כור תרבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרכבת כור תרבית באיידהו, 1951

כור תרבית (או כור דוגר) הינו כור גרעיני המייצר איזוטופים בקיעים בכמות גדולה או שווה לכמות שהוא צורך. איזוטופים אלה יכולים לשמש דלק להפעלת כורים חדשים.

כור תרבית צריך להיות מתוכנן באופן כזה שתגובת השרשרת מייצרת נייטרונים עודפים בכמויות גדולות. בגרעין הכור או מסביבו צריכים להימצא איזוטופים בני-תרבית כגון אורניום-238 או תוריום-232. איזוטופים אלו הופכים על ידי בליעת נייטרונים לאיזוטופים הבקיעים פלוטוניום-239 ואורניום-233, בהתאמה, שיכולים לשמש כדלק גרעיני או לבניית פצצות גרעיניות. בנוסף לעודף נייטרונים דרישות נוספות הן שהנייטרונים יפגעו בחומרים בני-התרבית במהירות האופטימליות בשביל להגדיל את הסיכויים לבליעה וכן שלא יבלעו יותר מדי נייטרונים במבנה הכור, חומרי הקירור, מוטות בקרה וכדומה. תגובות דומות מתרחשות בכל כור גרעיני אולם הכמות של חומר בקיע חדש שמיוצר בדרך כלל קטנות, יחסית.

בשל האחוז הנמוך של האיזוטופ הבקיע אורניום-235 באורניום טבעי הדעה השלטת בשנות השישים והשבעים הייתה שכורי תרבית הכרחיים על מנת לספק מספיק דלק לכורים גרעיניים עתידיים על ידי הפיכת האיזוטופ הנפוץ אורניום 238 לדלק גרעיני (פלוטוניום). לשם כך הושקעו משאבים רבים בפיתוח כורי תרבית. לאחר שבניית כורים גרעיניים חדשים כמעט נעצרה בשנות השמונים עקב השינויים בדעת הקהל נגד אנרגיה גרעינית, צריכת הדלק הגרעיני ירדה. מקורות האורניום הקיימים בתוספת חומרים בקיעים מפצצות גרעיניות שפורקו לאחר סוף המלחמה הקרה מספיקים לעת עתה. השימוש העיקרי של המספר הקטן של כורי תרבית שפעלו או פועלים בעולם הוא ייצור פלוטוניום לצורך בניית נשק גרעיני.

בשנות האלפיים החלה בהדרגה חזרה לבניית כורים גרעיניים עקב הדאגה מפליטת פחמן דו-חמצני ממקורות האנרגיה המקובלים אשר עשויה להוביל להתחממות גלובלית. לשם אספקת דלק לכורים אלה צפוי שיהיה בסופו של דבר צורך לחזור ולבנות כורי תרבית וזאת למרות החשש שהדלק שמיוצר בהם יכול לשמש גם לבניית נשק גרעיני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]