לב טולסטוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הדף "טולסטוי" מפנה לכאן. לערך העוסק בסופרים אחרים בשם זה, ראו טולסטוי (פירושונים).

לב ניקולייביץ' טולסטוי (ברוסית: Лев Никола́евич Толсто́й, להאזנה (מידע · עזרה), 9 בספטמבר 1828 - 20 בנובמבר ^[1]1910), סופר רוסי שנודע בזכות שורה של יצירות מופת, שהמוכרות בהן הן "מלחמה ושלום" מ-1869 ו"אנה קרנינה" מ-1877, המהוות את שיאו של הרומן הריאליסטי. הפילוסופיה הפציפיסטית של טולסטוי וקריאתו להתנגדות לא אלימה הותירו רושם עז אף הם ואומצו על–ידי מהטמה גאנדי ומרטין לותר קינג כשיטת מאבק.

תוכן עניינים 1 חייו ויצירתו 1.1 יצירות נעורים 1.2 מלחמה ושלום 1.3 אנה קרנינה 2 אמונותיו של טולסטוי 3 היחס ליהודים ופרעות קישינב‏‏ 4 ביבליוגרפיה 5 ראו גם 6 קישורים חיצוניים 7 הערות שוליים

[עריכה] חייו ויצירתו

[עריכה] יצירות נעורים

ברומן הנעורים שלו, "ילדות, נעורים, עלומים" (1852 - 1856) מתאר טולסטוי בחיות ובחדות התפישה הפסיכולוגית האופיינית לכתיבתו את ילדותו כבן בעל אחוזות עשיר הלומד להבין כי ישנו הבדל בינו לבין בני האיכרים עמיתיו למשחק. אז התחיל העימות הפנימי שעינה אותו כל חייו בין הנכון והראוי על-פי שכלו — שוויון מלא בינו לבין האיכרים וסיגוף הגוף והנפש — לבין מה שהשיאתהו תחושת האריסטוקרט המושרשת שלו ויצר החיים העז שלו. למרות הצהרות הצניעות החוזרות ונשנות שלו הייתה בטולסטוי גם נטייה לראוותנות ואף התנשאות של בן אצילים טיפוסי. למרות חוסר הבשלות של יצירות מוקדמות אלו, ניכר בהן כבר כשרונו הכביר והן הקנו לסופר הצעיר מקום מכובד בין יוצרי הדור.

בתחילת שנות החמישים של המאה התשע עשרה נטל טולסטוי חלק במלחמת קרים כקצין זוטר (סגן) בצבא הרוסי. החוויה עוררה בו אימה וסלידה וחיזקה את הפציפיזם שלו. טולסטוי תיאר את חוויותיו מן המלחמה בספר "סיפורי סבסטופול" שיצא לאור בשנת 1856. אף שהספר אינו כולל כמעט עלילה, מצליח טולסטוי לרתק את הקורא בכושר התיאור המופלא שלו ובאבחנותיו הפסיכולוגיות הדקות, ולעורר בו אותה סלידה ואותה תחושה של סיאוב שחש טולסטוי עצמו כלפי המלחמה.

מספר שנים מאוחר יותר, ניסה טולסטוי את כוחו לראשונה ברומן "גדול": "הקוזאקים" בשנת 1863. רומן זה סיפר את עלילותיו של אציל רוסי המאוהב בנערה קוזאקית. ארבע שנים מאוחר יותר, בשנת 1869, הוציא לאור את "מלחמה ושלום". ב-1877 הוציא לאור רומן חשוב נוסף : "אנה קרנינה". ב-1889 הוציא לאור את הנובלה "סונטת קרויצר". נובלה זו הסעירה את הרוחות ברוסיה ונחשבה בפי רבים לשערורייתית ממש.

[עריכה] מלחמה ושלום

ערך מורחב – מלחמה ושלום

מלחמה ושלום (ברוסית: Война и мир) רחב היריעה נחשב בעיני רבים לרומן הגדול ביותר שנכתב אי פעם. עלילת הסיפור מתחילה ביולי 1805, עת ניצב נפוליאון בשיא זוהרו, ומסתיימת באפילוג בשנת 1819, אחרי מלחמת 1812, נפילתו וגלותו של נפוליאון. בין לבין פורש טולסטוי עלילה רחבה ובה מאות דמויות ראשיות ומשניות, חלקן היסטוריות ואחרות בדיוניות. למרבה התמיהה לא ראה טולסטוי ב"מלחמה ושלום" רומן כלל. לטעמו, היה הסיפור אפוס היסטורי שנועד לאייר את חזון ההתפתחות ההיסטורית על פי הבנתו. אף שגישתו האנטי-היסטוריציסטית של טולסטוי מעניינת כשלעצמה, היה זה עוול גדול לאנושות לו אכן היה הרומן הגדול הזה מסה רעיונית מורחבת בלבד.

[עריכה] אנה קרנינה

ערך מורחב – אנה קרנינה

אנה קרנינה (ברוסית: Анна Каренина) הוא רומן שפורסם בתחילה כסדרה בהמשכים בירחון, ובשנת 1877 יצא בשלמותו כספר. הספר נחשב לאחד הרומנים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם. דוסטויבסקי, בן זמנו של טולסטוי, אמר על הספר שהוא "יצירת אמנות חסרת פגמים". הספר מתאר שני סיפורי אהבה מנוגדים. האחד - של אנה קרנינה ומאהבה, הגראף ורונסקי, והשני של קונסטנטין לוין ואשתו קיטי. בכתבה שפורסמה בטיים מגזין היוקרתי, בחודש ינואר 2007, דורג הספר במקום הראשון מתוך עשרת המקומות ברשימת הספרים הגדולים של כל הזמנים. ^[2]

[עריכה] אמונותיו של טולסטוי

למרות היותו בן אצולה, נטה טולסטוי לתפיסות מהפכניות אנרכיסטיות. טולסטוי הושפע מהגותו של קרל מרקס, אף שחלק עליו בנושאים רבים.

טולסטוי האמין כי ההיסטוריה האנושית היא היסטוריה של כוחניות צרופה, וראה כל ארגון אנושי כמנגנון שמטרתו הפעלת כוח. על-פי הגותו, כל נסיון לאכיפת חוק ויצירת מנגנון ממשלתי, הינו למעשה מניפולציה של אנשי השלטון, שנועד לשלוט בציבור כנגד טובתו.

טולסטוי האמין כי האשליה המכוונת מלמעלה של הציבור, היא שהביאה אותו להאמין כי לא ניתן לנהל חיים אנושיים מהוגנים בלא להיעזר בממשל. על-פי טולסטוי, עמלים השלטונות בשכנוע הפרט כי הוא בור, ואינו מסוגל לדאוג לענייניו, וזוהי, לדעתו, הסיבה היחידה להמשך קיומו של כל שלטון.

טולסטוי האמין כי מודעות לאשליה זו, ונסיון להימנע ממנה, תביא להכחדתו של המשטר ולמניעת האלימות הטמונה בו. עם זאת, טולסטוי סבר כי כל שימוש בכוח נגדי, דינו ליצור מצב זהה של כפייה ואלימות, ועל כן התנגד לכל פעולה אקטיבית כנגד השלטונות.

בשל השפעת המרקסיזם, האמין טולסטוי כי בעלות על קרקע והון היא צורת כפייה נוספת. עם זאת, במציאות הרוסית הפיאודלית למחצה של תקופתו, בה השליטה על הקרקע הייתה בידי האצולה שהיוותה חלק מן המנגנון הממשלתי, זיהה טולסטוי את הבעלות על הקרקע וההון כחלק מן המוסד הממשלתי (שלא כמו מרקס, שראה בכך מעמד נפרד הבנוי על שוק קפיטליסטי, ולא פיאודלי). בהתאם לכך, טען טולסטוי כי יש להעדיף עבודות פרטיות על פני ציבוריות (בניגוד למרקס, שראה בעבודה הפרטית מקור ההון). עמדותיו היו נר לרגלי נרודניקים באינטליגנציה הרוסית הפרו-עממית.

טולסטוי קרא לכל בני האדם שלא לקחת חלק מכל מוסד ממשלתי, והעדיף חיים המבוססים על השוק הפרטי. מתוך הבנה כי הדבר לא ניתן לביצוע על ידי כל האנשים, טען כי על אדם לצמצם את מעורבותו בשלטון ככל הניתן, בהימנעות משירותים ציבורים, הימנעות ממשרות ציבוריות, העדפת משרה ציבורית נמוכה על גבוהה, וכו'. טולסטוי נחשב לפציפיסט, והיה מהראשונים לקרוא לסרבנות צבא. לדעת טולסטוי, הפתרון למלחמות ולאלימות הממשלתית הינו תנועת התכחשות המונית לשלטון. עם זאת, הוא התנגד למאמצים לארגן תנועה שכזו, שכן אלו היוו לדעתו מקור לכפייה עתידית נוספת.

בניגוד לעמדה זו של טולסטוי, קמו תומכים רבים אשר הושפעו מהגותו וניסו לייסד צורות התארגנות אנרכיות. מפורסמות ביותר הינן הקומונות הטולסטויאניות - מושבות אנרכיסטיות -שיתופיות שקמו ברחבי רוסיה והפכו לסמל ההתיישבות האנרכית.

במסגרת פעילותו כאיש חינוך, כתב טולסטוי כמה כתבי עת בתחום החינוך, והאמין בחינוך אנרכי חסר מתודה.

טולטוי היה צמחוני, וטען כי "הבחירה לאכול בשר מדכאת את היכולת הרוחנית הגבוהה ביותר באדם: זו של סימפטיה ורחמים כלפי יצורים חיים כמותו" ‏‏^[3].

[עריכה] היחס ליהודים ופרעות קישינב‏‏

טולסטוי ראה עצמו נוצרי מאמין, אך עם זאת הביע הן בספריו והן בכתביו ספקות רבות ולבטים לגבי עיקרי האמונה, ובמיוחד עקב משבר רוחני אותו עבר לאחר סיום הכתיבה של אנה קרנינה. בשני ספריו המפורסמים ביותר, מלחמה ושלום ואנה קרנינה, יהודים מוזכרים אך ורק בחטף, כולל בדיחה אנטישמית שנאמרת אגב אורחא בפי אחד הגיבורים באנה קרנינה, אך אין בהכרח ליחס אותה לסופר עצמו. דיעותיו לגבי יהודים היו מלאות בסתירות ‏‏^[4]. החל מ-1879, לאחר תקופת המשבר הרוחני, הוא דן בכתביו בסתירות בין היהדות לנצרות ומתלונן על ההתנשאות של היהודים ושל הדת היהודית. אך מספר שנים לאחר מכן הוא עובד מהפך, ששיאו בלימוד עברית מהרב של מוסקבה על מנת שיוכל לקרוא את התנ"ך בשפת המקור, ופרסום המכתם "מהו יהודי", אשר בו כותב טולסטוי (פורסם בעברית במכתם 1979, ר' הגיון בשיגעון):

	"מה זה יהדות? שאלה זו כלל איננה מוזרה כפי שזה יכול להיראות תחילה. הבה נראה איזה יצור מיוחד הוא זה. שכל שליטי עולם וכל העמים העלימוהו ודיכאוהו וגירשוהו ורמסוהו, רדפוהו שרפו והטביעו, והוא על אפם וחמתם, ממשיך לחיות ולהתקיים. מה זה יהודי - שלעולם לא הצליחו לפתותו בשום פיתויים שבעולם, שמדכאיו ורודפיו הציעו לו, ובלבד שיתכחש לדתו ויטוש את אמונת אבותיו. יהודי הנו יצור קדוש שהשיג מן השמים אש נצחית והאיר בה את החיים עלי אדמות. הוא מקור ומעיין שממנו שאבו כל שאר העמים את דתם ואת אמונתם. יהודי - מגלה התרבות הראשון, מקדמת דנא הייתה הבערות בלתי אפשרית בארץ הקודש - במידה גדולה יותר מאשר באירופה המתורבתת של זמננו. מה עוד, שבאותם זמנים פראיים כשחיים ומוות של אדם לא נחשבו כלל, הצהיר רבי עקיבא כי הוא מתייצב נגד עונש מוות הנחשב בתקופה הנוכחית לעונש סביר במדינות התרבותיות ביותר. יהודי - המגלה הראשון של חירות. גם באותם זמנים קדמונים, כשעם התחלק לשני מעמדות, תורת משה אסרה להחזיק אדם כעבד למעלה משש שנים. יהודי הנו סמל הסובלנות האזרחית והדתית. " ואהבתם את הגר" , ציווה משה, " כי גרים הייתם בארץ מצרים" . מילים אלה נאמרו באותם ימים ברבריים ורחוקים, כשמקובל היה בקרב העמים לשעבד זה את זה. באשר לסובלנות דתית, הדת היהודית לא זו בלבד שהנה רחוקה מלהביא לשורותיה את הנוטים לבוא אליה, כי אם להפך - התלמוד מצווה שאם לא יהודי רוצה להצטרף לדת היהודית, יש להבהיר לו מה קשה להיות יהודי, וכי מאמיני דתות אחרות יירשו גם הם מלכות השמיים. יהודי - הנו סמל הנצח. לא טבח ולא עינויים; לא אש ולא חרב האינקוויזיציה הצליחו להכחידו. הוא אשר ראשון בישר את דבר ה" הוא אשר זמן רב כל כך שמר על הנבואה ומסרה לאנושות כולה. עם כזה אינו יכול להיעלם. יהודי הנו הנצחי - הוא התגשמות הנצח.

טולסטוי, שהיה פאציפיסט מטבעו, הזדעזע מהפרעות בקישינב, ולמרות לבטים, חתם לבסוף על עצומה המגנה את הפרעות, ובמכתבים אישיים אף האשים בכך את הממשלה הרוסית. הדבר תואם את השקפתו של טולסטוי, שהתנגדה לאלימות ולשרירות הכח של הממשלות. במכתב למכרים יהודים בעקבות הפרעות הוא אף מזכיר כי הוא מכיר ומוקיר יהודים רבים. עם זאת, בסוף חייו חזר להתבטא כנגד היהודים, ואף השווה אליהם את היפנים נגדם נלחמה רוסיה בשנת 1905 במלחמת רוסיה-יפן, כקבוצות של אנשים המנסות בכל כוחן להצליח יותר מנוצרים. יחסו ליהדות עם כן הוא אמביוולנטי ומלא בסתירות פנימיות, אשר נראה כי העסיקו אותו רבות.

[עריכה] ביבליוגרפיה

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: לב טולסטוי

• ילדות, עלומים, נעורים (Детство, Отрочество, Юность) - פורסם בין 1852-1856
• סיפורי סבסטופול (Севастопольские рассказы) - פורסם 1856-1856

[עריכה] ראו גם

• רשימת ספרי טולסטוי עליהם יש ערך בוויקיפדיה

[עריכה] קישורים חיצוניים

• הספרים של לב טולסטוי באתר סימניה
• על טולסטוי בחינוך באתר ויקי-מופת
• מיקי לוי, היסחפות המונית ב"על הפטריוטיות" של טולסטוי, 26/9/2008, nrg
• גדעון לוי, ‏מלחמה בלי שלום, לב טולסטוי, על הפטריוטיות, באתר הארץ, 14/01/09
• יובל פז, ‏על קיר המחראה אני כותב את שמך, באתר הארץ, 09/01/09
• ג'אד נאמן, ‏שבוע הספר, ספרים מומלצים: ברוכים הבאים למלחמה, באתר הארץ, 09/06/09

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ תאריכי הלידה והפטירה המובאים הם על־פי הלוח הגרגוריאני, המקובל בימינו. על־פי הלוח היוליאני, שהיה נהוג ברוסיה בתקופתו של טולסטוי, תאריך לידתו הוא 28 באוגוסט 1828, ותאריך פטירתו הוא 7 בנובמבר 1910.
2. ^ http://www.time.com/time/arts/article/0,8599,1578073,00.html
3. ^ ‏על מוסר וחיות אחרות: טולסטוי קורא לצמחונות, מתוך אתר nrg‏
4. ^ Tolstoi and the Jews, Harold K. Schefski, Russian Review, Vol. 41, No. 1 (Jan., 1982), pp. 1-10 http://www.jstor.org/stable/129561