כוונת ברזל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כוונות ברזל של רובה M-16.
הדגמת שימוש בכוונות ברזל לשם כיוון. הכוונת החרירית מצויה על ידית הנשק, סמוך לעינו של החייל, בעוד הכוונת הלהבית ניצבת על כן משולש סמוך לקצהו של קנה הרובה.

כוונת ברזל היא הכוונת הסטנדרטית של רוב כלי היריה כיום, ובפרט רובים. בסוף המאה ה-20 נכנסו לזירה כוונות אופטיות מתקדמות, כגון כוונת רד פוינט, ההופכות את מלאכת הקליעה לקלה ומהירה יותר, אך למרות זאת, רוב כלי היריה כוללים גם כוונות ברזל לגיבוי, מאחר שהן פשוטות ואמינות ולא דורשות מקור אנרגיה חיצוני (כגון סוללה חשמלית).

כוונות הברזל מאפשרות כיוון גאומטרי, כלומר המסתמך על יישור העין ושתי נקודות נוספות (כוונת אחורית וכוונת קדמית) על קו אחד, שעובר גם דרך הנקודה אליה מכוונים. הכוונת האחורית מורכבת בדרך-כלל מחריר כלשהו, ונקראת "כוונת חרירית" והכוונת הקדמית - שנקראת "כוונת להבית" - מורכבת מבליטה גבוהה, ונמצאת בחלקו הקדמי של הקנה. כדי לפגוע במטרה יש להביא את המטרה למצב כזה שבו הכוונת הלהבית שמצביעה עליה נמצאת במרכז הכוונת החרירית. את הכוונת החרירית אפשר להתאים למרחק המשוער של המטרה, שכן הרובה יורה בקשת בליסטית (אם כי שטוחה יחסית) ומצריך זווית הגבהה שונה של הקנה לכל מרחק שונה. את כוונות הברזל יש לאפס עם הקנה כדי להבטיח שאכן הכוונות מכוילות כראוי עם הקנה והרובה יפגע במטרה.