מותו של איוואן איליץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צילום עטיפת הספר, המהדורה הרוסית משנת 1895.

מותו של איוואן איליץ' הוא נובלה מאת לב טולסטוי. הסיפור פורסם בשנת 1886 ומאז תורגם לשפות רבות, ובכללן לעברית. הסיפור נחשב בעיני רבים ליצירת מופת ולקלאסיקה ספרותית.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור נפתח בתיאור ידיעה על מותו של איוואן איליץ', במקום עבודתו בבית המשפט. היחס למותו בקרב הקולגות שלו, מתואר באדישות מסיומת, ובמחשבות קרות של רווח והפסד ממותו. חברו הטוב מתכנן לגזור קופון ממותו, ולנסות לדחוף מועמדות קרוב משפחתו לתפקיד שפינה חברו הנפטר. אחרים דנים במאמץ הכרוך בנסיעה להשתתפות בניחום האבלים, והתחושה העולה היא כי סביבתו הקרובה אינה חשה ולו רגש צער ולו הקטן ביותר הכרוך במות חברם. יתרה מכך, אשתו של המנוח מתוארת כתחמנית רודפת בצע, כאשר ביום טקס האשכבה, היא עוסקת בניסיונה למצוא דרך לסחוט מהאוצר כסף נוסף, עקב מות בעלה. כל זאת תחת מסיכה של ייסורים קשים של אובדן בעלה.

קורות חייו של איליץ' מתוארים כסיפור הצלחה של אדם אשר בנה קריירה משפטית מכובדת במו ידיו, בסבלנות ובהפעלת מרפקים, וכן, כראוי לאדם בעל קריירה נאה, השתדך לאשה נאה משביעת רצון. לא מאהבה אמנם, אלא כמתבקש מאדם ממעמדו. יחסיו עם אשתו מתוארים כיחסים מנוכרים במידת מה, אך איליץ' מצליח להביא לידי שמירה על שלום בית. שיא הצלחתו מתגלם במשרה במיניסטריון המשפטים. הצלחה זו גוררת עימה משכורת שמנה יותר, וכן מעבר לבית חדש, אשר איליץ' משקיע רבות בשיפוצו ועיצובו.

אירע דבר, ובמהלך שיפוץ ביתו החדש, נפצע איליץ'. איליץ', אשר מעניק לעיצוב ותכנון הבית מחשבה והשקעה מרובים, החל מבחירת הספות וכלה בצבע הוילונות, אינו אומר נואש, ומתעלם מפציעה זו. איליץ' שם לו למטרה לעצב את בית חלומותיו, ממש כפי שהשיג את שאר המטרות בחייו, קרי קריירה מכובדת, אשה נאה, וילדים מוצלחים, הוא רואה לנגד עיניו את הבית המושלם. במהלך תכנון עיצוב הבית, נפצע איליץ' בניסיון להתקין הוילונות, אך הוא אינו מעניק לאירוע זו חשיבות יתרה, ופונה לחיים החדשים והמבטיחים שטומנים בחובם המשרה והבית החדשים.

אך דבר מה משתבש בתוכניתו של איליץ'. איליץ' מקפיד להציג חזות נורמלית של עסקים כרגיל, ואכן בהמשך חיי משפחת איליץ' מתנהלים על מי מנוחות. אך לא למשך זמן- בני הזוג איליץ' בונים בהדרגה יחסי איבה, מריבים יומיומיים של בני זוג, ועד שנאה יוקדת שהם חשים האחד כלפי השנייה.

איליץ' פונה לרופא, בלחץ אשתו אשר תולה את מצבי רוחו המשתנים באותו כאב שסוחב עמו מאותו פציעה שהדחיק. מכאן מתחיל מסע הידרדרותו של איליץ', אשר כאביו הולכים ומחמירים עד כי הם הופכים אותו למשותק, ואינם מוצאים מזור בשום דרך. רופאים, תרופות וכל ניסיון להביא להקהת הכאב, נכשלים. איליץ' מיואש מאדישות משפחתו לחוליו, ומחפש למצוא הסיבה לכאב הזה, שתופס את כל הוויתו. ניסיונותיו אינם מעלים תוצאה כלשהי, ואיליץ', אשר קיווה בהתחלה למצוא מזור לכאבו, מראה מרמור והבנה כי סופו קרב. הפתרון להפגת הכאב ולו במעט, היא בדמותו של המשרת גראסים, קוזאק טוב לב אשר נוכחותו ואופיו הטובים משרים הקלה לנפשו וגופו הדואבים של איליץ'.


מאז נפל למשכב, איליץ' מנסה לעסוק בסיבה שהביאה להדרדרות במצבו. בסופו של דבר, מותו הקרב של איליץ', מביאים אותו להכרה כי כל חייו חי בשקר. ההישגים הגדולים שרשם, בקריירה ובבניית משפחה, הם למעשה הונאה. להכרה זו תורמת דמותו של גראסים, הקוזאק טוב הלב, אשר דמותו האמפתית והאכפתית לאדונו, עומדת בניגוד גמור לשארית בשרו של איליץ', בני משפחתו, אשר מביטים בו גווע בניכור. מה שווה אהבה זו, של אשתו ומשפחתו, אם היא תלויה בדבר? במקרה זה במשכורת השמנה שהיה מביא כל חודש הביתה. ברגע שנפל למשכב, איליץ' לא עניין איש. החיבה שרחשו לו בני ביתו, והקולגות בעבודה, לא נבעה ממקום טהור של אהבת בריות, אלא ממקום מאוד אינטרסנטי ומנוכר. החביבות הזו שרחשו לו כשעוד היה בריא, מקורה במערכת של אינטרסים, ולפיכך הינה צביעות. מה שווה כל העושר והמעמד הזה, אם הסובבים אותך מסתכלים עליך כעל מכשיר פרודקטיבי? במידה מסוימת יש כאן מתיחת ביקורת של טולסטוי על הבורגנות, אשר רדיפותו אחר הון הפכה אותו אדיש ועיוור לאמפתיה אנושית.

ככל שהאדם היה במעמד גבוה יותר, כך הערכים המוסריים היו רחוקים ממנו. איוון איליץ', הדמות המרכזית ביצירה, מייצג את החברה כולה, עד השלב שבו מתחיל לעבור תהליך של שינוי והבנה פנימית. מחלתו, שבסוף הסיפור אף מת ממנה, היא מחלה מוסרית. הסיפור מעמיד במרכז את הרעיון שאדם חי חיים לא מוסריים, בסופו של דבר החיים הורגים אותו. איוון איליץ' סובל בסוף ימיו סבל נוראי כעונש על המעשים הלא מוסריים אותם קיים, למרות ההבנה הפנימית שלו בסוף הסיפור, הוא לא מצליח לתקן את מעשיו

משמעויות ופרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור מפרש את חייו של אדם הנחשב לאמיד ומכובד. הוא יוצא כנגד הריקנות והעליבות שבגינוני הכבוד והנימוס. הוא מבקר את חוסר האינדווידואליות ואת הקטנוניות של מעמד הבורגנות, לטענתו בכך שהוא מתאר את הוויכוחים המגוחכים בין איוואן איליץ' ואשתו, ואת הניכור השורר בינו לבין בני משפחתו הרואים בגסיסתו מטרד. טולסטוי מתאר את מחשבותיהם הראשונות של חבריו לעבודה נוכח מותו של איוואן איליץ' כמחשבות על הקידום שיתאפשר עקב מותו, ואת שאיפת אשתו למותו של בעלה, שמתעמעמת רק בגלל הצורך שלה במשכורת שלו. הוא יוצר אנטיתזה לתמונת הקיום הבורגנית השלווה, ביצירה שרבים מוצאים אותה מטרידה ביותר.

רעיונות מרכזים בנובלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תורת הגמול – איוון איליץ' חי חיים לא מוסריים, ולכן הוא נענש באמצעות החיים עצמם. הוא מבין בסוף חייו על מה נענש: על הנוחיות ועל רדיפת בצע.
  • יחס לזולת – אחד החטאים המיוחסים לו, הוא זלזול. אין מערכת יחסים בריאה בין אנשים, וקיימים זלזול וניכור לזולת. גירסים הוא היחיד המראה כבוד ויחס לזולת. היחס של שאר הדמויות הוא אינטרסנטי.
  • הכל צפוי והרשות נתונה – הגורל נקבע מראש לאדם, אבל מה שהאדם עושה במסגרת הגורל הוא באחריותו בלבד. מכאן עולה רעיון נוסף:
  • המקריות בחיי אדם כערך של שינוי והבנה - איוון איליץ' במקרה נופל מהסולם, אך המקריות היא סמל לנפילה ממעמדו, כתוצאה מסיאוב.
  • המוות – המוות מופיע גם כיכולת לתיקון של חיי אדם. איוון איליץ' מת כשמגיע לאור גדול, ההתוודעות. למוות תפקיד נוסף, בסיס לאחדות האדם עם היקום. כשאיוון איליץ' חי, כל פעולותיו מנוגדות לטבע האנושי, והוא קורא תיגר על התהליכים הטבעיים. הוא מגיע להזדהות עם המוות ומשתלב עם היקום. למוות בסיפור יש תפקיד חיובי.
  • משל המערה של אפלטון - איוואן איליץ', כמו כל שאר חברי מעמדו, חי ב"מערה" במהלך כל ימי חייו, לא מודע לכך שקיימת אפשרות אחרת לנהל את אורח חייו, שיש משהו מעבר להישגים הריקניים שאותם מחשיב כרגעי שיא בחייו. רק בדקה שלפני מותו ממש הוא מבין את העובדה המרה הזו והוא רואה את הפתח, גם אם אין לו הזדמנות לצאת דרכו.