כרטיס גרפי
כרטיס המסך במחשב אחראי לייצר את הפלט הוויזואלי מהמחשב על גבי המסך. למעשה, כמעט כל התוכניות מייצרות פלטים ויזואליים וכרטיס המסך הוא רכיב החומרה האחראי לקחת פלט זה ולהורות למסך אילו נקודות להאיר על הצג (ובאיזה צבע) כדי שנוכל לראות את הפלט. כרטיס המסך מקבל כקלט מהמעבד נתונים בינאריים והופך אותם לאות תצוגה (בעבר אנלוגי בלבד, כיום גם ספרתי).
כמו רוב חלקי המחשב האישי, לכרטיס המסך הייתה התחלה צנועה. בתחילה הוא היה אחראי רק להציג על המסך את מה שייצר המעבד המרכזי. בשלביו הראשונים, היה זה טקסט בלבד, ללא תמיכה בצבע.
כיום, כרטיסי המסך הם מעבדים בפני עצמם. יש להם מעבד גרפי משלהם והם עושים הרבה מעבודת העיבוד שבעבר נעשתה על ידי המעבד המרכזי של המחשב. הצורך נובע מכמות המידע שאנו שולחים כיום למסך ומהחישובים המסובכים שצריכים להיעשות כדי לקבוע מה נראה על המסך. דבר זה מתעצם עם כניסת הגרפיקה התלת ממדית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ממשקי ערוץ נפוצים
- Nubus (היסטורי) (מחשבי מקינטוש)
- Zorro (היסטורי) (מחשבי אמיגה)
- MCA (היסטורי) (מחשבי RS/6000)
- Sbus (היסטורי) (מחשבי Sparc)
[עריכה] תקני תצוגה
[עריכה] מצבי פעולה של המסך
המסך יכול לעבוד במספר מצבי הפעלה. בכל מצב מוגדרים מספר שונה של צבעים ומספר שונה של פיקסלים לאורך ולרוחב המסך. לעומת זאת, קיים מצב טקסט, בו לא מוגדרים פיקסלים אלא מוגדר הטקסט שצריך להופיע על המסך, וכן השורה והעמודה של כל תו, והצבע שלו. במערכת ההפעלה דוס, כל מצב היה טהור, ולא ניתן היה לשלוט על פיקסלים בתצוגת טקסט, וטקסט לא היה נראה כראוי בתצוגה גרפית. עם התקדמות מערכות ההפעלה, ניתן לשלב על המסך מספר מצבי פעולה.
[עריכה] כרטיס המסך והזיכרון הפנימי
כאשר עובדים במצב טקסט, המידע שצריך להופיע על המסך נכתב בזיכרון הפנימי החל בתא B800:0000. כרטיס המסך קורא את התאים הללו עשרות פעמים בשנייה, ומציג את תוכנם על המסך. כל אות על המסך תופסת בזיכרון שני בייטים בזיכרון הפנימי. הבייט הראשון מכיל את התו שצריך להופיע (אחד מ-256 תווים), והבייט השני מחולק לשניים. חציו הראשון מכיל את הצבע של התו (0-15), וחציו השני מכיל את צבע הרקע של התו (0-15).
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
