מוקיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוקיים יווניים מאוסף דנדה, מוזיאון בוואריה לעת העתיקה, מינכן
קנטוריון עוטה מוקיים (שחזור מודרני)

מוקיים הם פריט שריון שנועד להגן על השוק ולעתים הברכיים. היו נפוצים בשימוש צבאי מהעת העתיקה ועד סוף ימי הרנסאנס. המוקיים נזכרים עוד בתנך כחלק מפריט מיגונו של גוליית ונקראים "מצחת נחושת"[1]

המוקיים עשויים מחומרים שוניים החל מבדים עבים ועד למוקיים עשויים ממתכת. המוקיים הגנו על השוקיים ולעתים הוארכו עד ברכיים. אזורים אלה היו חשופים במיוחד לפגיעה מידי האויב כי לא כוסו במגן. יתרה מכך, הלוחם נהג להשען על רגלו בעת הקרב וכך הרגל הייתה פגיעה עוד יותר למכות מצד האויב.

המוקיים היו פריט שריון שאפיין חיל רגלים כבד ופרשים כבדים. לעתים החייל לבש מוקיים על שתי הרגליים ולפעמים רק על רגל אחת, זו שהייתה מוצבת לפני גופו ועליה נשען בעת הטחת המכה ביריב.

בימי הביניים התפתחו המוקיים והגנו לא רק על החלק הקדמי של הרגל, אלא גם על החלק האחורי כדי למנוע פצעי חיתוך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל א פרק 17 פסוק 6