לב טולסטוי
המונח "טולסטוי" מפנה לכאן. לערך העוסק בסופרים אחרים בשם זה, ראו טולסטוי (פירושונים).
לב ניקולייביץ' טולסטוי (ברוסית: Лев Никола́евич Толсто́й, להאזנה (מידע · עזרה), 9 בספטמבר 1828 - 20 בנובמבר 1910[1]), סופר והוגה רוסי שנודע בזכות שורה של יצירות מופת, שהמוכרות בהן הן "מלחמה ושלום" מ-1869 ו"אנה קרנינה" מ-1877, המהוות את שיאו של הרומן הריאליסטי. הפילוסופיה הפציפיסטית של טולסטוי וקריאתו להתנגדות לא אלימה הותירו רושם עז אף הם ואומצו על–ידי מהטמה גאנדי ומרטין לותר קינג כשיטת מאבק.
הוא נולד והתגורר רוב חייו באחוזה משפחתית ביסנאיה פוליאנה.
תוכן עניינים |
ביוגרפיה [עריכה]
טולסטוי נולד בשנת 1828 באחוזת יסנאיה פוליאנה שברוסיה, הרביעי מבין חמשת ילדיו של ניקולאי איליץ' טולסטוי, שהיה מוותיקי מלחמת רוסיה-צרפת. הוריו מתו בילדותו, והוא ואחיו גודלו בידי קרובי משפחה.
בשנת 1844 החל ללמוד משפטים ושפות המזרח באוניברסיטת קאזאן. מוריו תיארו אותו כמי שאינו מסוגל ואינו רוצה ללמוד. טולסטוי עזב את לימודיו מבלי לסיימם, וחזר לאחוזת יסנאיה פוליאנה, תוך שהוא מבלה חלק ניכר מזמנו במוסקבה ובסנקט פטרבורג. בשנת 1851 לאחר ששקע בחובות עקב הימורים, עבר עם אחיו המבוגר ממנו לקווקז והתגייס לצבא. באותה עת החל לכתוב.
יצירתו [עריכה]
יצירות נעורים [עריכה]
ברומן הנעורים שלו, "ילדות, נעורים, עלומים" (1852 - 1856) מתאר טולסטוי בחיות ובחדות התפישה הפסיכולוגית האופיינית לכתיבתו את ילדותו כבן בעל אחוזות עשיר הלומד להבין כי ישנו הבדל בינו לבין בני האיכרים עמיתיו למשחק. אז התחיל העימות הפנימי שעינה אותו כל חייו בין הנכון והראוי על-פי שכלו — שוויון מלא בינו לבין האיכרים וסיגוף הגוף והנפש — לבין מה שהשיאתהו תחושת האריסטוקרט המושרשת שלו ויצר החיים העז שלו. למרות הצהרות הצניעות החוזרות ונשנות שלו הייתה בטולסטוי גם נטייה לראוותנות ואף התנשאות של בן אצילים טיפוסי. למרות חוסר הבשלות של יצירות מוקדמות אלו, ניכר בהן כבר כשרונו הכביר והן הקנו לסופר הצעיר מקום מכובד בין יוצרי הדור.
בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-19 נטל טולסטוי חלק במלחמת קרים כקצין זוטר (סגן) בצבא הרוסי. החוויה עוררה בו אימה וסלידה וחיזקה את הפציפיזם שלו. טולסטוי תיאר את חוויותיו מן המלחמה בספר "סיפורי סבסטופול" שיצא לאור בשנת 1856. אף שהספר אינו כולל כמעט עלילה, מצליח טולסטוי לרתק את הקורא בכושר התיאור המופלא שלו ובאבחנותיו הפסיכולוגיות הדקות, ולעורר בו אותה סלידה ואותה תחושה של סיאוב שחש טולסטוי עצמו כלפי המלחמה.
מספר שנים מאוחר יותר, ניסה טולסטוי את כוחו לראשונה ברומן "גדול": "הקוזאקים" בשנת 1863. רומן זה סיפר את עלילותיו של אציל רוסי המאוהב בנערה קוזאקית. ארבע שנים מאוחר יותר, בשנת 1869, הוציא לאור את "מלחמה ושלום". ב-1877 הוציא לאור רומן חשוב נוסף : "אנה קרנינה". ב-1889 הוציא לאור את הנובלה "סונטת קרויצר". נובלה זו הסעירה את הרוחות ברוסיה ונחשבה בפי רבים לשערורייתית ממש.
מלחמה ושלום [עריכה]
 |
ערך מורחב – מלחמה ושלום |
מלחמה ושלום (ברוסית: Война и мир) רחב היריעה נחשב בעיני רבים לרומן הגדול ביותר שנכתב אי פעם. עלילת הסיפור מתחילה ביולי 1805, עת ניצב נפוליאון בשיא זוהרו, ומסתיימת באפילוג בשנת 1819, אחרי מלחמת 1812, נפילתו וגלותו של נפוליאון. בין לבין פורש טולסטוי עלילה רחבה ובה מאות דמויות ראשיות ומשניות, חלקן היסטוריות ואחרות בדיוניות. למרבה התמיהה לא ראה טולסטוי ב"מלחמה ושלום" רומן כלל. לטעמו, היה הסיפור אפוס היסטורי שנועד לאייר את חזון ההתפתחות ההיסטורית על פי הבנתו.
אנה קרנינה [עריכה]
|
ערך מורחב – אנה קרנינה |
אנה קרנינה (ברוסית: Анна Каренина) הוא רומן שפורסם בתחילה כסדרה בהמשכים בירחון, ובשנת 1877 יצא בשלמותו כספר. הספר נחשב לאחד הרומנים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם. דוסטויבסקי, בן זמנו של טולסטוי, אמר על הספר שהוא "יצירת אמנות חסרת פגמים". הספר מתאר שני סיפורי אהבה מנוגדים. האחד - של אנה קרנינה ומאהבה, הגראף ורונסקי, והשני של קונסטנטין לוין ואשתו קיטי. בכתבה שפורסמה בטיים מגזין היוקרתי, בחודש ינואר 2007, דורג הספר במקום הראשון מתוך עשרת המקומות ברשימת הספרים הגדולים של כל הזמנים. [2]
חוג הקריאה [עריכה]
|
ערך מורחב – חוג הקריאה |
חוג הקריאה (ברוסית: Круг чтения) או בשמו המלא: "חוג הקריאה: תורת החיים על פי לב טולסטוי וחכמים: מחשבותיהם של חכמים וסופרים על האמת, החיים וההנהגה, שנבחרו, נאספו וסודרו לכל ימי השנה"[3], הוא ספרו האחרון של טולסטוי והוא שקד על חיבורו במשך כ-15 שנה[4], טולסטוי חיבר את הספר כיוון שחש שלאחר אנה קרנינה מיצה את כוחו ככותב רומנים. הספר אמור להיות מדריך להגות וקריאה לאדם המשכיל ומכיל למעלה מ-1,000 עמודים ובהם ציטוטי הוגים רבים על נושאים שונים הערוכים כתוכנית קריאה לאורך כל ימות השנה. על הספר שורה רוח של אנרכיזם ושלילת כל ממסד, בפרט הכנסייה הממוסדת וכמריה, לעומת זאת מביע הספר אמונה שלמה בטוב ליבו של היחיד ובכוחו ליצור קשר בלתי-אמצעי עם אחיו בני האדם ועם האלוהים.
אמונותיו של טולסטוי [עריכה]
למרות היותו בן אצולה, נטה טולסטוי לתפיסות מהפכניות אנרכיסטיות (ראו מלכות האלוהים שוכנת בתוכך). טולסטוי הושפע מהגותו של קרל מרקס, אף שחלק עליו בנושאים רבים.
טולסטוי האמין כי ההיסטוריה האנושית היא היסטוריה של כוחניות צרופה, וראה כל ארגון אנושי כמנגנון שמטרתו הפעלת כוח. על-פי הגותו, כל נסיון לאכיפת חוק ויצירת מנגנון ממשלתי, הינו למעשה מניפולציה של אנשי השלטון, שנועד לשלוט בציבור כנגד טובתו.
טולסטוי האמין כי האשליה המכוונת מלמעלה של הציבור, היא שהביאה אותו להאמין כי לא ניתן לנהל חיים אנושיים מהוגנים בלא להיעזר בממשל. על-פי טולסטוי, עמלים השלטונות בשכנוע הפרט כי הוא בור, ואינו מסוגל לדאוג לענייניו, וזוהי, לדעתו, הסיבה היחידה להמשך קיומו של כל שלטון.
טולסטוי האמין כי מודעות לאשליה זו, ונסיון להימנע ממנה, תביא להכחדתו של המשטר ולמניעת האלימות הטמונה בו. עם זאת, טולסטוי סבר כי כל שימוש בכוח נגדי, דינו ליצור מצב זהה של כפייה ואלימות, ועל כן התנגד לכל פעולה אקטיבית כנגד השלטונות.
בשל השפעת המרקסיזם, האמין טולסטוי כי בעלות על קרקע והון היא צורת כפייה נוספת. עם זאת, במציאות הרוסית הפיאודלית למחצה של תקופתו, בה השליטה על הקרקע הייתה בידי האצולה שהיוותה חלק מן המנגנון הממשלתי, זיהה טולסטוי את הבעלות על הקרקע וההון כחלק מן המוסד הממשלתי (שלא כמו מרקס, שראה בכך מעמד נפרד הבנוי על שוק קפיטליסטי, ולא פיאודלי). בהתאם לכך, טען טולסטוי כי יש להעדיף עבודות פרטיות על פני ציבוריות (בניגוד למרקס, שראה בעבודה הפרטית מקור ההון). עמדותיו היו נר לרגלי נרודניקים באינטליגנציה הרוסית הפרו-עממית.
טולסטוי קרא לכל בני האדם שלא לקחת חלק מכל מוסד ממשלתי, והעדיף חיים המבוססים על השוק הפרטי. מתוך הבנה כי הדבר לא ניתן לביצוע על ידי כל האנשים, טען כי על אדם לצמצם את מעורבותו בשלטון ככל הניתן, בהימנעות משירותים ציבורים, הימנעות ממשרות ציבוריות, העדפת משרה ציבורית נמוכה על גבוהה, וכו'. טולסטוי נחשב לפציפיסט, והיה מהראשונים לקרוא לסרבנות צבא. לדעת טולסטוי, הפתרון למלחמות ולאלימות הממשלתית הינו תנועת התכחשות המונית לשלטון. עם זאת, הוא התנגד למאמצים לארגן תנועה שכזו, שכן אלו היוו לדעתו מקור לכפייה עתידית נוספת.
בניגוד לעמדה זו של טולסטוי, קמו תומכים רבים אשר הושפעו מהגותו וניסו לייסד צורות התארגנות אנרכיות. מפורסמות ביותר הינן הקומונות הטולסטויאניות - מושבות אנרכיסטיות -שיתופיות שקמו ברחבי רוסיה והפכו לסמל ההתיישבות האנרכית.
במסגרת פעילותו כאיש חינוך, כתב טולסטוי כמה כתבי עת בתחום החינוך, והאמין בחינוך אנרכי חסר מתודה.
טולסטוי היה צמחוני, וטען כי "הבחירה לאכול בשר מדכאת את היכולת הרוחנית הגבוהה ביותר באדם: זו של סימפטיה ורחמים כלפי יצורים חיים כמותו" [5].
טולסטוי התנזר מחיי מין, לאחר שנולדו לו 13 ילדים (5 נפטרו). התנזרות זו יצרה עימותים קשים בינו לבין אשתו הצעירה ממנו ב-16 שנים. הדברים באים לידי ביטוי בסרט אנגלי The last station בשנת 2010[6].
היחס ליהודים ולפרעות קישינב [עריכה]
טולסטוי, כרבים מבני דורו, החזיק בדעות אנטישמיות, שהתבטאו ביחס עוין ושלילי ליהודים[דרוש מקור]. המשבר הרוחני שעבר בסוף שנות ה-70 של המאה ה-19 הובילו לבחון גם את דעותיו ביחס ליהודים ואף ללמוד עברית מפיו של הרב של מוסקבה, כדי שיוכל לקרוא את התנ"ך בעברית.[7]. טולסטוי התלבט אך לבסוף חתם על עצומה המגנה את פרעות קישינב ביהודים.
במהלך ביקורו של ליאון ברמסון, מראשי אורט רוסיה, יחד עם קבוצה של פעילים יהודים ביאסנאיה פוליאנה אמר להם טולסטוי:
 |
הממשלה היא האשמה בכול. כמו בעבר היא מפלה בין אדם לאדם, ללא כל סיבה היא ממשיכה לרדוף אחדים ולגרש אחרים רק מפני שהם מתפללים לאלוהים בצורה שונה. ממשלתנו אינה מסוגלת להבין שכל בני האדם שווים. כל החכמה המדינית שלהם מסתכמת בדיכוי ובהגבלה. מצערת אותו גם נימתם של העיתונים, אך המצב הקיים לא יוכל להימשך זמן רב. מוצא חן בעיניו רצונם של היהודים לעבור לסוג עבודה חדש, במיוחד לעבודת האדמה. ככל שירבו בין היהודים עובדי האדמה - הוא אמר בהתלהבות - כן ייטב ליהודים עצמם. אם יופיע דור שלם של אנשים המסוגלים לעבוד בזיעת אפיהם בשדה, בגן, בגן ירק, בבית מלאכה, המצב ישתפר מאד. ככל שגדל בעם מספרם של החורשים והזורעים, ככל שקטן מספר הסוחרים, כן ישתפר מצבו של העם וכן ירבה אושרו. |
 |
| – יום אחד עם לב טולסטוי ביאסנאיה פוליאנה | ||
ביבליוגרפיה [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- ילדות, עלומים, נעורים (Детство, Отрочество, Юность) - פורסם בין 1852-1856
- סיפורי סבסטופול (Севастопольские рассказы) - פורסם 1856-1856
ראו גם [עריכה]
לקריאה נוספת [עריכה]
- ניצה פרילוק, מוות הרואי לאיש שחייו אגדה, מוסף "שבת", מקור ראשון, עמ' 6-7, 19.11.2010
- אנרי טרויה, טולסטוי, תרגם: מרדכי שניאורסון, הוצאת כתר, 1984.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- ספרו של טולסטוי "על הפטריוטיות" באתר "טקסט"
- הספרים של לב טולסטוי, באתר סימניה
- לב ניקולאייביץ' טולסטוי, באנציקלופדיה ynet
- על טולסטוי בחינוך באתר ויקי-מופת
- מיקי לוי, היסחפות המונית ב"על הפטריוטיות" של טולסטוי, באתר nrg מעריב, 26 בספטמבר 2008
- גדעון לוי, מלחמה בלי שלום, לב טולסטוי, על הפטריוטיות, באתר הארץ, 14 בינואר 2009
- יובל פז, על קיר המחראה אני כותב את שמך, באתר הארץ, 9 בינואר 2009
- ג'אד נאמן, שבוע הספר | ספרים מומלצים: ברוכים הבאים למלחמה, באתר הארץ, 10 ביוני 2009
- פותחים ספר: התחנה האחרונה ג'יי פאריני, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2009
- תמר מרין, דום לב: תמר מרין על סופו של טולסטוי, באתר הארץ, 20 בינואר 2010
- זאב גלילי, "מדוע חשבנו שטולסטוי אנטישמי גמור בעוד שהעריץ את העם היהודי ולמד תנ"ך בעברית"?, מתוך האתר היגיון בשיגעון.
- בוריס זיידמן, גילוי לב, באתר ynet, 19 בנובמבר 2010
- גל אורן, מלחמה ללא שלום, מוסף "שבת", מקור ראשון, עמ' 4-5, 19.11.2010
הערות שוליים [עריכה]
- ^ תאריכי הלידה והפטירה המובאים הם על־פי הלוח הגרגוריאני, המקובל בימינו. על־פי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה בתקופתו של טולסטוי, תאריך לידתו הוא 28 באוגוסט 1828, ותאריך פטירתו הוא 7 בנובמבר 1910.
- ^ The 10 Greatest Books of All Time - TIME
- ^ על פי תרגומו של חיים תרסי
- ^ לפי ההקדמה לתרגום פטר סיקירין לאנגלית מ-1997
- ^ לב (ליאו) טולסטוי, על מוסר וחיות אחרות: טולסטוי קורא לצמחונות, באתר nrg מעריב, 23 במרץ 2009
- ^ http://www.sonyclassics.com/thelaststation/
- ^ Tolstoi and the Jews, Harold K. Schefski, Russian Review, Vol. 41, No. 1 (Jan., 1982), pp. 1-10 http://www.jstor.org/stable/129561
