 כינה היו"ר המייסד של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס), מאו זדונג את בהוטן ונפאל כמדינות החסות של סין.
"לאחר שהביסו את סין צבאית, המדינות האימפריאליסטיות לקחו ממנה בכוח מספר רב של מדינות חסות, כמו גם חלק משטחה שלה. יפן ניכסה את קוריאה, טייוואן, איי ריוקיו, הפסקדורס ופורט ארתור; אנגליה לקחה את בורמה, בהוטן, נפאל והונג קונג; צרפת תפסה את אנאם; אפילו מדינה קטנה כמו פורטוגל לקחה את מקאו. במקביל לכך שהם לקחו חלק מהשטח שלה, האימפריאליסטים חייבו את סין לשלם פיצויים עצומים. כך הכו מכות נמרצות את האימפריה הפיאודלית העצומה של סין".
רלוונטיות למדיניות המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
המדיניות, שמעולם לא נדונה בהצהרות פומביות בסינית,[4] רדומה כעת באופן רשמי. הטענות הסיניות נותרות רק על מדינת ארונאצ'ל פראדש ההודית ואזור אקסאי צ'ין שהודו תובעת כחלק מלדאק אך נמצאת תחת הממשל הסיני מאז סוף שנות ה-50.[5] עם זאת, חשש הובע בנוגע להתעוררות מחדש של התביעות הללו.[5][6]
לאחר התמודדות הגבול בין סין להודו בדוקלם ב-2017, כתבה ב"קונג'ונג" (מגזין שופר של ועדת קבע של מפלגת ג'יאנגסו המחוזית בג'יאנגסו) במאמר, שנכתב על ידי חוקר אוניברסיטת נאנג'ינג ליו ליטאאו, נטען כי התמיכה הסמויה של הודו בתנועת העצמאות הטיבטית נובעת מהעובדה שאי אפשר לשלוט באופן מלא על "חמשת האצבעות" שהודו לקחה לכאורה ללא "כף היד". נאמר כי התרבות הטיבטית היא " הכוח הצנטריפטלי " על "חמש האצבעות". המאמר הוסיף כי ככל שההשקעות, הסחר והיחסים הכלכליים של סין עם אזורים אלה יגדלו, ההשפעה הסינית באזורים אלה תעקוף את זו של הודו ותבטל אותה "במידה רבה".
לובסאנג סאנגאי, מנהיג הממשל המרכזי בטיבט, קישר לכך את מדיניות ההתמודדות עם דוקלאם.[7] הוא ציין זאת כסיבה מאחורי ההתנגשויות בין סין והודו בשנת 2020,[8] אדהיר רנג'אן צ'אודורי (מנהיג הקונגרס הלאומי ההודי בפרלמנט ההודי),[9] סשדרי צ'ארי (לשעבר ראש תא החוץ של מפלגת בהרטיה ג'נטה),[10] ו- MM Khajuria (לשעבר מנכ"ל המשטרה של ג'אמו וקשמיר)[11] הביעו גם הם דעות דומות.
לדברי הפרשן סאורב ג'ה, מדיניות "חמש האצבעות" נובעת מהגאוגרפיה ההיסטורית של הרי ההימלאיה המאפשרת תביעות טריטוריאליות דו-כיווניות בין טיבט לאזורי הדרום. הדבר מוביל למתיחות בין המעצמות הטרנס-הימלאיה אשר "בסופו של דבר מתמתנת על ידי איזון היכולת הצבאית", והיא הסיבה מאחורי סכסוך הגבול הסיני-הודי העתיק.[12]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "India, China and the Nathu La India, China and the Nathu La Understanding Beijing's Larger Strategy towards the Region" (PDF). Institute of Peace & Conflict Studies. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2020-06-25. נבדק ב-2020-06-29.
- ^ Haidar, Suhasini (18 ביוני 2020). "History, the standoff, and policy worth rereading". The Hindu (בIndian English). אורכב מ-המקור ב-19 ביוני 2020. נבדק ב-19 ביוני 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Theys, Sarina (25 בינואר 2018). "Running hot and cold: Bhutan-India-China relations". South Asia @ LSE blog. אורכב מ-המקור ב-1 ביולי 2020. נבדק ב-3 ביולי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Grover, B. S. K. (1974). Sikkim and India: Storm and Consolidation. Jain Brothers. pp. 152–153.
- ^ 1 2 Bradsher, Henry S. (1969). "Tibet Struggles to Survive". Foreign Affairs. 47 (4): 752. doi:10.2307/20039413. ISSN 0015-7120.
- ^ Jha, Purushottam (19 ביוני 2020). "China – A desperate state to change the narratives and contexts". The Times of India. אורכב מ-המקור ב-8 בפברואר 2021. נבדק ב-19 ביוני 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Basu, Nayanima (17 באוקטובר 2017). "'Doklam is part of China's expansionist policy'". Business Line (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-28 במאי 2019. נבדק ב-19 ביוני 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Siddiqui, Maha (18 ביוני 2020). "Ladakh is the First Finger, China is Coming After All Five: Tibet Chief's Warning to India". CNN-News18. אורכב מ-המקור ב-24 ביוני 2020. נבדק ב-19 ביוני 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Chowdhury, Adhir Ranjan (17 ביוני 2020). "Chinese intrusion in Ladakh has created a challenge that must be met". The Indian Express (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-8 בפברואר 2021. נבדק ב-20 ביוני 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Chari, Seshadri (12 ביוני 2020). "70 yrs on, India's Tibet dilemma remains. But 4 ways Modi can achieve what Nehru couldn't". ThePrint. אורכב מ-המקור ב-29 ביוני 2020. נבדק ב-20 ביוני 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Khajooria, M. M. (5 ביוני 2020). "Maos' open palm & its five fingers". State Times. אורכב מ-המקור ב-22 ביוני 2020. נבדק ב-20 ביוני 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Jha, Saurav (30 במאי 2020). "India must stand firm". Deccan Herald (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-8 בפברואר 2021. נבדק ב-19 ביוני 2020.
{{cite news}}: (עזרה)