יהדות איטליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כתובה מאיטליה

יהדות איטליה היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות באירופה, ראשיתה בתקופת בית שני. באיטליה[1] היה אחד המרכזים החשובים של העולם היהודי במאה ה-16 עד ה-18. הקהילות היהודיות הגדולות באיטליה מצויות בערים רומא, מילאנו, פירנצה וטורינו. כרבע מיהודי איטליה, כ-8,000 איש, נרצחו בשואה.‏[2] לאחר המלחמה הצטרפו לקהילות או הקימו קהילות משלהם מהגרים יהודים מלוב, ממצרים ואיראן.

יהודי איטליה מונים כיום כ-35,000 איש. לפי הגדרה כוללנית יותר "יהודים למחצה" - (popolazione ebraica allargata), כולל צאצאים לנשואי תערובת - מגיע מספר תושבי איטליה המגדירים עצמם כיהודים ליותר מ-45,000‏[3].

תולדות יהדות איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומא העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים התיישבו באיטליה במאה השנייה לפנה"ס, בתקופה שבה שלטו במקום הרומאים. תחילה התיישבו היהודים בעיקר בסביבת רומא: רומא עצמה, אוסטיה וקפואה.

הקשר הראשון בין היהודים לבין רומא נוצר כאשר הגיעו לרומא שליחי החשמונאים. מאוחר יותר הגיעו לרומא סוחרים יהודים מאלכסנדריה שבמצרים ויסדו את הקהילה. החל משנת 69, אחרי דיכוי המרד הגדול, החלו להגיע לרומא גלי שבויים מיהודה הכבושה שנפדו על ידי יהודי העיר. מעריכים את מספרם של יהודי רומא בתקופת זו ב-50,000, כעשירית מאוכלוסיית העיר, ולפי כתובות שנמצאו בקטקומבות היו ברומא 12 בתי כנסת.

רומא קלטה את מרבית המהגרים, בעיקר עבדים משוחררים שהובאו לאיטליה על ידי טיטוס ואדריאנוס[4]. העבדים העבריים לא היו נוחים לרומאים בשל מנהגיהם השונים ונפדו על ידי בני עמם‏‏‏[5] אך היו גם יהודים שהתיישבו לאורך נתיבי המסחר ובנמלים שמהם נערך המסחר עם ארצות אגן הים התיכון. בחורבות פומפי נמצאה כתובת בפחם "סדום ועמורה". בדרום איטליה התיישבו היהודים בקצה ה"מגף" האיטלקי, באזור המכונה יוון הגדולה.

יישוב יהודי עתיק היה בברינדיזי, עיר הנמל שאליה הגיעו מארץ ישראל. העיר הייתה התחנה הראשונה של ויה אפיה (Via Appia) ממנה הגיעו הנוסעים אל העיר פּ‏וּ‏טיאוֹ‏לי (היום פוצואלי (Pozzuoli) צפונית מנפולי). בסביבות נאפולי התגלתה אנדרטה שהוקמה על ידי אַ‏סְטֶ‏ר מירושלים‏[6] וממנה אחרי 274 ק"מ הגיעו לרומא. בדרך עברו גם את העיר ונוזה (Venosa). באזור זה התגלו מאות קטקומבות של יהודים, שנשתמרו היטב. היהודים התיישבו בעיקר בערים טאראנטו ובארי. על אחת המשלחות החשובות מארץ ישראל, בראשות רבי עקיבא, שהגיעה לפּ‏וּ‏טיאוֹ‏לי, לפי המשוער בשנת 95, מסופר כי לאור דחיפות הנסיעה הם שטו באוניה בסוכות‏‏‏[7].

היישוב היהודי באיטליה הגיע בסיום העידן הרומאי לפריסה מלאה בכל רחבי האימפריה. בחמישים יישובים נמצאו שרידים אלה או אחרים, בהם: סיציליה, סרדיניה, מילאנו, ברישה, בולוניה, אולי פירנצה. פרנסתם הייתה על רוכלות, שכן רובם היו עבדים משוחררים ללא אמצעים כספיים. מכל מקום, הפרנסות היו בסולם החברתי הנמוך ביותר. מתקופה זו לא נמצאו שרידי בתי כנסת, חוץ מאחד באוסטיה שהיה בבעלות סוחרים. היהודים המשיכו לשלם את המס המיוחד ל"אוצר היהודי", שנכפה עליהם לאחר חורבן הבית, אבל היה להם פטור מקבלת פולחן המדינה.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזיתו של ארון קודש מן המאה ה-18, שנבנה באיטליה שבאירופה. במקור הוצב הארון בבית הכנסת של העיירה טרינו ורצ'לזה. בשנת 1973 עבר ארון הקדש מאירופה לישראל וניתרם למוזיאון ארץ ישראל

עם התפשטות הנצרות בשטחי איטליה הורע מצב היהודים באחדים מהאזורים. מצבם היה טוב יחסית במדינת האפיפיור שהעניק להם את חסותו. בדרך כלל נהנו היהודים באיטליה בכלל ובמדינת האפיפיור בפרט עד המאה ה-12 מחופש דת (למעט האשמה בגידופים כנגד הנצרות בשנת 1021) וזאת בניגוד לגזרות ולפוגרומים מהם סבלו קהילות יהודיות במקומות אחרים באירופה הנוצרית. עם זאת נאסר על היהודים לכהן במשרות ציבוריות או להיות בעלי קרקעות ולכן נדחקו היהודים לעסוק במסחר, במיוחד באבנים יקרות. האפיפיור אלכסנדר השלישי, הכשיל תוכניות של אנשי כמורה בועידת לטראנו השלישית (1179) שהטיפו לחקיקה אנטי יהודית מגבילה.

החל מסוף המאה ה-12 החלו האפיפיורים בסדרת צעדים שמטרתם הרשמית הייתה להפריד בין הנוצרים ליהודים. בפועל הטילו הגבלות כלכליות ופיזיות על הקהילות היהודיות שבחלקן היו משפילות. כבר בויעוד האקומני שאחרי ועידת לטראנו הרביעית (1215), הוטלה על היהודים חובת נשיאת אות קלון ונאסר על יהודים להסתובב בחוץ ב"שבוע הקדוש" (מיום ראשון של הדקלים ועד פסחא). במאה ה-13 התנהל מסע תעמולה כנגד התלמוד בטענה שהתלמוד מצווה על כפירה ועל איבה כלפי הנוצרים, ומתיר ליהודי לרמות את הגוי, לגזול אותו וגם להרגו. שיאו של מסע זה היה משפט פריז, וכמו במקומות אחרים באירופה ניתנה גם ברומא ההוראה לשריפת התלמוד.

הגבלות אלה שחלו על היהודים במדינת האפיפיור הקרינו על התנהגות השליטים בשאר הארצות שבהן היה ציבור קתולי. ברם, היישום של פעולותיו בכל מדינה, אפילו בתוך איטליה, היה תלוי בשיקוליה הפנימיים של המדינה. לדוגמה: מדיניות שליטי טוסקנה ביהודיה הייתה פעמים רבות שונה מהתנהגות מדינת הכנסייה ולעתים, מתוך שיקולים כלכליים ומדיניים, בדיוק הפוכה.

באזורי איטליה השונים היו הבדלים במגמות ההתפתחות:

כתובת עברית שהשתמרה באופן חלקי על בית בכפר ג'רצ'ה שבקלבריה (דרום איטליה)

מהקונטרה רפורמציה עד איחוד איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הקונטרה רפורמציה חפפה בחלקה את תקופת הרנסאנס שהחלה באיטליה במאה ה-14 ונמשכה עד המאה ה-17. ליהדות איטליה הייתה שותפות מעטה בהתהוות האמנות בתקופת הרנסאנס באיטליה.

הגורם העיקרי שהשפיע על יהדות איטליה היה הרפורמציה הפרוטסטנטית שהחלה באמצע המאה ה-16. הרפורמציה היוותה איום ישיר על הכנסייה הקתולית וכחלק מתגובת הנגד לרפורמציה הופעלו גם אמצעים נגד היהודים. ב-14 ביולי 1555, חודשיים לאחר שנבחר לתפקידו, פרסם האפיפיור פאולוס הרביעי את הבולה Cum nimis absurdum שבה נקבע כי היהודים חייבים להתגורר בנפרד משכניהם הנוצרים. גזרה זו הביאה להקמת גטו רומא.

שנה אחר כך (1556) נידונו למוות והוצאו להורג בשריפה עשרים אנוסים שניסו לחזור ליהדות בעיר הנמל אנקונה. בתגובה נעשה ניסיון לארגן חרם כלל־יהודי על העיר. הניסיון, שזכה לשם חרם אנקונה, נכשל.

האפיפיור הבא, פיוס הרביעי, אכף הקמת גטאות ברוב ערי איטליה. יורשו פיוס החמישי המליץ על הקמתם במדינות השכנות, וב-1569 הורה על גירוש כל היהודים ממדינת האפיפיור למעט מאנקונה ומרומא (כ-1,000 משפחות). חוק זה היה בתוקף עד כיבוש איטליה על ידי נפוליאון בונפרטה.

הגטאות באיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גטאות באיטליה

גטאות הוקמו במאה ה-16 בערים רבות באיטליה. הגטאות העיקריים הוקמו בערים ונציה, רומא ופירנצה. בפיימונטה הונהגו השכונות המיוחדות ליהודים אך לתקופה מצומצת יותר - כמאה שנה בלבד. גטאות נוספים הוקמו בערים אנקונה, סיינה, סניגאליה, אורבינו, פרארה, פדובה ועוד.

מרכז רוחני[עריכת קוד מקור | עריכה]

איטליה הייתה אחד המרכזים החשובים בעולם היהודי במאות ה-16 עד ה-18. גדולה הייתה היצירה הרוחנית שנעשתה: חיבורים שנתחברו, ספרים שנדפסו, תלמידי חכמים בולטים שפעלו בקהילות אלו ועוד. כן נעשו בה ההדפסה הראשונה של התנ"ך, מקראות גדולות, וסידור התלמוד. פעלו באיטליה תלמידי חכמים כמו רמ"ע מפאנו, רמח"ל, החיד"א, הרב אליהו בן אמוזג ועוד.

במאה ה-15 ו ה-16 באו לאיטליה מגורשים מגרמניה וצרפת. בעזרתם החל עידן חדש בעולם הישיבות של צפון איטליה. ידועה הישיבה בפביה (Pavia della Lombardia)- ישיבת המהרי"ק. בקרמונה (Cremona), הייתה קהילה אשכנזית וישיבה שבראשה עמד ר' יוסף אוטולנגי. היה בה היה גם דפוס עברי. במצ'רטה(Macerata) שבמארקה הייתה ישיבה בראשות ר. יחיאל טרבוט בן הזקן.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט זיכרון בבית הכנסת בקזאלה מונפרטו המנציח את אירוע מתן זכויות ליהודי פימונטה ביום כ"ד אדר ב ה'תרח (1848)

בשנת 1792 נכנסו צבאות הרפובליקה הצרפתית, בראשות נפוליאון, לעיר ניס שבאיטליה בקרבת הגבול הצרפתי-איטלקי. ניס הייתה העיר הראשונה שנכבשה על ידי הצרפתים. היהודים היו לצד הצרפתים ולכן במקומות שבהם הייתה נסיגה, אפילו זמנית, של הצרפתים, הם נדרשו לשלם עבור הנזקים שגרם הצבא הצרפתי. בשנת 1796 הושלם כיבוש צפון איטליה על ידי הצרפתים. הממשלה החדשה פרסמה את ההצהרה הבאה:

כל אדם נולד ונשאר בן חורין ורשאי ליהנות מכל הזכויות במלואן. היהודים הם אזרחים וחובה להכיר בהם בתור שכאלה בחברה.‏‏‏[8]

בשנת 1848 זכו היהודים באיטליה לאמנציפציה, אך נלקחה מהם האוטונומיה שלהם. היציאה מחומות הגטו, שהחלה לאחר כיבוש איטליה בידי נפוליאון הייתה האות לפריחתה של יהדות איטליה. בתנועת השחרור שהונהגה על ידי גריבלדי בלטו יהודים רבים כמצביאים וכמדינאים. יהודי רומא, תחילה, ושאר יהודי איטליה הצטרפו אליהם בהדרגה, זכו לשוויון זכויות אזרחיות רק בשנת 1870 בזכות משאל העם שהחליט על הצטרפותה של רומא לממלכה האיטלקית. שמואל אלטרי, מנכבדי הקהילה היהודית ברומא, זכה לכבוד של הגשת תוצאות משאל העם למלך איטליה. בשנת 1871 היו כבר 11 חברי פרלמנט יהודים באיטליה ‏‏‏[9] , מעל לשיעורם המשוער באוכלוסייה - 1 לאלף. ההתפעמות של יהודי איטליה באותם הימים הייתה אדירה.

כתובה מאיטליה

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת בטורינו - השני לבתי הכנסת החדשים ( הראשון בפירנצה - 1882) - נחנך בשלהי המאה ה-19 - 1884 - בתמונה עתיקה

החל משנת 1900 הרגשות היהודיים באו לידי ביטוי בהקמת בתי הכנסת המפוארים של פירנצה, טורינו, ורונה ועוד, אבל החשוב ביותר עבורם היה בית הכנסת הגדול של רומא שנחנך בשנת 1904. המעבר מחיי המצוקה של מגורים כפויים בגטו (עד 1870 תחת שלטון האפיפיורים) לחיי חרות מלאים היה מרגש ביותר. חלק מיהודי איטליה, שהיגרו לארצות אגן הים התיכון, כמו טורקיה, מצרים ותוניס, כדי למצוא פרנסה בכבוד, חזרו לרומא, שקבלה אותם כאזרחים שווי זכויות. יהודי איטליה הפנימו את ערכי המולדת החדשה וחינכו את ילדיהם, לרוב בבתי הספר הממלכתיים של המדינה‏[10] לאהבת המולדת ולכיבוד חוקי המדינה. זאת הייתה הסיבה של הדיכאון הגדול של יהודי איטליה בכלל ואלה שהיו במשרות ממשלתיות, כולל בתחום ההוראה, כאשר נחקקו חוקי הגזע בשנת 1938. במרוצת השנים היהודים באיטליה הגיעו לידי איוש עמדות רמות. היו בהם ראשי ממשלה: אלסנדרו פורטיס, סידני סונינו, לואיג'י לוצאטי וראש עיריית רומא: ארנסטו נתן. בין היהודים היו מפקדי צבא ואדמירלי צי. משקל בולט היה להם גם באוניברסיטאות.

בשנים הראשונות לשלטונו הפשיסטי של מוסוליני זכו היהודים לחופש מלא ולשוויון זכויות, ואף הגיעו למעמד גבוה. איטליה אף ראתה בעין יפה את הציונות. מעטים היו היהודים שהצטרפו למפלגה הפשיסטית בימיה הראשונים. היו גם כאלה שהשתתפו במצעד על רומא, בעיקר חיילים וקצינים שהשתתפו במלחמת העולם הראשונה ועוד קבוצות יהודים מיוחסות. ליוזמה הפשיסטית לצרוף היהודים לתנועתם היו שתי מטרות: האחת הייתה לנטרל את הביקורת של אלה שטענו שלא ייתכן להאשים בחוסר נאמנות יהודים נאמנים לאיטליה ולפשיזם בצורה כל כך ברורה; והשנייה הייתה לפצל את הכוחות של היהדות האיטלקית - מאותו יום כל יהודי "רציני" היה עסוק יותר בשתדלנות לקבל את סיווג המיוחס הזה, "חבר המפלגה" מאשר במאבק על ביטול הגזרות, דבר שהיה בלתי אפשרי על כל פנים.

בשנת 1924 התקיים בליבורנו כנס הקמה של ארגון ציוני איטליה. הייתה פעילות ענפה של התנועות הציוניות. בין השאר, תנועת בית"ר הקימה את בית הספר הימי בצ'יוויטווקיה (Civitavecchia), לחוף ימה של רומא. אחדים מקברניטי הצי הישראלי קבלו את הכשרתם באקדמיה זו.

בשנת 1938, כאשר חוקקו חוקי הגזע באיטליה נגד יהודים פוטרו אלפי יהודים ממשרות מפתח בממשלה, בצבא ובצי האיטלקי ובמוסדות להשכלה גבוהה. עבורם הייתה זו טרגדיה. הם לא האמינו כי כך תפעל נגדם המדינה שהיו שותפים להקמתה.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שואת יהודי איטליה

מצבם של היהודים, שהיה קשה וחסר ודאות בשל חוקי הגזע באיטליה החמיר עם הקמת הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית. ב-1 בדצמבר 1943 פרסמה הממשלה צו לפיו נדרשו היהודים להגיע לתחנות המשטרה עם ציוד כנדרש. משם הם הוסעו לבתי כלא מרכזיים, ובסופו של דבר הגיעו למחנות ריכוז. המחנה העיקרי היה מחנה הריכוז פוסולי, ליד צומת הרכבות החשוב של העיר מודנה (Modena).

מתוך כ-45,000 יהודים ששהו באיטליה וברודוס עם הכרזת הרפובליקה של סאלו, בסוף שנת 1943, גורשו למעלה מ-8,500, ומספר הנספים המשוער היה כ-8,000‏[11]. על אף שנודעו מקרים רבים של סיוע ליהודים, הרי שלהשתתפותה הפעילה של הרפובליקה של סאלו, שוטריה ופקידיה, באיתור היהודים, ריכוזם ומשלוחם למזרח, חלק משמעותי בגורלם של היהודים שנרצחו.

כשני-שלישים מיהודי איטליה ניצלו מהשואה ולאחר קום המדינה בשנת 1948 עלו כ-3,000 יהודים למדינת ישראל.

זיכרון השואה חרות היטב בקרב יהודי איטליה. גם רשויות המדינה נוטלות חלק בפעולות הזיכרון. הנצחת השואה נעשית בדרכים הבאות:


יהדות איטליה היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילות היהודיות באיטליה

באיטליה היום 21 קהילות המונות 35,000 נפש ‏‏‏[12]. בעשור האחרון גברה המודעות של איטליה כלפי יהודיה. תופעה זו באה לידי ביטוי בהקמת אתרים להנצחת השואה, בארגון עצרות ביום השואה ליהודי איטליה והכללת הנושא היהודי בתוכניות הלימודים של בתי הספר הממלכתיים. בשנת 2008 נערכו כבר כחמישה כנסים אקדמיים לבחינת תופעת חוקי הגזע באיטליה שמלאו 70 להכרזתם. כמו כן נעשים צעדים לעידוד התיירות על ידי שיפוץ מבני בתי הכנסת העתיקים. המבנים זקוקים לשיפוצים יקרים והם מבוצעים על ידי מקורות מסחריים, ציבוריים וממלכתיים.

ארגון יהודי איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודי איטליה מאורגנים במסגרת איגוד הקהילות היהודיות של איטליה המייצג את יהודי איטליה כלפי הממשל האיטלקי וכלפי גורמי חוץ, ומסייע בניהול הקהילות. האיגוד הוקם בהתאם לחוק, שהתקבל על ידי הממשל הפשיסטי בשנת 1930.

בינואר 2002 נבחר שמואל ריקרדו די-סיניי (Riccardo Di Segni) לרבה של קהילת רומא‏‏ - Rabbino Capo della Comunità di Roma,‏[13],‏ במקום הרב אליה טואף שמילא תפקיד זה מאז תום מלחמת העולם השנייה. הוא נולד בשנת 1949, דור שלישי לרבנים, לימד בבית הספר לרבנים ברומא ובמקצועו הוא רופא רדיולוג. הוא משמש בתפקיד סגן מנהל של החברה הלאומית לביואתיקה באיטליה (Comitato Nazionale di Bioetica).

בכנס האחרון של הקונגרס, בשנת 2006, הוחלט על הקמת משרד מיוחד לענייני צעירים מתוך דאגה לירידה במספרם בקהילות.

באיטליה מתקיים מדי שנה "יום התרבות העברית". שותפים לאירוע הקהילות היהודיות הנמצאות באיחוד האירופי. כל קהילה מכינה אירוע חברתי. אירוע מרכזי מתקיים באחת הקהילות. בשנת 2006, האירוע התקיים במוזיאון היהודי במודנה ובטקס חנוכת בית כנסת ברג'ו אמיליה.

שיקום אתרי מורשת יהודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבם של אתרי מורשת יהודיים ובעיקר בתי הכנסת העתיקים, הזקוקים לשיפוצים יקרים, מחייב את הקהילות לפנות למקורות ציבוריים וממלכתיים. בתי הכנסת ברומא‏[14], בפירנצה ובוונציה שופצו במימון נדיב של הממשלה ולדוגמה, שיפוץ בית הכנסת בפיזה, בוצע במימון בנק מסחרי. הממשל לזרועותיו - מרכזי, מחוזי ומקומי, וכן רשויות התיירות, מתכננים לפתוח לקהל התיירים בתי כנסת ברחבי איטליה. על הפרק עכשיו[דרוש מקור] פתיחת 16 בתי הכנסת בצפון המדינה. חלקם זקוקים לשיפוץ, ובהיעדר קהילות במקומות אלה יהיה המימון ציבורי.

באיטליה בוצעו בשנים האחרונות פעולות רבות לשיחזור אתרי מורשת יהודיים, באמצעות יחידה ממשלתית הממונה על טיפוח התרבות האיטלקית. הממשל רואה חשיבות מיוחדת לטיפוח אתרי המורשת היהודית. כך שופצו אתרים יהודיים - בתי כנסת, תצוגות מוזיאוניות, בתי קברות, ויצירות ארכיטקטוניות ואמנותיות מהאלף השני - בערי איטליה הראשיות: רומא, פירנצה ומילנו. כן שוקם בית הכנסת ובית הקברות בקזאלה מונפראטו (Casale Monferrato) ובית הקברות היהודי בהר קרדטו (Cardeto) אנקונה מהמאה ה-15. זאת, מלבד פעולות התחזוקה השוטפות בשאר האתרים היהודיים.

נוסח התפילה בקהילות איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודי איטליה נוהגים להתפלל בנוסחים אחדים. כיוון שלאיטליה הגיעו יהודים רבים ממקומות שונים ובתקופות שונות, ישנם לא מעט מנהגים המקובלים באיטליה. נוסח התפילה של יהודי איטליה הוותיקים הוא הנוסח האיטליאני, המקובל בבתי הכנסת העיקריים באיטליה.

לאיטליה הגיעו בין המאות ה14-15 יהודים אשכנזים שהביאו עמם את נוסח אשכנז. נוסח אשכנז של איטליה שונה במידת מה מנוסח אשכנז הנפוץ, בעיקר בפיוטים, המשתייכים לענף המערבי של נוסח אשכנז, עם שינויים והשפעות מקומיות. יהודים שהגיעו מצרפת הביאו את נוסח צרפת שהשתמר עד לדור האחרון בשלוש ערים באיטליה: אסטי, פוסאנו ומונקלבו המכונה "מחזור אפ"ם" (ראשי תיבות של שלוש הערים) בו התפללו בימים הנוראים (בשאר השנה התפללו בנוסח אשכנז). בתי כנסיות אשכנזיים קיימים בערי איטליה השונות (למשל ברומא, מילאנו וורונה‏[15]). נוסף על כך ישנם בתי חב"ד הפזורים ברחבי איטליה בהם מתפללים בנוסח ספרד.

יהודים ספרדים הגיעו לאיטליה לאחר גירוש ספרד (בודדים אף מעט לפניו) והם הביאו עמם את נוסח הספרדים (סידור בנוסח ספרדי נדפס בנפולי עוד בשנת 1490). יהודים ספרדים נוספים היגרו לאיטליה מארצות הבלקן ומצפון אפריקה. בערי איטליה השונות כונו היהודים הספרדים שהגיעו עם הגירוש פוננטינים והיהודים שהגיעו מארצות הבלקן לוונטינים, אך בפועל ההבדל המשמעותי בין בתי הכנסיות שלהם היה בעיקר מוזיקלי ולא בנוסח התפילה. נוסף על יהודים אילו החל משנות החמישים של המאה ה-20 הגיעו לאיטליה יהודים רבים מלוב ויהודים מקהילות אחרות המתפללות בנוסח הספרדים, כך שבאיטליה קיימים לא מעט בתי כנסיות ספרדיים, בהם בערים רומא, ונציה, מילאנו, ליוורנו ופירנצה.

קהילת יהודי איטליה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצאי איטליה בישראל מונים כ-3,000 חברים ואוכלוסייה משוערת של 10,000 נפש. החברים מאורגנים בארגון יוצאי איטליה ומוציאים לאור בטאון בשפה האיטלקית בשם Kol Ha Italkim (מילולית: קול האיטלקים). יוצאי איטליה השתלבו בנוף האנושי של החברה הישראלית. חלקם ממשיכים להיות קשורים לתרבות האיטלקית וחברים באגודות דנטה אליגיירי בירושלים ובחיפה.

בישראל קיימים שני בתי כנסת של יוצאי איטליה:

חזית בית הכנסת בירושלים- באירוע 100 שנה לחנוכת בית הכנסת הגדול ברומא

.

בית הכנסת ע"ש רבי עובדיה מברטינורו
  • בירושלים - בית הכנסת האיטלקי בירושלים ממוקם במרכז ירושלים בבית שמידט, בחלל ששימש בעבר כנסיה גרמנית קתולית. ארון הקודש שבו והריהוט הובאו בשנת 1952 על ידי שלמה אומברטו נכון שהיה אז נשיא ארגון יוצאי איטליה, מבית הכנסת של קוניליאנו ויניטו (Veneto Conegliano) מצפון לוונציה. זמן קצר, בזמן המנדט הבריטי הוא כונה "בני רומי". זהו בית הכנסת היחיד בישראל בו נערכת התפילה בנוסח איטליה.
ליד בית הכנסת קיים מוזיאון יהדות איטליה ע"ש אומברטו שלמה נכון. הוא נוסד בשנת 1981 וכולל אוספים של יודאיקה איטלקית, מאז ימי הביניים ועד היום. במקום מתקיימות גם תערוכות זמניות העוסקות בנושאים הקשורים ליהודי איטליה. במסגרת המוזיאון מתקיימות פעולות תרבות ופעולות לנוער, בדרך כלל לקראת החגים היהודיים. בשנת 2009 בעת ביקור ראש עיריית רומא בירושלים נחנכה "כיכר רומא" בסמוך אל המוזיאון, ושבוע לאחר מכן נחנכה "כיכר ירושלים" ברומא בעת ביקור ראש עיריית ירושלים ניר ברקת באיטליה.

ביום הזיכרון לשואה ולגבורה נוהגים בבתי הכנסת האלה להקריא את שמות קורבנות השואה האיטלקים. בפסח מתקיים מפגש ובו נוהגים לערוך את הסדר כמנהג יהודי איטליה.

הוצאת מאגנס מוציאה לאור כתב עת לחקר תולדותיהם, תרבותם וספרותם של יהודי איטליה בשם איטליה. העורך הוא ראובן בונפיל, פרופ' להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. עד כה הוצאו 17 כרכים. בנוסף פורסמו חיבורים על הרמח"ל ורבי יהודה אריה ממודנה.

בכל שנה מתקיים מפגש שנתי ביד ושם ב-18 באוקטובר, התאריך המציין את היום בשנת 1943 שבו החלו הגרמנים ועוזריהם הפשיסטים להוציא לפועל את הגזרות על יהודי רומא, שהסתיימו בגירושם. המפגש מכונה

16 ottobre Anniversario della deportazione degli ebrei dall'Italia

במפגש מתקיים טקם אזכרה באהל יזכור. לאחריו נערך סיור בתערוכות מתחלפות של ממצאים מימי השואה באיטליה, ויוצאי איטליה מעלים זכרונות מאותה תקופה. בטקס משתתף שגריר איטליה בישראל, ארגון יהודי איטליה חברת יהודי איטליה לפעולה רוחנית.

שגרירות איטליה בתל אביב שומרת על קשרים עם יוצאי איטליה. בשנים האחרונות, יוצאי איטליה שהם אזרחיה התבקשו לבחור מביניהם נציגות מקומית. הם גם משתתפים בבחירת נציג לבית הנבחרים ברומא - נציג אחד מהיבשות אסיה, אפריקה ואוסטרליה. הם גם משתתפים במשאלי עם הנערכים באיטליה באמצעות השגרירות האיטלקית. בעת מלחמה השגרירות נוהגת ליצור קשר עם אזרחיה. השגרירות פועלת לסייע גם ליוצאי איטליה נפגעי רדיפות הפשיזם לקבל קיצבה חודשית במסגרת החוק האיטלקי.


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • IL LIBRO DELLA MEMORIA, Gli ebrei deportati dall' Italia (1943-1945) ricerca di Liliana Picciotto Fargion, Edizione Gruppo Ugo Mursia Editore.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איטליה לא הייתה קיימת כישות מדינית אחת עד איחודה בשנת 1861. למרות זאת, נתייחס להלן למספר יחידות מדיניות השונות בחצי האי האפניני, שלהן שפה מגוונת להגים, ותרבות משותפת, בשם "איטליה".
  2. ^ על פי ספר הזיכרון של ד"ר ליליאן פיצ'וטה פרג'יון, בו הוזכרו שמות של 7,880 יהודים. ולפי מאמר באתר יד ושם עד סוף המלחמה נספו לפחות 7,682 מיהודי איטליה בשואה.
  3. ^ מקור :‏MOSAICO - בטאון יהודי מילאנו.‏
  4. ^ האומדנים אינם נמוכים: טיטוס - 90,000 ואצל אדריאנוס נאמר שמחיר עבד עברי היה בשפל
  5. ^ רות עמ' 13‏
  6. ^ מצויה היום the NationalArchaeological Museum in Naples
  7. ^ מסכת סוכה כ"ג, א'‏
  8. ^ בצלאל רות, עמוד 251‏
  9. ^ רות עמ' 278‏
  10. ^ חינוך עברי ניתן בצורה מצומצמת בלימודי יום הראשון במסגרת הקהילות היהודיות
  11. ^ ספר הזיכרון של ד"ר ליליאנה פיצ'וטו פרג'ון (Liliana Picciotto Fargion), המביא פירוט שמי של הנספים ופרטים על תולדות חייהם ועל נסיבות גירושם והסיום.
  12. ^ ‏המקור:La Comunità di Milano.‏
  13. ^ ‏ לא קיים תואר של רבה של יהדות איטליה‏
  14. ^ בית הכנסת נסגר, לפני שנים אחדות לתקופה ארוכה, בשל החשש לקריסת הגג
  15. ^ עד לשנת 2007 - מועד פרישת הרב המקומי ובוא של רב חדש המכיר את מנהג יהודי רומא


יהדות אירופה

אוסטריהאוקראינהאוזבקיסטןאזרבייג'ןאיטליהאירלנדאלבניהאסטוניהארמניהבולגריהבלגיהבלארוסבוסניה והרצגובינהבריטניהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנד ·הונגריהצ'כיהיווןלוקסמבורגלטביהליטאמולדובהמלטהמקדוניהנורבגיהסלובניהסלובקיהספרדפוליןפורטוגלפינלנדצרפתקפריסיןרומניהרוסיהשבדיהשווייץטורקיה

ראו גם: יהדות אשכנזמזרח אירופה
אירופה