כור גרעיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כור אטומי ליצור חשמל
חדר בקרה של הכור פולסטאר בצפון קרוליינה ארצות הברית

כור גרעיניאנגלית: Nuclear reactor) הוא מתקן שבו מתחוללת תגובת שרשרת גרעינית מבוקרת‏‏[1]. הואיל ואין בנמצא טכנולוגיה המאפשרת תהליך מבוקר של היתוך גרעיני, מתייחס כיום המושג "כור גרעיני" רק למתקנים שמתרחש בהם ביקוע גרעיני. השימוש השכיח בכורים גרעיניים הוא להפקת חום לצורך הנעת תחנות כוח המייצרות חשמל. תהליכים גרעיניים מייצרים אנרגיה רבה מאוד ביחס למסת הדלק שהם צורכים בהשוואה לתהליכים כימיים דוגמת בעירה המתרחשים בתחנות כוח המונעות באמצעות פחם או נפט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1938 הבהירה ליזה מייטנר את תהליך הביקוע: היבלעות נייטרון בגרעינו של יסוד רדיואקטיבי כבד גורמת להתפצלות הגרעין לשני גרעינים קטנים יותר, תוך שחרור אנרגיה, לפי נוסחת איינשטיין E=mc²; חלק זעיר מהמסה של הגרעין הופך לאנרגיה, הנפלטת בדמות חלקיקי יסוד שונים. בתוך זמן קצר הבין הפיסיקאי לאו סילארד (Szilard) כי אם מוצרי הביקוע כוללים נייטרונים, אלה עשויים לפגוע בגרעינים אחרים ולהביא לביקועם, וחוזר חלילה: הוא תיאר את "תגובת השרשרת". כך נפתחה הדרך שהוליכה לבנייתה של הפצצה הגרעינית הראשונה מזה, ולבנייתו של הכור הגרעיני הראשון מזה. כבר ב-1942 בנה אנריקו פרמי במסגרתה של תוכנית מנהטן את הכור הגרעיני הראשון, במרתף באוניברסיטת שיקגו, שהתבסס - ככל הכורים שנבנו אחריו - על תגובת השרשרת.

מרכיבי כור גרעיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבת הכור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבת כור גרעיני קטן בשווייץ המשמש למחקר

ליבת הכור היא אזור אטום שבו מתרחש התהליך הגרעיני. בתוך הליבה מסודר הדלק הגרעיני, בדרך כלל בצורת מוטות באופן כזה שנוצר תהליך ביקוע מבוקר הנמשך זמן רב ושניתן לשלוט על עוצמתו. בנוסף למוטות הדלק נמצאים בליבה מוטות של חומר המסוגל לקלוט נייטרונים וכך להאט את תגובת השרשרת. מידת החדירה של מוטות הבקרה לחללים שבין מוטות הדלק קובעת את הספק הכור. הכנסה מלאה עוצרת את תגובת השרשרת ומכונה "כיבוי" של הכור. דוגמה לחומרים בולעי נייטרונים הם בור וגרפיט.

ליבת הכור מוגנת על ידי שכבת עופרת ושכבת בטון עבה, לעתים עד עובי של מטר, על מנת להבטיח שהליבה לא תיפגע באסונות טבע או התקפות. פגיעה באטימות הליבה תגרום לחשיפה של חומרי הדלק לאוויר ולפיזור של חומרים רדיואקטיביים לסביבה.

נוזל הקירור[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנרגיה הרבה הנוצרת בתהליך הביקוע מועברת אל מחוץ לליבה באמצעות נוזל קירור שסוגו משתנה על פי סוג הכור הגרעיני. נוזל הקירור משמש לקירור ליבת הכור ולהסעת החום הנוצר אל מחוץ לליבה, בנוסף משמש נוזל הקירור גם להאטת הנייטרונים על מנת ליעל את התהליך הגרעיני. נוזל הקירור הפשוט והזול ביותר הנו מים, אך לעתים קרובות משתמשים בכורים גרעיניים במים כבדים שבהם מחליף איזוטופ המימן דאוטריום את מקומו של המימן הרגיל. מים כבדים מאטים את הנייטרונים ומגדילים את יעילות התגובה הגרעינית בליבה. השימוש במים כבדים מגביר את יעילות הכור מכיוון שהמים הכבדים בולעים פחות נייטרונים מאשר מים רגילים.

נוזל הקירור הזורם במעגל סגור בתוך הליבה הנו רדיואקטיבי ביותר. קיימים מנגנוני הגנה רבים על מנת למנוע מנוזל הקירור לצאת מהליבה. דליפה של נוזל קירור מהמחזור הרדיואקטיבי מכונה דליפה גרעינית. מחסור בנוזל קירור יכול לגרום לעלייה מהירה של טמפרטורת הליבה עד כדי התכתה.

מערכת שחלוף חום[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוזל הקירור הבא במגע ישיר עם הדלק הגרעיני בליבת הכור הוא רדיואקטיבי ביותר ולא ניתן להשתמש בו מחוץ לליבה, ועל כן הוא אינו משמש להנעת הטורבינות באופן ישיר ואינו מוצא מחוץ לכור. כדי לקרר את נוזל הקירור לפני החזרתו לליבה משתמשים בכורים רבים במערכת שחלוף חום בה מועבר החום בין נוזל הקירור הרדיואקטיבי לנוזל אחר (בדרך כלל מים רגילים) ללא מגע בין הנוזלים עצמם. משחלפי החום מורכבים ממערכת צינורות דקים שבהם זורם נוזל הקירור הרדיואקטיבי, מסביב לצינורות אלו זורמים מים נקיים ההופכים לקיטור עקב החום. הקיטור שנוצר משמש להנעת טורבינות של תחנות כח ולייצור חשמל, בעוד המים הרדיואקטיבים שהתקררו חוזרים אל הליבה לחימום מחדש. בשל הצורך בכמות רבה של מים זמינים בנויות תחנות כח גרעיניות פעמים רבות סמוך לחוף ים.

הדלק הגרעיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדלק הגרעיני מיוצר בדרך כלל מהיסוד אורניום, ולעתים מפלוטוניום או יסודות כבדים יותר. איזוטופ האורניום המשמש לתגובת שרשרת בדלק גרעיני הוא האיזוטופ אורניום-235 היותר נדיר והפחות יציב מאורניום-238. אורניום 235 נמצא בכמויות מעטות מאוד בטבע אך הוא תוצר של כורים גרעיניים. בכורים גרעיניים מסוג קנדו מתוצרת החברה לאנרגיה אטומית של קנדה משתמשים באורניום טבעי. זאת לעומת בכורים מתוצרת ארצות הברית ואחרים, משתמשים באורניום שהועשר לפני הכנסתו לכור. היסוד פלוטוניום לא קיים בטבע והוא תוצר של כורים גרעיניים מיוחדים מסוג "כור דוגר" המשמשים בעיקר ליצור פלוטוניום מאורניום ולא לצורך יצור אנרגיה. תוצרי הפסולת של הדלק הגרעיני הנם יסודות כבדים (אורניום, פלוטוניום, עופרת) מזוהמים ביותר בקרינה רדיואקטיבית. תוצרי פסולת אלו רעילים מאוד.

הצורה בה מכניסים את הדלק לכור היא בצורת מוטות גדולים, בצורה זו החום הנוצר בתוך המוטות עובר בצורה מרבית לנוזל הקירור. כאשר מוציאים את הדלק הגרעיני מהכור מוטות הדלק קורנים בצבע כחול מתכתי, קרינה זו נקראת קרינת צ'רנקוב.

יתרונות וחסרונות של כור גרעיני כמקור אנרגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניצולת גבוהה של הדלק הגרעיני: מספר קטן של טונות דלק גרעיני מספיקים לתדלק כור למשך שנים. ניצולת טובה זו נובעת מהעובדה שתהליכים גרעיניים מניבים הרבה יותר אנרגיה לכל תגובה בודדת מאשר תהליכים כימיים.
  • הכור אינו מזהם את הסביבה, לא פולט חומרים לאטמוספירה.
  • כורים גרעיניים הנם בין המתקנים הבטוחים ביותר שיוצרו על ידי האדם. דאגה זו לבטיחות נובעת מהתוצאות הרות האסון שעלולות לנבוע מתקלה בכור. דוגמה למנגנון בטיחות הוא מנגנון תליית הוסת בליבה - הוסת מוחזק תלוי באוויר על ידי אלקטרומגנט כך שבעת תקלה באספקת המתח הוסת יפול לתוך הליבה ויפסיק את תגובת השרשרת בכור.
  • בחישוב לאורך זמן, חשמל שיוצר בתחנת כוח גרעינית זול יותר מחשמל שיוצר בתחנת כוח המונעת בנפט או בגז.

חסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תקלה בכור גרעיני עלולה להסתיים באסון בקנה מידה לאומי, כמו אסון צ'רנוביל בו הותכה ליבת הכור וזיהמה אזור ענק בתוצרי ביקוע רדיואקטיביים,וכמו הדליפה הגרעינית בעקבות רעידת האדמה ביפן (2011) וזאת בניגוד לתקלה בתחנות כח קונבנציואליות.
  • החיסרון העיקרי בשימוש בכור גרעיני למטרת הפקת אנרגיה הם תוצרי הביקוע. תוצרי הביקוע רעילים ביותר ועמידים ביותר. תוצרי הביקוע רדיואקטיביים באופן קיצוני ובעלי זמן מחצית החיים קצר מאוד עד ארוך (עד מיליוני שנים), כך שקשה מאוד לטפל בהם. הטיפול בתוצרי הביקוע הנו מסובך, קשה ויקר. כיום קוברים את חומרי הביקוע באזורים יציבים גאוגרפית, באדמה נייטראלית (כגון מכרות מלח נטושים ועמוקים).

מאפיין נוסף של כור גרעיני הוא האפשרות להשתמש בתוצרי הביקוע על מנת ליצור פצצה גרעינית.

תקלות בכורים גרעיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דליפה - פליטת חומרים רדיואקטיביים יכולים לדלוף מליבת הכור ולזהם את סביבת הכור בדרך כלל פליטת החומרים מבוקרת.
  • התכה - עקב תקלה במערכת הקירור של הליבה עלולה טמפרטורת הליבה לעלות עד להתכת המבנה של הליבה והמבנה המגן עליה. התכה כזו תגרום לחשיפת פנים הליבה לאוויר וכתוצאה מכך לזיהום רדיואקטיבי קשה ביותר.
  • פיצוץ - כור גרעיני לא גורם לפיצוץ גרעיני, אולם בכור קיימים נוזלים בלחץ וקיטור, העלולים לדלוף. במידה ויש דליפה מצנרת הקרור, נוזל הקרור הינו רדיואקטיבי במיוחד בשל סמיכותו למוטות הדלק בליבת הכור, והשלכות דליפת נוזל הקרור מבחינת הקרינה הרדיואקטיבית הן ארוכות טווח.
  • טרור- כורים גרעיניים משמשים כמטרות לגורמי טרור שונים.

שימושי כורים גרעיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מקור קיטור לתחנת כח חשמלית.
  • כור מחקרי - חלק מהמחקר הבסיסי מצריך כור גרעיני פעיל. כור מחקר יכול להיות לא יותר מבריכה מלאה מים כבדים ובה מספר קטן של מוטות דלק. דוגמה לכור מסוג זה ניתן למצוא בכור הגרעיני בנחל שורק.
  • כור הנעה - בנושאות מטוסים או צוללות הכור מחליף את מנוע הבעירה הפנימית. לשימוש בכור יש יתרונות מובהקים בצוללות שכן הכור אינו צורך חמצן בניגוד לכל המנועים השורפים דלק כימי ובכך מאפשר לצוללת לשהות מתחת למים פרק זמן ארוך יותר.
  • כור לייצור חומרים - כורים גרעיניים מיוחדים מסוגלים לייצר חומרים כבדים שאינם מצויים בטבע, בדרך כלל לצורך שימוש בנשק גרעיני. קיים ביקוש גם לחומרים מיוחדים ברפואה (למשל יוד רדיואקטיבי לצורך הדמיה או יסודות כבדים לשימוש בהקרנות).

מזעור כורים גרעיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היות ולכורים הגרעיניים קיימים שימושים רבים, סוגיית המזעור הפכה עם השנים לנושא מחקר מרכזי. הקפיצה הטכנולוגית הראשונה בתחום מזעור הכורים נועדה להתאים את הכור כך שיתאים להפעלה בצוללת או בנושאת מטוסים, אולם על אף ההישגים המשמעותיים אליהם הגיעו החוקרים - סוגיית הבטיחות העלתה חששות רבים בנוגע לשימוש בכורים בקרבת מרכזים מאוכלסים. אסון צ'רנוביל שאירע ב-1986 היה האירוע שגדש את הסאה ובעקבותיו זנחו מרבית מדינות העולם את תוכניותיהן לייצור חשמל באמצעות כורים גרעיניים.

אולם ברבות השנים עלות ייצור החשמל הלכה ותפחה, והחזירה את סוגיית השימוש בכורים לייצור חשמל אזרחי לסדר היום הציבורי. בשנת 2008 חברה אמריקאית אף הכריזה כי הצליחה לפתח כור גרעיני ממוזער העומד בכל דרישות הבטיחות ומאפשר שימוש בשכונות מגורים. העלייה בבטיחות הכור נובעת בעיקר משימוש בחלקים נייחים בלבד המפחיתים משמעותית את הסיכוי לתקלה טכנית בכור. ארצות הברית ומספר מדינות נוספות הביעו התעניינות בכור מסוג זה.[2]

כורים גרעיניים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מדיניות הגרעין של ישראל

בישראל קיימים שני כורים גרעיניים: הראשון, שהוקם ב-1958, הוא כור מחקר קטן בהספק של כחמישה מגה-וואט. הכור תוכנן על ידי האדריכל פיליפ ג'ונסון ונמצא במרכז למחקר גרעיני בשפך נחל שורק. השני הוקם ב-1959, ונמצא בקריה למחקר גרעיני שבאזור דימונה. גם כור זה משמש למחקר, אם-כי על פי פרסומים שלא אושרו רשמית בישראל, הוא משמש גם להפקת חומר גלם לייצור נשק גרעיני. שני כורים אלה הם מהוותיקים בעולם שעדיין פעילים. שני הכורים מופעלים על ידי הוועדה לאנרגיה אטומית. אין בישראל כורים המשמשים להפקת אנרגיה למטרות אזרחיות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏להבדיל מתהליך לא מבוקר המתרחש תוך שבריר שנייה, לדוגמה בפצצה גרעינית
  2. ^ עפרי אילני, חברה אמריקאית פיתחה מיני-כור גרעיני שיספק חשמל מוזל, הארץ