מעצר בית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מעצר בית הוא מצב בו מחליטות רשויות אכיפת החוק להגביל את תנועותיו של אדם למקום מגוריו, ואוסרים עליו לנוע ממקום למקום. מעצר בית הוא חלופה למעצר. מעצר בית יכול להתקיים הן בטרם הגשת כתב אישום, והן לאחר הגשת כתב אישום, ומטרותיו שונות בין מצב למצב, כפי שיבואר להלן. בניגוד למה שרבים חושבים, מעצר בית אינו חלק משלב הענישה כלל, אלא כל מטרתו לאפשר את חקירת המשטרה, למנוע שיבוש הליכי משפט, ולאיין את מסוכנות הנאשם (לאחר הגשת כתב אישום).

מעצר בית טרם כתב אישום[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרם הגשת כתב אישום מוגדר האדם העצור כחשוד. בשלב זה החוק מאפשר את מעצרו (מעבר ל-24 שעות ראשונות) על פי הוראת שופט בלבד. שלב זה נקרא: מעצר ימים. בשלב זה מנהלת המשטרה את החקירה, ומבקשת מבית המשפט להשאיר את החשוד במעצר. השופט יכול להאריך את מעצרו של חשוד עד 15 יום. אולם החוק קובע‏[1] כי אל לשופט להאריך מעצר "אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירותו של החשוד פחותה". במילים אחרות, החוק מורה לשופט להטיל על החשוד מעצר בית, אם הדבר אפשרי, וישמר את מטרת מעצר הימים, דהיינו, יאפשר את המשך הליכי החקירה. ברירת המחדל במעצר ימים היא שחרור החשוד תוך הגבלות. ההגבלות יכולות להיות: מעצר בית, הפקדת ערובה כספית, הטלת איסור על החשוד לדבר עם אנשים הקשורים לפרשה הנחקרת וכדומה. יש לזכור כי מעצר של אדם בטרם הרשעתו, היא פגיעה קשה בזכויות יסוד של אדם, כאשר ישנה חזקה שאדם חף מפשע עד שיוכח אחרת. לכן מעצר הבית, וחלופות המעצר האחרות, הן איזון בין זכויות הפרט וחזקת החפות, למול מסוכנות הציבור, הנובע מחשש משיבוש הליכי חקירה (אי התייצבות לחקירות, תיאום גרסאות, העלמת ראיות וכדומה).

מעצר בית לאחר הגשת כתב אישום[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם במקרה בו חשוד שוהה במעצר עד להגשת כתב האישום נגדו, בעת הגשת כתב האישום מתנהל הליך המכונה: מעצר עד תום ההליכים. הליך זה הוא בקשה שמבקשת המאשימה (לרוב מדובר בפרקליטות), להשאיר את הנאשם (החשוד לאחר הגשת כתב אישום נקרא נאשם) במעצר עד להכרעת הדין ולגזר הדין נגדו. כאן הסיבות הן שונות מהסיבות שאפשרו את מעצרו בשלב מעצר הימים. הסיבה להשארת אדם במעצר עד לתום ההליכים, היא מסוכנותו לציבור, בעוד שבשלב מעצר הימים הסיבה להשארתו של אדם במצער היא חשד לשיבוש הליכי חקירה.

הפרה של מעצר בית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרה של מעצר בית, היא עבירה פלילית בפני עצמה (בריחה ממשמורת חוקית),‏[2] וכן על פי חוק המעצרים, מחייבת מעצר מיידי של החשוד/נאשם.

פרטים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים נאכף מעצר בית על ידי שימוש באזיקים אלקטרוניים (מתקן המוצמד לעצור ומשדר את מיקומו, שאי אפשר להסיר בקלות). אם העצור מתרחק מהאזור שתוחם עבורו, נרשמת הפרה של מעצר הבית והרשויות מיודעות על כך. הגבלות נוספות יכולות להיות מוטלות על שימוש העצור בטלפון או ברשת האינטרנט.

לעתים קרובות משמש מעצר בית כלי בידי משטרים רודניים נגד מתנגדים פוליטיים. במקרים אלו בדרך כלל נשללת האפשרות של העצור לתקשר עם העולם החיצון, ואם התקשורת מותרת, הרי שסביר שהיא תצונזר על ידי השלטונות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)
  2. ^ סעיף 257 לחוק העונשין תשל"ז-1977
US Department of Justice Scales Of Justice.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.