בית המשפט העליון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Emblem of Israel.svg
הממשל בישראל
נשיא המדינה
שמעון פרס
ממשלת ישראל - הממשלה ה-33
ראש הממשלה
בנימין נתניהו
ממלא מקום ראש הממשלה
לא מונה באופן רשמי
היועץ המשפטי לממשלה
יהודה וינשטיין
הכנסת - משכן הכנסת
יושב ראש הכנסת
יולי אדלשטיין
חבר הכנסת
ועדות הכנסת
חוקי יסוד
בתי המשפט בישראל
בית המשפט העליון
נשיא בית המשפט העליון
אשר גרוניס
בית המשפט הגבוה לצדק
המשפט בישראל
הבחירות בישראל
מפלגות בישראל

שיטת הממשל בישראל
פוליטיקה בישראל
הפרדת הרשויות בישראל
יחסי החוץ של ישראל

פורטל - הממשל בישראל

בית המשפט העליון הוא הגוף העומד בראש ההיררכיה של הרשות השופטת, ומהווה את המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון הם דיון בערעורים על פסיקות שניתנו בבית המשפט המחוזי, ודיון כבית המשפט הגבוה לצדק כערכאה ראשונה.

בבית המשפט העליון מכהנים כיום 14 שופטים, הנבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. כהונת שופט בבית המשפט העליון נמשכת עד פרישתו בגיל 70, אלא אם חדל לכהן קודם לכן. נשיא בית המשפט העליון כיום הוא השופט אשר גרוניס, והמשנה לנשיא היא השופטת מרים נאור.

משכנו של בית המשפט העליון בירושלים. תחום שיפוטו הוא כל שטח מדינת ישראל. בנוסף הוא מוסמך לדון בחלק מהעניינים הפליליים והאזרחיים (בעיקר של אזרחים ישראלים) הקשורים לשטחי יהודה ושומרון שבהחזקתה (במסגרת ערעור על פסקי דין של בתי משפט מחוזיים), וכן בפעולות המדינה בשטחים אלה.

חוק יסוד: השפיטה קובע, כי פסיקת בית המשפט העליון יוצרת תקדים מחייב לכל בית משפט בישראל, זולת בית המשפט העליון עצמו.

סמכויות בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבית המשפט העליון ארבע סמכויות עיקריות:

  • בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ), כלומר כבית משפט העוסק בעתירות נגד המדינה ונגד גופים ציבוריים ובנוסף בכל עניין אשר הוא רואה צורך לתת בו סעד למען הצדק.
  • ערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות המתקבלות בבית המשפט המחוזי.
  • דיון נוסף על פסקי דין שהוא עצמו נתן, אשר ראוי לדון בהם שוב ובהרכב מורחב. דיון נוסף מאושר על ידי נשיא בית המשפט העליון או על ידי מי שהוא מינה לכך, אם ההלכה שנפסקה עומד בסתירה להלכות קודמות של בית המשפט העליון, או אם בשל "חשיבותה, קשיותה או חידושה" של ההלכה ראוי לדון בה בהרכב מורחב.
  • החלטה על קיומו של משפט חוזר, שבו דנים שוב בעניין פלילי שנפסק בו סופית, אם התברר כי ראיה שנתקבלה יסודה בשקר או בזיוף, או אם נתגלו עובדות חדשות או אם התעורר חשש של ממש כי נגרם עיוות דין. משפט חוזר עשוי להתקיים בפני בית המשפט העליון או בית המשפט המחוזי.

הסמכות להורות על העברת מקום דיון לבית משפט אחר (למשל: העברת תיק תעבורה הנדון בבית המשפט לתעבורה בנצרת לבית משפט לתעבורה בת"א) - נתונה בידי נשיא בית המשפט העליון.

סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, קובע שני מצבים שבהם ייערך דיון נוסף:

(א) עניין שפסק בו בית המשפט העליון בשלושה, רשאי הוא להחליט, עם מתן פסק דינו, שבית המשפט העליון ידון בו דיון נוסף בחמישה או יותר.
(ב) לא החליט בית המשפט העליון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי כל בעל דין לבקש דיון נוסף כאמור; נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף.

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, לא די בכך שבהלכה שנקבעה יש חשיבות, חידוש, או קושי מסוימים, כנדרש בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, אלא נדרש גם שהחידוש, החשיבות או הקושי בהלכה שנקבעה הם מהותיים ומשמעותיים באופן המצדיק דיון נוסף בסוגיה המשפטית. לפיכך, מצב שבו מתקיים דיון נוסף נדיר למדי, ועתירות רבות לדיון נוסף נדחות.

תקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה, קובע את עקרון התקדים המחייב, באומרו:

(א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו.
(ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון.

משמעותו של עקרון זה היא שפסקי הדין של בית המשפט העליון משפיעים לא רק על המחלוקת הספציפית שהובאה להכרעתו, אלא גם על הנורמה הכללית בנושא זה. פסקי הדין מהווים לפיכך דרך שלישית (בנוסף לחקיקה ראשית וחקיקת משנה), לעיצוב הדין – תקדים מחייב.

מבנה בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, מושבו של בית המשפט העליון הוא בירושלים.

בראש בית המשפט עומד נשיא, כיום השופט אשר דן גרוניס, ולצדו משנה לנשיא. בבית המשפט העליון מכהנים מספר שופטים הנקבע על ידי הכנסת. כיום מספר השופטים עומד על 14. בעת הקמת בית המשפט העליון הוא עמד על שבעה, כאשר רק חמישה אוישו בפועל, ובשנת 1953 הועלה ל-9. כבר בשנת 1958 בקשו שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון להרחיב את מספר השופטים ל-11 בגלל עומס העבודה על השופטים‏[1], אולם מספר השופטים הוגדל ל-10 רק בתחילת 1963‏[2][3]. באמצע שנות השבעים הורחב מספר השופטים בבית המשפט העליון מ-10 ל-11 עם מינויו של מאיר שמגר. בית המשפט הורחב שוב בתחילת 1992 עם מינויו של מישאל חשין לשופט ה-12. בשנת 1994 הורחב מספר השופטים ל-14 ובשנת 2009 הועלה מספר השופטים ל-15. לא תמיד היו כל תקני השופטים בבית המשפט העליון מאוישים. בשנים 1996-1999 מונה רק שופט אחד לבית המשפט העליון, למרות שבשנים 1997-1998 פרשו שלושה שופטים, וכך ירד מספר השופטים ל-12. בשנת 2004 חזר מספר השופטים להיות 14, אולם לאחר פרישת ארבעה שופטים בשנים 2004-2006 ירד מספר השופטים ל-10 מכיוון שהוועדה לבחירת שופטים לא הגיעה להסכמה על מינוי שופטים.

בבית המשפט העליון מכהנים שופטים במינוי של קבע (עד גיל 70), כשבראשם נשיא בית המשפט העליון. בנוסף, לעתים מכהנים בבית המשפט העליון מספר שופטים קטן במינוי זמני. בדרך-כלל מכהנים בבית המשפט העליון מכוח מינוי בפועל שנעשה על ידי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון לתקופה קצובה (לפרק זמן של חצי שנה או שנה לכל היותר) שני שופטים מחוזיים.

הקמת בית המשפט העליון וההיסטוריה המוקדמת שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס לציון 50 שנה למערכת בתי המשפט בישראל שנערך בבית המשפט העליון בנוכחות נשיא המדינה, עזר ויצמן וראש הממשלה בנימין נתניהו

בית המשפט העליון הוקם ב-22 ביולי 1948, בהצבעה חשאית של מועצת המדינה הזמנית שאישרה את חמשת השופטים שהוצעו על ידי שר המשפטים והממשלה הזמנית‏[4]. בית המשפט העליון נפתח בטקס חגיגי ב-14 בספטמבר 1948 בירושלים‏[5].

חמשת השופטים שנבחרו היו משה זמורה, שנבחר לנשיא, שהיה שותפו של שר המשפטים, פנחס רוזן, במשרד עורכי דין בעבר ובמהלך הזמן הוכיח בקיאות בדין, עצמאות שיפוטית ומנהיגות. כן נבחרו ד"ר יצחק אולשן, לימים מחליפו של זמורה בכהונת הנשיא, מנחם דונקלבלום, שניאור זלמן חשין שהיה שופט מחוזי בתל אביב בימי המנדט הבריטי והרב פרופ' שמחה אסף. השופט גד פרומקין, ששימש כשופט בבית המשפט העליון בתקופת המנדט הבריטי במשך 28 שנים לא נכלל במועמדים לבית המשפט העליון, למרות היותו מועמד טבעי לתפקיד.

הרב אסף, שהיה קודם למינויו רקטור האוניברסיטה העברית, היה חסר השכלה משפטית פורמלית, אך נבחר כדי לתת ייצוג גם לחוגים הדתיים, וכפי הנראה לא נמצא ביניהם משפטן בדרגה ראויה באותה תקופה. לפיכך קובע החוק כי לכהונת שופט בית המשפט העליון יכול להיבחר גם אדם שהוא "משפטאי מובהק", כדוגמת הרב אסף. מאז מינויו של אסף לא נעשה שימוש בסעיף זה.

שופטי בית המשפט העליון על גג משכנו הישן של בית המשפט במגרש הרוסים, 1992

בעת הקמת המדינה ההנחה הרווחת הייתה שבית המשפט העליון יתמקם בתל אביב, בגלל שטרם הוכרה ירושלים כחלק ממדינת ישראל‏[6]. תזכיר של מנחם דונקלבלום הציע למקם את בית המשפט העליון בתל אביב או בחיפה. בעקבות בעיות במציאת מבנה הולם ודיור לשופטים בתל אביב, הוצע במשרד המשפטים לשכן את בית המשפט העליון בנתניה‏[7]. אולם הדרישה לקבוע את משכנו בירושלים‏[8] הייתה על העליונה ונקבע שבית המשפט העליון ישכון בירושלים‏[9]. בכך הוא היה אחד מהמוסדות הראשונים במדינת ישראל שקבעו מושבם בירושלים. שנים רבות היה משכנו ב"מגרש הרוסים", עד אשר עבר בתחילת שנות ה-90 של המאה העשרים למשכנו החדש בקריית הממשלה בגבעת רם.

המשפט הראשון שבו דנו שופטי בית המשפט העליון היה ע"פ 1/48 סילבסטר נ. היועץ המשפטי פ"ד א, 19. עניין זה היה עניינו של אדם, עובד חברת החשמל בישראל, שהורשע בריגול. בית המשפט זיכה אותו מחמת הספק, בפסק דין המהווה עד היום תקדים בדיני הדיון הפלילי.

בחירת שופטים לבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שופטי בית המשפט העליון נבחרים בידי הועדה לבחירת שופטים. מרביתם מגיעים לתפקיד לאחר שכיהנו שנים רבות בבתי משפט מחוזיים. בנוסף, רבים מאלו שכיהנו בתפקיד פרקליט המדינה או היועץ המשפטי לממשלה מונו ישירות כשופטים בבית המשפט העליון, בהם חיים כהן, מאיר שמגר, גבריאל בך, פרופ' אהרן ברק, פרופ' יצחק זמיר, אליקים רובינשטיין, דורית ביניש ועדנה ארבל. מינוי עורכי-דין מהמגזר הפרטי ישירות לכהונת שופט בבית המשפט העליון הוא נדיר. ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן מונו בשנת 2007 לבית המשפט העליון השופטים חנן מלצר ויורם דנציגר, שהיו עד מינויים עורכי דין במגזר הפרטי.

נשיא בית המשפט העליון מתמנה על ידי הוועדה לבחירת שופטים מבין שופטי בית המשפט העליון המציעים את מועמדותם. כאשר נשיא מסיים את תפקידו, הנוהג בין השופטים הוא כי רק השופט הוותיק ביותר מציע את מועמדותו ("שיטת הסניוריטי"), וזאת כדי למנוע סכסוכים בין השופטים, להפחית את התלות בחברי הרשות החוקקת והמבצעת, ולמנוע פגיעה במעמד בית המשפט שעלולה להיווצר בגין העלאת טענות נגד המועמדים במסגרת ההשוואה ביניהם. התוצאה היא שמינויו של שופט בגיל צעיר צפוי להפכו, בסופו של דבר, לנשיא.

תיקון בחוק משנת 2007, ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן, קצב את כהונת נשיא בית המשפט העליון לתקופה מרבית של שבע שנים.

סעיף 13 לחוק בתי המשפט קובע כי כהונת שופט תסתיים בגיל 70. בתום תקופת כהונתו מוקצבים לשופט שלושה חודשים נוספים כדי להשלים את פסקי הדין שהחל לכתוב לפני מועד יציאתו לגמלאות.

הרכב בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיאי בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נשיא בית המשפט העליון
  1. משה זמורה (14 בספטמבר 1948)
  2. יצחק אולשן (1 באוגוסט 1954)
  3. שמעון אגרנט (18 במרץ 1965)
  4. יואל זוסמן (8 בספטמבר 1976)
  5. משה לנדוי (5 במרץ 1980)
  6. יצחק כַהן (30 באפריל 1982)
  7. מאיר שמגר (27 בנובמבר 1983)
  8. אהרן ברק (13 באוגוסט 1995)
  9. דורית ביניש (14 בספטמבר 2006)
  10. אשר דן גרוניס (28 בפברואר 2012)

שופטי בית המשפט העליון כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד שם תחילת כהונה בעליון שנת לידה מועד פרישה צפוי תפקידים קודמים הערות
נשיא אשר דן גרוניס 2003 1945 17 בינואר 2015 שופט בבית המשפט המחוזי
משנה מרים נאור 2003 1947 26 באוקטובר 2017 סגן בכיר לפרקליט המדינה, שופטת מחוזי,
סגנית נשיא לבית משפט לעניינים מנהליים
צפויה להתמנות לנשיאת בית המשפט העליון בשנת 2015
שופט אליקים רובינשטיין 2004 1947 13 ביוני 2017 מזכיר הממשלה, שופט בבית המשפט המחוזי, היועץ המשפטי לממשלה
שופט סלים ג'ובראן 2004 1947 4 באוגוסט 2017 שופט בבית המשפט המחוזי
שופטת אסתר חיות 2004 1953 16 באוקטובר 2023 שופטת מחוזי צפויה להתמנות לנשיאת בית המשפט העליון בשנת 2017
שופט חנן מלצר 2007 1951 12 באפריל 2021 עורך דין
שופט יורם דנציגר 2007 1953 26 בנובמבר 2023 עורך דין ב-2011 שהה בחופשה בת חצי שנה עקב חקירה פלילית (שהסתיימה בסגירת התיק מחוסר אשמה)
שופט ניל הנדל 2009 1952 27 באפריל 2022 סגן נשיא בית המשפט המחוזי
שופט עוזי פוגלמן 2009 1954 6 באוקטובר 2024 מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, שופט בבית המשפט המחוזי צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2023
שופט יצחק עמית 2009 1958 20 באוקטובר 2028 שופט בבית המשפט המחוזי צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2024
שופט צבי זילברטל 2012 1952 5 באפריל 2022 סגן נשיא בבית משפט מחוזי
שופט נעם סולברג 2012 1962 22 בינואר 2032 שופט בבית המשפט המחוזי צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2028
שופט אורי שהם 2012 1948 3 באוגוסט 2018 הפרקליט הצבאי הראשי, שופט בבית המשפט המחוזי
שופטת דפנה ברק ארז 2012 1965 2 בינואר 2035 דיקאן הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב צפויה להתמנות לנשיאת בית המשפט העליון בשנת 2032

על-פי החלטת הכנסת, בבית-המשפט העליון מכהנים 15 שופטים.

כרשמים בבית המשפט העליון מכהנים הרשם גיא שני והרשמת ליאת בנמלך. לכל שופט צוות ובו שני עוזרים משפטיים (בכיר וזוטר) - שניהם עורכי דין בהסמכתם, שני מתמחים לתקופה של שנה (כאשר לרוב החלפתם היא לסירוגין - אחד בכל חצי שנה) וכן מנהלת לשכה. לחלק מהשופטים מסייעים מתנדבים מחו"ל, שהם בדרך-כלל סטודנטים למשפטים במוסדות מובילים בארצות הברית ובאירופה המגיעים לישראל לתקופה קצובה.

שופטי בית המשפט העליון בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת לידה שם תחילת כהונה בעליון סיום כהונתו תפקידים קודמים סיבת סיום
1888 משה זמורה 1948 1954 עורך דין פרטי, יו"ר בית הדין של ההסתדרות הציונית פרש עקב מחלה
1895 יצחק אולשן 1948 1965 עורך דין פרטי הגיע לגיל פרישה
1889 מנחם דונקלבלום 1948 1951 עורך דין פרטי נפטר
1903 שניאור זלמן חשין 1948 1959 שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב נפטר
1889 שמחה אסף 1948 1953 פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים נפטר
1900 משה זילברג 1950 1970 שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב הגיע לגיל פרישה
1906 שמעון אגרנט 1950 1976 נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה הגיע לגיל פרישה
1907 צבי ברנזון 1953 1977 עורך דין, תפקידים בשירות המדינה הגיע לגיל פרישה
1910 יואל זוסמן 1953 1980 שופט בבית המשפט המחוזי פרש עקב מחלה
1900 דוד גויטיין 1953 1961 עורך דין פרטי, שגריר נפטר
1912 משה לנדוי 1953 1982 שופט בית המשפט המחוזי בחיפה הגיע לגיל פרישה
1910 אלפרד ויתקון 1954 (החליף את זמורה) 1980 שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים הגיע לגיל פרישה
1911 חיים כהן 1960 (החליף את חשין) 1981 היועץ המשפטי לממשלה הגיע לגיל פרישה
1907 אליהו מני 1962 (החליף את גויטיין) 1977 נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים הגיע לגיל פרישה
1910 בנימין הלוי 1963 (הגדלת מספר השופטים) 1969 שופט בבית המשפט המחוזי פרש
1905 יצחק קיסטר 1965 (החליף את אולשן) 1975 שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב הגיע לגיל פרישה
1913 יצחק כהן 1970 (החליף את הלוי) 1983 הגיע לגיל פרישה
1908 משה עציוני 1971 (החליף את זילברג) 1978 נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה הגיע לגיל פרישה
1907 בן ציון שרשבסקי 1975 (החליף את קיסטר) 1977 נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים הגיע לגיל פרישה
1925 מאיר שמגר 1975 (הגדלת מספר השופטים) 1995 היועץ המשפטי לממשלה הגיע לגיל פרישה
1918 מרים בן פורת 1977 (החליפה את אגרנט) 1988 נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים הגיעה לגיל פרישה
1910 שלמה אשר 1977 1980 שופט בבית המשפט המחוזי הגיע לגיל פרישה
1923 מנחם אלון 1977 1993 פרופסור למשפט עברי הגיע לגיל פרישה
1910 דוד בכור 1978 1980 שופט בבית המשפט המחוזי הגיע לגיל פרישה
1936 אהרן ברק 1978 2006 היועץ המשפטי לממשלה הגיע לגיל פרישה
1921 משה בייסקי 1979 1991 שופט בבית המשפט המחוזי הגיע לגיל פרישה
1933 שלמה לוין 1980 2003 שופט בבית המשפט המחוזי הגיע לגיל פרישה
1919 משה כהן 1981 1982 שופט בבית המשפט המחוזי נפטר
1914 יהודה כהן 1982 1984 שופט בבית המשפט המחוזי הגיע לגיל פרישה
1925 דב לוין 1982 1995 שופט בבית המשפט המחוזי הגיע לגיל פרישה
1927 גבריאל בך 1982 1997 פרקליט המדינה הגיע לגיל פרישה
1923 שושנה נתניהו 1982 1993 שופטת בבית המשפט המחוזי הגיעה לגיל פרישה
1919 אברהם חלימה 1984 (החליפו את יצחק ויהודה כהן) 1989 שופט בבית המשפט המחוזי הגיע לגיל פרישה
1931 אליעזר גולדברג 1984 (החליפו את יצחק ויהודה כהן) 1998 שופט בבית המשפט המחוזי התמנה למבקר המדינה
1923 יעקב מלץ 1988 (החליף את בן פורת) 1993 שופט בבית המשפט המחוזי, מבקר המדינה הגיע לגיל פרישה
1934 תיאודור אור 1989 (החליף את חלימה) 2004 שופט בבית המשפט המחוזי הגיע לגיל פרישה
1935 אליהו מצא 1991 (החליף את בייסקי) 2005 שופט בבית המשפט המחוזי הגיע לגיל פרישה
1936 מישאל חשין 1992 (הגדלת מספר השופטים) 2006 משנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורך דין פרטי הגיע לגיל פרישה
1931 יצחק זמיר 1994 2001 היועץ המשפטי לממשלה הגיע לגיל פרישה
1934 דליה דורנר 1994 2004 שופטת בבית המשפט המחוזי הגיעה לגיל פרישה
1927 צבי טל 1994 1997 שופט בבית המשפט המחוזי הגיע לגיל פרישה
1933 טובה שטרסברג-כהן 1994 2003 שופטת בבית המשפט המחוזי הגיעה לגיל פרישה
1930 יעקב קדמי 1994 2000 ראש אגף החקירות, שופט בבית המשפט המחוזי הגיע לגיל פרישה
1935 יעקב טירקל 1995 (החליף את דב לוין) 2005 נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע הגיע לגיל פרישה
1942 דורית ביניש 1995 (החליפה את שמגר) 2012 פרקליטת המדינה הגיעה לגיל פרישה
1933 יצחק אנגלרד 1997 (החליף את בך) 2003 פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים הגיע לגיל פרישה
1942 אליעזר ריבלין 2000 2012 שופט בבית המשפט המחוזי הגיע לגיל פרישה
1941 אילה פרוקצ'יה 2001 2011 שופטת בבית המשפט המחוזי הגיעה לגיל פרישה
1941 אדמונד לוי 2001 2011 שופט צבאי, שופט בבית המשפט המחוזי הגיע לגיל פרישה
1944 עדנה ארבל 2004 2014 שופטת בבית המשפט המחוזי, פרקליטת המדינה הגיעה לגיל פרישה

הדמוגרפיה של בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

להרכבו של בית המשפט העליון נודעת לא רק משמעות משפטית, אלא גם משמעות ציבורית וחברתית, משום חשיבות הנושאים הנדונים בבית המשפט ובגלל עקרון התקדים. לפי גישת הריאליזם המשפטי, ביושבו על כס השיפוט, מביא אתו השופט לא רק את כישוריו המשפטיים, אלא גם את השקפת עולמו. לפי גישה זו, יש לכן חשיבות לניתוח דמוגרפי של בית המשפט העליון.

עם הקמתו בשנת 1948 היה בית המשפט העליון מורכב משופטים גברים יהודים אשכנזים בלבד, שאחד מהם דתי. כעבור 14 שנה מונה שופט ספרדי ראשון, אליהו מני. בהרכב הנוכחי (נכון לספטמבר 2012) נכללים 13 שופטים ממוצא אשכנזי, שופט אחד ממוצא מזרחי ושופט אחד ערבי.

אשה ראשונה, מרים בן פורת, מונתה לבית המשפט העליון בשנת 1977, 29 שנים לאחר הקמתו, ובשנת 1982 הצטרפה אליה שושנה נתניהו. לאחר פרישתה של נתניהו בשנת 1993 שב בית המשפט העליון להיות ללא ייצוג נשי, אולם בשנת 1994 מונו שתי שופטות חדשות - דליה דורנר וטובה שטרסברג כהן. לאחר מינוין של דורית ביניש (1995) ואילה פרוקצ'יה (2001) הגיע מספר השופטות המכהנות לארבע. בשנים 2003 - 2004 פרשו שטרסברג כהן ודורנר, ותחתיהן מונו מרים נאור, עדנה ארבל ואסתר חיות, כך שבין השנים 2004 - 2011 כיהנו בבית המשפט העליון חמש שופטות. בשנת 2011 פרשה פרוקצ'יה, בשנת 2012 פרשה ביניש, באותה השנה מונתה דפנה ברק ארז, ובשנת 2014 פרשה ארבל. כיום, אם כן, מכהנות שלוש שופטות בבית המשפט העליון: מרים נאור, אסתר חיות ודפנה ברק ארז. הגידול במספר הנשים משקף לא רק את השינוי במעמד האשה, אלא גם את הגידול המשמעותי במספר הנשים במערכת המשפטית, בפרט בשירות המדינה. כהונה ראשונה של אישה בתפקיד נשיאת בית המשפט העליון החלה בספטמבר 2006, לאחר פרישתו של נשיא בית-המשפט העליון אהרן ברק. במועד זה התמנתה לתפקיד דורית ביניש שהייתה השופטת הוותיקה ביותר בבית-המשפט העליון באותה עת.

בשנת 2004 מונה לראשונה שופט ערבי, סלים ג'ובראן, למינוי של קבע בבית המשפט העליון (השופט ג'ובראן השתתף בהרכבו של בית המשפט העליון גם קודם לכן, במינוי זמני. לפני כן כיהן במינוי זמני גם השופט הערבי עבד אל-רחמן זועבי).

כיום, מכהנים בבית המשפט העליון שלושה שופטים דתיים: אליקים רובינשטיין, ניל הנדל ונעם סולברג.

מעמדו הציבורי של בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקדימים אחדים של בית המשפט העליון עוררו מחלוקת בקהילה המשפטית, ולעתים הביאה פסיקה, שלא מצאה חן בעיני המחוקק, לתיקונו של החוק. דוגמאות:

  • פסק דין אפרופים, שניתן בשנת 1995 ושינה את ההלכה הנוהגת בפרשנות החוזה. מבקריו של פסק הדין טענו שהוא פוגע בעקרונות של ודאות מסחרית ומשפטית בהקשר לפרשנות חוזים. בינואר 2011 התקבל בכנסת תיקון לחוק החוזים שנועד לשנות את הלכת אפרופים ולהגביר את הוודאות המשפטית, אולם עד שבית המשפט יפסוק בעניין זה, קשה להעריך אם מטרה זו הושגה.
  • פסק דין ורד פרי, שניתן בשנת 2009, הביא להכרה בהוצאות של אם עובדת להשגחה על ילדיה. תוצאת הפסיקה לא הייתה לרוחה של רשות המסים בישראל, לא רק בשל השפעתה הישירה על גביית מס הכנסה מהורים עובדים (להערכת האוצר התרת הוצאות השגחה על ילדים כרוכה באובדן הכנסות ממסים בסך 2.5 מיליארד ש"ח), אלא גם בהשפעתה על הכרה בהוצאות נוספות בעלות אופי דומה (כגון הוצאות נסיעה למקום העבודה וחזרה). עקב כך תוקנה פקודת מס הכנסה, ונקבע בה במפורש שהוצאה כזו לא תוכר

חשיבותו של בית המשפט העליון בהוויה הציבורית בישראל רבה. לפי הסקרים נמצא אמון הציבור בבית המשפט העליון בשחיקה מתמדת. לפי סקר "המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה" שנערך בשנת 2008 ירד האמון בבית המשפט מתחת ל-50%‏[10].

לפתחו של בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, מגיעות פעמים רבות עתירות בעלות משמעות פוליטית, העוסקות בנושאים השנויים במחלוקת בציבור. על פסיקתו של בג"ץ בעתירות כאלה נמתחת ביקורת על ידי מי שהפסיקה אינה לרוחו, ולפעמים על עצם ההתערבות בנושאים אלו.

בשנת 2011, במסגרת דיון בכנסת בחוקים שנועדו לשנות את פני בית המשפט העליון, מתח השר עוזי לנדאו ביקורת חריפה על בית המשפט העליון: "אין בהרכב שופטי בית המשפט העליון פלורליזם, אלא יש בו אליטיסטיות אשכנזית. הוא שמאלני, פוליטי, מנותק מיהדות ולעתים מהמציאות ומרשה לעצמו לפלוש לתחומים לא לו".‏[11] בנאום יוצא דופן שנשאת נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, כשבועיים לאחר מכן, אמרה כי "משך מספר שנים מתנהל מסע התופס תאוצה משנה לשנה, במטרה להחליש את מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון. זהו מסע של דה-לגיטימציה שבראשו עומדים מספר פוליטיקאים, חברי כנסת ואף שרי ממשלה, שמנצלים את חסינותם ומוסרים לציבור הרחב מידע מוטעה ומטעה שהידרדר להסתה המופנית נגד בית המשפט, נגד חבר שופטיו ונגד עבודתו השיפוטית".‏[12]

ח"כ יריב לוין מתח פעמים אחדות ביקורת בוטה על החלטות בית המשפט העליון ועל הליך המינויים של שופטיו.

אישי ציבור חרדים נמנעים באופן מסורתי מלעתור לבית המשפט העליון נגד עוולות הפוגעות בציבור החרדי, מתוך חוסר אמון בבית המשפט. אפילו במרבית העתירות בנושאי חרדים (שהגישו גורמים לא חרדים), נמנעו אישי ציבור מלהציג את תשובתם בפני בית המשפט, מתוך הנחה ש"המשחק מכור מראש"‏[13]

קביעת הרכבי השופטים בדיונים בבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הדיונים בבית המשפט מתקיימים לפני הרכב של שלושה שופטים. צווי מניעה זמניים (בערעורים), עיכוב ביצוע פסקי דין, מעצרים, וצווי בינים של בית המשפט בשבתו כבג"ץ, ניתנים על ידי שופט יחיד. במקרים מסוימים, רשאי הרכב השופטים הדן בתיק להחליט על הרחבת ההרכב. גם לנשיא בית המשפט סמכות להרחיב את ההרכב. בדיון נוסף ההרכב יהיה של חמישה שופטים לפחות. ככל שהנושא הנדון חדש ועקרוני יותר, ההרכב רחב יותר. בכל מקרה, ההרכב הוא של מספר אי-זוגי של שופטים.

על פי חוק בתי המשפט, הרכב השופטים נקבע על פי החלטת נשיא בית המשפט העליון. עם זאת, בדרך כלל הרכב השופטים שיושבים בדיון נקבע בידי מזכירות בית המשפט באופן אקראי ולפי יומן בית המשפט [דרוש מקור]. מעת לעת נשמעות טענות על כך שנשיא בית המשפט מעורב בקביעת ההרכבים. הדבר מעלה ביקורת על מתן כוח מופרז בידי נשיא בית המשפט העליון:

הרכב השופטים הוא עניין חשוב ביותר, במיוחד כשמדובר בשאלות ציבוריות עקרוניות. הנוהג אצלינו הוא שנשיא ביהמ"ש העליון קובע מי ישב בדין. כוחו של אדם אחד, עם כל הכבוד למעמדו, גדול ביותר. לעתים קרובות הבחירה בהרכב השופטים יכולה לחרוץ את גורל העתירה או העירעור. קביעה סוביקטיבית, הנוטה להעדיף שופט פלוני על שופט אלמוני, אינה עולה, לדעתי, בקנה אחד עם האובייקטיביות הדרושה בהכרעת סכסוכים. באירופה נוהג זה של בחירה אישית של הרכב שופטים אינו קיים. שם מקפידים שחלוקת התיקים תהיה אקראית, והרכב השופטים נקבע קודם שיודעים באיזה משפט יישבו.

שמואל שילה, "הארץ" 29.03.1996

בניין בית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה בית המשפט העליון בקריית הממשלה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בניין בית המשפט העליון

בית המשפט העליון שוכן בגבעת רם שבירושלים, במבנה שהוקם בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, בתכנונם של האדריכלים עדה כרמי-מלמד ואחיה רם כרמי שזכו בו בתחרות אדריכלים בשנת 1986. עד להקמת בניין זה, שכן בית המשפט במשך עשרות שנים בבניין ותיק במגרש הרוסים שבעיר. קרן יד הנדיב הציעה לממן בניין חדש בקריית הממשלה, כדי להשלים את "המשולש הדמוקרטי" בגבעה: הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות השופטת (בית המשפט העליון); וכן בשל הרצון לשכן את הגוף השיפוטי הגבוה ביותר במדינת ישראל במבנה שהוקם במיוחד לצורך מטרותיו (המבנה במגרש הרוסים שימש בעברו כאכסניית צליינים נוצרים).

הבניין הושלם ונחנך בשנת 1992. חמשת אולמות המשפט, השונים זה מזה בגודלם בהתאם לצרכים, מתאפיינים בעיצוב זהה ובשימוש רב באור שמש טבעי. המבנה כולל גם את לשכות השופטים, 'חצר הקשתות', הספרייה וחלון פנורמי המשקיף לעבר העיר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הממשלה תציע הגדלת מספר שופטי ביה"מ העליון ל-11, דבר, 1 בדצמבר 1958
  2. ^ הממשלה תציע להגדיל מספר שופטי ביה"מ העליון ל-10, דבר, 14 בינואר 1963
  3. ^ ועדת החוקה, חוק ומשפט המליצה להגדיל מספר השופטים העליונים, דבר, 7 במרץ 1963
  4. ^ מועצת המדינה אישרה הרכב בית המשפט העליון, דבר, 23 ביולי 1948
  5. ^ בית הדין העליון לישראל נפתח בירושלים, דבר, 15 בספטמבר 1948
  6. ^ אליקים רובינשטיין, שופטי ארץ, 1980, עמ' 63
  7. ^ ביה"ד העליון לנתניה?, מעריב, 16 באוגוסט 1948
  8. ^ דרישה להעביר ביה"ד העליון לירושלים, על המשמר, 12 באוגוסט 1948
    ביום א' תחליט הממשלה על הרכבת המועצה הירושלמית, דבר, 6 באוגוסט 1948
    נפתח בית דין מחוזי בירושלים, דבר, 10 באוגוסט 1948
  9. ^ הוחזרה עטרה ליושנה, מעריב, 8 בספטמבר 1948
  10. ^ תומר זרחין, סקר: ירידה באמון שהציבור מביע במוסדות השלטון, באתר הארץ, 8 באפריל 2008
  11. ^ מורן אזולאי, "חוקי בית המשפט" אושרו; נתניהו וברק ברחו, באתר ynet‏, 14 בנובמבר 2011
  12. ^ חדשות 2 |, ‏ביניש: "מתנהל מסע הסתה נגד בית המשפט העליון", באתר ‏mako‏‏, ‏1 בדצמבר 2011‏
  13. ^ ד"ר חיים זיכרמן, שחור כחול-לבן, בהוצאת ידיעות אחרונות- ספרי חמד, 2014, עמוד 328


שופטי בית המשפט העליון

נשיא בית המשפט העליון: אשר גרוניס
המשנה לנשיא: מרים נאור

אליקים רובינשטיין | סלים ג'ובראן | אסתר חיות | חנן מלצר | יורם דנציגר | ניל הנדל | עוזי פוגלמן | יצחק עמית | צבי זילברטל | נעם סולברג | אורי שהם | דפנה ברק-ארז
Emblem of Israel.svg

קואורדינטות: 31°46′53″N 35°12′16″E / 31.781365°N 35.204315°E / 31.781365; 35.204315