מרנגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מרנגה (Merengue) הוא הריקוד הלאומי של הרפובליקה הדומיניקנית ושל האיטי, המשתפות יחדיו את אותו האי. היום הסגנון פופולרי מאוד בקולומביה וגם בארצות אחרות בדרום אמריקה.

קיימות שתי גרסאות בנוגע למקור של המרנגה:

האחת, מקורה בעבדים שנקשרו יחדיו ואולצו לגרור רגל אחת כאשר נכפו לבצע איסוף קני סוכר בקצב התופים עליהם תופפו ברקע. עבד אשר לא היה עומד בקצב היה מקבל עונש חמור.

השנייה, טוענת שאחד מגיבורי האזור המוכרים נפצע ברגלו באחת מהמהפכות ברפובליקה הדומיניקנית. בני העיר קיבלו אותו וחגגו את ניצחונו וכחלק מהזדהות עמו רקדו כאשר הם גוררים רגל אחת.

מרנגה קיים מאז שנותיה הראשונות של הרפובליקה הדומיניקנית (בהאיטי, הריקוד נקראה Meringue). אפשרי ששם הריקוד, מקורו בקצף אוורירי ולבן העשוי סוכר וביצים המשול לאופי הריקוד, לקצבו המהיר יחסית והדייקנות שבו.

באמצע המאה ה-19, צבר המרנגה תאוצה ושירי מרנגה הושמעו כמעט בכל אירוע ברפובליקה הדומיניקנית ובאיים הקריביים. כמו כן הפך המרנגה לריקוד פופולרי בדרום אמריקה.

קיים גיוון רב במוזיקה של המרנגה, קיימים סוגים מגוונים של קצבי ריקוד, ממהירים ועד לאיטיים. הקצב המקובל במועדונים ומסעדות הוא בולרו איטי (סוג של ריקוד ספרדי Slow Bolero), אשר משתנה למרנגה, הדומה לסגנון הג'ייב בשלביו הסופיים. המרנגה הנפוץ באולמות נשפים הוא איטי יותר ונרקד עם דגש על תנועות רגליים ואגן.

התפשטות המרנגה בארצות הברית החלה באזור ניו יורק, בתחילה לא היה נפוץ אך הפך לכך כעבור מספר שנים, כריקוד המתאים לרחבות ריקודים קטנות ומלאות באנשים.

מקורות המרנגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרנגה הוא שילוב של 2 ריקודים, המינואט (Minuet) האפריקאי והצרפתי, מסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18. העבדים השחורים ראו את הריקודים שנערכו בערבי הנשפים של אדוניהם, וכאשר חגגו את הפסטיבלים שלהם, הם החלו לחקות את הריקודים אותם ראו "Masters' Dances". אך אותם ריקודים אירופאיים לא היו ריקודים שכיף לרקוד, הם היו אחידים ומשעממים, כך שבמשך הזמן הוסיפו העבדים מוטיבים נוספים באמצעות תיפוף לריקודים אשר הפכו אותם לקיצביים יותר.

המרנגה המקורי נרקד במעגל. כל זוג עמד והחזיק ידיים. הם עמדו בריחוק יחסי אחד מהשני. התנועות המקוריות של ריקוד זה היו ניעור הכתפיים ותנועות מהירות של הרגליים. לא הייתה תנועה קיצונית של האגן כפי שקיימת היום, זאת מכיוון שריקודים אפריקיים בנויים רק מתנועה של הידיים ומצעדים מסובכים.

מכאן שמקור המרנגה דומה מאוד לזה של ה"קייק ווק" ("Cake Walk") הדרום אמריקאי.