בית המשפט העליון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בבית המשפט העליון של ישראל. אם התכוונתם לבית המשפט העליון בארצות הברית, ראו בית המשפט העליון של ארצות הברית.
בית המשפט העליון הוא הגוף העומד בראש ההיררכיה של הרשות השופטת, ומהווה את המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל. בבית המשפט העליון מכהנים שופטים במינוי של קבע (עד גיל 70), כשבראשם נשיאת בית המשפט העליון. בנוסף, לעתים מכהנים בבית המשפט העליון מספר שופטים קטן במינוי זמני.
תוכן עניינים |
[עריכה] סמכויות בית המשפט העליון
לבית המשפט העליון ארבע סמכויות עיקריות:
- הוא משמש כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ), כלומר כבית משפט העוסק בעתירה נגד המדינה ונגד גופים ציבוריים ובנוסף בכל ענין אשר הוא רואה צורך לתת בו סעד למען הצדק.
- הוא ערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות המתקבלות בבית המשפט המחוזי.
- הוא יושב בדיון נוסף על פסקי דין שהוא עצמו נתן, הנראים בעלי חשיבות מיוחדת, וראוי לדון בהם שוב ובהרכב מורחב.
- הוא יושב במשפט חוזר, שבו דנים שוב בעניין פלילי שנפסק בו סופית, אם התברר כי ראיה שנתקבלה יסודה בשקר או בזיוף, או אם נתגלו עובדות חדשות או אם התעורר חשש של ממש כי נגרם עיוות דין.
[עריכה] תפקידו הציבורי של בית המשפט העליון
על פי חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, מושבו של בית המשפט העליון הוא בירושלים.
בראש בית המשפט עומד נשיא ולצדו משנה לנשיא. כיום מכהנת בתפקיד הנשיאה השופטת דורית ביניש. לצד הנשיא והמשנה לנשיא אמורים לכהן עוד 13 שופטים קבועים, ונוספים עליהם בדרך-כלל שני שופטים מחוזיים המכהנים בבית המשפט העליון מכוח מינוי בפועל שנעשה על ידי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון לתקופה קצובה (לפרק זמן של חצי שנה או שנה לכל היותר). מספר שופטי בית המשפט העליון נקבע, ע"פ חוק, בהחלטה של הכנסת.
חלק מהחלטותיו החשובות מקבל בית המשפט העליון לא ביושבו כערכאת ערעור על פסיקות בתי המשפט המחוזי, אלא ביושבו כבית המשפט הגבוה לצדק, כערכאה ראשונה בעתירות כנגד רשויות המדינה השונות.
[עריכה] תקדים
סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה, קובע את עקרון התקדים המחייב, באומרו:
- (א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו.
- (ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון.
משמעותו של עקרון זה היא שפסקי הדין של בית המשפט העליון משפיעים לא רק על המחלוקת הספציפית שהובאה להכרעתו, אלא גם על הנורמה הכללית בנושא זה. פסקי הדין מהווים לפיכך דרך שלישית (בנוסף לחקיקה ראשית וחקיקת משנה), לעיצוב הדין – תקדים מחייב.
[עריכה] הקמת בית המשפט העליון וההיסטוריה המוקדמת שלו
בית המשפט העליון הוקם ב-22 ביולי 1948, והחל לפעול ב-14 בספטמבר 1948. שר המשפטים דאז, פנחס רוזן, זימן חמישה אנשים להקים את בית המשפט החדש. המינוי המתבקש היה מינוי השופט גד פרומקין, ששימש כשופט בבית המשפט העליון בתקופת המנדט הבריטי במשך 28 שנים. אולם בשל סיבות שונות לא מונה פרומקין לתפקיד.
השופטים לא נבחרו על ידי ועדה כי אם מונו אישית על ידי שר המשפטים והמינוי אושר על ידי הממשלה הזמנית, ולאחר מכן על ידי מועצת המדינה הזמנית. בשיטה זו נבחר נשיאו הראשון של בית המשפט העליון משה זמורה, שהיה שותפו של שר המשפטים במשרד עורכי דין בעבר. במהלך הזמן הוכיח זמורה בקיאות בדין, עצמאות שיפוטית ומנהיגות.
השופטים הנוספים היו: ד"ר יצחק אולשן, לימים מחליפו של זמורה בכהונת הנשיא, מנחם דונקנבלום, שניאור זלמן חשין שופט מחוזי בתל אביב (לימים מ"מ נשיא בית המשפט העליון) והרב פרופ' שמחה אסף.
הרב אסף, שהיה קודם למינויו רקטור אוניברסיטה העברית, היה חסר השכלה משפטית פורמלית, אך נבחר כדי לתת ייצוג גם לחוגים הדתיים, וכפי הנראה לא נמצא ביניהם משפטן בדרגה ראויה באותה תקופה. לפיכך קובע החוק כי לכהונת שופט בית המשפט העליון יכול להבחר גם אדם שהוא "משפטאי מובהק", כדוגמת הרב אסף.
בית המשפט העליון היה אחד מהמוסדות הראשונים שקבעו מושבם בירושלים. שנים רבות שכן משכנו ב"מגרש הרוסים", כנסייה ומעון לצליינים במרכז ירושלים, עד אשר עבר בתחילת שנות ה-90 למשכנו החדש בקריית הממשלה ע"ש בן-גוריון (גבעת-רם) שנבנה בתרומתה הנדיבה של הברונית ד' רוטשילד.
המשפט הראשון שבו דנו שופטי בית המשפט העליון היה ע"פ 1/48 סילבסטר נ. היועץ המשפטי פ"ד א, 19. עניין זה היה עניינו של אדם, עובד חברת החשמל בישראל, שהורשע בריגול. בית המשפט זיכה אותו מחמת הספק, בפסק דין המהווה עד היום תקדים בדיני הדיון הפלילי.
[עריכה] בחירת שופטים לבית המשפט העליון
מרבית שופטי בית המשפט העליון מגיעים לתפקיד זה ממערכת בתי המשפט, לאחר שכיהנו שנים רבות בבתי משפט מחוזיים. כמו כן מתמנים לתפקיד זה לעתים מי שכיהנו בתפקיד פרקליט המדינה או היועץ המשפטי לממשלה. בעבר כיהנו בתפקידים אלה אנשים בעלי שיעור קומה, כגון חיים כהן, פרופ' אהרן ברק ופרופ' יצחק זמיר, ומינוים לתפקיד שופטים בבית המשפט העליון היה המשך טבעי לפעילותם בשירות הציבור. גם אליקים רובינשטיין התמנה לשופט בבית המשפט העליון לאחר כהונה בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, בעוד דורית ביניש ועדנה ארבל מונו כשופטות לאחר כהונתן כפרקליטות המדינה. עד לאחרונה קרה לעתים רחוקות ביותר שנבחר לשופט בבית המשפט העליון מי שקודם לבחירתו היה עורך דין במגזר הפרטי, (דוגמה למינוי כזה מהווה מישאל חשין, אם כי קודם לפעילותו כעורך דין היה משנה ליועץ המשפטי) אך ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן נבחרו בשנת 2007 השופטים חנן מלצר ויורם דנציגר, שהיו עורכי דין פרטיים עד למינויים לשופטים.
לקביעת הרכבו של בית המשפט העליון, בישראל כבמדינות אחרות, השפעה כבדת משקל על שלטון החוק במדינה. לפיכך, אף שבחירת השופטים אמורה להיות על בסיס ענייני בלבד, מעורבים בה גם שיקולים פוליטיים.
נשיא בית המשפט העליון מתמנה על ידי הוועדה לבחירת שופטים. כאשר נשיא מסיים את תפקידו, הנוהג בוועדה הוא לבחור למחליפו את השופט הוותיק ביותר המכהן. התוצאה היא שמינויו של שופט הצעיר בגילו מיתר עמיתיו צפוי להופכו בסופו של דבר לנשיא. על שיטה זו קמו עוררין רבים, בתחילה כאשר מונתה דורית ביניש, ואחר כך כאשר מונה השופט אשר גרוניס. האחרון כמעט שלא היה ידוע בציבור, ועלתה השאלה כיצד ניתן לבחור בו לכהונה בבית המשפט העליון מבלי לברר את עמדותיו לעומקן, כאשר הוא צפוי לכהן בעתיד כנשיא ולהיות בעל השפעה מכרעת על המשפט הישראלי.
אורך כהונת השופטים בישראל מוגבל: סעיף 13 לחוק בתי המשפט קובע כי בישראל כהונת שופט מסתיימת בגיל שבעים. בהתאם לכך הושבעה דורית ביניש לכהונת נשיאת בית המשפט העליון ב-14 בספטמבר 2006, לאחר פרישתו של אהרן ברק עם הגיעו לגיל 70.
[עריכה] הרכב בית המשפט העליון
[עריכה] נשיאי בית המשפט העליון
- משה זמורה (14 בספטמבר 1948)
- יצחק אולשן (1 באוגוסט 1954)
- שמעון אגרנט (18 במרץ 1965)
- יואל זוסמן (8 בספטמבר 1976)
- משה לנדוי (5 במרץ 1980)
- יצחק כַהן (30 באפריל 1982)
- מאיר שמגר (27 בנובמבר 1983)
- אהרן ברק (13 באוגוסט 1995)
- דורית ביניש (14 בספטמבר 2006)
[עריכה] שופטי בית המשפט העליון לדורותיהם
ראו רשימת שופטי בית המשפט העליון
[עריכה] ההרכב הנוכחי (נובמבר 2007) של בית המשפט העליון
דורית ביניש (הנשיאה); אליעזר ריבלין (המשנה לנשיאה); אילה פרוקצ'יה; אדמונד לוי; אשר גרוניס; מרים נאור; עדנה ארבל; אליקים רובינשטיין; סלים ג'ובראן; אסתר חיות; חנן מלצר; יורם דנציגר. בנוסף, מכהנים כשופטי בית המשפט העליון בפועל (במינוי זמני בן חצי שנה, החל מה-1 באפריל 2007 ועד ל-30 בספטמבר 2007, שהוארך בשלושה חודשים עד ה-31 בדצמבר 2007) שופטי בית-המשפט המחוזי יוסף אלון ועוזי פוגלמן. נכון להיום חסרים ארבעה שופטים קבועים להרכב בית המשפט, אשר מספר שופטיו עומד, על-פי החלטת הכנסת, על 15. כרשמים בבית המשפט העליון מכהנים הרשם יגאל מרזל (עוזרו המשפטי לשעבר של הנשיא אהרן ברק) והרשמת שושנה ליבוביץ (לשעבר, העוזרת המשפטית של המשנה לנשיא השופט תאודור אור). לכל שופט צוות ובו עוזר משפטי (בכיר), עוזר משפטי (זוטר) - שניהם עורכי דין בהסמכתם. שני מתמחים לתקופה של שנה (בדרך כלל אחד מהם מתחלף בכל חצי שנה) ומנהלת לשכה. לחלק מהשופטים מסייעים מתנדבים מחו"ל, בדרך כלל סטודנטים למשפטים במוסדות מובילים בארצות-הברית ובאירופה המגיעים לישראל לתקופה קצובה.
[עריכה] הדמוגרפיה של בית המשפט העליון
להרכבו של בית המשפט העליון יש לא רק משמעות משפטית, אלא גם משמעות חברתית, משום שביושבו על כס המשפט, מביא אתו השופט לא רק את השכלתו המשפטית, אלא גם את תפיסת עולמו. בנסיבות אלה יש חשיבות לניתוח דמוגרפי של בית המשפט העליון. חשיבות זו התגברה מאחר שלטענת רבים, בשנים האחרונות נוטה בית המשפט להתעסק לא רק בסוגיות משפטיות מובהקות אלא גם בסוגיות פוליטיות, מוסריות וחברתיות (למשל: הנכונות לדון בעתירות על מדיניות ביטחונית, על התבטאויות של אנשי ציבור ואף עתירה כנגד קיצוץ בקצבאות הרווחה).
עם הקמתו בשנת 1948 היה בית המשפט העליון מורכב משופטים גברים אשכנזים בלבד, שאחד מהם דתי. כעבור 14 שנה מונה שופט ספרדי ראשון, השופט אליהו מני. בהרכב הנוכחי נכללים שני שופטים ממוצא מזרחי.
אשה ראשונה, השופטת מרים בן פורת, מונתה לבית המשפט העליון בשנת 1977, 29 שנים לאחר הקמתו. כיום מהוות נשים מחצית מהרכבו של בית המשפט העליון, שיעור המשקף לא רק את השינוי במעמד האשה, אלא גם את הגידול המשמעותי במספר הנשים במערכת המשפטית, בפרט בשירות המדינה. כהונה ראשונה של אישה בתפקיד נשיאת בית המשפט העליון החלה בספטמבר 2006, לאחר פרישתו של נשיא בית-המשפט העליון אהרן ברק. במועד זה התמנתה, לתפקיד דורית ביניש שהייתה השופטת הוותיקה ביותר בהרכב בית-המשפט העליון באותה עת.
בשנת 2004 מונה לראשונה שופט ערבי, השופט סלים ג'ובראן, לבית המשפט העליון (השופט ג'ובראן השתתף בהרכבו של בית המשפט העליון גם קודם לכן, במינוי זמני. לפני כן כיהן במינוי זמני אף השופט הערבי עבד אל-רחמן זועבי).
[עריכה] מעמדו הציבורי של בית המשפט העליון
חשיבותו של בית המשפט העליון בהוויה הציבורית בישראל רבה. לפי הסקרים נמצא אמון הציבור בבית המשפט העליון בשחיקה מתמדת. לפי סקר "המכון לדמוקרטיה" שנערך בשנת 2005, ירדה מידת האמון בו מ 79% שנה קודם לכן ל 72%. עם זאת על פי אותו סקר זוכה בית המשפט העליון לרמה של אהדה ואמון מצד הציבור גבוהים בהרבה, מאלו שזוכים להם מוסדות כמו הכנסת, הממשלה ופרקליטות המדינה [1] אך נמוך יותר מאשר צה"ל. לפי סקר "המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה" שנערך בשנת 2008 ירד האמון בבית המשפט מתחת ל 50% [2].
ביטויים של חוסר האמון בבית המשפט העליון מגיעים ממגזרים שונים באוכלוסייה. לעתים תוקפים פעילי ימין את פסיקות בית המשפט העליון על קידום תפיסות שמאל ופגיעה בביטחון, ומנגד לעתים תוקפים פעילי שמאל על תפיסה הפוכה של חיזוק עמדות ביטחוניות ימניות על חשבון זכויות אחרות. בקרב הציבור החרדי והדתי קיימת תחושת ניכור כלפי בית המשפט העליון, בשל פסיקותיו בנושאי דת ומדינה, אשר לרוב אינם עולים עם השקפת עולמם. הדבר אף בא לידי ביטוי ב"הפגנת החצי מיליון" בשנת תשנ"ט (1999), שכוונה בעיקר כנגד בית המשפט העליון.
[עריכה] בניין בית המשפט העליון
-
ערך מורחב – בניין בית המשפט העליון
בניין בית המשפט העליון שוכן בגבעת רם שבירושלים במבנה שהוקם בתחילת שנות ה-90 בתכנונם של האדריכלים עדה כרמי-מלמד ואחיה רם כרמי שזכו בו בתחרות אדריכלים בשנת 1986. עד הקמתו, שכן בית המשפט במשך עשרות שנים בבניין וותיק במגרש הרוסים שבעיר. קרן רוטשילד הציעה לממן בניין חדש בקריית הממשלה, כדי להשלים את "המשולש הדמוקרטי" בגבעה: הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות השופטת (בית המשפט העליון); וכן בשל הרצון לשכן את הגוף המחוקק הגבוה ביותר במדינת ישראל במבנה שהוקם במיוחד לצורך מטרותיו (המבנה במגרש הרוסים שימש בעברו כאכסניית צליינים נוצרים).
הבניין הושלם ונחנך בשנת 1992, וזכה לביקורת בטענה כי הפונקציונליות שלו מוגבלת. מאידך הוא זכה בארץ ובחו"ל לשבחים רבים על הידורו ויופיו, למרות שנבנה מחומרים פשוטים, וכן בשל היותו מחובר מאוד לאופייה של ירושלים ולמקורות היהודיים. חמשת אולמות המשפט, השונים זה מזה בגודלם בהתאם לצרכים, מתאפיינים בעיצוב זהה ובשימוש רב באור שמש טבעי. המבנה כולל גם את לשכות השופטים, 'חצר הקשתות', הספריה וחלון פנורמי המשקיף לעבר העיר.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- דפנה ברק-ארז, משפטי מפתח - ציוני דרך בבית המשפט העליון, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2003.
- גד ברזילי, אפרים יער-יוכטמן, זאב סגל, בית המשפט העליון בעין החברה הישראלית. ת"א, הוצאת פפירוס, 1994.
- אליקים רובינשטיין, שופטי-ארץ: לראשיתו ולדמותו של בית המשפט העליון בישראל. ירושלים, הוצאת שוקן, תשמ"א 1980.
- פניה עוז זלצברגר ועלי זלצברגר, מקורותיו הגרמניים של בית המשפט העליון בישראל, עיוני משפט 21, 1998.
- פנינה להב, העוז והמשרה: בית-המשפט העליון בעשור הראשון לקיומו עיוני משפט, י"ד, תשמ"ט, ע’ 479-501.
- נעמי לויצקי, העליונים - בתוככי בית המשפט העליון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006
- שלמה מזרחי ואסף מידני, מדיניות ציבורית בין חברה למשפט, הוצאת כרמל, 2006.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר הרשות השופטת
- פורטל תמונות של ירושלים בית המשפט העליון
|
נשיאת בית המשפט העליון: דורית ביניש |
 |
