דו-פסיגיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgדו־פסיגיים
Pachira aquatica (1).jpg
Pachira aquatica
מיון מדעי
ממלכה: צומח
תת־ממלכה: צמחי עובר
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו־פסיגיים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Magnoliopsida
צמח קיקיון צעיר עם שני הפסיגים הבולטים בשונותם מעלי הצמח הבוגר

צמחים דו־פסיגיים אמיתיים הם מחלקה במערכת בעלי הפרחים. מחלקת הדו־פסיגיים היא הגדולה שבתוך בעלי הפרחים; היא מונה פי שלושה מינים מאשר החד־פסיגיים.

כאשר הזרע של צמח דו־פסיגי נובט, הוא מגדל שני פסיגים (עלי עובר ראשוניים) ומכאן נגזר שם המחלקה. השרשון הראשוני שהזרע מצמיח, מתפתח בהמשך לשורש העיקרי של הצמח.

העלים לעתים קרובות שסועים או מנוצים. עורקי העלים יוצרים בדרך כלל רשת סבוכה עם עורק ראשי אחד או מספר איזוגי. הפרחים מחומשים לרוב, כלומר כל חלקיהם באים בכפולות של חמש. לעתים רחוקות יותר ניתן למצוא פרחים מרובעים או משולשים.

צרורות הצינורות המובילים ערוכים בטבעות בתוך הגבעול. כמו כן, ישנו קמביום, שהוא רקמה יוצרת תאים, בין שיפה לעצה. הודות לתכונה זו, גזע של צמח דו־פסיגי מסוגל לגדול לרוחב על ידי הוספת שכבות חדשות של רקמת הובלה, ומכאן נובע ריבוי מיני העצים שבמחלקה.

התפתחות ומיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דו־פסיגיים היו הצמחים בעלי הפרחים הראשונים שהופיעו על כדור הארץ. מאוחר יותר התפתחה מהם קבוצת החד־פסיגיים. לפיכך, קיימת הפרדה מנקודת מבט פילוגנטית בין הדו־פסיגיים הקדומים, שהם למעשה האבות של כל בעלי הפרחים, לבין הדו־פסיגיים האמיתיים, שהתפתחו מהקדומים במקביל לחד־פסיגיים. מסלול התפתחות זה משתקף בתכונות אחדות ברמת המבנה של הצמחים. כך למשל, הדו־פסיגיים הקדומים דומים לחד־פסיגיים במבנה האבקה שלהם ולעתים במבנה הגבעול (ראו לדוגמה נופריים), ולעומת זאת יש תכונות שמאפיינות את כל הדו־פסיגיים.

בכלל, המחקרים הגנטיים שבוצעו בעשור האחרון שפכו אור חדש על הבנת היחסים האבולוציוניים בין קבוצות הצמחים השונות. חוקרים אחדים מייחדים את הדו־פסיגיים האמיתיים למחלקה נפרדת בשם Rosopsida על פי הסוג האופייני Rosa (ורד). התכונה האופיינית של קבוצה זאת היא מבנה גרגרי האבקה, שיש בהם שלוש נקבוביות, לעומת נקבובית אחת אצל שאר צמחי הזרע.

סדרות הדו-פסיגיים הקיימות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]