טיוטה:פרשת האונס הקבוצתי בקרית טבעון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

האונס הקבוצתי בקריית טבעון הייתה פרשת אונס קבוצתי של נערה בת 14 בקריית טבעון בשנת 1994.[1] [2]האונס התרחש 6 שנים לאחר פרשת האונס בשמרת מ-1988 אך לא זכה לתהודה רבה כמוהו.[3]

יהלי סובול כתב את השיר "כל החבר'ה" של להקת מוניקה סקס בעקבות הידיעה ששמע על האונס בקריית טבעון.[4][5]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשה נמשכה כחודשיים, ותחילתה כשהמתלוננת הייתה בת ארבע-עשרה ושלושה חודשים. שבעת המעורבים בפרשה אשר נגדם הוגש כתב האישום לבית המשפט היו אף הם קטינים בעת הפרשה. נאשם מס' 1 היה בן חמש-עשרה וחודש; נאשם מס' 2 היה בן שבע-עשרה ואחד-עשר חודשים; נאשם מס' 3 היה בן שש-עשרה; נאשם מס' 4 היה בן חמש-עשרה ושלושה חודשים; נאשם מס' 5 היה בן ארבע-עשרה וחודשיים; נאשם מס' 6 בן שש-עשרה ושלושה חודשים; ונאשם מס' 7 היה בן חמש-עשרה וחמישה חודשים.[6]

המשפט וגזר הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנאשמים בפרשה, למעט אחד, כפרו בביצוע עבירות-המין והעבירות האחרות שביצעו כלפי הקטינה במשך כחודשיים, והם הורשעו לאחר שבית-המשפט האמין לעדות הקטינה.[6][7]

ששה משבעת הנאשמים הורשעו ונגזרו עליהם עונשי מאסר שנעו בין 6 חודשים לשנה.

השופט אליעזר גולדברג ציין בהרשעתו:

"לא ניתן להתעלם מגילם הצעיר של הנאשמים ומהעובדה כי זו להם הסתבכותם הראשונה בפלילים. אין גם להתעלם מהשלכתה של ההרשעה כשלעצמה על עתידם. על אחת כמה וכמה, יש להביא בחשבון את התוצאה הקשה של עונש מאסר בפועל על נערים בגילם. אם עברו, עתידו וסיכויי שיקומו של נאשם צריכים דרך כלל לבוא במניין שיקוליו של בית-המשפט, מקבלים שיקולים אלה משנה תוקף, כשמדובר בעבריין שהוא קטין, הן לעניין ההחלטה אם להרשיעו, והן לעניין מידת העונש, אם נמצא כי ראוי הוא להיות מורשע בדין. מאידך גיסא, ואף-על-פי שמדובר בנערים, אין שיקול ההרתעה, ובעיקר הרתעתם של עבריינים בכוח, נדחק בכגון דא לקרן זווית. על בית-המשפט להגן על גופן וכבודן של קטינות, לא רק מפני פגיעתם הרעה של מבוגרים בהן, אלא גם מפני התעללות מינית של נערים שעדיין לא בגרו. זאת בנוסף לאמצעי חינוך והסברה הנדרשים כדי להעצים, כבר מגיל צעיר, את המודעות לערך כבוד האדם, איש ואישה כאחד."

לאחר האונס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לפרשת האונס בשומרת, פרשת האונס בקריית טבעון כמעט ולא נדונה בתקשורת. בכנסת ישראל דנו בה שנתיים מאוחר יותר, במסגרת דיון על מסיבות סמים בגואה, הודו. [2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]