משתמשת:Sharonmar/ר' אמיתי בן שפטיה

ר' אמיתי בן שפטיה, פייטן יהודי ואישיות רבת פעלים, בן המאה התשיעית, מן העיר אוֹרִיה (Oria) שבדרום איטליה. נפטר בשנת 886. את הידיעות עליו אנחנו לומדים מתוך 'מגילת אחימעץ' המספרת על תולדותיה של משפחתו, משפחה איטלקית חשובה שהשפיעה רבות על היצירה היהודית באשכנז.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אמיתי בן שפטיה היה גדול פייטני איטליה הקדומים אשר הטביע חותמו על הפיוט האיטלקי-אשכנזי לדורותיו. הוא חי בעיר אוריה שבאיטליה. אביו היה הפייטן רבי שפטיה בן אמיתי, מחבר הסליחה "אני יום אירא". מתוך מגילת אחימעץ ידוע כי חי בשנת ד'תר"כ. משפחתו היתה ממוצא של יהודים שגלו עם טיטוס לרומא לאחר החורבן ועל כן בפיוטיו ניכר הצער הגדול על חורבן המקדש. הוא חיבר יצירות ופיוטים רבים אשר כמה מהם שולבו במחזורי התפילה האשכנזיים. מבין פיוטיו התפרסם במיוחד הפזמון "אזכרה אלוקים ואהמיה", הכולל את י"ג מידות הרחמים, הנאמר על ידי קהילות האשכנזים בסליחות ליום החמישי של עשרת ימי תשובה ובתפילת נעילה ביום הכיפורים.

סגנונן פיוטיו של אמיתי מאופיין בשימוש במילים תלמודיות ובמיוחד במילים זרות (ארמיות ויווניות), דבר שלא היה מצוי בפיוט הארצישראלי הקדום. [1] אמיתי ניחן בכשרון ספרותי רב ואף פרץ את גבולות הפייטנות המסורתית. יצירתו שופעת והמקורות מייחסים לו פרסומם של יותר מ-30 פיוטים. [2]

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקע ליצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצירתו של ר' אמיתי בן שפטיה תופס היחס בין יהודים לגויים מקום נכבד ורבים מפיוטיו נושאים אופי אקטואלי. זהו למעשה אחד המאפיינים של שירת הקודש של האסכולה האיטלקית ־ האשכנזית (גרמנית) ־ הצרפתית, היותה צבועה ב'צבע הזמן והמקום'.

אמיתי חי כנראה בתקופת גזרות השמד של בסיליוס הראשון קיסר ביזנטיון, כי אביו, ר' שפטיה, פעל, על פי המסורות האיטלקיות והאשכנזיות, למנוע את החלת הגזרות. ב-873 ביקר ר' שפטיה בקושטא בנסיון לבטל את הגזרות הנוראות של הקיסר הביזנטי בסיליוס הראשון אשר בקש להכריח את היהודים להתנצר תוך איום בעינויים נוראיים ומזעזעים.[3]

ב'מגילת אחימעץ' אין אזכור של גזרות נוספות בימי חייו של אמתי. באותה תקופה הייתה איטליה הדרומית נכבשת והולכת מחדש בידי השלטון הביזנטי והשפה השלטת בה הייתה יוונית. מסורות עבריות על הגזרות נשמרו בפיוטי אמיתי, בספר 'חזון דניאל', ב'מגילת אחימעץ', בכמה מקורות אשכנזיים ובפיוט האיטלקי שתחילתו 'אתי מה לי מה'. פיוט הזולת 'אזכיר נסי אדון מחשה' של אמיתי עוסק כולו בגזרות בסיליוס. נראה שהפיוט נכתב בעוד הגזרות אקטואליות, כי עדיין אין בו תיאור של הצלה, אלא רק תפילה לישועה. אפשר שבעת כתיבת הפיוט חלו הגזרות ברבות מקהילות ביזנטיון, אך לאו דווקא בקהילתו של אמיתי עצמו, שהרי על פי המסופר ב'מגילת אחימעץ' ובמקורות אחרים הייתה אוֹריה (עירו של אמיתי) אחת הקהילות ששוחררו מן הגזרות.

פיוטים נוספים של אמיתי מספרים כנראה על אותן גזרות, בהם הזולת 'אהבתיך אהבה כלולה'. אמיתי מכנה את בסיליוס אדם קשה ואכזר. הגזרות המוזכרות בפיוטיו כללו איסור תפילה, איסור מילה, איסור לימוד תורה, הטבלה לנצרות, הריסת בתי כנסת ואף מכירה לעבדות.

למן השליש השני של המאה התשיעית היה חלקה הדרומי של איטליה נתון גם להתקפות ולכיבושים של צבאות מוסלמיים, וקהילות היהודים שם הרגישו לא פעם את נחת זרועם. ב'מגילת אחימעץ' מסופר כמה פעמים על פשיטות של מוסלמים לדרום איטליה וכן על קשרים בין יהודים למוסלמים באיטליה ובצפון אפריקה ועל אירועים שהיו מעורבים בהם. אך בפיוטיו של אמיתי לא הוזכרו המוסלמים. הפשיטות המוסלמיות על דרום איטליה נתחדשו בשנות העשרים והשלושים של המאה העשירית, לאחר מותו של אמיתי, ואפשר שמסיבה זו לא ראה הפייטן צורך להזכיר את המוסלמים בפיוטיו.

מגילת אחימעץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגילת אחימעץ אשר חוברה ע"י אחימעץ בן פלטיאל מהווה מקור מהימן לתולדות היהודים ולסדרי חייהם בקהילות דרום איטליה, אם כי בנוסף לתיאורים היסטוריים הנחשבים למדויקים, מכילה המגילה גם אגדות וסיפורי נפלאות. המגילה מתארת את תולדות משפחתו של אחימעץ מהמאה ה-9 ועד ימיו.

אבי המשפחה הראשון שנזכר במגילה, מייסד השושלת, הוא רבי אמיתי, סבו של ר' אמיתי בן שפטיה, "ולו היה בנים, נאים והגונים, חכמים ונבונים, דעתנים ופייטנים, מלמדים ומשננים לתלמידים המהוגנים, נסיכים נגידים, מביני סודים, חרוזי חרוזים, יודעי רזים, בחכמה צופים, בבינה מצפים, ובערמה מצפצפים, בספר הישר משכילים, ובסוד המרכבה מסתכלים".

למגילה מצורף ילקוט פיוטים אשר חוברו והוגהו ע"י בנימין קלאר ובינהם רבים מפיוטיו של ר' אמיתי בן שפטיה.

פיוטים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1 אזכרה אלוקים [4]

"אזכרה אלוקים ואהמיה" פיוט הסליחות המפורסם של אמיתי הנאמר בערב יום הכיפורים והידוע כ"סליחות י"ג המידות", על שם י"ג המידות שאומרים לאחר כל בית של הפיוט המרגש וכן משום שאמיתי הסתמך בקינתו על שלוש עשרה המידות של הקב"ה ("תמכתי יתדותיי בשלוש עשרה תיבות"). ^[1]

2. צידוק הדין [5]

3. קדושתא לחתן [6]

4. אז בהיות כלה דרה [7]

"אז בהיות כלה" הוא חיבור 'זולת' לשבת חתונתה של כאסיה, אחותו של אמיתי, אשר מביא את סיפור יציאת עם ישראל ממצרים דרך האלגוריה. המפגש בין משה לפרעה זכה לעיבודים פיוטיים רבים המתארים את יציאת עם ישראל ממצרים בדרך אלגורית והרעיון היסודי של אלגוריה זו, היינו העמדת המשל של עם ישראל כנערה היוצאת לחופשי לקראת חתונתה, אינו חידושו של אמיתי אבל ר' אמיתי מחדש בכך שהוא מכנס למקום אחד צרור הלכות, אשר הרבה מהן עוסקות ביחסים שבין אשה לבעלה (חובותיו של הבעל לפרנסה, מעשי ידיה לבעלה, שטר העבדות של השפחה, שטר הכתובה ועישור הנכסים). הלכות אלה משולבות היטב גם במשל, וגם בנמשל והן מקושרות לאירועי עם ישראל בעת שעבודם ויציאתם ממצרים.

5. אזכיר נסי אדון מחשה

6. אהבתיך אהבה כלולה [8]

7. אל עיר גיבורים [9]

"אל עיר גיבורים" פיוט 'האופן' המשולב בברכות קריאת שמע בקדושת היוצר מתאר במקורו את אמירת הקדושה בידי המלאכים. אבל פייטני הדורות הרחיבו ושילבו בו גם נושאים אחרים הקשורים בעולמות העליונים. כמה מהאופנים של חג השבועות מספרים על עליית משה למרום ועל המלאכים שפגש בדרכו לקבל את התורה. כך משולב בפיוט גם עניין המלאכים וגם עניינו של יום מתן תורה.[10]

8. אף לפי בגולה [11]