ריסן דק
 ריסן דק
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | קוציציים |
| סוג: | ריסן |
| מין: | ריסן דק |
| שם מדעי | |
 Blepharis attenuataנאפר, 1972 | |
ריסן דק (שם מדעי:[1]Blepharis attenuata Napper) הוא צמח קוצני רב-שנתי מדברי מהסוג ריסן שבמשפחת הקוציציים[2][3], המאכלס בתי גידול חמים ויבשים ביותר. תפוצתו הטבעית מצטמצמת במזרח האזורים הסהרו-ערבי והסודני של צפון מזרח מצרים, סיני, ירדן וישראל. בישראל הוא נפוץ לאורך כל מזרחו של החבל המדברי, בערוצי נחלים בסיני, באילת בעמק הערבה, במזרח הנגב, ואזור ים-המלח. הוא פזור בבקעה ובמדבר שומרון, ונדיר צפונה משם עד לגולן וגליל התחתון[4][5].
זרעיו של הריסן הדק ניחנו במנגנונים מיוחדים לתזמון הנביטה של הזרע והבטחת הצלחתה והתבססותה בתנאי המדבר חסרי הוודאות במשטר המשקעים.
טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האוכלוסיות בישראל שונות זו מזו, ונמצאו מספר טיפוסים (אקוטיפים), בעבר הבוטנאים מנו שלושה מינים הגדלים בישראל ובסיני: ריסן דק או דק-עלים (Blepharis attenuata) שנחשב לבלעדי למדבר יהודה ולמדבר השומרון, ריסן נאכל (''Blepharis ciliaris שם נרדף: Blepharis persica), ריסן צר-עלים (Blepharis linariifolia) הבלעדי לסיני. בעקבות מחקר מעמיק משנת 2000 התברר ששני המינים האחרונים אומנם קיימים אבל לא בארץ ישראל ולא בסיני, ולמעשה קיים מין אחד ריסן דק מושא הערך[4].
ההבחנה שנעשתה בין ריסן נאכל לריסן דק היא כדלהלן:
- בריסן נאכל החפים שבאמצע התפרחת רחבים ודמויי ביצה בחלקם התחתון. הקוצים הצדדיים של החפים רבים מ-3 ואינם ארוכים מרוחב החפה. כל חמשת העורקים של החפים רחבים[6][7].
- בריסן דק החפים שבאמצע התפרחת צרים מאוד ודמויי סרגל או אזמל. הקוצים הצדדיים העליונים של החפים, מספרם 2 או 3 והם ארוכים בהרבה מרוחב החפה, אורכם 11-10 מ״מ. 3 מתוך חמשת העורקים גסים והשניים האחרים עדינים.
כאמור, כיום הערכה היא שמדובר במין אחד בעל מספר טיפוסים[6][7].
מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צמח חד-שנתי או בן שיח הוא צמח סבוך, קוצני מאוד, בעל בסיס מעוצה מסתעף מבסיסו לגבעולים אחדים. גובהו 20 עד 40 ס"מ וקוטרו 15 עד 50 ס"מ כקוטר הגבעולים. רוב פרטי האוכלוסייה בני שיח, אולם אפשר לראות צמחים רבים שמתים לאחר שנה.
הגבעולים עגולים, שרועים או מזדקפים, נוקשים, בלתי מסתעפים, נושאים חפים קוצניים, מרזביים ונוקשים מאוד ואורכם 5 ס"מ.
עלי השושנת שלו תמימים או קוצניים מעט בשוליהם. הם נובלים במהירות וכל תפקיד ההטמעה עובר לחפים.
התפרחת היא שיבולת צפופה ללא מרווחים, פרח יושב בחיק כל חפה.
החפים נגדיים, ערוכים בארבעה טורי אורך על הגבעול, והם בעלי אונות צדדיות ששפתן קוצנית וקודקודן מתחדד והופך לקוץ דוקרני. עורקים 5.
הפרחים דו-מיניים, מאוחי עלי כותרת בבסיסם לכדי צינור רחב וקצר, דו-שפתניים, בעלי סימטריה דו-צדדית בולטת, והם דומים לפרחים הדו-שפתניים של בני משפחת השפתניים. עלי הכותרת נושרים כיחידה אחת ומותרים את עלי הגביע ועמוד השחלה.
הפרחים גדולים, תכולים ודו-שפתניים ערוכים בשיבולים. הפרחים יושבים בחיק חפים.
הגביע בעל 4 אונות בלתי שוות, העליונה והתחתונה גדולות, הצדדיות קטנות.
הכותרת דו-שפתנית, השפה התחתונה בת 3 עד 5 אונות כחולה-תכולה, מעורקת לאורכה בקווים כהים יותר ואורכה 25 עד 30 ס"מ. השפה העליונה קטנה, לבנה, דמוית קסדה ומתחתיה חבויים האבקנים ועמוד בשחלה וצלקתו. יש שצבעה של הכותרת סגול, צהבהב ואף לבן.
האבקנים 4, ערוכים על צינור הכותרת בשני זוגות לא שווים זה לזה וחבויים מתחת לשפה העליונה. זירי שניים מהאבקנים נמשכים מעל למאבקים. הזירים מעובים ושעירים. והם אינם נפתחים בנקבים, אלא בסדקים.
השחלה עילית, שני מגורות, עמוד שחלה אחד, על פי רוב ארוך ונשאר לאחר נשירת הכותרת. מספר הצלקות אחד או שניים.
השליה זוויתית בכל מגורה ביצית אחת.
הפרי הוא הלקט פחוס ומעוצה המחולק לשתי מגורות ונפתח בשני קשוות בכל מגורה מצוי זרע אחד. הֶלְקֵט (Capsule) הוא על פי רוב פרי יבש בן מגורה אחת או יותר, שמכיל זרעים מעטים או מרובים. ההלקט הבשל והיבש משתייר על צמח האם והוא עטוף בשני עלי גביע גדולים, העליון והתחתון.
הזרעים היבשים מכוסים בצרורות של שערות מפותלות והדוקות המפרישות. בתאים הקיצוניים של השערה הרב-תאית מצויות התעבויות דופן משניות, טבעתיות או לוליניות. בריר של הדופן הראשוני, שנבדק באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני, נתגלה כי הוא מורכב ממיקרופיברילות של תאית בתוך גל אורוני[8].
מחזור חיים - פנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצמח בן קיימא (ירוק-עד), לפעמים מתייבש חלקית בעונות יובש, אולם אפשר לראות צמחים רבים שמתים לאחר שנה. אחרי עונת יובש מתחדש הצמח ועשוי ללבלב מכל חלקיו: מכל אורכם של גבעולי התפרחת או מראשם וכמובן מבסיסו. אחרי שנה דלה בגשמים הוא מתחדש רק מבסיסו.
עיקר הפריחה באביב והיא נמשכת בדלילות כל השנה. בעונה שמצויים בה מים בקרקע. בתנאים נוחים חלה הפריחה כמעט במשך כל חודשי השנה, אך בעיקר בחודשי הקיץ (מאי עד דצמבר). הפרח מאובק על ידי דבורים בינוניות.
תזמון ההפצה והנביטה ופיזור הסיכונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
זרעיו של הריסן הדק ניחנו בתכונות מיוחדות לתזמון הנביטה של הזרע והבטחת הצלחתה והתבססותה בתנאי המדבר חסרי הוודאות באשר לזמן ירידת המשקעים וכמותם. התכונות הללו מאפשרות שמירה על הזרעים ותזמון הפצתם רק אחרי גשם עז וממושך, שמותיר בקרקע לחות מספקת גם לנביטה, תוך כדי פיזור הסיכונים לאורך שנים. הכיצד?
התכונות מתגלות בשלושה מצבים: שלב ההגנה וההמתנה, שלב ההפצה ובשלב הנביטה וההתבססות וכולן קשורות לגשם עז וממושך.
שלב ההגנה וההמתנה - ההלקטים הדו-זרעיים של ריסן דק קשים וכל אחד כלוא בתוך שני עלי גביע גדולים, העליון והתחתון, ולא רק זאת ההלקטים הבשלים שמוכנים להפצה, נשמרים בצמח האם הקוצני ובכך נמנעת אכילתם על ידי אוכלי זרעים עד סמוך לזמן הנביטה (מספר שעות).
שלב תזמון הפצת הזרעים פיזור הסיכונים - שלב מותנה בגשם חזק וממושך ונעשה בשני שלבים. הכיצד?
- בשלב ראשון מתפשקים עלי הגביע בשיעור של 5 מ"מ וזאת לאחר הרטבה רצופה וממושכת של 10 עד 12 דקות. זמן קצר זה נכון להלקטים משנים קודמות, זמן ארוך יותר של 25 עד 160 דקות נכון להלקטים שהבשילו באותה שנה[9].
- בשלב שני נפתח ההלקט בשתי קשוות בעצימות גבוהה המביאה לירי של הזרעים למרחק מטרים אחדים, וזאת לאחר הרטבת רקמת החיבור של המחיצה ודפנות ההלקט. לשם כך דרושה הרטבה ממושכת. נמצא, שאחרי 15 דקות של הרטבה נפתחים רק 5% מההלקטים, ואחרי 3 שעות נפתחים כל ההלקטים שנותרו משנים קודמות, וכן מחצית ההלקטים מהשנה הנוכחית. יש בכך פיזור סיכונים, שלא כל הזרעים יופצו לאוכלי זרעים או ינבטו באותה עת ובאותה שנה ויחשפו ליובש לאחר הנביטה, אלא ישמרו בבנק הזרעים על צמח האם[10].
שלב תזמון הנביטה – בזרעים יבשים הדוקות השערות ומפותלות אל פני הזרע. משפלט הזרע היבש ונרטב, סופגות שערותיו מים במהירות, מזדקרות ומתפשקות באופן שהזרע מתרומם ונעמד בזווית של 45 מעלות לפני הקרקע, תנוחה המביאה את קצה השורשון שלו במגע עם הקרקע והחדרתו[7]. השורשון עשוי להתארך כדי 5 ס"מ במשך יממה אחת אחר חדירתו. בנקודת החדירה המהירה לקרקע מופרש חומר דביק מקצות שערותיו של הזרע שמעגן את הזרע ומונע את סחיפתו בשיטפונות ובזרמי המים. מאידך, אם הזרע נופל למים מתעכבת נביטתו בעזרת הריר שהוא מפריש. הריר יוצר סביבו שכבה אטימה לחמצן. באין חמצן – אין נביטה. אטימת הזרע מונעת נביטה בתוך זרמי המים בלי פגיעה בכושר נביטתו. עם רדת המים הזרע מסוגל לנבוט אם צד אחד שלו מונח על קרקע לחה[11][12].
תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הבוטנאית האנגלייה דיאנה מרגרט נאפר (אנ').
- ^ Blepharis attenuata Napper, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ Blepharis attenuata Napper, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 24-11-2023
- ^ 1 2 ריסן דק, באתר צמחיית ישראל ברשת
- ^ אורי פרגמן-ספיר, פרחי עין גדי וחוף ים המלח, ירושלים: העמותה לעידוד וקדום שמירת הטבע במזרח התיכון, 2008, עמ' 185
- ^ 1 2 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 415-16
- ^ 1 2 3 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 621-22
- ^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 598-600
- ^ Gutterman Y Witztum A and Evenari M, Seed dispersal and germination in Blepharis persica (Burm) Kunze, .Israel J. Bot 16, 1967, עמ' 213-34
- ^ Gutterman Y., Delayed seed dispersal and rapid germination as survival mechanisms of the desert plant Blepharis persica (Burm.) kuntze, Oecologia 10(2), 1972, עמ' 145-149 doi: 10.1007/BF00347986
- ^ עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 107
- ^ Gutterman Yitzchak and Witztum Allan, The Movement of Integumentary Hairs in Blepharis ciliaris (L.) Burtt, Botanical Gazette 138, 1977, עמ' 29-34