קריית טבעון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריית טבעון
Kiryat Tivon COA.png
Tiveon 072.jpg
קריית טבעון מהכרמל
מחוז חיפה
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה דוד אריאלי
גובה ממוצע ‎100‏ מטר
תאריך ייסוד 1937
סוג יישוב יישוב עירוני בעל 10 - 20 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 17,317 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎1.8%‏ בשנה עד דצמבר 2012
  - צפיפות אוכלוסייה 2,057 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 8,419 דונם
מיקום קריית טבעון
קריית טבעון
קריית טבעון
דירוג חברתי-כלכלי 8 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4840
פרופיל קריית טבעון נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.ktv.org.il
שכונת אלרואי

קריית טבעון היא מועצה מקומית במחוז חיפה בישראל. הקריה נבנתה על שרשרת גבעות בגבול עמק יזרעאל ועמק זבולון, וממוקמת כ-15 ק"מ דרומית-מזרחית לחיפה ו-5 ק"מ מיקנעם עילית. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1958. שם היישוב הוא חיבור של שמות היישובים קריית עמל וטבעון, אשר אוחדו לרשות אחת. כביש חיפה-נצרת (כביש 75) חוצה את קריית טבעון כאשר בצפונו נמצאת טבעון (לשעבר) ובדרומו קריית עמל, אלרואי וקריית חרושת (לשעבר). גבולות קריית טבעון: במערב – קיבוץ שער העמקים וכביש ג'למי-מגידו, בדרום – שדות העמק ומושב כפר יהושע, במזרח – קיבוץ אלונים והמושב שדה יעקב, בצפון – היישובים בסמת טבעון ונופית.

תולדות המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריית טבעון סמוכה לאתר העתיקות של בית שערים שהיה אתר התיישבות יהודי חשוב בתקופת בית שני. ראשית קיומה של בית שערים, בתקופת המלוכה הישראלית. בתקופת המרד הגדול, בית-שערים הייתה העיר השנייה בגודלה אחרי ציפורי במחוז הגליל. יוספוס פלביוס מזכיר בכתביו את בית-שערים כאסם התבואות של ברניקי אחות המלך אגריפס השני.

השם "טבעון" נזכר החל מתקופת הבית השני. לאחר חורבן הבית, היה במקום כפר יהודי ובו בית-כנסת. מיקומם, כנראה בקרבת מוסד רמת-הדסה של היום.

במאה ה-2, היה במקום מושב הסנהדרין ובה ישב רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה. במאה השלישית והרביעית לספירה הוקם בבית-שערים בית קברות גדול בו נקברו עשירים מארץ ישראל ומחוצה לה. בתקופה הביזנטית נעשתה בית-שערים עיר מבוצרת. בחפירות שהחלו בשנת 1936 התגלו מערכות קברים, בסיליקה, בית-כנסת, ובית מלאכה לזכוכית.

בתקופת השלטון העות'מאני, הוקמו במקום היישובים שייך א-בריק (בשטח גבעות זייד) וחרתיה. אדמות אלו נרכשו על ידי קק"ל ובמקום התיישבו בשנת 1924 קבוצות של חסידים (נחלת יעקב, עבודת ישראל), אך לא הצליחו להאחז בקרקע, נטשו והקימו את כפר חסידים. משכשל נסיון ההתיישבות של קבוצות חסידים אלו, עלו על אדמות שייח אבריק בשנת 1926 אנשי "קבוצת הרועים" אשר הזמינו את אלכסנדר זייד ורעייתו ציפורה להצטרף אליהם. הקבוצה עסקה בכיבוש העבודה ושמירה במקום במסגרת אגודת השומרים. על הלחימה העיקשת וההתמדה להיאחז בקרקע, כתב אליעזר שמאלי את הרומן "אנשי בראשית". אלכסנדר זייד נרצח ב-10 ביולי 1938 על ידי ערבים מקומיים מן המארב, סמוך לקברות השומרים של היום.

ההתיישבות החדשה באזור החלה במחצית השנייה של שנות ה-30, כאשר נוסדו "קריית-חרושת", "אלרואי" ו"קריית-עמל" על ידי שיכון עובדים. כעשר שנים לאחר מכן, בשנת 1947, נוסדה טבעון. בתחילת 1939 חוברו היישובים לרשת הטלפון בהשתדלותו של פרדריק קיש[1].

מבנה מוניציפלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בשנת 1946 ביקשו פרנסי קריית עמל להקים מועצה מקומית למקום כדי לקבע את אופייה ההסדרותי עוד טרם יתיישבו בסביבה שכונות לא הסתדרותיות‏[2]. שלטונות המנדט הבריטי עוד הספיקו לאשר את הקמת המועצה לפני סיום המנדט ובחירות ראשונות התקיימו במאי 1948‏[3]. בקרב מפלגת הפועלים רווחה הדעה שיש להקים מועצה אחת לטבעון ולקריית עמל, אולם בגלל התנגדות גורמים מסוימים בטבעון, בהם החברה המיישבת קרת, הדבר נדחה‏[4] ובטבעון הוקמה מועצה מקומית נפרדת‏[5] בסוף שנת 1949‏[6]. הדיונים על איחוד שתי המועצות נמשכו במהלך שנות ה-50‏[7].

בשנת 1957 סופחו למועצה של קריית עמל המעברה הסמוכה אליה, שיכון עמלים והיישוב אלרואי. למועצה של טבעון סופחו המעברה הסמוכה אליה ורמת הדסים‏[8]. בשנת 1958 אוחדו קריית-עמל וטבעון ליחידה מוניציפלית אחת בשם קריית טבעון‏[9]. בגלל היקפה הקטן, נעשו מאמצים במהלך שנות ה-70 לסיפוחה של קריית חרושת לקריית-טבעון‏[10]. באפריל 1978 הושגה הסכמה למהלך‏[11], ובעקבות זאת לא התקיימו בחירות בקריית חרושת בשנת 1978‏[12]. המיזוג הושלם בשנת 1979.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים בקריית טבעון 17,317 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.8%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, המועצה המקומית מדורגת 8 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 78.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 11,307 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[13]


להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

שכונות וישובים-לשעבר במועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתיו הדרומיים של היישוב

קריית עמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל מול מצב של חוסר תעסוקה, הגה דב פטישי ב-1936 את רעיון השיכון העצמי של מחוסרי-עבודה וארגן קבוצה של בעלי מלאכה לבנות יחדיו בתים בזול‏[14][15]. הקבוצה הופנתה לגבעות חרתיה והקימה את היישוב "קריית עמל"‏[16]. פטישי ביקש להקים 1500 יחידות דיור‏[17], אולם בשלב ראשון הוקמו 100 בתים‏[18] ובשלב שני, בתחילת 1939 נוספו עוד 50 בתים‏[19]. ליד כל בית הוקצת חלקה חקלאית למשק עזר.

בתחום קריית עמל נמצא בית הקברות של אגודת השומרים.

טבעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דב פטישי לא הסתפק בהקמת קריית עמל והמשיך להגות רעיונות התיישבות בקנה מידה גדול. ב-1940 הוא פרסם את תוכניתו להקמת עיר-גנים בת 20,000 תושבים בגבעות חרתיה, שייך אבריק וקוסקוס – טבעון. לשם כך אף נסע בימי מלחמת העולם השנייה לאנגליה[20], וארגן שם קבוצה של כמאה יהודים לבניית בתים להשכרה למחוסרי דיור בארץ ישראל. עם שובו ב-1945 התחיל בהקמת השכונה "טבעון" עבור יהודי אנגליה, שאליה הצטרפו מאות משתכנים ישראלים‏[21][22].

טבעון הוקמה בתוך חורש אלונים. הגורם המיישב היה חברת "קרת". המתיישבים בחלקם הגדול היו בעלי מקצועות חופשיים וזאת בניגוד לתושבי קריית-עמל אשר ברובם היו עובדי כפיים.

רמת טבעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונה הרשמית הראשונה בקריית טבעון, הוקמה באמצע שנות ה-80 עד לתחילת שנות ה-90 ונמצאת בקצה היישוב, בסמיכות לכפרים הערביים בסמת טבעון וכפר זבידאת. בשכונה נמצא המתנ"ס הקהילתי השני בגודלו ביישוב, גני ילדים וחטיבת ביניים שנבנתה במקביל להקמת השכונה. בתי המגורים של רחוב תמר שבחלק ב' של רמת טבעון, אופיינים פרבר עירוני, אם כי רובם דו-משפחתיים. במשך השנים התפתח האזור שסביב וכולל אזור מסחרי השייך למעשה לכפר זבידאת הסמוך. בשנת 2006 הודיעה מועצת היישוב על הקמת קניון ראשון בשכונה, אך הפעולה יצרה התנגדות מצד התושבים. לאחר כשמונה חודשים של עבודות הכנה הופסקה הבנייה, בשל צינור מים ראשי של חברת "מקורות"; התקרית הצריכה שינוי בתוכניות המתחם ובדחיית העבודות בלמעלה משנה. נכון לאוקטובר 2010 המתחם נמצא בעיצומו של תהליך הבנייה וסיום הפרויקט צפוי לחודש מרץ 2012. כיום יש קניון ברמת טבעון בשם "מול* היער" *(mall)

אלרואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת רכבת העמק באלרואי

מקור השם: דוד אלרואי שעמד בראש תנועה משיחית בכורדיסטן, עיראק ופרס במחצית השנייה של המאה ה-12. היישוב נוסד בשנת 1935 על ידי תושבים שמקורם מכורדיסטן ומכאן השם של היישוב. התושבים היו יהודים כורדים שעלו לארץ ישראל בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. הם היו מאוגדים בארגון בשם "ארגון הכורדים מסג'רה למושב עובדים"‏[23] שבאו מחיפה, חלקם יוצאי קמישלי (סוריה), חלקם יוצאי קהילת נציבין שבטורקיה. חלק מהמשפחות הללו התגוררו בעבר בחוות סג'רה ומשם עברו לאילניה ועזבו‏[24]. הקמת היישוב במיוחד ליוצאי כורדיסטן התקבלה לאחר מאבק שקיים "ארגון הכורדים בחיפה" מול המוסדות המיישבים. במסגרת המאבק, החליטו פעילי הארגון לעלות לירושלים ולקיים שביתת שבת במשרדי הקרן הקיימת לישראל. בעיצומה של השביתה הגיעו הדברים לכדי תגרת ידיים ואחדים מן השובתים נעצרו. הם הזעיקו לעזרתם את יוצאי כורדיסטן תושבי ירושלים, בני השכונות זיכרון יוסף ושערי רחמים (נחלאות) אשר עלו לבניין הקק"ל ודרשו בתוקף את שחרור העצורים. מנחם אוסישקין, יו"ר הקק"ל, התערב ופנה למשטרה בבקשה לקיים הליך שיפוט מהיר. כל העצורים נקנסו בסך חצי לירה (הקנס שולם על ידי המוסדות המיישבים) ושוחררו בו בלילה. מספר ימים לאחר מכן התקבלה הודעה מהקק"ל, כי הוחלט להקים יישוב ליהודים הכורדים אנשי חיפה באדמות חרתיה, סמוך לטבעון. בני היישוב בנו במו ידיהם צריפים למגוריהם, ועיבדו לידם חלקות אדמה כמשקי עזר. כמו כן, עסקו בגידול צאן ובקר ומשקי בית כגון גידול תרגולות וברווזים. עד מהרה נאלצו לחסל את גידולי הבקר, בשל חוסר נסיון וחוסר הדרכה חקלאית והחלו לעבוד מחוץ ליישוב. תושבים רבים עבדו בבית חרושת "נשר" הסמוך. תולדות המתיישבים הראשונים היו רצופי מאבק וקשיים עצומים הן במישור הביטחוני - כאשר אנשי היישוב התאגדו להגנת היישוב מול הכנופיות הערביות. ארגון ההגנה סייע לתושבים בתגבורת בת 8-10 בחורים, שהיו מצטרפים לתושבי אלרואי בשמירה הלילית. ההגנה אף סיפקה לתושבים כלי נשק, רובים ורימוני יד, וסייעה בבניית גדר ביטחון גובה שני מטר עם חוטי תיל דוקרני. שבמשך היום היו מוסתרים בסליק. יוסף בן בנימין מראשוני ומנהיגי היישוב הקטן היה ממונה על 50 רימוני יד. הוא אף תפר עבורם נרתיקים מיוחדים לכל זוג רימונים. הוא הכין סליק בתוך חבית הטמונה באדמה ובכל ערב היה מוציא אותם מחדש כדי לחלקם בין השומרים. בקיץ של 1936 הצליחה כנופייתו של אבו דורא לחדור באחד הלילות לקריית חרושה הסמוכה לאלרואי, שם רצחו ושרפו בני משפחה יהודית אחת. מפקד היישוב באלרואי, יעקב לובליני, לקח עמו את ששון חודדה, איש אלרואי, לקריית חרושת, בעקבות הלהבות שהיתמרו לרחוק מן הבית העולה באש. הם החלו לירות באוויר כדי להזעיק עזרה. הכנופיה נמלטה מן המקום והמשטרה הבריטית שהוזעקה לא יכלה להושיע. יוסף בן בנימין מספר כי לאחר טבח זה החליטה המשטרה הבריטית להעניק שישה רובים, באופן רשמי, לשישה מתושבי אלרואי, שהושבעו כגפירים. עם פרוץ המאורעות וכתוצאה מאי-הופעת הפועלים הערבים לעבודה במחצבת נשר, הופנו רבים מחברי היישוב לעבודה בנשר ובמחצבת אבן וסיד. התושבים נאלצו להתמודד גם מול רשויות ושלטונות ה"יישוב" והמדינה. לאחר המאורעות החל אוטובוס לפקוד את היישוב אולם רק פעמיים ביום ורק בקיץ. בחורף נאלצו הפועלים לבוסס בבוץ מרחק של כשני קילומטרים, ולא פעם הגיעו לעבודה רטובים עד לשד עצמותיהם, ומידי פעם חלו ונפלו למשכב. סיפר יוסף בן-בנימין: כדי להגיע לכביש הראשי, כביש חיפה-ג'נין (היום כביש חיפה- מגידו) נאלצו העובדים לחצות את נחל הקישון ולעתים, תוך כדי קפיצות מאבן לאבן, היו שנפלו אל המים. יוסף בן בנימין שהיה נגר ובעל יד טובה, לקח שני פועלים שסייעו בידו להקים גשר באמצעות ברזלים של מסילת רכבת, שלרוחבם לוחות עץ. גשר זה החזיק מעמד עד קום המדינה. אפילו כביש הגישה לאלרואי מכביש חיפה-נצרת נסלל רק לאחר מאבק עיקש וקשה. עד אז נאלצו תושבי היישוב לצעוד ברגל, בקיץ ובחורף, כדי לתפוס אוטובוס לחיפה‏[25]. כיום, אלרואי היא שכונה במועצה המקומית קריית טבעון. ליד השכונה נובע מעיין אלרואי.

קריית חרושת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריית חרושת

מקור השם: היישוב המקראי חרושת הגויים שלפי סברה שכן בסביבה זו. בקיץ 1920 התמקם על גבעת 'חרושת גויים' מחנה העבודה הכללי של גדוד העבודה לסלילת כביש חיפה-ג'דה ובסמוך לו התמקם גדוד שומריה שאף אנשיו עסקו בסלילת הכביש. קריית-חרושת נוסדה בשנת 1935 וסבלה קשות במאורעות 1936-39. בשנת 1938 נרצחו חמישה מתושביה בהתקפת ערביים מכפרי הסביבה. היישוב שהיה רשות מקומית קטנה, שמנתה כ-240 תושבים, לא התפתח כמתוכנן ולכן הוחלט במשרד הפנים, ביולי 1979, לספח את קריית-חרושת לקריית-טבעון.

כיום מכילה קריית חרושת את רוב עתודות הקרקע לבניה של קריית טבעון. הבנייה היא צמודת קרקע, ומורכבת בעיקר מבתים דו משפחתיים ופרויקט בנה ביתך רחב היקף.

אופי היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריית טבעון מתאפיינת בבניה נמוכה, חורשות עצים וגינון רב. סגנון זה מושך קבוצות אוכלוסייה חזקות ולכן יש מגמה לשמר אותו יחד עם פיתוח ובנייה של שכונות חדשות. כמו כן קיימת החלטת מועצה שלא לפתח תעשייה או מלאכה אשר יש בה מזהמי אוויר, מים או קרקע. היישוב היה חלוץ בתחום המיחזור עוד בשנות השמונים, עת שברוב יישובי ישראל לא הייתה תשתית לריבוי מיכלי-אשפה, הפרדת אשפה, מתקני מיחזור וכדומה. בכל בית ביישוב יש היום שני פחים - פסולת למחזור ולפסולת רטובה, הנאספים בימים שונים.

אלון התבור העתיק בקריית טבעון. היקף גזעו-5.3 מטר
מגדל המים בנקודה הגבוהה ביישוב
האנדרטה לבני קריית טבעון

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנאי האקלים באזור נחשבים לנוחים. הפרש הטמפרטורה שנתית ממוצעת: 19 מעלות. הטמפרטורה הממוצעת בין יום ולילה היא 10 מעלות. הלחות הממוצעת: 70% - 65%. ממוצע ימי שרב בשנה: 20 - 40 יום וימי שרב כבדים: 3 - 6 ימים. כמות הגשם הממוצעת בשנה: 700 מ"מ.

צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשטח הגבעות בתחומי היישוב וסמוך אליו גדלים שרידי יער אלון התבור והליבנה הרפואי והאלה האטלנטית, חורש טבעי וכן יעור אינטנסיבי חדש של אורנים נטע הקק"ל.

בין עצי אלון התבור ראוי לציון עץ האלון העתיק שהיקף גזעו 5.3 מטר. בסביבתו המטופחת הוצבו ספסלים כפינת הנצחה לחייל אילן גבאי, קצין צנחנים שנפל במלחמת לבנון השנייה.

אורח חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנון המגורים בקריית טבעון מהווה לתושבים רבים, המתגוררים בה, מעין פשרה בין ההתיישבות העובדת לבין סגנון חיים בכרך. שיעור ניכר מתושבי הקריה הם עוזבי קיבוצים. התושבים מגלים מעורבות רבה בנעשה ביישוב, לדוגמה: אחוז המתנדבים למשא"ז קריית טבעון, מבין תושביה, הוא מן הגבוהים במדינה.

גודל היישוב, מאפשר לתושביו להתכנס באירועים מיוחדים כמו חגים לאומיים, עצרות זיכרון וכדומה, לציינם ולחגוג אותם יחדיו. חגיגיות יום העצמאות נחגגות באופן מסורתי באצטדיון העירוני, כאשר את המופע המרכזי הוא הפקה המסתמכת על הקהילה עצמה, כגון הקונסרבטוריון העירוני, בתי הספר, תנועות הנוער, מקהלות שונות, חוגי ריקוד ועוד.

מקורות פרנסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שבקריה עצמה אין תעשיות, מפעלים ומוסדות רבים, עובדים רוב התושבים מחוץ למקום (בחיפה, מפרץ חיפה, עפולה וכיוצא בזה).

חינוך פורמלי וחינוך משלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקריה 17 גני ילדים (טרום חובה וגני חובה), 3 בתי ספר ממלכתיים, בית ספר ממלכתי-דתי, בית ספר לחינוך מיוחד, חט"ב ובית ספר תיכון. בקריה נמצא אחד מבתי הספר של הקהילה האנתרופוסופית ‏‏‏[26]. אחוז מקבלי תעודת הבגרות נכון לסוף 2004 עומד על 72%.

תנועת הצופים העבריים ותנועת הנוער העובד והלומד הן תנועות הנוער הגדולות ביותר בקריית טבעון, ובהם חברים למעלה מ-550 ו-120 בני נוער בהתאמה. בשאר התנועות (חילוניות ודתיות)חברים עוד כ-100 בני נוער - אחוז בני הנוער הפעילים בתנועות נוער הוא גבוה מאוד באופן יחסי.

מוסדות חינוך נוספים

  • "רמת הדסה" - כפר לנוער 6 שנתי מיסודה של הסוכנות היהודית
  • "כפר תקווה" - כפר סגור לאוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים. תושבי הכפר משתלבים בחיי הקהילה הן באירועים ציבוריים והן בהעסקה

תרבות, פנאי וספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מלחמת ששת הימים הייתה קריית טבעון מרכז לקייט ונופש והתאפיינה בפנסיונים רבים ובבתי הבראה. השינוי בהרגלי הנופש והקייט בציבור הישראלי, הרצון לשהות קרוב לשפת הים, הנהירה לחו"ל, והרצון לנפוש באזורי הגליל העליון, רמת הגולן וסיני, הביאו לדעיכה של הקייט והנופש בקריה.

ביישוב בית קולנוע, בריכות שחייה שבה משחקת קבוצת הכדורמים של היישוב הפועל קריית טבעון ומגרשי כדורגל וכדורסל. קונסרבטוריון למוזיקה ובית ספר למחול פועלים ביישוב ומהווים חלק מרכזי בטקסים ממלכתיים שנערכים ביום העצמאות ובימי הזיכרון, בנוסף לרסיטלים שמתקיימים בחודשי הקיץ.

את היישוב מקיף מסלול נסיעה מסודר לאופניים, אשר סומן על ידי המועצה בשם "סובב טבעון". אורך המסלול כ 30 ק"מ. אחת לשנה מתקיים במסלול אירוע ספורט עממי. באירוע משתתפים כמאות רוכבים מרחבי הארץ.

קונסרבטוריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקונסרבטוריון בקריית טבעון הוא מהגדולים בארץ. בשנת 2012 למדו בקונסרבטוריון כ 600 תלמידים, במגוון רחב של כלי נגינה, תזמורות, מקהלות ושירה. בקיץ 2013 ייצגה תיזמורת כלי הנשיפה של הקונסרבטוריון את היישוב בתחרות בעיר Kerkrade שבהולנד וזכתה במדליית זהב. הקונסרבטוריון מפעיל ביחד עם מוסדות החינוך ביישוב, פרויקט "בית ספר מנגן", בו תלמידים בביתי הספר היסודי לומדים לנגן על כלי נגינה במסגרת הלימודים.

אתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הגן הלאומי בית שערים הגובל עם שכונת קריית עמל. בבית שערים מקיים היישוב מסורת של טקס קבלת התורה לכיתות ב'.
  • האנדרטה לבני קריית טבעון, תוכננה על ידי יחיאל ערד ונחנכה בשנת 1970.
  • רכבת העמק תחנת אלרואי - שיחזור של רכבת העמק ושל אחת מהתחנות העתיקות.
  • מעיין אלרואי - גן מטופח עם מעיין מים במרכזו, הזורם אל נחל הקישון.

השכנים הבדואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך לקריית-טבעון שוכן היישוב בסמת טבעון - יישוב המאוכלס בבדואים אשר רוכזו מכפרים בלתי מוכרים מהסביבה הקרובה. כמו כן, צורפו למועצה המקומית כפרים בדואים מסורתיים כערב אל חילף וזבידאת.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דב פטישי, "קריה בצל אלונים:תולדות קריית-טבעון", הוצאת צ'ריקובר, 1983

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קרית עמל, דבר, 26 במרץ 1939
  2. ^ צבי ברנזוןקרייה פועלית ותפקידיה, דבר, 17 בנובמבר 1946
  3. ^ בעיות מוניציפאליות בקרית עמל, על המשמר, 15 בפברואר 1949
  4. ^ לעתידה המוניציפאלי של טבעון, על המשמר, 12 בספטמבר 1948
  5. ^ מועצה מקומית נפרדת בטבעון, מעריב, 4 בספטמבר 1949
  6. ^ לכל תושבי טבעון, דבר, 13 בנובמבר 1949
  7. ^ ד. י. זכאי, תנועת אנוסיס בטבעון, הצופה, 11 במרץ 1956
  8. ^ שר הפנים לוחץ לביצוע איחוד טבעון וקריית עמל ההסתדרותית, חרות, 11 באוגוסט 1957
  9. ^ קריית עמל וטבעון מוזגו, חרות, 3 באפריל 1958
  10. ^ המועצה המקומית קריית טבעון, דבר, 13 בינואר 1975
  11. ^ קריית חרושת תמוזג עם קריית טבעון, דבר, 3 באוגוסט 1978
  12. ^ נדחו הבחירות בקריית חרושת, מעריב, 18 באוקטובר 1978
  13. ^ פרופיל קריית טבעון באתר הלמ"ס
  14. ^ דב פטישימפעל השיכון העצמי, דבר, 3 ביוני 1936
  15. ^ לקראת שיכון העצמי, דבר, 1 ביולי 1936
  16. ^ שכונה ע"ש בילינסון, דבר, 27 בנובמבר 1936
  17. ^ דב פטישימפעל השיכון העצמי בחרתיה, דבר, 17 ביוני 1937
  18. ^ דב פטישיהבנין בקרית עמל, דבר, 3 באפריל 1938
  19. ^ שיכון מרחיב את קריית עמל, דבר, 31 במרץ 1939
  20. ^ 60 בניינים נחנכו בקריית עמל, על המשמר, 28 בינואר 1945
  21. ^ אבן פנה לשיכון יהודי אנגליה, הצופה, 24 בדצמבר 1945
  22. ^ בית שערים הצפונית, דבר, 31 בינואר 1947
  23. ^ בית יגאל אלון. מוזיאון ומרכז חינוכי - אדם בגליל, מאגר מידע - אתרים אלרואי
  24. ^ דובי זכאי, הצימרים הכי טובים בישראל, באתר nrg‏, 30 במרץ 2010
  25. ^ מוטי זקן, "האובדים מארץ אשור" -העליות מכורדיסתאן וההתיישבות בארץ ישראל, עדות-עדות לישראל, בעריכת אהרון בן-דוד ואבשלום מזרחי, 340-373. המאמר מייחד מקום נרחב לתיאור העלייה על הקרקע וההתיישבות באלרואי. מחבר המאמר ד"ר מוטי זקן הוא מחבר הספר החשוב ,Jewish Subjects and ,their tribal chieftains in Kurdistan, על היהודים המוסלמים והנוצרים בכורדיסתאן במאות ה-19 וה-20, הספר יצא בהוצאת בריל (2007).
  26. ^ [1].‏

קואורדינטות: 32°43′26″N 35°07′38″E / 32.72389°N 35.12722°E / 32.72389; 35.12722