משתמש:דוד צ./ארגז חול-1
איחוד האמיריות הערביות מתאפיינת באחת מהאוכלוסיות המגוונות ביותר במזרח התיכון[1]. מאז שנות ה-80 אנשים מכול דרום אסיה התנחלו באיחוד האמירות הערביות. למעשה כ-85 אחוזים מהאוכלוסיית המדינה, הם אינם בעלי אזרחות, אחוז זה הוא מהגבוהים בעולם. תנאי מחיה טובים ואפשרויות כלכליות רבות משכו לאיחוד האמירות עובדים מהודו, מפקיסטאן, מבנגלדש ומסרי-לנקה. נכון ל-2006 מתגוררים באיחוד האמירויות כמליון ומאתיים אלף הודים ו-700,000 פקיסטאנים.
|
11% |
העיר אם הכי הרבה אוכלוסיה היא דובאי שתושביה מונים כמליון ומאתיים איש. ערים נוספות בעלות חשיבות מסחרית וכלכלית והן אבו דַבי (أبو ظبي ), אל-עין (العين), שארקה (الشارقة), ופֻגַ'ירַה (الفجيرة). כ-88 אחוזים מתושבי האמירויות מתגוררים בערים, היתר גרים בעיירות קטנות ברחבי המדינה, וסביב שדות נפט.יש עוד קבוצת אנשים ממקומות שונים כמו המזרח התיכון אפריקה אירופה וחבר העמים
There are also residents from other parts of the Middle East, Baluchistan, Africa, Europe, Post-Soviet states, and North America. The UAE has developed a small number, but very affluent group of expatriates (Americans, British, Japanese and Australians) from developed countries, attracted to a very warm climate, scenic views (beaches, golf courses, man-made islands and lucrative housing tracts in Abu Dhabi and Dubai), the nation's comparably low-cost of living (but in 2006, thousands of real estate properties are valued over millions of dollars) and tax-free incentives for their business or residency in the UAE. They make up under 5 percent of the UAE population, mainly English-speaking as well learned Arabic and are mainly not Muslims, but adhered to the law and customs of their adopted country.